(ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃
(ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(5) Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine,
(6) but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.”
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. שָׂרִים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר "וּבְנֵי דָּוִד כֹּהֲנִים" (שמואל ב ח'):
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים AND YE SHALL BE UNTO ME A KINGDOM OF כהנים — i. e. princes, just as you say, (II Samuel 8:18) “And the sons of David were princes (כהנים)”, which cannot denote priests since his sons were of the tribe of Judah and not of Levi, the priestly tribe.
אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קהלת א, יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים שנאמר (קהלת א, א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה וגו' ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר (קהלת ב, י) זה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו
§ The Gemara cites another tradition about Solomon’s kingdom. Reish Lakish says: Initially, Solomon ruled even over the supernal worlds, as it is stated: “Then Solomon sat on the throne of the Lord” (I Chronicles 29:23), indicating that his kingdom was like the Lord’s kingdom, reigning over all worlds. But ultimately, after he married foreign wives, he ruled over only the lower worlds, as it is stated: “For he had dominion over all the region on this side of the river, from Tiphsah even to Gaza” (I Kings 5:4).
Rav and Shmuel disagreed with regard to the meaning of this verse: One says that Tiphsah is a name of a place at the end of the world, at one end of Solomon’s kingdom, and Gaza is at the other end of the world. And one says that Tiphsah and Gaza sat next to each other, and the verse serves to teach that just as he ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world.
Reish Lakish continues: And ultimately, Solomon declined further still in that he ruled only over Israel, as it is stated: “I, Koheleth, have been king over Israel in Jerusalem” (Ecclesiastes 1:12). And ultimately, he ruled over only Jerusalem, as it is stated: “The words of Koheleth, the son of David, king in Jerusalem” (Ecclesiastes 1:1). And ultimately, he ruled over only his bed, as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (Song of Songs 3:7).
And ultimately, he declined so much that he ruled over only his staff, as it is stated: “And this was my portion from all of my labor” (Ecclesiastes 2:10). Rav and Shmuel disagreed with regard to the meaning of this latter verse as well. One says that the term “this” is a reference to his staff, and one says that it is a reference to his cloak.
שאל ר' חיים מבריסק זצ"ל וכי חז"ל רוצים חלילה לבזות את שלמה המלך שלא נותר לו מכל מלכותו אלא מלכות על מקל?
וגם מה הוא הלשון ש"מלך" על מקלו?
והוא משיב אדרבה! ביטוי זה בא לרומם את כבודו של שלמה המלך להבדיל בן מלכותו למלכות אמות העולם. שבאמות העולם המלך הוא מלך רק אם יש לו עם שמטיבו. אבל אם קמים בעלי כח וזורקים אותו ממלכותו הוא מאבד את הכל והלך במרה שחורה ומסיים את חייו בצורה קשה.
לא כן שלמה המלך שמלכותו היה פנימית המלך מחנך עצמו לכל גנוני המלכות במעשיו בדיבורו ובהליכותיו בצורה אמיתית עד שמציותו היה שהוא מלך ואין נ"מ אם הרבש"ע רצה אכשיו על כל העולם או רק על מקלו.
ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה כדאיתא בנדרים בפרק אלו נדרים מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחלה דאמר רב יהודה א"ר מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה תחלה .... ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום ...
ועוד יש ברכה אחרת וכולי ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני וכולי כראה דקשיא ליה דלא מצינו שתי ברכות מענין אחד על מצוה אחת כגון הכא שמברכין לעסוק בתורה וכו' ... ומתרץ דברכה ראשונה היא כשאר ברכה שמברכין על המצוה וכן כאן מברך לעסוק בד"ת על מצות עסק התורה... אבל ברכה זו השנייה אינה כי אם ההודאה ושבח על מה שנתן לנו תורתו כלי חמדתו מתוך האש להורות על קדושת' ורוחניותה ובחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני ולפי שהזהיר אותנו בתורתו שלא נשכח מעמד הר סיני וכמ"ש בפרשת ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגומר יום אשר עמדת לפני ה'' אלקיך בחורב וגומר ... לפיכך צריך לכוין בברכה זו השנייה להודות לו יתעלה על מעמד הר סיני וכו' ומסיים בה בא"י נותן התורה כלומר נותן התורה כלי חמדתו מתוך האש....
... אמר לי אלקים דיין אמת הוא אלקים קדוש צדיק וחסיד ואמת לעולמי עולמים ומכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה ועשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא העולם והכינו ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות...
Alternatively, "These days were formed, but not one from them" [Psalms 139:16] is refering to Yom Kippur for (the nation of) Israel. {continuing}
... אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַשְׁנָיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹטְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וְחוֹמְסָיו, דּוֹר דּוֹר וְגַזְלָנָיו, דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו. ....