לימוד הנביא יחזקאל 28.6.21 (שיעור אחרון)

עז

(א) הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי׃ (ב) יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב׃ (ג) כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ׃ (ד) הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃ [...] (לט) רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל׃

Deuteronomy 32:1-39

(1) Give ear, O heavens, let me speak; Let the earth hear the words I utter! (2) May my discourse come down as the rain, My speech distill as the dew, Like showers on young growth, Like droplets on the grass. (3) For the name of the LORD I proclaim; Give glory to our God! (4) The Rock!—His deeds are perfect, Yea, all His ways are just; A faithful God, never false, True and upright is He. (5) Children unworthy of Him— That crooked, perverse generation— Their baseness has played Him false. (6) Do you thus requite the LORD, O dull and witless people? Is not He the Father who created you, Fashioned you and made you endure! (7) Remember the days of old, Consider the years of ages past; Ask your father, he will inform you, Your elders, they will tell you: (8) When the Most High gave nations their homes And set the divisions of man, He fixed the boundaries of peoples In relation to Israel’s numbers. (9) For the LORD’s portion is His people, Jacob His own allotment. (10) He found him in a desert region, In an empty howling waste. He engirded him, watched over him, Guarded him as the pupil of His eye. (11) Like an eagle who rouses his nestlings, Gliding down to his young, So did He spread His wings and take him, Bear him along on His pinions; (12) The LORD alone did guide him, No alien god at His side. (13) He set him atop the highlands, To feast on the yield of the earth; He fed him honey from the crag, And oil from the flinty rock, (14) Curd of kine and milk of flocks; With the best of lambs, And rams of Bashan, and he-goats; With the very finest wheat— And foaming grape-blood was your drink. (15) So Jeshurun grew fat and kicked— You grew fat and gross and coarse— He forsook the God who made him And spurned the Rock of his support. (16) They incensed Him with alien things, Vexed Him with abominations. (17) They sacrificed to demons, no-gods, Gods they had never known, New ones, who came but lately, Who stirred not your fathers’ fears. (18) You neglected the Rock that begot you, Forgot the God who brought you forth. (19) The LORD saw and was vexed And spurned His sons and His daughters. (20) He said: I will hide My countenance from them, And see how they fare in the end. For they are a treacherous breed, Children with no loyalty in them. (21) They incensed Me with no-gods, Vexed Me with their futilities; I’ll incense them with a no-folk, Vex them with a nation of fools. (22) For a fire has flared in My wrath And burned to the bottom of Sheol, Has consumed the earth and its increase, Eaten down to the base of the hills. (23) I will sweep misfortunes on them, Use up My arrows on them: (24) Wasting famine, ravaging plague, Deadly pestilence, and fanged beasts Will I let loose against them, With venomous creepers in dust. (25) The sword shall deal death without, As shall the terror within, To youth and maiden alike, The suckling as well as the aged. (26) I might have reduced them to naught, Made their memory cease among men, (27) But for fear of the taunts of the foe, Their enemies who might misjudge And say, “Our own hand has prevailed; None of this was wrought by the LORD!” (28) For they are a folk void of sense, Lacking in all discernment. (29) Were they wise, they would think upon this, Gain insight into their future: (30) “How could one have routed a thousand, Or two put ten thousand to flight, Unless their Rock had sold them, The LORD had given them up?” (31) For their rock is not like our Rock, In our enemies’ own estimation. (32) Ah! The vine for them is from Sodom, From the vineyards of Gomorrah; The grapes for them are poison, A bitter growth their clusters. (33) Their wine is the venom of asps, The pitiless poison of vipers. (34) Lo, I have it all put away, Sealed up in My storehouses, (35) To be My vengeance and recompense, At the time that their foot falters. Yea, their day of disaster is near, And destiny rushes upon them. (36) For the LORD will vindicate His people And take revenge for His servants, When He sees that their might is gone, And neither bond nor free is left. (37) He will say: Where are their gods, The rock in whom they sought refuge, (38) Who ate the fat of their offerings And drank their libation wine? Let them rise up to your help, And let them be a shield unto you! (39) See, then, that I, I am He; There is no god beside Me. I deal death and give life; I wounded and I will heal: None can deliver from My hand.

ביאור שטיינזלץ על סנהדרין צ״א ב

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא על הנאמר "אני אמית ואחיה", יכול שכוונת הפסוק היא שתהא מיתה באדם אחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג כעת? — תלמוד לומר: "מחצתי ואני ארפא", מה ענייני מחיצה ורפואה שהוזכרו בפסוק זה ודאי הכוונה באדם אחד — אף מיתה וחיים באחד, מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה.

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? — שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' "(שמות טו, א), "שר" לא נאמר אלא "ישיר" — מכאן לתחיית המתים מן התורה, לומר שעתיד משה רבינו לחזור ולשיר את השירה. וכיוצא בדבר אתה אומר על הכתוב: "אז יבנה יהושע מזבח לה' "(יהושע ח, ל), "בנה" לא נאמר אלא "יבנה" — מכאן לתחיית המתים מן התורה[...]

אמר ר' יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה? — שנאמר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהלים פד, ה), "היללוך" לא נאמר, אלא "יהללוך" בלשון עתיד — מכאן לתחיית המתים מן התורה.

Steinsaltz on Sanhedrin 91b

...

בראשית מ״ז:כ״ט-ל״א

(כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃ (ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ׃ (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה׃

Genesis 47:29-31

(29) And when the time approached for Israel to die, he summoned his son Joseph and said to him, “Do me this favor, place your hand under my thigh as a pledge of your steadfast loyalty: please do not bury me in Egypt. (30) When I lie down with my fathers, take me up from Egypt and bury me in their burial-place.” He replied, “I will do as you have spoken.” (31) And he said, “Swear to me.” And he swore to him. Then Israel bowed at the head of the bed.

בראשית רבה צ״ו

לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ[...] אָמַר רַבִּי סִימוֹן: אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה לָהֶן מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל לז, יב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִקְרָא מָלֵא הוּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, ה): נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ.

Bereshit Rabbah 96

(1) 96:3 "And Israel approached the time of dying" (Gen 47:29). It is written, "No one rules over the wind to restrain the wind, and there is no ruling over the day of death" (Eccles 8:8). Rabbi Yehoshua of Sichnin said in the name of Rabbi Levi: The trumpets which Moses made in the wilderness were hidden by the Holy One, who is blessed, when Moses neared death so that no one else would sound them while they were coming to him, as it is written, "Gather to me all the elders of your tribes" (Deut 31:28), in order to fulfill what is stated, "And there is no ruling over the day of death"....And so too when Jacob neared death he began to lower himself before Joseph and said to him, "Please, if I have found favor in your eyes" (Gen 47:29). When [did he say this]? As he was approaching death, as it is stated, "And Israel drew near to the time of dying" (ibid.).

ביאור שטיינזלץ על סנהדרין צ״ב ב

שואלים: ומאן נינהו [ומי הם] אותם מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ של הגאולה מגלות מצרים וטעו בחשבון ויצאו לפני הזמן המיועד ונהרגו[...] ושמואל אמר: מתים שהחיה יחזקאל אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים, שנאמר: "ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו" (יחזקאל לז, יא), משמע שכפרו בגמול לאחרית הימים. ר' ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה, שנאמר "העצמות היבשות שמעו דבר ה' "(שם ד), שאף בחייהם היו כעצמות יבשות[...]

ר' אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה לה' ומתו. מה (איזו) שירה אמרו? — "ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים". ר' יהושע אומר, שירה זו אמרו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" (שמואל א' ב, ו). ר' יהודה אומר: אמת, משל היה. אמר לו ר' נחמיה: אם אמת למה משל, ואם משל למה אמת? אלא כך יש לומר: באמת בודאי משל היה. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: לא זו בלבד שלא היה הדבר משל, אלא אף אותם מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר' יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם.

Steinsaltz on Sanhedrin 92b

...