(א) ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:
(ב) ופירוש רוחי הוא שכינתו יתברך שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו. ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה, שבתחילה הי' ה' מוכיח לאדם על פניו ונמצאים הנבראים כולם במדרגת נביאים, ויהי כי החל האדם פירוש נתחלל או נעשה חולין הובדל מהדרגת נביא, ובהמשך הזמן הנצנים נראו בארץ הם הצדיקים שהחזירו העטרה ליושנה, ומשחרב המעון נסתם חזון ונשארה בחינת רוח הקודש, וכשנסתתמו עיני ישראל אין אתנו משיג ריח הקודש ואין צריך לומר רוח הקודש, וזו היא צרת בית ישראל שאין למעלה ממנה הצמאים להריח ריח אבינו שבשמים ותחי רוחינו. ותחילת קללה זו התחילה מדור המבול. ונתן ה' טעם לדבר זה בשגם הוא בשר פירוש בשביל שהוסיף להתעיב בתיעוב מוסרח בעון הניאוף הוא בשר כאמור בענין וה' שונא זימה ומאס מדבר אליו:
(2) The word רוחי in our verse therefore means "My Presence." Man had forfeited the privilege of proximity to G'd's Presence. G'd's Presence withdrew from man in direct proportion to his deeds. As long as G'd had confronted man directly whenever He had reason to rebuke them they were on the spiritual level of prophets. When man began to profane himself (meaning of החל in 6,1), he no longer enjoyed that status. In the course of time outstanding individuals, צדיקים, appeared on earth. These individuals succeeded in restoring a closer relationship between man and G'd. After the destruction of the Temple there were no more prophets; the most that remained were individuals who possessed a degree of what our sages describe as רוח הקודש, a measure of holy spirit. Ever since Israel's eyes closed, we no longer have even ריח הקודש, a holy fragrance, not to mention רוח הקודש. The absence of this line of direct communication from G'd is the greatest misfortune for those of us who thirst for at least a fragrance of the holiness of our Father in heaven in order to revive our spirits. The curse we speak about originated with the generation of the deluge. G'd supplies the reason for this in our verse. בשר בשגם הוא, man added to his abominations by adding the sin of בשר, adultery to his other sins. G'd hates sexual permissiveness more than anything else. As a result G'd resented having to communicate directly with such people.
(ג) עוד נתכוונה באומרה ילוה אישי כי גם בזמן יציאתה מעולם הזה לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו וכמאמרם ז"ל (זהר משפטים קב.) כי הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות, ואמרה הטעם כי ילדתי לו ג' בנים ובג' הוי חזקה כי בת זוגו אני.
(א) אשר ה' אלהיך דורש. דקדק לומר תיבת אלהיך להעיר כי שבח הארץ היא כשה' מיחד אלקותו על ישראל אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ: