חארקוב, אוקראינה, כסלו תשנ"ה
ד. ברכות על מזון לא-כשר במקום שהכרח לאוכלו
שאלה: שאלוני שאלה הנוגעת לחיים המסובכים שיש כאן. יש ילדים שהחליטו לשמור מצוות אך עודם חיים בבתי הוריהם ונאלצים לאכול אוכל לא כשר. שאלתם: האם לברך ברכה ראשונה ואחרונה על האוכל? בשו"ע קצ"ו כתב שלא מברכים על דבר איסור לא בתחילה ולא בסוף אך במקום סכנה מברכים וכן כתב בסימן ר"ד סעיף ט'. שאלותינו: האם לדמות מצבם למצב של סכנה מכיון שאין הם יכולים להתקיים בעצמם, ואז הם מתחייבים בברכה תחילה וסוף? כמו כן, יכול להיות שבכל אופן יש מקום לברך על בהמ"ז שמתחייב מדאורייתא על אכילה לשובע, כעין מה שכתב המ"ב בסי' קצ"ו ס"ק ד'..
... However, one who ate untithed produce [tevel], and first tithe from which its teruma was not separated, and second tithe, and consecrated food that were not redeemed, and the waiter who did not eat an olive-bulk, and the gentile who ate with two Jews, none of these people is included among the three to obligate those with whom they ate in a zimmun.
ומה שאמרו אין זה מברך אלא מנאץ לא לפוטרו מהברכה אמרו אלא לגנותו על מעשה הגזל שגזל חטים ועשה מהם גלוסקא וכו' דכיון דהיא גזולה אפי' מצות הברכה לניאוץ תחשב ולא אמרו זה להפקיע ממנו חובת הברכה
Pashut Pshat of the Gemara is that the guy should not make a bracha on something that he steals.
But the Tashbetz here argues that the Gemara does not mean to exempt him from making a bracha rishona! Rather's it's telling him that the bigger picture here is that his Bracha is worthless. But he still has to make it because ultimately he benefited from the food.
It's like parents saying angrily to a kid, "you're not taking school seriously. I don't even know why we're paying all this tuition. You're not the student that we all expect you to be!
כָּל הָאוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאָכַל טֶבֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ תְּרוּמוֹתָיו אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שָׁתָה יֵין נֶסֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
Whoever eats forbidden food, willfully or in error—recites no blessing either before or afterwards (even if it is only assur d'rabanan) ... Needless it is to add that no blessing is recited if flesh is eaten of a beast that was not properly slain or was pronounced unfit for consumption by Jews owing to a lesion, or if wine is drunk that is forbidden to Jews etc.
אבל דבר איסור אף על פי שאינו אלא מדרבנן אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף:
(ג) לא בתחלה וכו' - הואיל ודבר איסור הוא ויש עבירה באכילתו מנאץ את ה' בברכתו ע"ז וכענין שנאמר בוצע ברך נאץ ה':
(ד) ולא בסוף - ואפילו אם אכל כדי שביעה.
ואם אכל בשוגג ונזכר אחר אכילתו -דעת הט"ז ועוד כמה אחרונים דבזה יוכל לברך בסוף [והיינו אפילו לא אכל כדי שביעה] דבזה לא שייך נאוץ.
אלא דלענין זימון אפילו בשוגג אין לזמן ע"ז דאכילת איסור לא חשיבא קביעות. אם גנב או גזל חטים וטחנן ואפאן י"א שאע"פ שקנאן בשינוי והרי הם שלו אלא שחייב לשלם לו דמים עבורם מ"מ אסור לברך ע"ז בין ברכה ראשונה ובין בהמ"ז דלענין ברכה דאית בה הזכרת השם חמיר טפי ותמיד הוא בכלל נאוץ וי"א דהואיל וקנה יכול לברך.
ודעת המ"א דלענין בהמ"ז אם אכל כדי שביעה יש להורות בזה שיברך בהמ"ז דהוא דאורייתא ויש להחמיר ולברך:
MA: Stolen (kosher) food is an affront to Gd even if you technically acquired it so no bracha rishona, but still be machmir and bentch (on bread) -- d'oraisa
(ה) דבר איסור - ואפי' אכל איסור דאורייתא במקום סכנה כגון מפני חולי והטעם דכיון דסכנה הוא התירא קאכיל ואדרבה מצוה קעביד להציל נפשו וכדכתיב וחי בהם ואחז"ל וחי בהם ולא שימות בהם:
אכל מאכל או משקה של איסור מפני הסכנה מברך עליו תחלה וסוף:
The great Rabbi Yisrael Salanter issued a public proclamation that all Jews in Vilna should eat on Yom Kippur. But in their great respect for the holy day, many people continued to fast. So at the end of the morning service, Rabbi Salanter went up to the pulpit of Vilna's Great Synagogue of Vilna, took out some wine and cake, recited the brachot, and ate in front of the entire congregation. By seeing the most pious figure in Vilna eating on Yom Kippur, this freed the others from their inhibitions about doing so.
But there were certainly dissenting voices. Many rabbis, Farbstein argues, believed that “since Hitler wanted to break the Jews’ bodies, the Jews’ primary obligation was to abide by the precept ‘you shall guard your lives’ — in other words, treat this as a life-threatening emergency and stay alive no matter what. In their opinion, the great sin in such times was the refusal to eat.” The evening was “marked by hairsplitting and razor-sharp halachic debate.” The majority of rabbis, in the end, agreed that “the struggle to survive was also a defiance of the Nazis’ policy and resistance to their intentions.” Later in 1941, all weak children were “permitted and required” to eat the meat. By 1942, tragically, all Jews in the camp were so weak that “the rabbis were personally trying to persuade those who refused to eat non-kosher food not to give up their lives by avoiding foods that could strengthen them.”
(מח) תחלה וסוף - דאע"ג שברצונו לא היה אוכל דבר זה כ"א מחמת אונס חליו מ"מ כיון שכבר הוא חולה וחפץ להתרפאות במאכל ומשקה זה חשיבא אכילה שיש בה הנאה. ואם הוא דבר שנפשו קצה בזה
(because it is non-kosher)
א"כ אין החיך נהנה ממנו ואין צריך לברך ע"ז:
ונראה לי דאם אכל לחם עם בשר של איסור, גם הרמב"ם מודה שיברך על הלחם תחילה וסוף. דבלחם אין איסור, ולמה לא יברך עליו?
Aruch HaShulchan 196:3
S"A says that P"N situation you make brachos, but apparently Bach and Taz argue (but I cannot find these ideas in print up to this point).
Does not totally answer the question