Soft Matzah - What Did Our Ancestors Really Eat?
1 א

(א) שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃ (ב) וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יהוה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ (ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

(1) Observe the month of Abib, and keep the passover unto the LORD thy God; for in the month of Abib the LORD thy God brought thee forth out of Egypt by night. (2) And thou shalt sacrifice the passover-offering unto the LORD thy God, of the flock and the herd, in the place which the LORD shall choose to cause His name to dwell there. (3) Thou shalt eat no leavened bread with it; seven days shalt thou eat unleavened bread therewith, even the bread of affliction; for in haste didst thou come forth out of the land of Egypt; that thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life.

2 ב

What is unleavened bread? What is the purpose of the "bread of affliction"? How might the texture of the bread relate to the underlying purpose?

3 ג
איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם וכן אמר רב נחמן טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם ורב ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד

It has been reported : If they set before them figs and grapes in the middle of a meal, Rab Huna declared that they require a benediction before partaking thereof but not after. Similarly said Rab Nahman : They require a benediction before partaking thereof but not after. But Rab Sheshet said : They require a benediction both before and after, because there is nothing which requires a benediction before partaking thereof which does not require one after it, bread offered as a dessert (pat haba'ah b'kisnin) being alone excepted.

4 ד

פת הבאה בכסנין - לאחר אכילה ובהמ"ז היו רגילים להביא כיסנין והן קליות לפי שיפין ללב כדאמרי' בעלמא (עירובין כט:) הני כיסני דמעלו לליבא ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש שלנו ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא הטעינוה ברכה מעין ג' מידי דהוה אפת אורז ודוחן דאמרינן בפרקין (דף לז:) בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום:

Bread offered as a dessert - After eating and grace after meals, the were accustomed to serve kisnin which are a type of bean which is good for the heart, as is generally known (Eruvin 29b) "These kisnin which are beneficial to the heart and are served with bread which is soaked in spices like our ubliash​. Some make them in the shape of birds or trees and eat only a small taste

5 ה

(ו) פַּת הַבָּאָה בְּכִסְנִין, מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וּלְאַחֲרָיו: בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ; וְאִם אָכַל מִמֶּנּוּ שִׁעוּר שֶׁאֲחֵרִים רְגִילִים לִקְבֹּעַ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ, מְבָרֵךְ עָלָיו: הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאִם מִתְּחִלָּה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ מְעַט, וּבֵרַךְ: בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְאַחַר כָּךְ אָכַל שִׁעוּר שֶׁאֲחֵרִים קוֹבְעִים עָלָיו, יְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרַךְ הַמּוֹצִיא תְּחִלָּה; וְאִם אָכַל שִׁעוּר שֶׁאֲחֵרִים אֵין קוֹבְעִים עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קוֹבֵעַ עָלָיו, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעַיִן שָׁלֹשׁ, דִּבְטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם.

(ז) פַּת הַבָּאָה בְּכִיסְנִין, יֵשׁ מְפָרְשִׁים: פַּת שֶׁעָשׂוּי כְּמִין כִּיסִים שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתָם דְּבַשׁ אוֹ סוּקָר וֶאֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְתַבְלִין, וְהֵם הַנִּקְרָאִים רישקלא''ש די אל חש''ו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא עִסָה שֶׁעֵרֵב בָּהּ דְּבַשׁ אוֹ שֶׁמֶן אוֹ חָלָב אוֹ מִינֵי תַּבְלִין וַאֲפָאָהּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טַעַם תַּעֲרֹבֶת הַמֵּי פֵּרוֹת אוֹ הַתַּבְלִין נִכָּר בָּעִסָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה נִקְרָא פַּת גָּמוּר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה תַּבְלִין אוֹ דְּבַשׁ כְּמִינֵי מְתִיקָה שֶׁקּוֹרִין לעקי''ךְ שֶׁכִּמְעַט הַדְּבַשׁ וְהַתַּבְלִין הֵם עִקָּר, וְכֵן נוֹהֲגִים (רַשִׁ''י וְעָרוּךְ וְכֵן יֵשׁ לְפָרֵשׁ דַּעַת רַמְבַּ''ם); וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהוּא פַּת, בֵּין מְתֻבֶּלֶת בֵּין שֶׁאֵינָהּ מְתֻבֶּלֶת, שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָם אוֹתָם כְּעָבִים יְבֵשִׁים וְכוֹסְסִין אוֹתָם, וְהֵם הַנִּקְרָאִים בישקוני''ש, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי כֻּלָּם שֶׁלְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים נוֹתְנִים לָהֶם דִּינִים שֶׁאָמַרְנוּ בְּפַת הַבָּאָה בְּכִסְנִין.

Bread offered as dessert, bless over it "who creates types of grains", and afterwards, al hamichya. And if one from it an amount that others would regularly establish a meal over, even though he is not satisfied from it, he should bless over it the blessing over bread and grace after meals. If, ab initio, it was his intention to eat only a little and he blessed over grains, and in the end, he ate an amount that others establish a meal over, he should recite grace after meals, even though he did not originally make the blessing over bread. If he ate an amount that others do not establish a meal over, even though he regularly does, he only blesses over grains and al hamichya, since his intention is supplanted by the normative practice.

Pat Haba'ah B'kisnin - Some explain: Bread made with pockets that are filled with honey or sugar or nuts and almonds or spices . . . Some explain: Dough mixed with honey or oil or milk or various spices which is then baked, and it has the flavor of the mixture of fruit juices or spices clearly recognizable in the dough. Rema: Some explain that this is considered regular bread unless there are a lot of spices or honey like a dessert . . . whereby the honey and spices are practically the main ingredients, and such is the custom. Some explain: This is a bread, whether flavored or not, that is like dry crackers that one breaks apart . . . and the law is like all of these opinions . . . .

6 ו

Rabbi Moshe Isserles, the leading Polish Ashkenazic authority of his time, explained that the mysterious bread referred to dry crackers. According to this opinion, cracker-like bread is not fully bread for the purpose of blessings. Why not? What about matzo?

8 ח

(לז) (לז) שקורין ניבלא"ש - וכתבו האחרונים דהיינו מה שקורין בלשון רוסיא נאלסילק"ע שמערבין קמח עם הרבה מים בקדירה כמו דייסא ושופכין על עלי ירקות ונאפים בתנור עם העלים [וה"ה כשנאפים על מחבת בלי שמן] ודוקא באלו שהם דקים ורכים ביותר אבל אם אינם רכים ודקים כ"כ מבואר בסי"ד דדין לחם עליו ומברך המוציא [מ"א]:

9 ט

אלא פת הבאה בכסנין - דטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו רק בורא נפשות רבות מידי דהוה אאורז ודוחן דאמרי' לעיל (דף לז:) בתחלה מברך במ"מ ולבסוף ולא כלום הואיל ונתנו בהן שקדים הרבה. ופי' רש"י אפי' אם אכל מהן אחר בהמ"ז קאמר ולא נהירא חדא דאמרי' לעיל כל שיש בו מחמשת המינין צריך ברכה מעין שלש ועוד אמאי קאמר כיסנין לימא נמי אורז ודוחן ע"כ צריך לפרש דמיירי בתוך הסעודה קודם בהמ"ז דמיירי בה וה"ק חוץ מן הפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה קודם ברהמ"ז דאין טעון ברכה לאחריו דפטר ליה בהמ"ז אפי' לרב ששת משום דהוי דבר מועט אבל בלא סעודה אף לאחריו צריך לברך מעין ג' ברכות ולהכי לא נקט פת אורז ודוחן שהרי אפילו בלא סעודה נמי אין צריכין ברכה מעין ג' לאחריו:

10 י

(ב) בצק שבסדקי ערבה, אם יש כזית במקום אחד - חיב לבער, ואם לא - בטל במעוטו. וכן לענין הטמאה. אם מקפיד עליו - חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כערבה. בצק החרש, אם יש כיוצא בו שהחמיץ, הרי זה אסור.

(2) If there be any dough in the crevices of a kneading-trough; if there is a kazayit [ a specific unit of volume] in one place, one is obligated to destroy [it]; and if not, it is [considered as] null [due] to its smallness. And so too with respect to impurity. [However] if one is particular about it [and doesn't want it there], it forms a separation, but if he wants its preservation [in the trough], it is [considered] as [a part of] the trough. If there is a 'silent' dough [that has not visibly become leavened]: if there is one similar to it that has become leavened, behold [that 'silent' dough] is forbidden.

11 יא

(ה) שאור ישרף, והאוכלו פטור. סדוק ישרף, והאוכלו חיב כרת. איזהו שאור, כקרני חגבים. סדוק, שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: זה וזה האוכלו חיב כרת. ואיזהו שאור, כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

(5) If [dough begins to become] leavened, it must be burned; but the one who eats it is exempt [from karet]. If [it] becomes cracked, it must be burned, and the one who eats it is obligated [to undergo] karet. What [dough] is [considered as commencing to become] leavened? [When it shows small cracks standing apart] like the horns [antennae] of locusts. [What is considered] cracked? When the cracks cross each other - these are the words of Rabbi Yehuda. But the Sages say, "Whoever eats either is obligated [to undergo] karet." What [dough] is [considered as commencing to become] leavened? When its surface has become [pale], like [the face of] a person whose hair stands on end [through fright].

12 יב

מתני׳ בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור: גמ׳ אם אין שם כיוצא בו מהו א"ר אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ונימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא

Mishna: Deaf Dough - If there is dough similar to it which became leavened, it too is prohibited. Gemara: If there is no dough similar to it, what is the law? Rabbi Abahu said that Rabbi Shimon Ben Lakish said that leavening occurs in the time it takes a person to walk from Migdal Nunaya to Tiberias, a mil. Then let the teaching say "a mil"! This comes to teach that the distance of a mil is the distance between Migdal Nunaya and Tiberias.

13 יג

(יג) כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וֶהֱנִיחוֹ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:

14 יד

(ב) לֹא יַנִּיחוּ הָעִסָה בְּלֹא עֵסֶק וַאֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְעַסְקִים בּוֹ, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ מַחְמִיץ; וְאִם הִנִּיחוֹ בְּלֹא עֵסֶק שִׁעוּר מִיל, הָוֵי חָמֵץ. וְשִׁעוּר מִיל הָוֵי רְבִיעִית שָׁעָה וְחֵלֶק מֵעֶשְׂרִים מִן הַשָּׁעָה. הַגָּה: וְיֵשׁ לְהַחְמִיר לְמַהֵר בְּעִנְיַן עֲשִׂיַּת הַמַּצּוֹת, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁהַשְּׁהִיּוֹת יִצְטָרְפוּ לְשִׁעוּר מִיל, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם חַם שֶׁמִּמַּהֵר לְהַחְמִיץ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין). וְאַחַר שֶׁנִּתְעַסְקוּ בַּבָּצֵק וְנִתְחַמֵּם בַּיָּדַיִם, אִם יַנִּיחוּהוּ בְּלֹא עֵסֶק מִיָּד יַחְמִיץ. וְאִם הִתְחִילוּ בִּשְׁתֵּי עִסוֹת כְּאַחַת וְהֶחְמִיצָה הָאַחַת, בְּיָדוּעַ שֶׁהֶחְמִיצָה גַּם הַשֵּׁנִית אֲפִלּוּ אֵין רוֹאִין בָּהּ סִימָנֵי חִמּוּץ. וְאִם הֶחְמִיצָה עַד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְדָקִים, אֲפִלּוּ לֹא נִתְעָרְבוּ הַסְדָקִים זֶה בָּזֶה אֶלָּא אֶחָד הוֹלֵךְ הֵנָּה וְאֶחָד הוֹלֵךְ הֵנָּה, הָוֵי חָמֵץ גָּמוּר וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. וְאִם אֵין בּוֹ סֶדֶק אֶלָּא הִכְסִיפוֹ (פי' נִשְׁתַּנָּה מַרְאִיתוֹ לְלֹבֶן) (עָרוּךְ) פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שְׂעָרוֹתָיו, הָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. הַגָּה: וְאִם הַמַּצָּה עֲשׂוּיָה וְיָרֵא שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חִמּוּץ, מֻתָּר לְשָׁבְרָהּ וְלַחֲזֹר לַעֲשׂוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁהָעֵסֶק יְבַטֵּל הַחִמּוּץ; מִיהוּ טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה (מַהֲרִי''ל בְּשֵׁם אֲגֻדָּה וְרוֹקֵחַ).

15 טו

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הפת שעיפשה כיון שרבתה מצה מותרת היכי דמי אילימא דידע בה דחמץ היא כי רבתה מצה מאי הוי אלא דלא ידעינן בה אי חמץ הוא אי מצה הוא מאי איריא כי רבתה מצה אפילו כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא . . .

Rabba bar Rav Huna said that Rav said: Bread that became moldy, once there was more matza then leaven it is permissible. What are the circumstances? If you say that he knows this loaf is leavened bread, what difference would it make if there were more matza?! Rather, this must be a case where we do not know whether it is leavened or matza. However, in that case, why specifically where there was more matza? Even where there was not more matza, let us follow the last item placed in the vessel . . .

16 טז

(ד) מָצָא פַּת בְּפֶסַח בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא חָמֵץ אוֹ מַצָּה, מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה דְּאָזְלִינַן בָּתַר בַּתְרָא; וְאִם הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְעַפֵּשׁ כָּל כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח, אָז וַדַּאי הוּא חָמֵץ. וְאִם עָבְרוּ מִיְּמֵי הַפֶּסַח שֶׁנּוּכַל לִתְלוֹת שֶׁנִּתְעַפֵּשׁ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח עַד עַתָּה, אִם אָנוּ נוֹהֲגִים לֶאֱפוֹת בְּפֶסַח פַּת חַם בְּכָל יוֹם תּוֹלִין לְהָקֵל אֲפִלּוּ הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים לוֹמַר בְּכָל יוֹם אָפָה פַּת חַם וּנְתָנוֹ עָלָיו וּלְפִיכָךְ הִרְבָּה לְהִתְעַפֵּשׁ.

17 יז

(יב) (יב) ואינו יודע וכו' - דין זה הוא לפי מנהג זמנם שהיו אופין מצות עבה קצת ולא היו חלוקין בתארם מככרות של חמץ:

12) And does not know etc. - This law was in accord with the custom of their time when they would bake matzot that were a bit thicker such that it was not easily distinguishable in appearance from leavened loaves.

18 יח
ת"ר אין אופין פת עבה (ביום טוב) בפסח דברי בית שמאי

The sages taught: One may not bake thick bread (on the festival) on Passover; this is the statement of Beit Shammai.

19 יט
ובית הלל מתירין וכמה פת עבה א"ר הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח מתקיף לה רב יוסף אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינו עמילה אם אמרו בעצים יבשין יאמרו בעצים לחים אם אמרו בתנור חם יאמרו בתנור צונן אם אמרו בתנור של מתכת יאמרו בתנור של חרס אמר ר' ירמיה בר אבא שאילית את רבי ביחוד ומנו רב איכא דאמרי רב ירמיה בר אבא אמר רב שאילית את רבי ביחוד ומנו רבינו הקדוש מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרו ליה פת עבה משום דנפישא בלישה ואי בעית אימא באתריה דהאי תנא לפת מרובה פת עבה קרו ליה מאי טעמא אי משום דקא טרח טירחא דלא צריך מאי איריא בפסח אפילו בי"ט נמי אין הכי נמי והאי תנא ביום טוב של פסח קאי תניא נמי הכי בית שמאי אומרים

But Beit Hillel permit. And how much thickness is required to be considered thick bread? Rav Huna said: A handbreadth, just as we found by the shewbread which was a handbreadth thick. Rav Yosef strongly objects to this: If this was said about diligent priests, will they say the same about those who are less diligent? If they said this with regard to well-kneaded bread, will they say the same about bread that is not well-kneaded? If they said this with regard to dry wood, will they say the same about moist wood? If they said this with regard to a hot oven, will they say the same about a cooler oven? If they said this with regard to a metal oven, will they say the same about a clay oven? Rabbi Yirmeya bar Abba said: I asked my special Rabbi, and who is this? Rav. Some say Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: I asked my special Rabbi, and who is this? Our holy Rabbi. What is the meaning of pat ava? A large amount of bread. Then why did they call it pat ava? Since it requires a large amount of kneading. And if you prefer, say instead that in the place where this Tanna lived, a large quantity of bread was simply called pat ava.

20 כ

וכמה פת עבה טפח - ואפי' הכי שרו בית הלל אבל טפי מטפח לא:

And how thick can a bread be? A tefach? - Beit Hillel permitted even this volume but did not permit any more than a tefach.

...

21 כא

(ה) אֵין עוֹשִׂין בְּפֶסַח פַּת עָבָה טֶפַח.

One should not make bread (matzah) on Passover that is thicker than a tefach (between 3.5 and 4 inches).

22 כב

הַגָּה: וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַמַּצּוֹת רְקִיקִין, וְלֹא פַּת עָבָה כִּשְׁאָר לֶחֶם, כִּי אֵין הָרְקִיקִין מְמַהֲרִין לְהַחְמִיץ.

Rema: Some are of the opinion that it is better to make the matzot thin, and not thick like regular breads, for thin [matzot] are not as quick to rise.

23 כג

(ח) רקיקין. (וע''ז סומכים לעשות בה ציורין וב''ח מוחה בהם עד למאוד ע''ש). המנהג לעשותן כעובי אצבע ב''ה י''ד סי' צ''ו:

Thin. The custom is to make them the thickness of a finger ...

24 כד

(תעה) כתב רב אלפס שא"צ אלא ב' מצות אחת פורסה לשנים ומברך על חציה המוציא ועל אכילת מצה וחציה הב' לאפיקומן והשלימה לכריכה וכן כתבו קצת הגאונים ובחילוף מנהגים כתוב אנשי בכל כשחל פסח בשבת מניח פרוסה בין ב' השלימות וכשחל בחול מביא פרוסה ושלימה ומברך עליה ב' ברכות ואנשי א"י בין בחול בין בשבת מניחין פרוסה על השלימה ומברך על השלימה ב' ברכות וכן חילק בעל ה"ג שכתב והיכא דמיקלע פסחא בלילל שבת בוצע על תרתין ופרוסה והתוספות כתבו שצריך לעשות ג' כדפרישית וכ"כ רב עמרם ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב ונוהגין באשכנז וצרפת לעשותן מעשרון זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורים מביא תודה תודה היה בה ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה וכל מין היה בה ג' עשרונים ושליש מכל מין היו עושין י' חלות והרי שהגיע לכל ג' חלות עשרון א' ועל כן עושין שלשתן מעשרון ועושין בהן סימן לידע איזו ראשונה ואיזו שניה ואיזו שלישית כדרך שהיו עושין בקופה שתורמין בהן הלשכה שהיו כותבין בהן אב"ג לידע איזו נתרמה ראשונה שממנה לוקחין תחילה ה"נ עושין מצוה ראשונה באותה שנעשית ראשונה הילכך מברכין על הראשונה המוציא ועל השניה על אכילת מצה ומשלישית כריכה ואם החליף אחת בחברתה לא עיכב:

25 כה

(ז) אֵין חִיּוּב אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ מַצּוֹת שֶׁל סֵדֶר מֵעִשָּׂרוֹן, זֵכֶר לְלַחֲמֵי תּוֹדָה, וְעוֹשִׂים בָּהֶם סִימָן לֵידַע אֵיזֶה רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה אוֹ שְׁלִישִׁית, וּמַנִּיחִים הָרִאשׁוֹנָה עֶלְיוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה בָּאֶמְצַע וְהַשְּׁלִישִׁית בַּתַּחְתּוֹנָה לִכְרִיכָה, וְאִם שִׁנָּה לֹא עִכֵּב (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ). וְאוֹפִין אוֹתָם גַּם כֵּן כַּסֵּדֶר (כָּל בּוֹ וְאַבּוּדַרְהַם), וְאִם נִשְׁבְּרָה אַחַת מֵהֶן לוֹקְחִין אוֹתָהּ לַשְּׁנִיָּה, דִּבְלָאו הָכֵי פּוֹרְסִין אוֹתָהּ (אָגוּר). וְאַף בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יוֹצֵא בְּכַזַּיִת. וְשִׁעוּר כַּזַּיִת עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תפ ''ו.

7) The obligation to eat matzah is on only on the first night. Rema: The custom is to make three matzot for the Seder from an isaron (1/10th of an ephah of flour, 1200 grams), in remembrance of the breads of the thanksgiving offering, and to make a sign to know which was made first or second or third, and to place the first on top, etc. and if the order is changed it does not prevent fulfillment of the custom (Tur in the name of the Rosh). They are baked in order (Kol Bo and Abudarham), and if one accidentally breaks, it should be used as the middle matzah, since it would be broken anyway (Agur) . . . .

26 כו

(מו) (מו) ונהגו לעשות וכו' - עיין בספר בית מאיר שמפקפק על המנהג ובכמה מקומות כהיום נשתקע המנהג:

(46) And the custom etc. - See Beit Meir where he casts doubt on the custom, still practiced in many places, as a custom which is nowadays waning.

27 כז
הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה

Sufganin (sponge-like matzah) and duvshanin (matzah fried in honey) and iskreetan - a person is permitted to fill his belly with them so long as he eats an olive's volume (kezayit) of actual matzah at the end [to fulfill the obligation of afikoman].

28 כח

והאיסקריטין - עשויין כצפיחית דמתרגמינן איסקריטון (שמות טז) שלשין עיסתן רכה מאד:

Iskreetan - They are made like thin pancakes (tzephichit) which is translated as iskreeton (Exodus 17) as the dough is kneaded until it is extremely thin.

29 כט

כּוֹרֵךְ

כל אחד מהמסבים לוקח כזית מן המצה השְלישית עם כזית מרור,כורכים יחד, אוכלים בהסבה ובלי ברכה. לפני אכלו אומר.

זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם:

הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרוׂרִים יֹאכְלֻהוּ.

Wrap

All present should take a kazayit from the third whole matsa with a kazayit of marror, wrap them together and eat them while reclining and without saying a blessing. Before he eats it, he should say:

In memory of the Temple according to Hillel. This is what Hillel would do when the Temple existed:

He would wrap the matsa and marror and eat them together, in order to fulfill what is stated, (Exodus 12:15): "You should eat it upon matsot and marrorim."

30 ל

Rabbi Hershel Schachter (Hand Written Teshuva to Rabbi Meir G. Rabi)

There is no custom that restricts Ashkenasim from eating soft Matza. Although Ashkenasim have eaten hard Matza for many years, such a practice has the same significance as the practice of making the Parochet of blue material rather than of red or maroon material. Besides, there is evidence from the Mishna Berura that "Matza made as soft as a sponge" can be used for the Mitzvah of eating Matza. Furthermore, the Rema who mentions that Matza should be made as Rekikin, means to say that Matza should be made thin, even less than an Etzba (about 12mm), not one Tefach thick (about 8cm) as permitted by the Mechaber. He does not mean that Matza should be made as thin nor as hard, as wafers.