האם ניתן לשמוט בחיים המודרניים?

בדף לימוד זה נשאל האם מצוות השמיטה עדיין רלוונטית לחיים המודרניים? ננסה להציע דרכים דרכן ניתן להביא לידי ביטוי באופן אקטיבי את שנת השמיטה.

השיעור מיועד ללומדים אשר מכירים את מצוות השמיטה באופן בסיסי מאוד.

מהלך הלימוד: קריאת חלקים ממאמרו של הרב יוסף צבי רימון על הרלוונטיות של השמיטה במציאות המודרנית ומפגש עם דוגמאות לדרכים למימוש מצוות השמיטה כיום.

שמיטה במציאות מודרנית/ הרב יוסף צבי רימון

שנת השמיטה מיושמת כיום בצורה מועטת מאוד אצל רוב האנשים. אפילו כאשר אדם מקפיד על הלכות שמיטה בצורה מלאה, הרי שבדרך כלל אין הוא חקלאי, והקיום ההלכתי בא לידי ביטוי אצלו בקניית פירות וירקות ובשמירה על הלכות שביעית.

לעתים, חווית השמיטה עבורו היא חוויה של וויכוחים ופוליטיקה, של מחירים גבוהים מן הרגיל וכדומה. למרות שיש להמשיך כמובן להקפיד על הלכות השמיטה הנוגעים אלינו, הרי שניתן לראות את ערכי השמיטה השונים שאותם ניתן ליישם גם בתחומים אחרים.

רוב העבודה כיום איננה חקלאית, ושנת השמיטה איבדה את הצביון המיוחד שלה. המסחר ממשיך כרגיל, וכל אחד שומר על רכושו. לכן, טעמים רבים מטעמי השמיטה אינם באים לידי ביטוי.

שאלות לדיון:

- מה הטענה של הרב יוסף צבי רימון?

- האם אתם מסכימים?

הרב יוסף צבי רימון טוען שהאופן שבו אנחנו מקיימים את מצוות השמיטה הוא מוגבל, שכן החיים המודרניים שינו את אופייה החקלאי של החברה. אם בעבר שנת שמיטה היתה שנה שבה החיים נראו אחרת, היתה אווירה שונה והתנהלות שונה בכל תחומי החיים כיום זה לא המצב.

שמיטה במציאות מודרנית/ הרב יוסף צבי רימון

...אולם, פרט ליישום הלכות שמיטה, עלינו ללמוד כיצד ליישם את ערכי השמיטה במציאות מודרנית. ישנם דברים נוספים שנאמרו בהקשר מסוים, וחז"ל למדו מהם עיקרון ואף יישמו אותו בצורה מעשית בדין אחר. למשל, התורה אומרת ביחס לשבת "למען ינוח". אין חובה של מנוחה בשבת במובן הפשוט. ישנן מלאכות שנאסרו וישנן מלאכות אחרות שלא נאסרו ואף אם אדם מתאמץ בהן, אין הוא עובר על איסור תורה. אולם, הרמב"ם (שבת, פרק כ"ט) למד מכאן שאין לטלטל כלים מפינה לפינה בשבת כדי שלא לבטל טעם זה של "למען ינוח". הרב אלחנן וסרמן (קונטרס דברי סופרים, א', יז) הסביר, שאם אדם יטלטל כלים מפינה לפינה, הרי שהוא לא יעבור בכך על איסור תורה. דבר זה הוא נגד רצון התורה שאמרה "למען ינוח".

בדומה לכך, עלינו לעיין בעקרונות שנאמרו ביחס לשמיטה, ולהבין מכך שזהו "רצון התורה". כלומר, עקרונות וערכים שנאמרו ביחס לשמיטה, גם אם אין לנו יכולת ליישם אותם היום כפשוטם, הרי שניתן להתבונן בערכים אלו, ולחפש כיצד ליישם אותם במציאות המודרנית. אנו לא באים לקבוע הלכות חדשות. כל אחד יוכל ליישם ערכים אלו כרצונו, בדרך הנראית לו. אולם, ננסה להציע עקרונות וערכים, ליישום מעשי בשנת השמיטה."

שאלות לדיון:

- מהי הטענה של הרב בהמשך המאמר?

- האם אתם מזדהים עם הרצון של הכותב?

הרב יוסף צבי רימון טוען שיש להתאים את העקרונות של השמיטה לחיים המודרניים. יש להבין את הטעם שעומד מאחורי המצווה וההלכה ולהבין כיצד ניתן ליישם אותו היום, איך הוא יכול להישאר עדיין רלוונטי.

משימה:

קראו את המקורות הבאים ובמהלך הקריאה נסו לחשוב על יוזמות או רעיונות שהייתם רוצים ליישם במציאות.

מה עניין שמיטה לצוק איתן/ ג'קי לוי, פורסם בישראל היום 5/9/2014

עד לא מזמן רק דתיים דיברו על שמיטה, והם דיברו עליה במונחים צרכניים, קטנים ומוזרים שלא מעניינים אף אחד כיאה לצרכנות דתית קטנה שהמוזרות היא נשמת אפה. העניין התנהל פחות או יותר כך: יש איזו מצווה סתומה שחבל בכלל לדבר עליה, והיא דורשת מאיתנו פעם בשבע שנים להתבונן טוב יותר באותיות הקטנטנות שעל התווית האחורית של היין והמיץ. למה? ככה! כי יש מלך בשמיים והוא לא מקבל קהל או דואר, אלא גוזר גזירות ודורש ציות מלא... בתקופה האחרונה תיבת הדואר שלי מוצפת במידע על אינספור יוזמות ופרויקטים שמבקשים להפוך את שנת השמיטה לאתגר חברתי כלכלי של עזרה הדדית, אכפתיות סביבתית, טיפוח מודעות אקולוגית, חברתית, קהילתית ומה לא. רוב ההצעות רציניות ומקצועיות והן מניחות על השולחן גישה חדשה, אבל גם קלאסית, לאופן שבו אמורים לקרוא בספר התורה. לא מסתורין, ולא ציות עיוור על מנת לקבל פרס מאיזה מלאך או אראלה, אלא כתביעה לצאת מהאדישות וכהצעה לסדר. אם יש באמת דבר כזה "רוח ישראלית", אז ככה היא נראית כשהיא מתפרצת דרך החלון של בית המדרש הישן, ומסחררת מעל השולחן כמה דפים ישנים.

שמיטה בהיי-טק/ יוסי צוריה, מתוך עבדי הזמן, 2008

עקרון ההפקרה משמעו שימוש חופשי בתוצרת. בעולם ההיי-טק, ניתן להציע שבמהלך שנת השביעית כל התוכנות הקיימות בשוק תחולקנה בחינם )FreeWare )לכל דורש. כך יוכלו גם יחידים או אומות שאין ידם משגת בדרך כלל את הפיתוחים הטכנולוגיים האחרונים, להתנסות לאורך זמן בתוכנות שונות, לשפר את איכות חייהם ולצמצם את הפער הטכנולוגי בתוך החברה ובין האומות...

שנת שבתון לכל עובד/ עו"ד מני נאמן, פורסם בגלובס 23/4/2014

האתגר העומד בפנינו היום הוא לקחת את רעיון השמיטה ולהפוך אותו לרלבנטי לימינו, ימים של כלכלה מודרנית גלובלית. מכאן אני שואב את הרעיון ליישום חדשני בטיפול בסוגיית גיל הפרישה. נתאר לעצמנו עולם שבו לאדם הייתה אפשרות לצאת לשנת שבתון אחת לשבע שנים, ולחיות באותה שנה על חשבון הפנסיה העתידית; ומנגד לדחות את גיל הפרישה בשנה כנגד כל שנת שמיטה שהוא יצא אליה. כך, היינו מקבלים תמהיל מאוזן בהרבה בין החלק השני והשלישי של החיים. אחת לשבע שנים אדם יהיה זכאי לצאת לשנת שבתון. בשנה זו הוא יוכל ללמוד, לפתח תחביבים ולבחון קריירה חלופית. בשנה זו הוא יוכל להקדיש זמן רב יותר למשפחה, לצורכי הבית ועוד. כנגד כל שנת שמיטה שניצל האדם, תתווסף שנה לגיל הפרישה שלו )...( אמנם רבים עשויים לחשוש מלצאת לשנת שבתון כזו. מה יהא על הקידום בקריירה? מי ערב לכך שמקום עבודתי יישמר ועוד. אולם אלה הם הרעיונות העומדים בבסיס השמיטה, ואלה הם החששות שעל האדם השומט יהיה להתגבר עליהם כדי לצמוח!

מה עניין שמיטה אצל קורונה וסביבה/ הרב ד"ר רונן לוביץ פורסם בגליון 19 בית הלל

באופן מפתיע כל ההיבטים הרעיוניים של השמיטה שעליהם עמדנו באו לידי ביטוי בתקופה שבה תקפה מגפת הקורונה את העולם. בתקופת הקורונה חשנו היטב את מוגבלות המין האנושי ותלותו בבורא עולם, כאשר כל היכולות המדעיות והטכנולוגיות עמדו לאורך זמן רב בחוסר יכולת להביס נגיף זעיר, בלתי נראה ובלתי נלאה. הקורונה, כמו השמיטה, הנחתה אותנו לשמוט מעט מהרכושנות ומהאחיזה בענייני החומר, אנשים התכנסו יותר אל חיק המשפחה הגרעינית, ומצאו עצמם עוסקים בלמידה מקוות ומגוונת.

תקופת הקורונה הביאה את החברה האזרחית לחשוב באינטנסביות על סולידריות ועל ערבות הדדית, והכריחה את מדינות העולם, ובתוכן ישראל, לשמוט את האתוס הקפיטליסטי, וליישם מדיניות כלכלית שיטתית ומסועפת בעלת אופי סוציאליסטי יותר של תמיכה באזרחיהן, בהיקפים שלא היו זה שנים רבות.

שעת שמיטה- שעות של חסד/ חגית ברטוב במרכז הרצוג, פורסם בגליון 19 של בית הלל

נסו לדמיין את הקהילה שלכם- הגאוגרפית, המקצועית או הווירטואלית- כשבכל שבוע כל אחד ואחת מחברות וחברי הקהילה 'שומטים' שעה אחת, שעה של חסד שהם מעניקים למי שזקוק לה: אנשים צעירים יציעו עזרה בתיקוני הבית למבוגרים, מבוגרים יציעו שעת סיפור לילדים, חשמלאי יבצע תיקוני חשמל, חבורה של ילדים תנקה בכל פעם פינה אחת ביישוב ועוד ועוד..

חישבו מה קורה בקהילה בעקבות שעות החסד הללו, מההזמנה לכל אחד ואחת למצוא דרכים לתת משהו משלהם. ללא תמורה, ללא חשבונאות או קנאה, רק מתוך ההכרה 'כי לי הארץ', רק מתוך ההבנה כי חסד מדבק ומרים את הקהילה כולה גבוה יותר.

שאלות לדיון בעקבות הקטעים:

- אילו רעיונות תפסו אתכם? למה התחברתם?

- לאיזה רעיונות פחות התחברתם?

- האם עלו לכם רעיונות משלכם?

הלכות השמיטה שמיושמות כיום הן רק חלק מהמהות של מצוות השמיטה. יש חשיבות עליונה לחיבור האישי של האדם לשנת השבע, הצורך שלנו לעצור את רצף החיים לבחון את עצמנו בנוגע ליחסים החברתיים, האישיים והאקולוגיים. אנו נדרשים לשאול את עצמנו האם אנו כחברה עושים הכל על מנת לאפשר לשכבה הענייה אפשרות לצאת ממעגל העוני? האם אנחנו מקיימים את החובה לעזור לעניים לצאת מהמקום שאליו נקלעו? האם אנחנו עושים את מה שנדרש מאיתנו בשמירה על כדור הארץ? האם גם האדמה נחה? האם אנחנו מצליחים בפן האישי לשמוט את ההרגלים הרעים שיש לנו לאמץ הרגלים חדשים?

ניתן לסיים את השיעור בחלק זה

ולמעמיקים ניתן לחזור למקורות המקראיים- לקרוא את הלכות השמיטה ולנסות ללמוד מהן עקרונות לחיינו כפי שהציע הרב יוסף צבי רימון בטקסט בהתחלה.

(ט) וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל־כׇּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ (יא) בְּב֣וֹא כׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאׇזְנֵיהֶֽם׃ (יב) הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כׇּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}
(9) Moses wrote down this Teaching and gave it to the priests, sons of Levi, who carried the Ark of the LORD’s Covenant, and to all the elders of Israel. (10) And Moses instructed them as follows: Every seventh year, the year set for remission, at the Feast of Booths, (11) when all Israel comes to appear before the LORD your God in the place that He will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel. (12) Gather the people—men, women, children, and the strangers in your communities—that they may hear and so learn to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching. (13) Their children, too, who have not had the experience, shall hear and learn to revere the LORD your God as long as they live in the land that you are about to cross the Jordan to possess.
(י) וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (יא) וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃
(10) Six years you shall sow your land and gather in its yield; (11) but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.
(א) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃ (ג) שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃ (ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃ (ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ {ס}
(1) The LORD spoke to Moses on Mount Sinai: (2) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD. (3) Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. (4) But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard. (5) You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. (6) But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, (7) and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield.
(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ (ב) וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽה׃
(1) Every seventh year you shall practice remission of debts. (2) This shall be the nature of the remission: every creditor shall remit the due that he claims from his fellow; he shall not dun his fellow or kinsman, for the remission proclaimed is of the LORD.
(י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יא) כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ {ס}
(10) Give to him readily and have no regrets when you do so, for in return the LORD your God will bless you in all your efforts and in all your undertakings. (11) For there will never cease to be needy ones in your land, which is why I command you: open your hand to the poor and needy kinsman in your land.