אָמַר רָבָא: אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא — מוּתָּר. מֵיתִיבִי: לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, קָרָא וְהִטָּה וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת, לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה! אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, הוֹאִיל וּמֵשִׂים עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּהֶדְיוֹט.
Rava said: Even though they prohibited reading by candlelight due to a decree lest they adjust the wick, if he is an important person, it is permitted, as even on weekdays he is not accustomed to adjust a lamp that is dirty with oil. The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta: One may not read a book on Shabbat by the light of the lamp, lest he adjust it. The Tosefta relates that Rabbi Yishmael ben Elisha said: I will read and will not adjust, as I will certainly not forget that it is Shabbat. However, once he read a book by candlelight and he sought to adjust the wick. He said: How great are the words of the Sages, who would say that one may not read by candlelight, as even a person like me sought to adjust the wick. Rabbi Natan says: That was not the way it happened. Rather, he read and actually adjusted the wick, and he wrote afterward in his notebook [pinkas]: I, Yishmael ben Elisha, read and adjusted a lamp on Shabbat. When the Temple will be rebuilt I will bring a fat sin-offering as atonement for this sin. This proves that even an important person like Rabbi Yishmael ben Elisha is liable to adjust the wick. Rabbi Abba said: Rabbi Yishmael ben Elisha is different, since with regard to the study of Torah, he comports himself like a simple man with no air of importance, but generally, an important person would not dirty his hands and adjust the wick.
וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃
“I will repay you for the years Consumed by swarms and hoppers, By grubs and locusts, The great army I let loose against you.
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ. וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסְפֵי יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיום ראשׁ הַחדֶשׁ הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר:
(כג) וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר ה'׃
(23) And new moon after new moon, And sabbath after sabbath, All flesh shall come to worship Me —said the LORD.
(ג) קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־ה' אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃
(3) Take words with you And return to the LORD. Say to Him: “Forgive all guilt And accept what is good; Instead of bulls we will pay [The offering of] our lips.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הָאוֹכֵל חֵלֶב בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב לוֹ שִׁיעוּר, שֶׁמָּא יָבֹא בֵּית דִּין אַחֵר וְיַרְבֶּה בְּשִׁיעוּרִין.
Incidental to the discussion on Torah measures, Rabbi Elazar said: One who unwittingly eats forbidden fat even today must write down the exact measure that he ate, lest another court come in the future and increase the measure.
אֶלָּא: דְּלָא מְחַיְּיבִי קׇרְבָּן עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת גָּדוֹל.
Rather, it should be explained as follows: It is possible that in the future a court will not obligate one to bring an offering until he has eaten the bulk of a large olive, which is more than today’s amount. One should write down how much he ate, since in the future a court might rule that the amount he ate is less than the size of an olive, and therefore he will not be obligated to bring an offering.
אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול - והכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה:
ויתפרש עוד עפ"י מ"ש הרב הקדוש הרמ"ע ז"ל במ"ע שלעתיד לבא ב"ב נצטרך להקריב כל הקרבנות שחסרנו כל ימי גלותינו דהיינו כשיגיע ר"ח ניסן נצטרך להקריב כל קרבנו' המוספין של כל ר"ח של ניסן של כל ימי הגלות וכן בשבתות למשל בהגיע שבת פ' נשא נצטרך להקריב כל הקרבנו' המוספין של כל ימי הגלות של שבתו' האלו עיי"ש ובזה פירשנו בטוב טעם מה שאנו אומרים במוספין ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו' ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה וכו' הנה תיבת הזה אינו מובן ולפי דברי הקדוש הנ"ל ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה ור"ח הזה והוא נכון בעז"ה. והנה ענין הקרבנות הוא לקרב כל המדריגות דצח"מ אל הקדוש' הנה הקרבן הח"י והעצים צומח והמלח דומם והאדם המקריבם בכחו אל הש"י הנה כל הנפשות של דומם צומח ח"י מדבר כולם מתקרבים ומשתחוים לקדושתו ית"ש וזהו תענוגיו ושעשועיו ית"ש וזה נק' קרבן להו"י' שמקרב כל הד' מדריגות נפשות אל ד' אותיות השם הנכבד וזהו וה"י' מד"י חדש בחדשו דייקא כנ"ל דהיינו כל חדש בחדשו נצטרך להקריב בעד כל החדשים של כל זמן הגלות וכן מדי שבת בשבתו דייקא. יבא כל בשר להשתחות לפני היינו קירוב כל המדריגות אל הקדושה. בשר היא הקרבן כל מרבה גם הדומם והצומח המצורפים בקרבנות עם הבשר החי:
See also some of the other ebooks of Bney Yisasschar where he talks about this in terms of everyday misdeeds that require sacrifices. I extend the drasha to include good occasions like thanksgiving offerings, recovery from illness, etc. This is a method of journaling that could be valuable for organizing and improving one's life.