Tanya Chapter 33

June 19, 2021

This draft has neither been edited nor approved by Rabbi Potash

In the previous chapter, Elter Rebbe discussed how excessive breaking of the spirit in an attempt to vanquish the Animal Soul can lead to melancholia and that the solution to this potential problem is to take joy in the wonderous creations of G-d. Chapter 33 continues to examine this theme. In it, the Elter Rebbe offers the Chassidic answer to the questions why are we here, and what is the purpose of our lives.

This will be the true happiness of the Soul, and in particular when the Soul needs at specific times the purity and enlightenment in the happiness of the heart, man will deepen his thought and create an image in his intellect and understanding of the concept of G-d’s true Unity: How he fills all the worlds, both upper and lower, and even this earth is filled with His Glory. And all of this is as if it were meaningless (compared to the infinite Divine), and He alone truly is the One in both the upper and lower worlds, just as He alone existed prior to the six days of creation.

Also, in this place in which He created the World, the Heavens, the Earth and all of their Hosts, He was alone and filled this place and even now, He is alone without any change at all; because all of His creations are in reality nullified next to Him, just as the letters of speech and thought in their source and root, He is the essence of the Soul and Its substance which are the ten attributes: Wisdom, Understanding, Knowledge and the additional 7 emotional attributes. These attributes do not yet have the attribute of letters prior to being invested in the garment of thought (as I explained at length in Chapters 20 and 21).

Comment: The letters of the alphabet are meaningless compared to the thoughts and speech which they represent. They achieve meaning when they are “clothed” in thought and speech.

We have written elsewhere about a physical example, that of the radiance and light compared with its source—the sun—the spherical body in the firmament which illuminates and spreads its light in abundance in the space of the world, but there (in the sun) it (this light that we perceived) is completely nullified next to the reality of its source as if it (the light that we perceive) is not real at all (when compared to the sun). By way of analogy, the reality of the world and its contents is nullified vis à vis its Source which is the Eternal Light blessed be He, as we have explained there at length.

And when man thinks deeply about this concept, his heart will be happy and his Soul will rejoice and both his heart and Soul will be greatly gladdened with joy and song with all his heart, Soul and might. So great is his faith that it brings him truly close to G-d. And this is the purpose of the creation of man and all the upper and lower worlds—to create a dwelling place for G-d as will be explained at length below.

Comment: The paragraph above provides the Chassidic response to the age-old human questions: “Why am I here? And What is the purpose of my life?”. See Rabbi Potash’s explanation below.

Rabbi Potash commented: The highlighted sentence summarizes the entire book and is memorized by every child in a Chasidic Primary School. It refers to the fact that all the amazing creations of the Heavens and the Earth are miniscule and insignificant compared to G-d Who is Eternal and Infinite much as a ray of light, although it illuminates our world, is miniscule and insignificant compared to the sun. The phrase in Hebrew that corresponds to the highlighted translation is: וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים. By contemplating our own insignificance and the insignificance of our worldly possessions and desires compared to G-d, says the Elter Rebbe, we come closer to G-d and our hearts are filled with joy. The purpose of our creation is, through contemplation of G-d’s greatness and the performance of Mitzvot, to create a dwelling place for G-d in the lower worlds.

And here, how great is the happiness of the layman and lowly person in gaining proximity to a flesh and blood King dwelling with him in his house. If such is the case, à fortiori (Kal veHomer= קל וחומר) there is no end to the joy of proximity to the dwelling place of the King of Kings, the Holy One Blessed be He. As it is written “For who would otherwise dare approach Me said the Lord (Jeremiah 30:21).

Comment: Kal veHomer (קל וחומר) is a fundamental à fortiori argument used in Talmudic discourse meaning drawing a conclusion that is even more obvious than the conclusion upon which it is based. For example: “If teaching English grammar to native English speakers is difficult, kal vehomer teaching English to non-native speakers is even more difficult”.

As if to say just as man rejoices in the inheritance that he received without working for it, even more so (kal vehomer) should we experience infinite happiness for the inheritance we received from our forefathers. He is the One True G-d, even in the Earth below there is no other. This is His place of dwelling in the lower worlds. This is what the Rabbis of the Talmud said: “Habakkuk came and established the fact that the 613 mitzvot are based upon one, as it is stated: “But the righteous person shall live by his faith” (Habakkuk 2:4).” (Masechet Makot 24:27). As if to say there is only one Mitzvah which is faith alone, because through faith alone all the 613 Mitzvot will be fulfilled. Meaning that that his heart will be filled with joy and happiness through the faith in the One G-d, the object of the happiness, as if there were only one Mitzvah which alone was the purpose of his creation and the creation of all the worlds.

After all, his Soul will ascend the heights above all the obstacles preventing the fulfillment of the 613 Mitzvot from without and within through the power and vitality of his Soul in this great happiness. And this is what is meant by the phrase “through his faith will he live” (Hababbuk 2:4), “he will live” (that is the Tsadik will be revived) exactly, as resurrection of the dead, by way of example, will occur with the resurrection of his Soul in great happiness. This is a double happiness not only because of the happiness of the Intellectual Soul which is close to G-d and dwells with Him but also because of G-d’s great satisfaction derived from man’s faith which suppresses the Sitra Achra and transforms darkness to light. The darkness is the darkness of the Klipot (the layers of Materialism surrounding the G-dly Soul) that in this Material World darken and conceal His Eternal Light as is said “He sets bounds for darkness” (Job 28:3) (meaning “end of the days” (Daniel 12:13) when He will remove the spirit of impurity from the earth and G-d’s Glory will be revealed for all to see as will be explained below.)

In particular, in the lands of the idol worshippers, where the atmosphere is contaminated and filled with Klipot and the Sitra Achra (“the other side”, the Animal Soul), there is no happiness before G-d like the light and happiness in the preponderance of the light coming from the darkness. As it is said: “Let Israel rejoice in its maker” (Psalms 149:2). Meaning that every one of the seed of Israel should rejoice in the happiness of the Lord who rejoices and takes happiness in his dwelling in the lower worlds which have the attribute of true material action.

Comment: Note the quotation from Psalms 149:2 uses the word Maker (עושיו) which is etymologically related to the word for action, עשיה, which is also the Kabbalistic term for the lower world in which we live: the world of material action. The Elter Rebbe then goes on to point out that the word that we translate as Maker is actually in the plural form, עושיו, and should actually be translated as Makers. Why?

This material world is filled with Klipot and Sitra Achra which is called the public domain and Mountains of Separation (another Aramaic term for public domain) in which everything is separate due to the Animal Soul’s desire for conquest and acquisition. The transformation from darkness to light transforms the separate multitude to a unified entity, the private domain, for His Blessed Unity with this faith.

עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתית, ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב, אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו יתברך האמיתי: איך הוא ממלא כל עלמין, עליונים ותחתונים, ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך, וכולא קמיה כלא חשיב ממש, והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש, כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית; וגם במקום הזה, שנברא בו עולם הזה, השמים והארץ וכל צבאם, היה הוא לבדו ממלא המקום הזה, וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל; מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש, כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן ושרשן, הוא מהות הנפש ועצמותה שהן עשר בחינותיה חכמה בינה ודעת כו', שאין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה [כמו שכתבנו בפרקים כ' וכ"א באריכות, עיין שם], וכמו שכתבנו גם-כן במקום אחר משל גשמי לזה מענין ביטול זיו ואור השמש במקורו, הוא גוף כדור השמש שברקיע, שגם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו, וביתר שאת מהתפשטותו והארתו בחלל העולם, אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו וכאילו אינו במציאות כלל; וככה ממש, דרך משל, הוא ביטול העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו, שהוא אור אין סוף ברוך הוא, וכמו שכתבנו שם באריכות. והנה, כשיעמיק בזה הרבה, ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו, כי רבה היא, כי היא קרבת אלהים ממש, וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים, כמו שיתבאר לקמן באריכות.

והנה, כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו, וקל וחומר לאין קץ לקרבת ודירת מלך מלכי המלכים, הקדוש-ברוך-הוא, וכדכתיב (ירמיהו ל כא):"כי מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אלי נאם ה'". ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו יתברך בכל בקר, ולומר (רמב"ם סדר התפילה (א)): "אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו" כלומר, כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילנו אבותינו, הוא יחוד ה' האמיתי, אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו, וזו היא דירתו בתחתונים. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל: (מכות כד, ב): "תרי"ג מצות ניתנו לישראל... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה", כלומר, כאלו אינה רק מצוה אחת, היא האמונה לבדה, כי על-ידי האמונה לבדה יבא לקיום כל התרי"ג מצות, דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד ה' בתכלית השמחה, כאילו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה, והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות. הרי, בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו, תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי"ג מצות מבית ומחוץ. וזהו שאמר (חבקוק ב ד): "באמונתו יחיה", יחיה דייקא, כתחיית המתים דרך משל, כך תחיה נפשו בשמחה רבה זו. והיא שמחה כפולה ומכופלת, כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה' ודירתו אתו עמו, עוד זאת ישמח בכפליים בשמחת ה' וגודל נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו, דאתכפיא סטרא אחרא ממש, ואתהפך חשוכא לנהורא, שהוא חשך הקליפות שבעולם הזה החומרי המחשיכים ומכסים על אורו יתברך עד עת קץ, כמו שנאמר (איוב כח ג): "קץ שם לחשך" [דהיינו (דניאל יב יג): "קץ הימין", שיעביר רוח הטומאה מן הארץ, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו, וכמו שיתבאר לקמן]. ובפרט בארצות עובדי גילולים, שאוירם טמא ומלא קליפות וסטרא אחרא, ואין שמחה לפניו יתברך כאורה ושמחה ביתרון אור הבא מן החשך דייקא. וזהו שנאמר (תהלים קמט ב): "ישמח ישראל בעושיו", פירוש, שכל מי שהוא מזרע ישראל, יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחינת עשיה גשמיית ממש. וזה שנאמר בעושיו, לשון רבים, שהוא עולם הזה הגשמי המלא קליפות וסטרא אחרא, שנקרא "רשות הרבים" ו"טורי דפרודא", ואתהפכן לנהורא, ונעשים "רשות היחיד" ליחודו יתברך באמונה זו.