כיבוד אב ואם

כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (עשרת הדברות)

Exodus 20:12

Honor your father and your mother, that you may long endure on the land that the LORD your God is assigning to you.

ויקרא י״ט:ג׳

אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 19:3

You shall each revere his mother and his father, and keep My sabbaths: I the LORD am your God.

קידושין ל״א א:א׳

תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.

Kiddushin 31a:1

she persuades him with many statements of encouragement and does not treat him harshly. Therefore, in the mitzva of: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of the honor due one’s father before mentioning the honor due one’s mother. The verse emphasizes the duty that does not come naturally. Similarly, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son fears his father more than his mother, because his father teaches him Torah, and consequently he is strict with him. Therefore, in the verse: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of fear of the mother before the mention of fear of the father.

יורה דעה ר״מ:י״ט

אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול:

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 240:19

...

משנה תורה, הלכות ממרים ו׳:ח׳

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ אָסוּר לְאָדָם לְהַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדֵּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל. אֶלָּא יִמְחל וְיִתְעַלֵּם שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל:

Mishneh Torah, Rebels 6:8

Although we have been commanded to behave thus [generously and reverently toward our parents], a man must not impose too heavy a yoke upon his children by being too strict with them in regard to his honor, that he might not cause them to stumble; he should rather forgive and ignore, since a father may well forego the honor due him [allowing the son to omit the acts of reverence, and the son may avail himself of the permission] ; the father's honor may well be remitted.

קידושין ל״א ב:י״ד

ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו

כיבוד: מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא

Kiddushin 31b:14

The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs.

ערוך השולחן, יורה דעה ר״מ:ח׳

הכיבוד והמורא שני עניינים הם: כיבוד הוא ענייני מעשים בפועל, כמו להאכילו, להשקותו, וכיוצא בזה כמו שיתבאר. והמורא הוא יראת המעלה, דמורא הוא בלב.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 240:8

...

יורה דעה ר״מ:ב׳

איזו מורא: לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו או מקום המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 240:2

What is fear? He should not stand in the place designated for him to stand in consultation of the elders with his colleagues, or the place designated for him to pray, nor should he sit in the place designated for him to recline in his home, nor refute his words nor contradict his words in his presence, even to say 'Father's words appear to be,' nor call him by his name, neither in life nor in death, but rather say 'Father, my teacher.' Had his father's name been like the name of others, he changes them...

פניני הלכה, משפחה א׳:ה׳:ב׳

צריכים הבנים והבנות להיזהר שלא לשבת במקום המיוחד לאב או לאם. דין זה אמור הן לגבי מקום המיוחד להם בשולחן האוכל, והן לגבי מקום המיוחד להם בעבודה או בבית הכנסת. אבל במקום שאינו מיוחד רק להם, מותר לילדיהם לשבת. למשל, במשפחות רבות יש שני שולחנות לאכילה, האחד בחדר אוכל שבו יש מקומות קבועים להורים בהם אסור לילדיהם לשבת, והשני במטבח, שסביבו אוכלים ארוחות פשוטות. וכיוון שאין סביב שולחן המטבח מספיק מקומות, אין שם מקומות קבועים, ואמנם כשהאב נמצא, הוא תמיד אוכל במקום מסוים, אולם כשהוא לא נמצא גם אחרים רגילים לשבת באותו המקום, לפיכך אין זה נחשב מקום המיוחד לאב, ובשעה שהאב אינו צריך לשבת שם מותר לילדים לשבת שם.

Peninei Halakhah, Family 1:5:2

...

פניני הלכה, משפחה א׳:ה׳:ג׳

כיום ילדים רבים אינם נוהגים לקום לפני הוריהם, ואפשר לומר שכיוון שההורים לא חינכו אותם לכך, סימן הוא שמחלו על כבודם בזה, והלכה היא, שהורים שמחלו על כבודם – כבודם מחול. אם כן אין עוון בכך שהילדים אינם קמים בעת שאחד ההורים נכנס. ויותר טוב לשאול את ההורים במפורש, אם הם מוחלים על כבודם ומוכנים שילדיהם לא יקומו לפניהם בעת שהם נכנסים ויוצאים.

כל זה כאשר ההורה נכנס לבית או לחדר לצורך אישי שלו, אבל אם ההורה בא לדבר עם בנו או לבקש ממנו דבר מה, ברור שהבן חייב לקום בזריזות כדי להיות נכון לשמוע את דברי ההורה ולמלא את בקשתו. שאין זה מכובד שההורה יעמוד והבן ישב, ואם הבן ממשיך לשבת בעת שההורה מדבר עימו, יש בזה פגיעה בכבודו. ואף אם האב או האם מוחלים, אין המחילה מועילה במקום שיש פגיעה בכבודם.

Peninei Halakhah, Family 1:5:3

...

ערוך השולחן, יורה דעה ר״מ:כ״ד

דבר פשוט הוא דחייב לעמוד מפני אביו ואמו, וזהו בכלל כיבוד...וגם נראה שאם דרים בבית אחד או בחצר אחד – לא שייך קימה מפניו רק בבואו מבית המדרש וכדומה, כמובן.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 240:24

...

ערוך השולחן, יורה דעה ר״מ:י״ד

ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר "אבא מרי".

היה שם אביו כשם אחרים – משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו. אבל שם שרגילין בו – מותר לקרות אחרים שלא בפניו. עד כאן לשונם.

ויש חולקים, דשלא בפניו מותר לקרות אחרים אפילו בשם פלאי, ובשם שאינו פלאי – מותר גם בפניו. מיהו על כל פנים לקרוא אביו בשמו – אסור אף שלא בפניו.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 240:14

...

פניני הלכה, משפחה א׳:ו׳:ב׳

למנהג אשכנז, לא יאמר כלל את שם אביו, רק יאמר: "אבי אומר כך וכך" .אבל בן ששואלים אותו: "מה שם אביך"? לכל המנהגים רשאי לענות ולומר: "שם אבי הוא משה"

Peninei Halakhah, Family 1:6:2

...

קידושין ל״א א:ח׳-י״א

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם:

אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.

Kiddushin 31a:8-11

The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit. Rav Yehuda says that Shmuel says: They asked Rabbi Eliezer: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what one gentile did for his father in Ashkelon, and the name of the son was Dama ben Netina. Once the Sages wished to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana taught that it was eight hundred thousand gold dinars’ profit. And the key to the chest holding the jewels was placed under his father’s head, and he would not disturb him. The next year the Holy One, Blessed be He, gave Dama ben Netina his reward, as a red heifer was born in his herd, and the Jews needed it. When the Sages of Israel came to him he said to them: I know, concerning you, that if I were to ask for all the money in the world you would give it to me. But I ask only that money that I lost due to the honor of Father. And Rabbi Ḥanina says: And if this is related about one who is not commanded by the Torah to honor his father, as Dama was a gentile, and nevertheless when he performs the mitzva he is given this great reward, all the more so is one rewarded who is commanded to fulfill a mitzva and performs it. As Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it.

פניני הלכה, משפחה א׳:ז׳:ד׳

להלכה כתב בספר חסידים שכל זה הוא דווקא כאשר הבן יודע שאביו אינו רוצה לקום משנתו, אפילו למען רווח גדול של בנו. אבל אם הבן יודע שאביו יצטער יותר כשישמע שבנו הפסיד ממון רב מפני שלא רצה להעירו משנתו, מותר לו להעירו. ובכל זאת כתבו האחרונים, שאם אפשר, יש להשתדל למצוא אדם אחר שיעיר את האב או את האם, ורק כשאין שום אפשרות אחרת, מותר לבן להעיר את הוריו.

כאשר ההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם משנתם, כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת שחרית, או שביקש מבנו להעירו כדי לצאת לחתונה, מותר לבן להעיר את הוריו ללא כל חשש, ולהיפך, הוא מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים, שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו.

כאשר מגיע טלפון לאחד מן ההורים בעת שהוא ישן, והמטלפן טוען שהנושא דחוף, אין לבן להעיר את הוריו. ורק אם המטלפן אומר מה הדחיפות, ונראה לבן שאכן הוריו יצטערו אם לא יעיר אותם, מותר להעירם. וכשאפשר עדיף להעירם על ידי אדם אחר.

Peninei Halakhah, Family 1:7:4

...

קידושין ל״א א:י״ג

כי אתא רב דימי אמר פעם אחת (דמא בן נתינה) היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה

Kiddushin 31a:13

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Once Dama ben Netina was wearing a fine cloak [sirkon] of gold, and was sitting among the nobles of Rome. And his mother came to him and tore his garment from him and smacked him on the head and spat in his face, and yet he did not embarrass her.

יורה דעה ר״מ:ח׳

עד היכן כיבוד אב ואם אפי' נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק:

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 240:8

...

Q: What is the השקפה behind כיבוד אב ואם?

משנה פאה א׳:א׳

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

Mishnah Peah 1:1

(1) These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

שמות כ׳:י״ב

כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)

Exodus 20:12

Honor your father and your mother, that you may long endure on the land that the LORD your God is assigning to you.

סנהדרין נ״ו ב:ט״ו

דינין בני נח איפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן: דינין ושבת וכיבוד אב ואם

Sanhedrin 56b:15

§ The Gemara asks with regard to the list of the Noahide mitzvot: Were the descendants of Noah commanded to establish courts of judgment? But isn’t it taught in a baraita: The Jewish people were commanded to observe ten mitzvot when they were in Marah: Seven that the descendants of Noah accepted upon themselves, and God added to them the following mitzvot: Judgment, and Shabbat, and honoring one’s father and mother.

1. אנכי ה׳ אלוקיך 2. לא יהיה לך אלקים אחרים 3. לא תשא את שם אלקיך לשוא
4. שבת 5. כיבוד אב ואם
6. לא תרצח 7. לא תנאף 8. לא תגנוב 9. לא תענה ברעך עד שקר 10. לא תחמוד

קידושין ל׳ ב:כ״א

ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.

Kiddushin 30b:21

And so too, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is a logical derivation, as the three of them are partners in his creation. As the Sages taught: There are three partners in the forming of a person: The Holy One, Blessed be He, who provides the soul, and his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribe credit to them as if I dwelt between them and they honor Me as well.

סידור ספרד, שחרית לימות החול, אבינו מלכנו ב׳

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ:

Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Avinu Malkeinu 2

Our Father, our King!¹The Jewish People are referred to in Scripture as God's slaves (Leviticus 25:42), and as His children (Deuteronomy 14:1). Thus we say to Him, “If we are Your children, we beseech You as our Father; if we are Your slaves, we implore You as our Master and King Contrary to the view that God, the Father, is so full of love for His children, that He permits the wanton breaking of His commandments to go unpunished, Judaism knows that God the King, must be feared and His laws must be obeyed. There are times when a father is unable to do what he would like for his children because of physical or financial limitations. On the other hand, a king has the power to do anything for his subjects if he should so desire. We cry out to God—You are our Father and You desire to help us—You are our King and You have the power to help us! we have sinned before You.

ספר החינוך ל״ג:ב׳

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא.

Sefer HaChinukh 33:2

From the roots of this commandment is that it is fitting for a person to acknowledge and return kindness to people who were good to him, and not to be an ungrateful scoundrel, because that is a bad and repulsive attribute before God and people. And he should take to heart that the father and the mother are the cause of his being in the world; and hence it is truly fitting to honor them in every way and give every benefit he can to them, because they brought him to the world, and worked hard for him when he was little. And once he fixes this idea in his soul, he will move up from it to recognize the good of God, Blessed be He, who is his cause and the cause of all his ancestors until the first man (Adam), and that he took him out into the world's air, and fulfilled his needs every day, and made his body strong and able to stand, and gave him a mind that knows and learns - for without the mind that God granted him, he would be 'like a horse or a mule who does not understand.' And he should think at length about how very fitting it is to be careful in his worship of the Blessed be He.

דברים כ״ג:ח׳

לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ׃

Deuteronomy 23:8

You shall not abhor an Edomite, for he is your kinsman. You shall not abhor an Egyptian, for you were a stranger in his land.

רש"י על דברים כ״ג:ח׳:ב׳

לא תתעב מצרי. מִכֹּל וָכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁזָּרְקוּ זְכוּרֵיכֶם לַיְאוֹר. מַה טַּעַם? שֶׁהָיוּ לָכֶם אַכְסַנְיָא בִּשְׁעַת הַדְּחָק.

Rashi on Deuteronomy 23:8:2

לא תתעב מצרי THOU SHALT NOT ABHOR AN EGYPTIAN all in all (utterly), although they cast your male children into the river. And what is the reason that you should not abhor him utterly? Because they were your hosts in time of need (during Joseph’s reign when the neighbouring countries suffered from famine); therefore although they sinned against you do not utterly abhor him, but —

Q: Is there a חיוב כיבוד אב if one's father is a רשע?

משנה תורה, הלכות ממרים ו׳:י״א

אֲפִלּוּ הָיָה אָבִיו רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת מְכַבְּדוֹ וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ.

Mishneh Torah, Rebels 6:11

...

בבא מציעא ס״ב א:ד׳

הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם.

והני מפני כבוד אביהם מי מיחייבי? כדאמר ר' פנחס משמיה דרבא בשעשה תשובה הכא נמי בשעשה תשובה. אי עשה תשובה מאי בעי גביה? שלא הספיק להחזיר עד שמת.

(משמע שאם לא עשה תשובה, אין צריך לכבדו-קשיא על הרמב״ם)

Bava Metzia 62a:4

The Gemara rejects the inference: By right, it should have said that their father is also not obligated to return the money. But since the tanna wants to teach the latter clause, which states: If their father bequeathed them a cow, or a garment, or any defined item that was stolen property, they are obligated to return it to its owner due to their obligation to uphold their father’s honor, the tanna also taught the first clause with regard to their obligation, not that of their father.

רדב״ז, הלכות ממרים ו:יא׳
יש לתרץ דהתם איירי כשמת בלא תשובה דשוב לא יוכל לתקן חטאו. אבל הכא איירי באביו קיים ויש תקוה שיעשה תשובה...ונמצא הבן עובר למפרע.
(משמע שתשובה מועיל למפרע)

קידושין מ״ט ב:ד׳

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתוֿ

(משמע דווקא כבר עשה תשובה אבל תשובה לא מועיל למפרע)

Kiddushin 49b:4

If one says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a righteous man, then even if he was a completely wicked man she is betrothed, as perhaps in the meantime he had thoughts of repentance in his mind and is now righteous. Similarly, if one says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a wicked man, then even if he was a completely righteous man she is betrothed, as perhaps he had thoughts of idol worship in his mind, a serious sin that would earn him the label of wicked.