שמיטת הרגלים אישיים

^{שנת השמיטה מזמנת לנו אפשרות לעצור ולהתבונן על אורח חיינו. מצוות השמיטה מתייחסת לרוב ליחסים של האדם והטבע ובין אדם לחברו. בדף הלימוד הקרוב נבקש לשים את המיקוד על השמיטה האישית. נראה אילו הרגלים ותפיסות אנו רוצים לשמוט מחיינו כעין שנת "איפוס".}

^{השיעור מיועד למי שמבקש/ת להרחיב על מנת ליישם את השמיטה בחייו/ה}

מה שהיה הוא שיהיה?/הרב ארז משה דורון על תורה רע"ב בליקוטי מוהר"ן

יש לנו בראש קול שמסביר שמה שהיה הוא שיהיה, שהכל חוזר על עצמו. הרי זה גם מה שכותב שלמה המלך: "מה שהיה הוא שיהיה". וגם: "אין כל חדש תחת השמש"/ הכל חוזר על עצמו, הכל סיבובי, הכל מעגלי, הכל אותו דבר. מה שהיה הוא שיהיה. לפי העיקרון הזה אפשר להקיש ממה שהיה על מה שיהיה. למשל, אם נכשלתי עשרת אלפים פעם באיזו עבירה, בפעם העשרת אלפים ואחת אני גם אכשל. אם עשיתי בחיים הרבה שטויות אני בלי ספק אמשיך לעשות שטויות עד סוף חיי. למה? עובדה. זה מה שהיה עד היום ו"מה שהיה הוא שיהיה". בא רבי נחמן מברסלב ואומר: בחוקי הטבע זה נכון (שהכל חוזר על עצמו) , אבל יש עוד חוקים. בחוקי הטבע אין כל חדש תחת השמש, אבל יש למעלה מן השמש ושם הכל חדש. ועל כן רבי נחמן כותב בסוף אותה תורה: "ודע, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי".

תנוח, תחלק, תניח / אבי שגיא וידידיה שטרן

....בצד המסר הקיומי, עולה גם מסר חברתי. המקרא אינו דורש חלוקה מחדש של העושר מדי שבע שנים ושוויון מלא. לו כך היה, החיים הכלכליים היו מתנוונים, בהעדר תמריצים אישיים. אבל חברה שמאמצת לה את הרכוש ככלי הערכה חד-ממדי מסתכנת באובדן צלמה. השמיטה היא גורם מאזן. שש שנים תעבוד, תצבור, תנצל; בשנה השביעית תנוח, תחלק, תניח. אינך נדרש לוותר על קניינך, אך עליך ללמוד להתנתק ממנו ובכך למתן דחפים קפיטליסטיים חסרי מעצורים. האדם נדרש לפעול בניגוד לטבעו ולצמצם את עצמו ובכך ליצור מרווח לנוכחות אנושית של האחר, חלש או מוחלש.

בישראל המופרטת, הגלובלית ורבת הפערים, השמיטה היא סימן קריאה הכרחי. יש לנו, באמתחתנו הלאומית, תרופה מוכנה לשיקום הסולידריות הבין-אישית שהתרופפה. במובן זה, השמיטה היא מרכיב בחוסן הלאומי.

קשה שלא להתרשם מעמקות האידיאה, הנעה בזהירות בין הרצון לשמר את רכושו של האדם לרצון שלא לראות ברכוש חזות הכל. השמיטה היא קריאה לביצור בועה בזמן, שבה העשייה הכלכלית אמורה להגיע לרגיעה, שמטפחת חמלה, רחמים ואף שותפות בין כל החולקים את פני האדמה, כולל חיית השדה. בשנה השמינית המרוץ יימשך, מכיוון שהאנושות זקוקה לו, אך האידיאה וזיכרונה יחלחלו אל מחוץ לשנת השבתון, אל שש שנות הקדחתנות היצרנית.

השמיטה כתרגול קשיבות/ חיים נויבירט, מתוך חוברת מס' 19 בית הלל

שנת השמיטה יוצרת מציאות של צמצום פערים חברתיים. הרכוש והנכסים הפרטיים אינם בעלי משמעות עוד, צרכי המחייה הבסיסיים אינם אמורים להוות מטרד, והחובות הכספיים שמנציחים את הפערים נשמטים. כל זאת במטרה אחת- היכולת להתחבר. כשם שבשבת אנו לוקחים הפוגה מהמרדף היום יומי אחר הצרכים הבסיסייים, בשנת שמיטה אנו פוסקים מהמרדף אחר מעמד חברתי, ומביאים למציאות של חיבור עם הסובב, ללא חציצות.

השמיטה כהרפיה/ הדס ילינק

"הרפו ודעו כי אנכי ה' " אומר דוד המלך בתהילים (מו, 11). מהי הרפיה? ומה יש בה המביא את האדם לידיעת ה'? ומה הקשר לשנת השמיטה הקרבה?? הרפיה היא תנועה בנפש- המשחררת את האדם מאחיזתו במציאות ונותנת פתח להתרחשות חיצונית לפעול בעולמו. הרפיה היא ריחוק- על ידו מברר האדם את טיב הקשר בינו ובין מה שנאחז בו קודם. הרפיה היא לימוד- המברר את היחסים, מאזן, מכניס לפרופורציות, מאפשר להסתכל על התמונה בשלמותה. הרפיה היא התאמה- תיאום כוונות בין האדם- עולם- קב"ה. הרפיה היא ענווה- על ידה האדם מבין שלא בהכרח הוא השולט על המציאות, יש כח גדול יותר שהאדם חלק ממנו. הרפיה נוסכת בטחון על פני המרפה- אולי כאשר מתפנה מקום בתוכנו יש לקב"ה מקום להיכנס... וזה מקור הבטחון הכי ענק שהאדם מסוגל לחוש! שנת שמיטה כשמה כן היא מרגילה את האדם לשמוט- לשבות- להרפות... להזכיר לאדם "כי לי הארץ" וכאן המשמעות שהארץ שייכת לקב"ה. והאדם מופקד על הקרקע ואינו בעל רשות לבעול את הקרקע כרצונו. בשנת שמיטה- האדם "גולה" מעל אדמתו למשך שנה תמימה... פורש מענייניו היומיומיים לעניינים שבדרך כלל אין לו פנאי לעסוק בהם... לוקח צעד אחורה, מתבונן.

ניתן לסכם בשיתוף של כל הקבוצה או לסיים במשימה האישית.

אוֹתָם מַיִם רוֹתְחִים

בְּאוֹתוֹ תַּהֲלִיךְ לֹא מְסֻבָּךְ

הוֹפְכִים אֶת הַבֵּיצָה לְקָשָׁה

וְאֶת תַּפּוּחַ הָאֲדָמָה לְרַךְ

מָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשִּׁנּוּי

לֹא תָּמִיד תָּלוּי

בַּסְּבִיבָה

אֶלָּא גַּם בַּחֹמֶר

מִמֶּנּוּ אַתָּה עָשׂוּי

(תרגום ממקור לא ידוע)

שתהיה שנת שמיטה משמעותית