(26) And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What is this worship to you?
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלֹא-לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל:
What does the evil [son] say? "'What is this worship to you?' (Exodus 12:26)" 'To you' and not 'to him.' And since he excluded himself from the collective, he denied a principle [of the Jewish faith]. And accordingly, you will blunt his teeth and say to him, "'For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt' (Exodus 13:8)." 'For me' and not 'for him.' If he had been there, he would not have been saved.
What does the evil son say? "'What is this worship to you?' (Exodus 12:26) What is this toil that you make us toil each and every year?" Since he excluded himself from the collective, accordingly you say to him, "'For the sake of this, did the Lord do [this] for me.' (Exodus 13:8) 'For me' did He do and not for 'that man.'
The Torah responds to the wicked child’s question by saying, “You shall say: it is the Passover sacrifice to the Lord because he passed over the houses of the Israelites in Egypt…” (Exodus 12:26) while the author of the Haggadah answers by saying, “Because that which God did for me when I went out of Egypt.” (Exodus 13:8) Why does the author of the Haggadah offer an answer to the wicked child different from the Torah?
Concerning other children, the Torah answers the child directly. Regarding the wise child, it says, "You shall say to your child…" for the simple child the Torah says, "You shall say to him," and for the one who does not know how to ask, the Torah begins, "You shall tell your child…." But for the wicked child the Torah simply says "YOU shall say…" Why is this?
The answer can be found in connection with a statement in Sanhedrin 38a: “A person should be diligent in learning to Torah so that he can answer the heretic.” Commenting on this, Rabban Johanan says that this teaching only applies to a gentile heretic; one should not attempt to answer a Jewish heretic since he might entice you into heresy when you engage in a discussion with him. Therefore it is forbidden to try and bring about his repentance.
We can now understand Exodus 12:26. The reason that the verse doesn’t say “You shall say to your children…” is because it is forbidden to answer him directly. Instead one simply quotes the relevant verse without directing ones answer to the wicked child. Instead it says simply, “You shall say…” that is, “You shall say it - to yourself” but not to the wicked child.
Why is it forbidden to answer a Jewish heretic? One should not answer him lest he seduce you through his destructive opinions and his smooth talk, and ensnare you in his web of heresy. One can answer him as long as one does not enter into a debate with him. Instead, one should answer in a brief and harsh fashion so that he feels that he is being ignored. By doing this he will feel that he has been humiliated and won’t want to speak with you anymore. That is why the Torah suggests that one should answer him by simply offering an explanation for the commandment (“You shall say…)
We now see that the language “You shall blunt his teeth” is appropriate. It means to give him a curt answer and to anger him. By doing this one blunts his teeth since he will not be able to present his thoughts. He will be embarrassed and humiliated. Thus, he will not be able to accomplish his goal of seducing to heresy.
What mean ye by this service which is so different from all other festivals in so many respects?
What mean ye by this service?, which is performed on a day that in the Torah does not even bear the appellation holy convocation? This is a mandatory communal offering, but the day is not designed as a festival, why? All the other mandatory communal offerings are offered on days designated as festivals. Not only that, but on all the other festivals, the whole day is available for slaughtering those offerings, whereas the offering known as Passover is only accepted only from noon until sunset. Besides, why does not a single communal offering serve as this memorial of the Exodus? Other public offerings serve each for the whole community.
והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן. כאשר דבר והיכן דבר? והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו). כיוצא בדבר אתה אומר, הוא אשר דבר ה' שבתון (שמות טז) והיכן דבר -והיה ביום הששי וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר, הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וגו' (ויקרא ט) והיכן דבר - ונועדתי שמה לבני ישראל וגו' (שמות כא). כיוצא בדבר אתה אומר, פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו' כאשר דבר (דברים יא) והיכן דבר - את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם וגו' (שמות כג). כיוצא בדבר אתה אומר, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כאשר דבר לך (דברים יב) והיכן דבר- כי אוריש גוים מפניך וגו' (שמות לד) ושתי את גבולך מים סוף וגו' (שמות כג), כיוצא בדבר, כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך (דברים טו) והיכן דבר- ברוך תהיה מכל העמים (שם ז), כיוצא בדבר אתה אומר, וה' האמירך היום (וגו' שם) והיכן דבר- את ה' האמרת היום). כיוצא בדבר אתה אומר, ולתתך עליון וגו' והיכן דבר- ונתנך ה' לראש ולא לזנב (שם כח) (ואומר) [כיוצא בדבר אתה אומר, ולהיותך עם קדוש וגו' כאשר דבר והיכן דבר -] והייתם לי קדושים וגו' (ויקרא י). כיוצא בדבר אתה אומר, שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר (ישעיה א) והיכן דבר - האזינו השמים ואדברה (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעיה א) והיכן דבר -ראו עתה כי אני הוא (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, ואם תמאנו ומריתם וגו' והיכן דבר - והבאתי עליכם חרב נוקמת וגו' (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, בלע המות לנצח וגו' (ישעיה כה) והיכן דבר- אני אמית ואחיה וגו' (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, אז תתענג על ה' וגו' (ישעיה נב) והיכן דבר -ירכיבהו על במותי ארץ וגו' (דברים לב). כיוצא בדבר, הנה באה ונהיתה נאם ה' הוא היום אשר וגו' (יחזקאל לב) והיכן דבר- אשכיר חצי מדם (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, וישבו איש תחת גפנו וגו' (מיכה ד). והיכן דבר - ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, ולא יהיה שריד וגו' (עובדיה א) והיכן דבר- וירד מיעקב והאביד שריד וגו' (במדבר כו). כיוצא בדבר אתה אומר, וה' פקד את שרה וגו' (בראשית כא), והיכן דבר- אבל שרה אשתך וגו' (שם יז) כיוצא בדבר אתה אומר, ויעש ה' לשרה וגו' (שם כא) והיכן דבר -(ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'). כיוצא בדבר אתה אומר, ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם וגו' (יואל ד) והיכן דבר- ויאמר ארור כנען וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר, וה' אמר לכם לא תספון וגו' (דברים יז) והיכן דבר- כי אשר ראיתם וגו' (שמות יד). כיוצא בדבר אתה אומר, זאב וטלה ירעו כאחד וגו' (ישעיה סה). והיכן דבר- והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, מן הגוים אשר אמר ה' (מלכים א' יא) והיכן דבר - לא תתחתן בם (דברים ז). כיוצא בדבר אתה אומר, אז אמר שלמה ה' אמר וגו' (מלכים א' ח) והיכן דבר -כי בענן אראה על הכפרת (ויקרא טז). כיוצא בדבר אתה אומר, והיו לי אמר ה' (מלאכי ג) והיכן דבר -והייתםם לי סגלה (שמות יח). כיוצא בדבר אתה אומר, והיה כל אשר יקרא ביום וגו' (יואל ג) והיכן דבר- וראו כל עמי הארץ (דברים כח). כיוצא בו, וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה', והיכן אמר- הנסתרות לה' אלהינו וגו' (דברים כח) (אף כאן אתה אומר, והיה כי תבואו אל הארץ וגו' תלה הכתוב לעבודה הזאת מביאתן לארץ ולהלן). והיה כי יאמרו אליכם בניכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם. (שנאמר) ויקד העם וישתחוו וגו' למה השתחוו -משום שנאמר וחמושים עלו בני ישראל, אחד מחמשה ויש אומרים אחד מחמשים ויש אומרים אחד מחמש מאות עלו. ר' נהוראי אומר, העבודה, ולא אהד מחמש מאות עלו, שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' (יחזקאל כו). וכתיב ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א), שהיתה אשה אחת יולדת ששה בנים בכרס אחד- ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו. ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה, כתיב לא ראו איש את אחיו, שהיו קוברין מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' רבי יוסי הגלילי אומר, ראויין היו שונאיהם של ישראל כליה במצרים, עד שגמר (אחד מהם) את פסחו.(ואמרתם זבח פסח הוא) ללמדך שכל מי ששומע הנסים האלו שעשה הקב"ה לישראל במצרים, צריך לשבח (וגומר), ואומר ויספר משה לחותנו וגומר, ויחד יתרו (וגו'). וילכו ויעשו ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה. ויעשו, וכי כבר עשו- אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו (וגומר). כאשר צוה ה', להודיעך שבחן שכשם (שאמרו להם משה) ואהרן כן עשו. (דבר אחר) מה תלמוד לומר כן, אלא אף משה ואהרן עשו כן.
"And it shall be, when you come to the land" (Exodus 12:25) : The service is contingent upon their entering the land and thereafter.
"And I shall bring you to the land, etc." (Exodus 12:26) "And it shall be, when your sons say to you, etc.": At that time, Israel was receiving bad tidings, that the Torah was destined to be forgotten. Others say they were receiving good tidings, that they were destined to see sons and sons of sons.
"And the people bowed down and prostrated themselves"(Exodus 12:27): Why did they bow down? For it is written "And the children of Israel went out of Egypt chamushim" — one out of five ("chamishah") (Exodus 13:18) and "And the children of Israel were fruitful, and teemed" (Exodus 1:7) One woman would bear six in one womb.
And when did they die? In the three days of darkness, of which it is written "One man could not see another" (Exodus 10:23)
The Jews buried their dead, and they were thankful and praised the Lord that their foes could not see the dead and rejoice in their downfall. "Then you shall say that it is a Paschal sacrifice to the Lord" (Exodus 12:27)