גר"א על משלי ב:טז
(טז) להצילך מאשה זרה - .... ותאוה - זה הוא היושב בביתו ואינו רואה רק למלאות תאותו והנאתו. וחמדה היא הדבר שאין בה הנאת הגוף, כמו בגדים נאים ובתים נאים או שיהיה לו ממון רב, שאין בהם הנאת הגוף אלא נפשו של אדם חומד להם. וזה שאמרו (חגיגה יא) גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה ומחמדתן. שבגזל שייך חמוד שאין בהן הנאת הגוף ועריות שיך לשון תאוה שהיא הנאת הגוף...
וזו התאוה נקראת נכריה, כי התאוה אין ראויה לבני ישראל כלל, כי אנחנו אין ראוי לנו לילך אחר תאות עולם הזה כלל וכלל. ולכן הוא דוגמת בת אל נכר שאסור לגע בה כלל. והחמדה היא נקראת אשה זרה כי האשה שמבני ישראל היא, מותרת ליקח אותה לאשה, רק אשה זרה שלקח אותה איש אחר, לזו אסור לגע כלל וכלל. כן חמדת הפרנסה והממון אינו אסור מכל וכל, כי כן כתיב (דברים יד, כט) למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה, אך באמונה מאד, ולא יעשה עול, שלא יגע בממון שאינו שלו ממש והינו של איש זר. כמו שאמרו (שבת לא,א) נשאת ונתת באמונה. לכן נקראת החמדה אשה זרה שהחמדה מביא לחמד ממון של איש זר. וזהו להצילך מאשה זרה, זו החמדה כנ"ל.
(כח) מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך (כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה.
אבן שלמה פרק ג (ט)
עסק העולם הזה ביראה הוא מועיל לתורה ומצות כזבל לגן (אגדות ברכות פרק ט ד"ה הרואה)