וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃
And Jacob said to Joseph, “El Shaddai appeared to me at Luz in the land of Canaan, and He blessed me,
אל שדי נראה אלי בלוז, כי שם זכר לו זה השם ואמר אני אל שדי פרה ורבה:
א-ל שדי נראה אלי בלוז, that was the location where G’d had introduced Himself to Yaakov with His attribute of Shaddai. He had blessed him saying: “be fruitful and multiply. (35,10-11)
נראה אלי בלוז - בשובי מפדן ארם. וכתיב: אני אל שדי פרה ורבה.
נראה אלי בלוז, when I returned from Padan Aram. (Compare 35,11 אני א-ל שדי, פרה ורבה)
ויאמר יעקב וגו׳ כראובן ושמעון יהיו לי. כאן אמר יעקב, ר״ל דכבר כתבתי דברכת יעקב ליוסף שעשאו בכור לא הוה לעולם, וכמבואר בב״ב דף קכ״ב דלע״ל יהיו רק שבט אחד [ועיין בהוריות דף ו׳ מבואר רק לחלוקת א״י הוה ב׳ שבטים ולא לשבט דנקרא קהל, ובב״ב דף קכ״ב דלע״ל גם בנחלה יתבטלו, ועיין בספרי פ׳ בהעלותך גבי סנהדרין דיהיו לי לעולם, אך זה בזמן שהבורא יתברך אמר זה], עיין בכורות דף כ״מ שנאמר יהיו לי לעולם [משא״כ יעקב, וכאן כתיב יעקב ולא ישראל, דזה לעולם. ובזה תליא אם באו״ת הוה כתיב יהוסף או יוסף, דגמ׳ דילן סוטה דף ל״ו, ע״ב מסקינן דיוסף, אבל לרבינו הרמב״ם ז״ל נשאר יהוסף, וזה דגזרת או״ת לא נתבטל, יומא דף ע״ב ע״ש, וכן נ״מ למה דקיי״ל ב״ב דף קט״ו, ע״ב גמירי דלא כלה שבטא, אם גם לזה הוה כמו ב׳ שבטים, עיין ת״י יומא דף נ״א ע״ש בזה, ועמ״ש גבי עיר הנדחת בסנהדרין ע״ש בזה], עמ״ש בזה בסוטה דף ל״ו וב״ק דף י״ז ע״ש.
אל שדי נראה אלי בלוז יש להקשות למה כל זה האריכות ועוד מה טעם ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ופרש"י ואני בבואי מפדן ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני לארץ כנען לא כן עשיתי לאמך ואקברה שם ולא הולכתיה אפי' לבית לחם וידעתי שבלבך תרעומות אבל דע שעל פי הדיבור קברתיה שם וכו' והעיקר חסר מן הספר. ויתכן שלפי שכל שכיב מרע שמחלק נכסים צריך שיהיו לו נכסים שאם אין לו מה מחלק לזה אמר אל שדי נראה אלי בלוז ונתן לי נכסים שאמר ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך:
אל שדי נראה אלי: למעלה ל"ה י"א.
ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען. התחיל לספר לו על אחוזת ארץ ישראל. שעתידה להתחלק לשבטים. אע"פ שבנימין נולד בדרך. גם הוא נקרא קהל. שנאמר ד) ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם. אלו ימות המשיח.
ויקח לו יעקב מקל לבנה. מקלות לבנות לחום של אילן לוז וערמונים. לוז כנגד המקום שנראה אליו ה'. שנא' אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי (בראשית מח ג). וכתיב ואולם לוז שם העיר לראשונה (שם ז יט). וערמון על שם ערמימות של לבן. שהיה מחליף את משכורתו.
וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃
And God said to him, “I am El Shaddai. Be fertile and increase; A nation, yea an assembly of nations, Shall descend from you. Kings shall issue from your loins.
אני אל שדי. שֶׁאֲנִי כְדַי לְבָרֵךְ, שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי:
אני אל שדי I AM GOD, ALMIGHTY, for I have the power to bless because the blessings are Mine.
אני אל שדי בשמי אני נשבע כענין ואמרתי חי אנכי לעולם ובזה בלבד מצאנו שבועת האל ית' ליעקב:
אני א-ל שדי, I swear by My own name when I swear an oath. One such example is found in Deut. 32,40 ואמרתי חי אנכי לעולם, “as I have said, I, the One Who lives forever.” G’d’s oaths to Yaakov were always by the attribute Shadday.
אני אל שדי. ביארנו במאמר יצחק ליעקב ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. שנבא לו שתבא לו נבואה זו באל שדי ושם ביארנו טעם זה השם:
אל שדי, חזק, מנצח התולדות, כמו שפירשנו באברהם, כי שלש האמהות היו עקרות ואל שדי נצח התולדות וילדו.
ויאמר...אני א-ל שדי; strong and self-sufficient, able to guide all of history, in charge of all developments. We explained this on 17,1. The three matriarchs had all been genetically barren, and G’d overcame their genetic handicaps so that each bore children. This was a display of the attribute א-ל שדי at work.
וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃
When Abram was ninety-nine years old, the LORD appeared to Abram and said to him, “I am El Shaddai. Walk in My ways and be blameless.
שׁדי. אֲנִי הוּא שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, לְפִיכָךְ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְאֶהְיֶה לְךָ לֶאֱלוֹהַּ ולְפַטְרוֹן; וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בַּמִּקְרָא פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: דַּי שֶׁלּוֹ, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן:
אני אל שדי I AM GOD ALMIGHTY — I am He whose (ש) Godship suffices (די) for every creature (Genesis Rabbah 46:3), therefore, ‘‘walk before Me”, and I will be your God and Protector. Similarly, wherever in the Scriptures this Divine Name שדי occurs, it signifies the idea of His sufficiency — but it all depends upon the context as to what the “sufficiency” refers to.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, דַּיֶּךָּ אֲנִי וְאַתָּה בָּעוֹלָם, וְאִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ לִמּוֹל דַּיִּי לְעוֹלָמִי עַד כָּאן וְדַיָּהּ לָעָרְלָה עַד כָּאן, וְדַיָּהּ לַמִּילָה שֶׁתְּהֵא עֲגוּמָה עַד כָּאן, אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ בָּאִים וּמִזְדַּוְּגִים לִי, תֹּאמַר מִשֶּׁמַּלְתִּי הֵן בָּאִין וּמִזְדַּוְּגִים לִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי אֱלֹהֶיךָ, דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנְךָ. וְלֹא לְךָ לְעַצְמְךָ אֶלָּא דַּי לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי אֱלוֹהוֹ. דַּיּוֹ לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנוֹ. רַבִּי נָתָן וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי וְלַשָּׁמַיִם דַּי לָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלּוּלֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָהֶם דַּי עַד עַכְשָׁיו הָיוּ נִמְתָּחִים וְהוֹלְכִים. תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אֲנִי הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כְּדַי לֵאלָהוּתִי, תַּרְגּוּם עֲקִילָס אַכַּסְיוֹס וְאַנְקוֹס.
אל שדי. שם התואר וטעמו תקיף וכן כקול שדי. והיה שדי בצריך כי טעמו כטעם ושית על עפר בצר. ושדי על משקל לבי דוי. ורבים פירשוהו מגזרת שודד. שהוא מנצח והתגבר. וטעם להזכיר השם הזה בפרשה הזאת לירא אברהם וימול. והנכון כי השם הנכבד והנורא נקרא כנגדו. וזה שם התאר כנגד המעשה כי העולם עומד על אלה שני השמות. והמבין סוד השם יאמין:
GOD ALMIGHTY. Shaddai is an adjective meaning mighty. Shaddai in like a mighty voice (ke-kol shaddai) (Ezek. 1:24) is similar. Also, Shaddai in And mighty will be thy silver (shaddai betzarekha) (Job 22:25) is similar because the word betzarekha (thy silver) has the same meaning as the word betzer (silver) in And lay thy treasure (or silver) (betzer) in the dust (Job 22:24). The word Shaddai follows the paradigm of davvai (faint), in And my heart is faint (davvai) (Lam. 1:22). Many derive Shaddai from the same root as shoded (overpowering), meaning, He is victorious and overpowering. The reason God used this name at this time was to impress upon Abraham the fear of God so that he would circumcise himself. The correct interpretation of the divine names is as follows: Shaddai is an adjective describing God’s power over creation. The Tetragrammaton, God’s revered and awesome name, stands in contrast to it. The world exists by virtue of these two names. Whoever understands the secret of God’s name will accept my interpretation.