Prophet as Adversarial Emissary - Compelled by the Word of the Divine
(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ׃ (יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ׃ (כ) אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹקִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא׃ (כא) וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ ה'׃ (כב) אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם ה' וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ ה' בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃ {ס}
(18) I will raise up a prophet for them from among their own people, like yourself: I will put My words in his mouth and he will speak to them all that I command him; (19) and if anybody fails to heed the words he speaks in My name, I Myself will call him to account. (20) But any prophet who presumes to speak in My name an oracle that I did not command him to utter, or who speaks in the name of other gods—that prophet shall die.” (21) And should you ask yourselves, “How can we know that the oracle was not spoken by the LORD?”— (22) if the prophet speaks in the name of the LORD and the oracle does not come true, that oracle was not spoken by the LORD; the prophet has uttered it presumptuously: do not stand in dread of him.
(א) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִילֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ {פ}
(ד) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ (ה) כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃ (ז) וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כׇּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃ (ח) הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃ (ט) כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ}
(י) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כׇּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאׇזְנֶ֥יךָ שְּׁמָֽע׃ (יא) וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אדושם ה' אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃ (יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־ה' מִמְּקוֹמֽוֹ׃ (יג) וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃ (יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה' עָלַ֖י חָזָֽקָה׃
(ד) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ (ה) כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃ (ז) וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כׇּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃ (ח) הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃ (ט) כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ}
(י) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כׇּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאׇזְנֶ֥יךָ שְּׁמָֽע׃ (יא) וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אדושם ה' אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃ (יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־ה' מִמְּקוֹמֽוֹ׃ (יג) וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃ (יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה' עָלַ֖י חָזָֽקָה׃
(1) He said to me, “Mortal, eat what is offered you; eat this scroll, and go speak to the House of Israel.” (2) So I opened my mouth, and He gave me this scroll to eat, (3) as He said to me, “Mortal, feed your stomach and fill your belly with this scroll that I give you.” I ate it, and it tasted as sweet as honey to me. (4) Then He said to me, “Mortal, go to the House of Israel and repeat My very words to them. (5) For you are sent, not to a people of unintelligible speech and difficult language, but to the House of Israel— (6) not to the many peoples of unintelligible speech and difficult language, whose talk you cannot understand. If I sent you to them, they would listen to you. (7) But the House of Israel will refuse to listen to you, for they refuse to listen to Me; for the whole House of Israel are brazen of forehead and stubborn of heart. (8) But I will make your face as hard as theirs, and your forehead as brazen as theirs. (9) I will make your forehead like adamant, harder than flint. Do not fear them, and do not be dismayed by them, though they are a rebellious breed.” (10) Then He said to me: “Mortal, listen with your ears and receive into your mind all the words that I speak to you. (11) Go to your people, the exile community, and speak to them. Say to them: Thus says the Lord GOD—whether they listen or not.” (12) Then a spirit carried me away, and behind me I heard a great roaring sound: “Blessed is the Presence of the LORD, in His place,” (13) with the sound of the wings of the creatures beating against one another, and the sound of the wheels beside them—a great roaring sound. (14) A spirit seized me and carried me away. I went in bitterness, in the fury of my spirit, while the hand of the LORD was strong upon me.
(ו) אִם־יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶחֱרָ֑דוּ אִם־תִּֽהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַה' לֹ֥א עָשָֽׂה׃ (ז) כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה אדושם ה' דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים׃ (ח) אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א אדושם ה' דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא׃
(6) When a ram’s horn is sounded in a town, Do the people not take alarm? Can misfortune come to a town If the LORD has not caused it? (7) Indeed, my Lord GOD does nothing Without having revealed His purpose To His servants the prophets. (8) A lion has roared, Who can but fear? My Lord GOD has spoken, Who can but prophesy?
כי, ר"ל ובל תאמרו שלכן לא שבו מפני שכבר נגזרה גזרה וחשבו שלא יועיל בתשובתם, ע"ז משיב שהגם שה' דובר דבר וגוזר גזרה לא יעשה ה' דבר הרעה להוציאו תיכף אל המעשה כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ושולחם להזהיר את העם שישובו ממעשיהם ויבטלו הגזרה כדי שלא יבא לידי מעשה, והנביא בודאי יעשה שליחותו וילך להזהיר את העם. כי,
That is, one should not say that there is no point in repenting, since the decree has already been made, thus rendering one's teshuvah moot. Therefore it says, that when G-d speaks or makes a decree, "[G-d] does not do anything" immediately without delay, but rather makes sure [first] to "reveal His plan to His servants, the Prophets," sending them to warn the people, to repent from their deeds, causing the decree to be canceled, so it is not actualized. The Prophet will, of course, fulfill his mission and go and warn the people.
The Prophet as Emissarial Adversary: The Conscience of the Divine
(א) הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת ה' לֵאמֹֽר׃ (ב) עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֙עַר֙ בֵּ֣ית ה' וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־ה' כׇּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַה'׃ {ס}
(1) The word which came to Jeremiah from the LORD: (2) Stand at the gate of the House of the LORD, and there proclaim this word: Hear the word of the LORD, all you of Judah who enter these gates to worship the LORD!
(טז) וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל ׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּֽי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ׃ (יז) הַאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (יח) הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָאָבוֹת֙ מְבַעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים לָשׁ֣וֹת בָּצֵ֑ק לַעֲשׂ֨וֹת כַּוָּנִ֜ים לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֗יִם וְהַסֵּ֤ךְ נְסָכִים֙ לֵאלֹקִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃ (יט) הַאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־ה' הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן בֹּ֥שֶׁת פְּנֵיהֶֽם׃
(16) As for you [Jeremiah], do not pray for this people, do not raise a cry of prayer on their behalf, do not plead with Me; for I will not listen to you. (17) Don’t you see what they are doing in the towns of Judah and in the streets of Jerusalem? (18) The children gather sticks, the fathers build the fire, and the mothers knead dough, to make cakes for the Queen of Heaven, and they pour libations to other gods, to vex Me. (19) Is it Me they are vexing?—says the LORD. It is rather themselves, to their own disgrace.
(ז) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹקֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י ה' אֱלֹקָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה ה' יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (יב) לָ֩מָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ (יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃ (יד) וַיִּנָּ֖חֶם ה' עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ׃ {פ}
(7) The LORD spoke to Moses, “Hurry down, for your people, whom you brought out of the land of Egypt, have acted basely. (8) They have been quick to turn aside from the way that I enjoined upon them. They have made themselves a molten calf and bowed low to it and sacrificed to it, saying: ‘This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!’” (9) The LORD further said to Moses, “I see that this is a stiffnecked people. (10) Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation.” (11) But Moses implored the LORD his God, saying, “Let not Your anger, O Lord, blaze forth against Your people, whom You delivered from the land of Egypt with great power and with a mighty hand. (12) Let not the Egyptians say, ‘It was with evil intent that He delivered them, only to kill them off in the mountains and annihilate them from the face of the earth.’ Turn from Your blazing anger, and renounce the plan to punish Your people. (13) Remember Your servants, Abraham, Isaac, and Israel, how You swore to them by Your Self and said to them: I will make your offspring as numerous as the stars of heaven, and I will give to your offspring this whole land of which I spoke, to possess forever.” (14) And the LORD renounced the punishment He had planned to bring upon His people.
What kind of precedent does Moses set here? How is he interacting with G-d? What role does he play in terms of the intention that G-d expresses?
וינחם ה׳. מלעשות כליון גמור אבל עדיין הית׳ הגזירה להשמיד אותו הדור והבנים יבואו לא״י כמו שהיתה גזרת מרגלים. וע״ז הגזרה התפלל משה ארבעים יום עוד כאשר יבואר לפנינו בס״ד:
"And God had mercy" - from performing the total annihilation. But from that point there was a decree to destroy that generation, and the children would enter the Land of Israel, like there was the decree of the spies. And regarding this decree Moshe prayed for forty more days, as explained later with the help of Heaven.
מַהוּ הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. אִם אָמַר בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ לְהָבִיא רָעָה, חוֹזֵר בּוֹ. שֶׁכֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה, הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה וְגוֹ' (דברים ט, יד), וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה (שמות לב, יד). וְכֵן עַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם (שמות לב, י), וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ (במדבר יד, כ). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינִי כְּבָשָׂר וָדָם שֶׁאוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה וּמִתְגָּאֶה לַעֲשׂוֹתָהּ.
What is meant by When He hath said, will He not do it? It means that though He should decide in a moment of anger to inflict misfortune, He might rescind that decision. For example, though He said to Moses: Let Me alone that I may destroy them and blot out their name (Deut. 9:14), He did not do so, for The Lord repented of the evil (Exod. 32:14). Likewise, though He declared: Now, therefore, let Me alone that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them (ibid., v. 10), yet he did not do so. Instead, the Holy One, blessed be He, exclaimed: I have pardoned according to thy word (Num. 14:20). Hence, the Holy One, blessed be He, said: I am not a man who threatens to do evil and then haughtily does it.
(ז) אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ ה' עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־רַבּ֥וּ מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ׃ (ח) מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃ (ט) לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ ה' וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ׃ {ס} (י) כֹּה־אָמַ֨ר ה' לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַֽה' לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֺנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם׃ {פ}
(יא) וַיֹּ֥אמֶר ה' אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃ (יב) כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ {ס} (יג) וָאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ ׀ אדושם ה' הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹמְרִ֤ים לָהֶם֙ לֹא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}
(יא) וַיֹּ֥אמֶר ה' אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃ (יב) כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ {ס} (יג) וָאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ ׀ אדושם ה' הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹמְרִ֤ים לָהֶם֙ לֹא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}
(7) Though our iniquities testify against us, Act, O LORD, for the sake of Your name; Though our rebellions are many And we have sinned against You. (8) O Hope of Israel, Its deliverer in time of trouble, Why are You like a stranger in the land, Like a traveler who stops only for the night? (9) Why are You like a man who is stunned, Like a warrior who cannot give victory? Yet You are in our midst, O LORD, And Your name is attached to us— Do not forsake us! (10) Thus said the LORD concerning this people: “Truly, they love to stray, they have not restrained their feet; so the LORD has no pleasure in them. Now He will recall their iniquity and punish their sin.” (11) And the LORD said to me, “Do not pray for the benefit of this people. (12) When they fast, I will not listen to their outcry; and when they present burnt offering and meal offering, I will not accept them. I will exterminate them by war, famine, and disease.” (13) I said, “Ah, Lord GOD! The prophets are saying to them, ‘You shall not see the sword, famine shall not come upon you, but I will give you unfailing security in this place.’”
(יט) הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃ (כ) יָדַ֧עְנוּ ה' רִשְׁעֵ֖נוּ עֲוֺ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃ (כא) אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃
(19) Have You, then, rejected Judah? Have You spurned Zion? Why have You smitten us So that there is no cure? Why do we hope for happiness, But find no good; For a time of healing, And meet terror instead? (20) We acknowledge our wickedness, O LORD— The iniquity of our fathers— For we have sinned against You. (21) For Your name’s sake, do not disown us; Do not dishonor Your glorious throne. Remember, do not annul Your covenant with us.
Do you notice any familiar language in Jeremiah's quoting G-d? What's the relationship for which Jeremiah is advocating? What place does the prophet play in that dynamic?
מדרש תנחומא (בובר), ואתחנן, ו׳
משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב"ה ואמר מי יקום לי עם מרעים (תהלים צד טז), ומי יעמוד להם לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתו של בניי, ומי יעוד ויבקש עליהם רחמים, בשעה שחוטאין לפני...
MIDRASH TANCHUMAH (Buber ed.), Va-Etchanan §6
So Moses our Master was stumbling and falling. It was at that time that he said: Sovereign of the World, up to now I wanted to live, but now here is my soul given over to you.. Then when he had resigned his soul to death, the Holy One opened by saying (in Ps. 94:16): WHO WILL STAND FOR ME AGAINST EVILDOERS? Who will stand for Israel in the time of my wrath? Who will stand in the battle of my children? And who will stand and seek mercy for them, when they sin before me?