1. If someone comes to collect tzedaka during davening, is the person davening obligated to give? Is he even allowed to give?
2. If someone was busy with a mitzvah and as a result skipped shacharis, is he obligated to make it up by praying mincha twice?
3. If someone is doing a mitzvah derabanan and a mitzvah deoraisa arises, is he required to switch to perform the Torah mitzvah?
4. What if one can do two mitzvos simultaneosly?
5. A sofer is about to put on tefilin to start davening, he is approaches him with an urgent request: the person is about to leave to a distant country for a long time and there he will have no access to tefillin at all unless the sofer writes the parshios right now. Is the sofer obligated to stop and write these parshios? What if he knows that he will definitely miss zman tefilah?
6. In the beginning of Parshas Vayeira, Avraham Avinu is being mekabel pnei Hashchinah, then he sees three guests and runs to fulfill the mitzvah of hachnasas orchim - "Greater is a mitzvah of hachnasas orchim than kabolas pnei Hashchinah". What about Osek Bemitzvah Patur min Hamitzvha?
7. A Hatzolah volunteer is about to make a brachah over Matzah on Seder night and an urgent call comes in. He grabs the matzah an runs into his car. On his way he eats the kezayis of matzah with a brachah while reclining. Did he fulfill the mitzvah of matzah? Does he have to do it over? If yes, does he make a new brachah?
,
.
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
Rabbi Said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.
מבואר הוא שדרך הישרה היא הפעולות הטובות אשר בארנו בפ' הרביעי והם מהמעלות הממוצעות מפני שבהם יקנה האדם לנפשו תכונה חשובה ויהיה מנהגו טוב עם בני אדם והוא אמרו תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם:
אח"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח ושם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ובאור זה הענין כאשר אומר והוא שהתורה כולה ממנה מצות עשה וממנה מצות לא תעשה. ואמנם מצות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן וחייב על קצתם המיתות ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות וידענו מענשי מצות לא תעשה כלם מה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו והם שמנה מדרגות. המדרגה הראשונה והיא הגדולה שבהם הם הדברים שחייבים עליהם סקילה. והמדרגה שלמטה הימנה מחויבי שרפה. והשלישית מחויבי הרג. והרביעית מחויבי חנק. והחמישית מחויבי כרת. והששית מחויבי מיתה בידי שמים. והשביעית מחויבי מלקות. והשמינית לאוין שאין לוקין עליהם ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל הש"י ומפני זה צריך להזהר עליהם כולם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה ובין האחרת אשר תבצר ממנו ולזה ג"כ אמרו אין מעבירין על המצות ר"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת
ואח"כ אמר ואע"פ שלא התבאר שיעור חבוב מצוה על מצוה יש בהן צד הקשה והוא שכל מצות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול דע שבעשייתה ג"כ שכר גדול המשל בו שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעית ועשיית מעקה כל אלו מצות עשה אבל חיוב העושה מלאכה בשבת סקילה ואשר מבטל מילה או קרבן במועד חייב כרת והמשים דמים בביתו לאו והוא אמרו ולא תשים דמים בביתך ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה ושכר המילה יותר גדול אצל השי"ת משכר עשיית המעקה והוא ענין אמרו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וג"כ אמר שכר עבירה כשלא תעשה אותה גם זה לא התבאר אמנם תלמדהו מענשה שהחטא אשר ענש עושהו גדול שכר הנחתו כפי הערך ההוא מן הגודל כמו שהתבאר בקדושין באמרם כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכבר ביארנוהו שם ולשון התורה בהיות המעשים ידועים אצלו יתברך כמו שמשה רבינו עליו השלום אמר מספרך אשר כתבת:
It is clear that the straight path is the good actions which we have elucidated in the fourth chapter (Eight Chapters 4), and they are the virtues of moderation. As through them a person acquires a fine disposition and he will have a good way with people. And he said it is "praiseworthy for the person adopting [it], And praiseworthy to him from [other] people."
And afterwards, he said that he needs to be careful with a commandment that he thinks is light - like rejoicing in the holiday, and study of Lashon Kodesh - as with a commandment the great weightiness of which is clear to you - like circumcision and tsitsit (fringes) and slaughtering of the Pesach sacrifice. And there the reason for this is for you do not know the reward given [for the fulfillment] of [the respective] commandments. And the elucidation of this matter is as I will say. And it is that the entire Torah has positive commandments and negative commandments. It is true that Scripture elucidated the punishment of each negative commandment except for a few of them. One is obligated the death penalties for some of them and excision and death at the hand of the Heavens and lashes for some of them. We know from all of the punishments of the negative commandments which of the prohibitions are great and which ones of them are below them. There are eight levels: The first level - and it is the greatest of them - are those things for which one is obligated stoning. The one below it are the ones that obligate burning. The third are the ones that obligate killing (decapitation). The fourth are the ones that obligate strangling. The fifth are ones that obligate kares. The sixth are ones that obligate death at the hand of the Heavens. The seventh are ones that obligate lashes. And the eighth are negative commandments for which we do not give lashes. From these levels we can know what is the weightiness of a sin or its lightness. But what is the reward from God, may He be blessed, of each of the positive commandments is not elucidated. All of this is so that we do not know which commandment requires that we keep it much and which commandment is below it. Rather He commanded to do matter x and y and He did not make known the reward of which one of them is greater from God, may He be blessed, because one needs to be careful about all of them. And because of this principle, they said (Sukkah 25a), "One who is engaged in a commandment is exempt from [another] commandment," without comparing [the weight of] the commandment that he is involved in to the other one from which he is refraining. For this, they also said (Pesachim 64b), "We do not skip over commandments," meaning to say that when you chance upon the performance of a commandment, do not skip over it and leave it to do another commandment.
Afterwards he said that even though the [relative] desirability of each commandment is not elucidated, there is an angle of comparison. That is that every positive commandment wherein you find that one who transgresses it is obligated a great punishment, know that there is also a great reward in performing it. The example of this is circumcision, korban Pesach, resting on Shabbos and the making of a fence on a roof are all positive commandments. Yet the obligation of one who does work on Shabbat is stoning, but the one who refrains from circumcision or the sacrifice on the holiday is obligated [only] excision and the one who 'places blood in his house' (by refraining from setting up a parapet) violates a negative commandment [without a tangible punishment], and that is that which is stated (Deuteronomy 22:8), "do not place blood in your house." From here you know that the reward of Shabbat is greater than the reward of circumcision and the reward of circumcision is greater with God, may He be blessed, than the reward of making a fence. And that is the matter of his saying, "Also, weigh the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [that may be obtained] for [fulfilling] it." And he also said "the gain of a transgression," when you do not do it - this too is not elucidated. However you can learn it from the punishment of the sin. When the sin for which the sinner was punished is great, the reward for his refraining from it is according to that level of greatness, as is elucidated in Kiddushin 39b in their saying, "Anyone who sits and does not commit a sin is given a reward like the one who does a commandment" - and we have already explained it there. And the expression of the Torah of actions being known to Him, may He be blessed, is like that when our teacher Moshe, peace be upon him, stated (Exodus 32:32), "from Your book that you have written."
העוסק בצ"צ כעוסק בתורה דמי פירוש לענין לעמוד מתוכו להתפלל שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי צבור וי"מ דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל:
One who is engaged in communal needs is like someone who is engaged in [matters of] Torah, similar to the explanation of the matter [discussed previously] standing in midst of it [i.e Torah] to pray, in that this too is a joy for the one who is engaged in communal needs. And there are those who explain that with regard to this matter that one does not need to interrupt [serving communal needs in order] to pray.
(ח) להתפלל - ואפילו אם יעבור זמן התפלה אם אין שם מי שישתדל אלא הוא ועיין לעיל סימן ע'. וא"צ להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין א"צ לתשלומין כלל:
(ב) או נאנס - כגון שהיה חולה או שכור וכדלקמן בס"ח ולענין אונן שעבר עליו זמן תפלה עד שקבר מתו עיין לעיל בסימן ע"א ס"א ובמ"ב שם. ומי שבזמן תפילה לא היה לו מים לרחוץ ידיו ועי"ז עבר זמן תפילה גם זה הוא בכלל אונס וצריך אח"כ להתפלל שתים ולכתחילה אין נכון לבטל התפילה משום מים וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ד ובמ"ב עי"ש. ואם עסק בצרכי צבור עיין לעיל בסוף סימן צ"ג במ"ב ועיין בפמ"ג בסימן זה שכתב דנכון שגם בזה יתפלל אח"כ להשלים התפילה שחסרה לו אך בזה יתפלל אותה בתורת נדבה ויחדש בה דבר:
(כד) ותגריהם - אף שמרויחין מזה ודוקא אם עיקר כוונתם כדי להמציאן למכור למי שצריך להם אבל אם עיקר כוונתם רק להשתכר לא מיקרי עוסק במצוה [מ"א]:
(כז) אז פטורין וכו' - ומיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש אבל משהגיע הזמן אסור להתחיל לכתוב כמש"כ סי' ע"ב ס"ב כ"כ המ"א אכן לפי מה שציירנו מתחלה בשם הלבוש שהקונה צריך לעבור בים או בשיירא וא"א לו להמתין עד שהסופר יקיים ק"ש ותפלה פשוט דלכו"ע מותר הסופר לעשות לו מלאכתו אם הוא משער שישאר לו זמן לקרות ואם יוכל לקרוא פרשה אחת מקודם יקרא:
(כח) דכל העוסק וכו' - ודוקא עוסק במצוה כגון בשעה שהוא לובש התפילין או עוסק בתיקוני האבידה כגון לשוטחה לצורכה או להשיבה לבעליה וכל כה"ג אבל בשעה שהוא מקיים מצוה כגון שהוא כבר לבוש תפילין או שומר אבידה שהיא מונחת כבר בתיבתו וכל כה"ג אע"פ שהוא מקיים מצוה איננו עוסק במצוה ולא מיפטר ממצוה אחרת עי"ז ועיין בבה"ל שביארתי יותר:
(כח) דכל העוסק וכו' - ודוקא עוסק במצוה כגון בשעה שהוא לובש התפילין או עוסק בתיקוני האבידה כגון לשוטחה לצורכה או להשיבה לבעליה וכל כה"ג אבל בשעה שהוא מקיים מצוה כגון שהוא כבר לבוש תפילין או שומר אבידה שהיא מונחת כבר בתיבתו וכל כה"ג אע"פ שהוא מקיים מצוה איננו עוסק במצוה ולא מיפטר ממצוה אחרת עי"ז ועיין בבה"ל שביארתי יותר:
(כט) אם צריך וכו' - ר"ל ואפילו אם עי"ז לא יתבטל המצוה הראשונה ואפילו אם המצוה השניה יותר גדולה כיון שכבר התחיל לעסוק בראשונה [או"ז וריטב"א]:
בפלוגתא דרבה ורב יוסף בשומר שפר"י זצ"ל דאין שומר אבידה פטור מפרוטה דרב יוסף כל זמן שהאבדה בביתו כי אם כשמתעסק בה לצורכו מדאמר תלמודא פ' אין בין המודר (ל"ג ב') פרוטה דרב יוסף לא שכיחא ואיני מבין דפלוגתייהו דר' אמי ורב אסי דפליגי התם אמתני' דהמודר הנאה מחברו מחזיר לו אבידתו חד אמר לא שנו אלא שנכסי מחזיר אסורין על בעל האבידה דדידיה קא מהדר ליה אבל נכסי בעל האבדה אסור אמחזיר לא דקא מתהני מפרוטה דרב יוסף וחד אמר אפילו נכסי בעל אבדה אסורה אמחזיר מחזיר דפרוטה דרב יוסף לא שכיחא התם ע"כ פליגי כשהמחזיר בשעה שמוצא האבידה מכיר את בעל האבדה ולאלתר יחזירנה לו ולהכי קאמר דבזמן מועט כזה לא שכיחא דאם אין המחזיר יודע בשעת מציאת האבדה של מי היא על כרחו יגביהנה וכשיכריז ויבא המודר ויתן סימנו ע"כ יחזירנה לו ולכך אפילו יפטר מפרוטה דרב יוסף כל זמן שהאבידה בביתו לא שכיחא התם כדפי' רש"י זצ"ל. פי' דהולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה אפילו בשעת חנייתן וכתבו התוס' וז"ל, וכן משמע בגמ' דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה משמע אעפ"י שאין הולכים אלא ביום דאי בדאזלי ביממא ובליליא אפילו לדבר הרשות פטורים כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דנהרא, ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורים דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו ומזוזה בפתחו מי מיפטר בכך משאר מצות עכ"ל ושמא אין זה ראיה דפשיטא בשעה שאינו עוסק במצוה כלום אלא מקיימה שבכך לא יפטר מכל המצות ומילה תוכיח שכל ישראל יש עליהם מצות מילה ודוד אמר עליה מזמור כשנכנס לבית המרחץ וראה עצמו ערום מכל המצות ונזכר שהיתה מצות מילה בבשרו ואמר מזמור למנצח על השמינית, אלמא שזהו קיום מצות תפילין שבראש וציצית שבבגדו ואעפ"כ חייבין בכל המצות, אבל כשהתחיל לעסוק במצוה ולא גמר עסקו כגון שהולך ללמוד תורה או לשמוע דרשה או להקביל פני רבו אפילו בשעת חנייתו ואפילו הגיע למקום שרוצה לילך והתחיל ללמוד כל זמן שלא גמר לימודו הוא פטור מכל המצות וכן משמע מלשון אבא מארי רבינו זצ"ל שכתב וז"ל והא דתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורים מק"ש ותפלה ומכל מצות האמורות בתורה דברי ר' יוסי הגלילי שהיה ר' יוסי הגלילי אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דוקא בשעת כתיבה ובשעת מכירה וקנייה אעפ"י שהיה יכול באותה שעה להושיט פרוטה לעני או לומר לו קח פרוטה זו פטור אעפ"י שהיה יכול לקיים את שניהם לזה אצטריך קרא אבל בשעה שהוא כותב תפילין ומזוזות שאינו יכול באותה שעה להתפלל או להניח מפני שמתבטל מכתיבה, להא לא אצטריך קרא דמסברא הוא פטור כיון שאינו יכול לקיים שניהם דאמאי יניח מצוה שעוסק בה ויעסוק במצוה אחרת וכן ר' חסדא ורבה בר רב הונא דהוו גנו ארקתא דנהרא אע"פ שהיו יכולים ללכת לסוכה משום דהואיל שהיו הולכים לדבר מצוה ועדיין לא הגיעו לשם הוי כמוליך בהמת אבדה להשקותה דפטירי מליתן פרוטה לעני עד שישקנה כך הם שבאו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא פטורים מן הסוכה עד שישמעו הדרש' ויקבילו פני ריש גלותא אעפ"י שהיו יכולים ללכת לסוכה עכ"ל אבל התוס' כתבו דהכא נמי דהוו גנו ארקתא דנהרא דאיירי בכה"ג דאי מטרדי בקיום מצות סוכה הוו מטרדי ממצותן עכ"ל ועתה צריך ליתן טעם למה יניח מצות סוכה וילך לשמוע הדרשה ולמה לא ילך לישן בסוכה ולא ישמע הדרשה דהעוסק במצות סוכה פטור מלשמוע הדרשה ולהקביל פני רבו ואם היה כך שהתחילו לילך לשמוע הדרשה ולהקביל קודם החג שעדיין לא התחילו במצות סוכה הוי ניחא אבל כבר התחילו לקיים מצות סוכה מאיזה טעם יצאו מן הסוכה לקיים מצוה אחרת או נאמר כמו שיכול לצאת מן הסוכה לילך לדבר הרשות מתשבו כעין תדורו שכך פירשו התוס' וז"ל הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשאדם הוא בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך עכ"ל וכ"ש שמותר לצאת מן הסוכה מטעם זה ולילך לדבר מצוה ואחר שכבר התחיל לעסוק בדבר מצוה ולילך ללמוד או לשמוע דרשה הוא פטור מכל המצות עד שילמוד או ישמע הדרשה, ואפילו אם אינו ירא להפסיד מצותו אם ילך לקיים מצוה אחרת או יתן פרוטה לעני, כאשר כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דאי כמו שכתבו התוס' שלכך הוו גנו ארקתא דנהר' דאי הוו טרידי בקיום מצות סוכה הוו מטרדי ממצותן א"כ אפילו לדבר הרשות נמי כגון אם היו באים לקנות סחורה והיו יראים אי מטרדי בקיום מצות סוכה ילכו הסוחרים ויפסידו יפטרו מטעם תשבו כעין תדורו שבשביל כך היו ישינים חוץ לביתם אלא כאשר כתב רבינו אבא מארי ז"ל כן נראה וכפי זה בחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצות כל זמן שהם בבית רבם כרב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה ומ"מ אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולין, מידי דהוו אנשים שפסק ר"ת זצ"ל שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא ולהכי יוכלו להוציא בתקיעת שופר את החייבים ולא אמרינן דלא אתי הפטור אפילו מדרבנן ויוציא את החיוב דכל ישראל עריבים זה בזה וכדאמר בר"ה דכל הברכות אעפ"י שיצא מוציא, וכפי מה שכתבתי יכול להיות דשומר אבידה יפטר מפרוטה דרב יוסף כל זמן שהאבידה בביתו, שהרי התחיל לעסוק בה להחזירה ולא גמר עסקו המוטל עליו, מידי דהוי אשבתא דריגלא שביום השבת לא היה מוטל עליהם לעשות כלום דלילך בדרך אין יכולים אעפ"כ גנו ארקתא דנהרא. ופר"י זצ"ל שאינו פטור מפרוטה דרב יוסף כל זמן ששומר האבידה בביתו אלא בשעה שעוסק בה לשוטחה וכיוצא, איני מבין למה יחשב שומר שכר על שמירתה שמזה אינו נוטל שום שכר אלא שכר פעולתו שמוליכה להשקותה או לשוטחה והלא האומנים אינם נעשים שומרי שכר מחמת שכר טרחם אלא בההיא הנאה דקא תפיס לה אאגריה, ולפי איבעית אימא דפ' האומנין דמוקי לה כר' מאיר דאמר שומר שכר כנושא שכר וכדמחליף רב' בר אבוה התם משום דלהנאתו לכך הוא אצלו אע"ג דשקיל אגר טרחיה הוי שומר שכר, וכן שוכר אבל הכא אינו שומרה בשביל פרוטה דרב יוסף ולכך לא יחשב שומר שכר, ופ' ראוהו ב"ד אמר רבא המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וכן המודר הנאה מן המעין מותר לטבול בו טבילה של מצוה ואמאי והלא הוא נהנה בטבילה זו פרוטה דרב יוסף וכן התוקע מהנהו פרוטה דרב יוסף ובנדרים תנא המודר הנאה מחברו מלמדו מדרש הלכות ואגדות ואמאי והלא מהנהו פרוטה דרב יוסף ועוד וכי רבה לא יחשבו שומר שכר אפילו אם נהנה מנה או יותר כגון בשעה ששוטחה בא עני שהיה צריך ליתן לו מנה וכיוצא בזה א"כ יחשב אז שומר שכר ועוד וכי המוהל או המטביל עבד חברו דנהנה פרוטה דר' יוסף יחשב שומר שכר על העבד, והקובע מזוזה בבית חברו יחשב שומר שכר על הבית והרבה כיוצא בזה אלא בכל הני מודה רב יוסף דאינו נהנה כי אם מן המצוה ולא מן המעין והשופר וכן כולם לכך גבי שמירת אבידה דהשמירה היא המצוה וממנה תהנה ולכך הוי ש"ש ורבה מדמה הך לכל הני ואומר דאין הנחה זו שכר המצוה אלא מגזרת המלך הוא פטור, וכפי זה אז יש ראיה מההיא דנדרים דהלכה כרב יוסף דהוי מצי לאוקמי פלוגתייהו דרב אמי ורב אסי בדרבה ורב יוסף ומוקי כ"ע כרב יוסף ופליגי אי שכיחא ש"מ דהלכה כרב יוסף ולא יהא עתה ראיה מדפסק תלמודא בבבא בתרא רבה ורב יוסף הלכה כרבה לבד משדה ענין ומחצה ואע"ג דבכולא תלמודא קאמר כמו שהוכיח ר"י זצ"ל מההיא דגיטין הכא שאני דרב אשי דהוא בתרא סבר כרב יוסף שהרי הוא סדר התלמוד והוא מוקי פלוגתא דרב חמי ורב אסי דפליגי בשכיחא וכ"ע סברי כוותיה, ולכך לא כלל אותו בהדיה שדה ענין ומחצה משום דרב אמי ורב אסי סברי כוותיה דרב יוסף ואפילו אם היינו אומרים דפליגי בדרבה ורב יוסף חד מנייהו סבר כוותיה דאי תרוייהו כרבה מאי טעמא דמאן דאמר אין מחזיר מ"ש ממעין ושופר. וגם מה שהביא ר"י זצ"ל ראיה דהלכה כרבה מדמסיק סתמא דתלמודא פ' האומנין מחוורתא מתניתין דלא כר' אליעזר ולא מוקי לה במלוה ואין צריך למשכון דלכ"ע מצוה קא עביד לא ידעתי מה מצוה יש בשמירת המשכון בזה יש מצוה כשמשתמש במשכון ופוחת בכך מחובו כעין דתנן התם אבא שאול אומר מותר להשכיר משכון של עני לאחרים ופוחת תמיד מן החוב מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים וכשהוא בעצמו משתמש בו סבר ר' אליעזר דלאו מצוה קא עביד אבל כשאין צריך למשכון אין שום מצוה בשמירת המשכון ובשביל שעשה מצוה בהלוואה לא יחשב שומר שכר על המשכון דמה ענין זה לזה. וכפי סברא זו שאין מצוה בשמירת המשכון אז גם רב יוסף הוי מצי לאוקמיה פלוגתייהו דר' אליעזר ור' עקיבא דס"פ האומנין בדשמואל ובשומר אבידה דכ"ע שומר שכר הוי דמצוה קעביד אבל בשמירת המשכון דלאו מצוה קעביד הוי שומר חנם, ופליגי בדשמואל אלא דסתמא דתלמודא דהיינו רב אשי דהוא בתראה לא מסתבר ליה לאוקמא פלוגתייהו בדלא שוי משכון שיעור זוזי דסתם מלוה על המשכון בדשוי שיעור זוזי מלוה ומסיק דרבה תנאי היא וכר' אליעזר ודרב יוסף ככ"ע ויסבור רב אשי דבשכר שימוש הוי שואל כרב יוסף דאלו מציאות וכרב הונא דהמפקיד ולא יהא בזה הלכה כרב נחמן, אלא כרב אשי דהוא בתראה ומתחלה כשהספר רצה לומר דבשומר אבידה קא מפלגי לא שיהא מצוה בשמירת המשכון אלא בצריך למשכון ולכ"ע מצוה קא עביד ומסיק דבצריך למשכון ופליגי אי מצוה קא עביד ואעפ"י שלשון הספר דקאמר בצריך למשכון משמע דעד עתה איירי באין צריך זה אינו אלא גם מתחילה לא היה יכול להיות אלא בצריך אלא דסתם התלמוד לא חשש לפרש כיון שבמסקנא צריך לפרש. וכן צריך לומר לפי' ר"ח זצ"ל שגורס במלוה צריך למשכון ועל כרחיה מתחלה דאמר בדרבה ורב יוסף קמפלגי ידע כמובן דבצריך למשכון איירי דהא המלוה על המשכון קתני ומוקי לה במשכנו בשעת הלואתו ואם לא היה צריך משכון אלא שהיה מאמינו בלא משכון ואע"פ כן לקח משכון למה יחשב כשומר אבדה דהשתא ודאי לא עביד שום מצוה בשמירת המשכון אם לא שהיה משכירו לאחרים ופוחת ושמא גם לגירסת רש"י זצ"ל נאמר שכך היה דעתו תחלה אלא שלא חש להאריך ולפרש כיון דבמסקנא לא קיימא הכי וכה"ג יש פ' המקבל יתומים אמרו אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח דמיירי באפותיקי כדפי' ר"י זצ"ל ואעפ"כ לא פירש התלמוד עד במסקנא דקאמר הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה אפותיקי.
שאלה ילמדנו רבינו אם המתפלל יכול להפסיק בין הברכות שלפני קרית שמע או אחריה בפיוטים או בברכות אשר יארעו כמו ציצית והתפילין או שירים ותשבחות ונגונים ויהיה זה כמו שאלת שלום והשבתו או נאמר בכגון זה דאיתמר איתמר ודלא איתמר לא איתמר ואם יותר טוב לקרוא ק''ש ביחיד עם הנץ החמה או להמתין שעה אחת או יותר עד שיתקבצו הקהל האר עינינו בתשובתך ויבא שכמ"ה:
תשובה אין ראוי להפסיק בשום דבר והעוסק במצוה אינו ראוי לפסוק לדבר אחר ולהפסיק בין הדבקים גם מן הראוי שהיחיד והצבור שיקראו קרית שמע עם הנץ החמה: וכתב משה
מתני׳ שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה. פירוש משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומייתי לה בגמרא מקרא וא״ל דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא בשא״א לקיים שתיהן כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין או שמתעטף בציצית או שישי׳ מזוזה בפתחו אין לפטרו מכל המצות ומ״ש בשומר אבדה שפטור מלתת פרוטה לעני היינו בשעה שמנערה ומטפל בה והיינו דאמרי׳ ופרוטה דרב יוסף לא שכיחא כדפרישי׳ בדוכתה וכיון דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו ל״ל קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת. וי״ל דהא קמ״ל דאפי׳ בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשו׳ בידו סד״א איפטורי הוא דמיפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו קמ״ל דכיון דפטור מן האחר׳ הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהיא של רשות ועוד למדנו הכתוב דאע״ג דאיכא עליה מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק״ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באת לו מצו׳ אחר׳ שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבאה לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת כנ״ל:
ואיכא למידק אם יכולין לקיים את שתיהן אמאי פטורין דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מפטר משאר מצות הא ודאי לא וה"נ מוכח בפרק אין בין המודר דאמרינן התם [דף לג:] המודר הנאה מחבירו מחזיר לו. אבדתו אע"ג דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיח ואי כל זמן שאבדה בידו מפטר מליתן ריפתא לעניא הא ודאי שכיחא טובא אלא על כרחין לא מפטר אלא שעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבדה ששטחה לצרכה או בהמה שנותן לפניה מזונות דלא שכיח שבאותה שעה יבא עני וישאל ממנו לפיכך העלו בתוספות דלא פטירי אלא היכא שאם יקיימו מצות סוכה יבטלו ממצותיהן ואמרינן בגמרא [דף כו.] דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי לשבתא דריגלא לבי ריש גלוהא הוו גנו ארקתא דסורא ואמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטרינן בכה"ג נמי הוא דאי מטרדו בקיום מצוה סוכה הוו מפגרי ממצותן. ולא נ"ל כן דפשטא דמילתא לא משמע כן וה"נ אמרינן בגמרא [דף י:] דרב חסדא ורב הונא איקלעו לבי ריש גלותא ואגנינהו רב נחמן בסוכה שמופלגין נוייה ממנה ד' ואמרי ליה אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין ופרש"י ז"ל להקביל פניו של ראש גולה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל ולא אהדרו ליה דסוכה כשרה לדעתייהו כלל דהא אמר להו רב נחמן הדריתו בכו משמעתייכו ולא משמע דלהוי מפגרים מראיית רבן ברגל אי הוו מהדרי למגנא בסוכה כשרה ועוד מדאמרינן (ברכות טז.) חתן פטור מקריאת שמע על מוצאי שבת אם לא עשה מעשה ואם איתא דביכול לקיים את שתיהם מיחייב נימא דאיבעי ליה ליתובי דעתיה כדאמר [כאן דף כה:] גבי אבל וליקיים תרוייהו ולא מצית אמרת דלא מצי ליתובי דעתיה דהא תנן חתן אם רצה לקרות לילה הראשון קורא ובפרק היה קורא [דף יד:] נמי אמרינן החופר כוך למת פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובודאי דרכן של חופרין דבתר דמחו בה טובא מיפשי פורתא והדרי ומחו ובעידנא דמיפשי למה הוא פטור (לתת פרוטה לעני העומל אצלו) ובודאי דהחופר כוך למת כדרכו שנינו ובפרק מי שמתו [דף יח.] נמי תניא המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה והא משמר ודאי אפשר לו לקיים כמה מצות ולמה אמרו פטור לפיכך נ"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אע"פ שיכול לקיים את שתיהן וההיא דנדרים לא מוכחא מילי דודאי בשעה שהאבדה משומרת בתיבתו לא מפטר דעוסק במצוה אמרינן ולא מקיים מצוה ומי שאבדה אצלו אע"פ שהוא מקיים מצוה אינו עוסק בה אלא בשעה שמנערה לצרכה ובההיא שעתא ודאי פטור למיתב פרוטה לעני אע"פ שאפשר לקיים את שתיהן ולחזור לנערו אלא בההיא גוונא לא שכיח והיינו טעמא דמדפטר רחמנא חתן אע"ג דאפשר ליה ליתובי דעתיה ולקיים את שתיהן וכדכתיבנא ילפינן כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אע"פ שאפשר: