(יב) [יב] "לא תקם ולא תטר את בני עמך" – נוקם אתה ונוטר לעכו"ם. "ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.
(12) 12) "You shall not take revenge and you shall not bear a grudge against the children of your people": You may take revenge of and bear a grudge against others (idolators). "And you shall love your neighbor as yourself": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah.
מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב פגעו בהן ליסטים אמרו להן לאן אתם הולכים אמרו להן לעכו כיון שהגיעו לכזיב פירשו אמרו להן תלמידי מי אתם אמרו להן תלמידי ר"ע אמרו להן אשרי ר"ע ותלמידיו שלא פגע בהן אדם רע מעולם
An incident occurred involving several students of Rabbi Akiva who were traveling to Keziv. Along the way, bandits encountered them and said to them: Where are you going? Rabbi Akiva’s students said to them: To Akko. Once they reached Keziv, Rabbi Akiva’s students separated from the bandits. At this point the bandits said to them: Whose students are you? The students said to the bandits: We are students of Rabbi Akiva. The bandits said to them: Fortunate are Rabbi Akiva and his students, as they were never harmed by an evil person. The bandits were impressed with the wisdom that the students demonstrated in evading harm.
אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה
They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect.
שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים הָיוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא מֵעַכּוֹ וְעַד אַנְטִיפְרָס וְכֻלָּם בְּפֶרֶק אֶחָד מֵתוּ, לָמָּה, שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וּבַסּוֹף הֶעֱמִיד שִׁבְעָה, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר לָהֶם בָּנַי, הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ לְאֵלּוּ תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם, עָמְדוּ וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה.
"R' Akiva had twelve thousand disciples from Akko to Antipatris, and all died at the same period. Why? Because they looked grudgingly (eineihem tzara) at each other. Eventually he raised seven disciples… Said he: My sons, the previous ones died only because they grudged each other [the knowledge of] the Torah; see to it that you do not act thus. They therefore arose and filled the whole of Eretz Yisrael with Torah."
עץ יוסף, עין יעקב, יבמות סב ב מפני ושם במדרש איתא מפני שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו כלומר שהיו שונאים זה לזה ולא היו רוצים לההנות זה לזה בלמוד וכאן פירש שלא נהגו כבוד כו' שלא חש כל אחד מהם על כבוד התורה של חברו דאין כבוד אלא תורה
Etz Yosef on Ein Yaakov Yevamot 62b
And as it is brought in the Midrash (Kohelet Rabbah), "because their eyes were narrow with the Torah they shared with each other." This it to say, that they hated one another, and didn't want to enjoy each other's company in Torah learning, and they weren't respectful with one another, etc., as they were not careful to be respectful of the Torah of their fellow, as there is no such thing as honor except in regards to Torah.
It was also taught in a baraita: Nine hundred and three types of death were created in the world, as it is stated: “Issues [totzaot] of death,” and that, 903, is the numerical value [gimatriya] of totzaot. The Gemara explains that the most difficult of all these types of death is croup [askara], while the easiest is the kiss of death. Croup is like a thorn entangled in a wool fleece, which, when pulled out backwards, tears the wool. Some say that croup is like ropes at the entrance to the esophagus, which would be nearly impossible to insert and excruciating to remove. The kiss of death is like drawing a hair from milk. One should pray that he does not die a painful death.
תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כ״ד:י״ז) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.
Rabbi Shimon Bar Yochai said: My teacher, Rabbi Akiva, would expound on the verse "A Star has risen from Jacob." When Rabbi Akiva would see Bar Kusba (Bar Kochba) he would say, 'that is the King the Messiah.' Rabbi Yochanan ben Torta said to him: Akiva! Grass will grow on your cheeks and the son of David will not yet have come!
The Gemara relates: Bar Koziva, i.e., bar Kokheva, ruled for two and a half years. He said to the Sages: I am the Messiah. They said to him: With regard to the Messiah it is written that he is able to smell and judge, so let us see ourselves whether he, bar Kokheva, is able to smell and judge. Once they saw that he was not able to smell and judge, the gentiles killed him.
(ט) ומסר ר' עקיבא את עצמו [להריגה] אחר שנפטר ר' יוסי בן קיסמא. ונהרג ר' חנינא בן תרדיון ונתמעטה החכמה [אחריהם]. והעמיד [רבי עקיבא] תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא והוה סמכא דישראל על התלמידים שניים של ר' עקיבא דאמור רבנן שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפטרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת והיה העולם שמם והולך עד שבא(ו) אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ור' אלעזר בן שמוע והם העמידוה באותה שעה כדאיתא ביבמות.
And R. Akiva handed himself over [for killing] after the death of R. Yossi ben Kisma. And R. Hanina ben Tardion was killed and wisdom diminished [after them].
And [Rabbi Akiva] had many disciples and there was a persecution of the disciples of R. Akiva, and Israel relied on the second disciples of R. Akiva. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time, as we learned in Yevamot.
(א) דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים:
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
(1) It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim).
אמרו על ר' עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר' מאיר ור' שמעון ור' יהודה ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע והם הם העמידו את השעה ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן:
Menachem Meiri (Spain, 1249- c. 1310) on Yevamot 62b:
It was said of R. Akiva that he had twelve thousand pairs of students and all of them died in one episode because they did not respect each other and the world was desolate without Torah until he (R. Akiva) came to our rabbis in the south and changed them to R. Meir and R. Shimon and R. Yehuda and R. Yossi and R. Elazar Ben Shemua and they set the time. And these students who are mentioned here, they all died between Pesach to Atzeret (Shavuot) and it is received (the tradition) from the Geonim that on Lag B'Omer the death stopped, and from this we have the tradition not to fast on it and also we have the tradition not to marry a woman from Pesach until that time.
ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה ואי משום שפסקו מלמות מה בכך הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו. ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו
Peri Chadash on Shulchan Aruch 493: 2
However, there is [a need] to clarify why we have this joy. If it's because they stopped dying, who cares? Not one of them was left and they all died! So what is the nature of this joy? Perhaps the joy is for those students that R. Akiva added afterwards who did not die like these.
אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמי' גופא לא ידענא ...
...But to establish a holiday on which no miracle occurred and is not mentioned in Sha"s or in the poskim in any place, it is a minhag and the essence itself is unknown...