(כא) וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכׇּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹקִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
וטעם אנשי חיל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, כי כל קבוץ ואוסף יקרא חיל, ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד, וכן חיל גדול מאד (יחזקאל לג ו), ובאר בה, חילי הגדול (יואל ב כה), ובממון, כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח יז), ישאו על כתף עירים חיליהם (ישעיה ל ו), ובפירות, תאנה וגפן נתנו חילם (יואל ב כב). והנה יקרא איש חיל במשפטים, החכם הזריז והישר. ובמלחמה. הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה, ותקרא גם כן האשה אשת חיל (משלי לא י) בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית:
MEN OF ‘CHAYIL.’ This means men who are capable of leading a great multitude of people. Every assembly and gathering is called chayil, and it does not apply only to soldiers going forth to war. Thus it is said [of the dry bones that Ezekiel resurrected], a great ‘chayil’ (host). Of the locusts it is said, My great ‘chayil’ (army). Of wealth it is stated, My power and the might of my hand hath gotten this ‘chayil’ (wealth); they carry upon the shoulders of young asses ‘chayaleihem’ (their riches). Of fruits it is said, the fig-tree and the vine do yield ‘cheilam’ (their strength). Thus an ish chayil in the administration of justice is one who is wise, alert, and fair; in war, an ish chayil is one who is strong, alert, and who knows the art of arraying forces in battle. A woman also is an eisheth chayil (a woman of valor) when she is alert and knows how to conduct the management of a home.
(ו) רׇב־אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא׃
(ו) אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃
(משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא" - זו היא התורה; "ורחוק מפנינים מכרה" - שהיתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ. (משלי לא יא): "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר" - שלא חסר בה דבר.
"A valiant woman, who can find" (Proverbs 31:10): That is the Torah; "and further than pearls (peninim) is her price" - as it was 'in front of Me and inside (lefanim)' and Moshe merited to bring it down to earth. "Her husband puts his confidence in her, and lacks no 'booty'" - that there is nothing lacking in it.
(4) A capable wife is a crown for her husband, But an incompetent one is like rot in his bones.
(יא) וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כׇּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃
(א) דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃ (ב) מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶ֗ה בַּר־נְדָרָֽי׃ (ג) אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃ (ד) אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים (או) [אֵ֣י] שֵׁכָֽר׃
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי לא, א): דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ, לָמָּה נִקְרָא שְׁלֹמֹה לְמוּאֵל, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁהִשְׁלִים שְׁלֹמֹה מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְהָיָה שָׁם צַהֲלַת שִׂמְחַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְצַהֲלַת בַּת פַּרְעֹה, וְעָלְתָה צַהֲלַת שִׂמְחַת בַּת פַּרְעֹה יוֹתֵר מִצַּהֲלַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא דְאָמַר מַתְלָא כֹּלָא מְחַנְפִים לְמַלְכָּא. וּלְכָךְ נִקְרָא לְמוּאֵל, שֶׁהִשְׁלִיךְ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעָלָיו, כְּלוֹמַר לָמָּה לוֹ אֵל. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה בַּמַּחְשָׁבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לב, לא): כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי וגו'.
רַבָּנָן אָמְרֵי אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר הִכְנִיסָה לוֹ בַּת פַּרְעֹה, וְהָיָה מְצַוֶּה לְזַמֵּר לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ, כָּךְ מְזַמְּרִין לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית וְכָךְ מְזַמְּרִין לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית. מֶה עָשְׂתָה בַּת פַּרְעֹה, כְּמִין פָּרָס שָׁטְחָה לוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְקָבְעָה בּוֹ כָּל מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהָיוּ מַבְהִיקוֹת כְּעֵין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה רוֹצֶה לַעֲמֹד הָיָה רוֹאֶה אוֹתָן הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְהָיָה יָשֵׁן לוֹ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. אָמַר רַבִּי לֵוִי אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְקָרֵב תָּמִיד בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁנִינוּ, מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִתְקָרֵב תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲצֵבִים שֶׁהָיָה יוֹם חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָשֵׁן שְׁלֹמֹה וְהָיוּ מִתְיָרְאִים לַהֲקִיצוֹ מִפְּנֵי אֵימַת הַמַּלְכוּת, הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לְבַת שֶׁבַע אִמּוֹ, וְהָלְכָה הִיא וֶהֱקִיצַתּוּ וְהוֹכִיחַתּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי לא, א): מַשָֹּׂא אֲשֶׁר יִסְרַתּוּ אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד שֶׁכְּפָפַתּוּ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד וְאָמְרָה לוֹ (משלי לא, ב): מַה בְּרִי, הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ כֵּן, בַּת שֶׁבַע הִיא אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ, (משלי לא, ב): וּמַה בַּר בִּטְנִי, כָּל נָשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת שׁוּב אֵין רוֹאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי כְּדֵי שֶׁיְהֵא הַבֵּן מְלֻבָּן וּמְזֹרָז, (משלי לא ב): וּמֶה בַּר נְדָרָי, כָּל נָשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת הָיוּ נוֹדְרוֹת וְאוֹמְרוֹת יִהְיֶה לָנוּ בֵּן הָגוּן לְמַלְכוּת, וַאֲנִי נָדַרְתִּי וְאָמַרְתִּי יִהְיֶה לִי בֵּן זָרוּז וּמְלֻמָּד בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לִנְבִיאוּת. (משלי לא, ג): אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ, שֶׁתְּהֵא רוֹדֵף אַחַר זִמָּה, שֶׁהֵם מְטַלְטְלִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. (משלי כט, ג): וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן, (משלי לא, ג): וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין, הַתּוֹרָה הִזְהִירָה וְאָמְרָה (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, הִזָּהֵר בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁהֵם מְחִיַּת מְלָכִים. (משלי יז, ד): אַל לַמְּלָכִים לְמוֹאֵל, מַה לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים, שֶׁאוֹמְרִים לָמָּה לָנוּ אֵל, לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, (משלי יז, ד): אַל לַמְּלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, מַה לְּךָ לְהַשְׁווֹת עַצְמְךָ לַמְּלָכִים הַשּׁוֹתִים יַיִן וּמִשְׁתַּכְּרִין וְעוֹשִׂין כָּל מִינֵי זִמָּה, אַל תַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם. (משלי יז, ד): וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר, מִי שֶׁכָּל רָזֵי עוֹלָם גְּלוּיִם לוֹ יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר, (משלי יז, ה): פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה הַחֲקוּקִים, וְכָתוּב בָּהֶם (שמות כ, יג): לֹא תִנְאָף, (משלי יז, ה): וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי, אָמְרָה לוֹ הַדִּין נִמְסַר לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כְּמָה דִכְתִיב (ירמיה כא, יב): בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יקוק דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, תִּשְׁתֶּה יַיִן וּתְשַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי, תְּזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּתְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי. מִכָּאן אָמְרוּ דַּיָּן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן אַל יָדוּן, וְכֵן חָכָם שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִין יַיִן אַל יוֹרֶה. (משלי יז, ו): תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ, אָמַר רַבִּי חָנָן לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם אֲבוּדִים לָעוֹלָם הַבָּא, וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַנֶּהֱרָגִין בְּבֵית דִּין הָיוּ מַשְׁקִין אוֹתוֹ יַיִן חַי כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, (משלי יז, ז): יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, עַל הָאוֹבֵד יֹאמַר, שֶׁיִּשְׁכַּח הַמָּוֶת שֶׁהוּא רִישׁוֹ (משלי יז, ז): וַעֲמָלוֹ, עַל מָרֵי נֶפֶשׁ הוּא אוֹמֵר, שֶׁיָּמוּתוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְהוּא מַר נֶפֶשׁ וְהַיַּיִן יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא יִזְכֹּר עוֹד אֶת צַעֲרוֹ. (משלי יז, ז): וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכֹּר עוֹד, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁהֵם עֲמָלוֹ, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן (דברים כו, ז): וְאֶת עֲמָלֵנוּ אֵלּוּ הַבָּנִים, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וגו'. (משלי לא, ח): פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם, מִכָּאן שֶׁאִם אֵין טוֹעֲנִין לְיוֹרֵשׁ וּלְלוֹקֵחַ שֶׁבֵּית דִּין טוֹעֲנִין. דָּבָר אַחֵר, פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם, כְּנֶגֶד הַיְתוֹמִים הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לִטְעוֹן, וְעוֹד שֶׁאֵין יוֹדְעִין בְּעֵסֶק אֲבִיהֶם, שֶׁבֵּית דִּין טוֹעֲנִין בִּשְׁבִילָן, הֱוֵי (משלי לא, ח): אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף, זֶה בְּנֵי הַמֵּת שֶׁחָלַף וְהָלַךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהֵן חִלּוּפֵי אֲבִיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים נה, כ): אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא זֶה שֶׁאֵין מֵנִיחַ לוֹ בֵּן (משלי לא, ט): פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק, שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁתְּלַמְּדֵם טַעֲנוֹת (משלי לא, ט): וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כג, ו): לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ הַצְּדָקוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים, שֶׁהֵם דִּינָם, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִן הַגַּזְלָן וְלָתֵת לָהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כב, כב): אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו'. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָֹּׂא וגו', זוֹ הָיְתָה תּוֹרָה שֶׁמְיַסַּרְתּוֹ לִשְׁלֹמֹה, שֶׁנִּקְרֵאת אֵם לְלוֹמְדֶיהָ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ב, ג): כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא אֵם כָּתוּב, וְלָמָּה נִקְרָא הַדָּבָר מַשָֹּׂא, לְפִי שֶׁדָּבָר קָשֶׁה בָּא לוֹ לְכָל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה שְׁלֹמֹה, מַה בְּרִי וגו', אֵין אוֹמֵר מַה בְּנִי, אֶלָּא, מַה בְּרִי, אֵלּוּ צַוָּאוֹת וְאַזְהָרוֹת שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת בַּר, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ב, יב): נַשְׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וגו', שֶׁכָּל דְּבָרֶיהָ בָּרִים, וְעַל אַזְהָרָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, הוּא אוֹמֵר דָּבָר זֶה, לְפִי שֶׁשְּׁלֹמֹה לָקַח מִבְּנוֹת הַגּוֹיִם וְהִתְחַתֵּן בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא, א ב): וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים וגו' מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יקוק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ וגו'. חֲנַנְיָה בֶּן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מִשּׁוּם הָכֵי אָמַר: לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: לְאַהֲבָה מַמָּשׁ, לִזְנוּת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אוֹמֵר לֹא חִיְּבָן לְגַיְרָן וּלְקָרְבָן תַּחַת כַּנְפֵי שָׁמָיִם. וּמַה בַּר בִּטְנִי, הִזְהִירָה תּוֹרָה עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וּלְכָךְ כָּתוּב בְּכָאן בֶּטֶן, שֶׁבְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת כְּתִיב (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו' (במדבר ה, כב): לַצְבּוֹת בֶּטֶן וגו'. וּמֶה בַּר נְדָרָי, הִזְהִירַתּוּ הַתּוֹרָה שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן כְּדֵי שֶׁלֹא יָבֹא לְהִתְעַסֵּק בִּזְנוּת, וּלְכָךְ כָּתוּב בְּכָאן נְדָרָי, כְּנֶגֶד פָּרָשַׁת נָזִיר הַכְּתוּבָה אַחַר פָּרָשַׁת סוֹטָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר וגו'. אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ,
(יט) וַתָּבֹ֤א בַת־שֶׁ֙בַע֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה לְדַבֶּר־ל֖וֹ עַל־אֲדֹנִיָּ֑הוּ וַיָּ֩קׇם֩ הַמֶּ֨לֶךְ לִקְרָאתָ֜הּ וַיִּשְׁתַּ֣חוּ לָ֗הּ וַיֵּ֙שֶׁב֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם כִּסֵּא֙ לְאֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּ֖שֶׁב לִימִינֽוֹ׃
(טו) וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃
(יא) צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ {ס}
(ח) שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
(י) אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ (יא) בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃ (יב) גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ׃ (יג) דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃ (יד) הָ֭יְתָה כׇּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃ (טו) וַתָּ֤קׇם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ (טז) זָֽמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ (נטע) [נָ֣טְעָה] כָּֽרֶם׃ (יז) חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מׇתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃ (יח) טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹא־יִכְבֶּ֖ה (בליל) [בַלַּ֣יְלָה] נֵרָֽהּ׃ (יט) יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃ (כ) כַּ֭פָּהּ פָּֽרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָאֶבְיֽוֹן׃ (כא) לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃ (כב) מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃ (כג) נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃ (כד) סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃ (כה) עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃ (כו) פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחׇכְמָ֑ה וְת֥וֹרַת חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ (כז) צ֭וֹפִיָּה (הילכת) [הֲלִיכ֣וֹת] בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃ (כח) קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃ (כט) רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ (ל) שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יקוק הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃ (לא) תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
(10) What a rare find is a capable wife! Her worth is far beyond that of rubies. (11) Her husband puts his confidence in her, And lacks no good thing. (12) She is good to him, never bad, All the days of her life. (13) She looks for wool and flax, And sets her hand to them with a will. (14) She is like a merchant fleet, Bringing her food from afar. (15) She rises while it is still night, And supplies provisions for her household, The daily fare of her maids. (16) She sets her mind on an estate and acquires it; She plants a vineyard by her own labors. (17) She girds herself with strength, And performs her tasks with vigor. (18) She sees that her business thrives; Her lamp never goes out at night. (19) She sets her hand to the distaff; Her fingers work the spindle. (20) She gives generously to the poor; Her hands are stretched out to the needy. (21) She is not worried for her household because of snow, For her whole household is dressed in crimson. (22) She makes covers for herself; Her clothing is linen and purple. (23) Her husband is prominent in the gates, As he sits among the elders of the land. (24) She makes cloth and sells it, And offers a girdle to the merchant. (25) She is clothed with strength and splendor; She looks to the future cheerfully. (26) Her mouth is full of wisdom, Her tongue with kindly teaching. (27) She oversees the activities of her household And never eats the bread of idleness. (28) Her children declare her happy; Her husband praises her, (29) “Many women have done well, But you surpass them all.” (30) Grace is deceptive, Beauty is illusory; It is for her fear of the LORD That a woman is to be praised. (31) Extol her for the fruit of her hand, And let her works praise her in the gates.
(א) בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃ (ב) נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃ (ג) עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃ (ד) אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃ (ה) הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ {פ}
(לו) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה׃