אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
If you follow My laws and faithfully observe My commandments,
וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃
But if you do not obey Me and do not observe all these commandments,
השבת נקרא עוד פעם שתי פרשות מחוברות, בהר סיני ובחוקותי.
יש שתי פרשות בתורה שבהן אומרים קללות - בחוקותי וכי תבוא. לא קללות שילדים ובני נוער קלי דעת זורקים מעצבים, אלא קללות שבעצם זה מחיר למעשה לא טוב שעשית ובמילים אחרות, מידה כנגד מידה. שני הפסוקים שהרגע ראיתם הם הפסוקים שפותחים שני רצפים שונים: רצף של קללות שאם תעשה את המעשה הזה תקבל את זה, וברכות שזה בעצם שכר או צ'ופר כמו שאומרים היום על מעשה טוב שעשית.
יש שתי פרשות בתורה שבהן אומרים קללות - בחוקותי וכי תבוא. לא קללות שילדים ובני נוער קלי דעת זורקים מעצבים, אלא קללות שבעצם זה מחיר למעשה לא טוב שעשית ובמילים אחרות, מידה כנגד מידה. שני הפסוקים שהרגע ראיתם הם הפסוקים שפותחים שני רצפים שונים: רצף של קללות שאם תעשה את המעשה הזה תקבל את זה, וברכות שזה בעצם שכר או צ'ופר כמו שאומרים היום על מעשה טוב שעשית.
תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל - מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּים - מְסַיֵּים בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן
Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.
מה שהתנא במסכת מגילה מסביר שזה לא ייראה טוב אם קבוצת הפסוקים הללו יתחילו או יסתיימו בקללות. לכןמי שעולה לתורה לא מתחיל בקללות ולא מסיים במהלכן, אלא מקדימים פסוק או שניים של ברכות ומסיימים אחרי הקללות בפסוק חיובי.
הרי ידוע שסדר נעילת הנעליים שלנו הוא לנעול את נעל ימין, לנעול את נעל שמאל, לקשור את נעל שמאל ולקשור את נעל ימין וזאת המטרה של להתחיל ולסיים ברגל ימין, תרתי משמע. אז גם כאן יש מספר קטן של פסוקים חיובים של ברכות ואז רצף של קללות ואז עוד מספר מצומצם של ברכות כדי להתחיל ולסיים ברוח טובה וברגל ימין.
מנהג נוסף שנועד להקל על שמיעת רצף של קללות הוא לקרוא אותן מהר ובלחש, כמו שבקריאת שמע אומרים את הפסוק של "וחרה אף ה'..." בשקט.
הרי ידוע שסדר נעילת הנעליים שלנו הוא לנעול את נעל ימין, לנעול את נעל שמאל, לקשור את נעל שמאל ולקשור את נעל ימין וזאת המטרה של להתחיל ולסיים ברגל ימין, תרתי משמע. אז גם כאן יש מספר קטן של פסוקים חיובים של ברכות ואז רצף של קללות ואז עוד מספר מצומצם של ברכות כדי להתחיל ולסיים ברוח טובה וברגל ימין.
מנהג נוסף שנועד להקל על שמיעת רצף של קללות הוא לקרוא אותן מהר ובלחש, כמו שבקריאת שמע אומרים את הפסוק של "וחרה אף ה'..." בשקט.
תנחומא ראה (דברים י"א כ"ו):
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", אנכי שבחרתי בטובה... שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו – מעט ברכנו, וכשבא לקללנו – הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד, והברכות י"א! אמר ר' שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות.
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", אנכי שבחרתי בטובה... שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו – מעט ברכנו, וכשבא לקללנו – הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד, והברכות י"א! אמר ר' שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות.
אבל כאן מתחיל הסיבוך. במבט ראשון רואים יתרון מספרי של הקללות על הברכות. בטח שאלתם למה יש 29 פסוקי קללות לעומת 11 ברכות?! רב שמואל אומר שמי שמביט טיפה יותר, רואה שיש יותר ברכות מקללות. איך בעצם?
ד"ה קוממיות: וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים, לירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי.
Certain empty-headed people have said that the curses are more numerous than the blessings. This is untrue. Rather, the blessings are given in general terms, whereas the curses are given in detail in order to impress and to frighten the listeners. If you read carefully, what I have said will become evident.
רגע מה?! אבל איך?! הרי לפי מספר רואים שהקללות יותר מפי שתיים מהברכות! אבן עזרא מסביר שרק ריקי מוח (או במילים אחרות כאלה שלא חושבים יותר מדי) יגיעו למסקנה שיש יותר קללות משום שהקללות מפורטות מאוד, מא' ועד ת', כדי להפחיד את הקהל שידע להיזהר שלא לחטוא, לעומת הברכות שנאמרות בלשון כללית - כי אין יותר מדי על מה לפרט, עשית את זה, קיבלת את זה. ובאמת ברכה כמו "וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם" יש בה המון ברכות בתוכה, לעומת הקללות המפורטות.
וְאָמַר רַבִּי לֵוִי בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם:
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַךְ יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְקִלְּלָן בִּשְׁמֹנֶה:
בֵּרְכָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם - מֵאִם בְּחֻקֹּתַי עַד קוֹמְמִיּוּת,
וְקִלְּלָן בִּשְׁמוֹנָה - מִוְּאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ עַד וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם...
And Rabbi Levi says: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The Holy One, Blessed be He, blessed the Jewish people with twenty-two, and cursed them with only eight. Rabbi Levi explains: He blessed them with the twenty-two letters of the Hebrew alphabet, from the first letter, alef, that begins the verse: “If [im] you walk in My statutes” (Leviticus 26:3), until “upright [komemiyyut]” (Leviticus 26:13), which ends with the letter tav, the last letter of the Hebrew alphabet.
גם מדברי רבי לוי נלמד שיש יותר ברכות אבל הכיוון שלו הולך למקום אחר לגמרי. הוא אומר שה' ברך 22 ברכות וקילל 8. איך?! זה לא קשור לשום מספר שנאמר עד עכשיו. ההסבר הוא שהאות הראשונה בברכות היא א' והאחרונה היא ת'. לעומת הקללות שהאות הראשונה היא ו' והאחרונה הי ם', ואם תעשו את החשבון זה יצא 22 ברכות ו8 קללות
טוב התעסקנו במספרים ואותיות, בברכות וקללות, בהיגיון ושיגעון. הסברנו למה כדאי להיות תמיד חיובי ולא רק להתחיל ברגל ימין אלא גם לסיים ברגל ימין ובקיצור אל תשים לשחקן יריב רגל עם רגל ימין כי איכשהו הוא יצא מזה.
שבת שלום מבארי יחיאלי
שבת שלום מבארי יחיאלי