שְׁנֵי פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מֹשֶׁה וְדָוִד מֹשֶׁה אָמַר יִכָּתֵב סוּרְחָנִי שֶׁנֶּאֱמַר יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי דָּוִד אָמַר אַל יִכָּתֵב סוּרְחָנִי שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה
It is said that two good leaders arose for the Jewish people: Moses and David. Moses said: Let my disgrace be written, i.e., may the sin I committed be written explicitly, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). In contrast, David said: Let my disgrace not be written, as it is stated: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1).
מה ההבדל בין משה ודוד בהקשר ליחס שלהם לחטא של עצמם?
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃
But the LORD said to Moses and Aaron, “Because you did not trust Me enough to affirm My sanctity in the sight of the Israelite people, therefore you shall not lead this congregation into the land that I have given them.”
לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
Of David. A maskil. Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered over.
לבסוף- איזה סוג מנהיגות יותר מתאים לחברה הישראלית כיום?