(ז) לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ ה' אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (פ)
1. מתני׳ איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב... נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל שפורח באויר... בית הבד נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ...זו היא שבועת שוא
2. ואף על פי שבא להזהיר על שבועת שקר הוציא הדבר בלשון שיש משמעות שלא תשא את שמו על שפתיך לבטלה; שהיה יכול לומר לא תישבע בשם י"י אלהיך לשקר, אבל כשכתב לא תשא וגו' שמע מינה תרתי. ומשה רבינו עליו השלום כשעלה למרום למד ממלאכי השרת סוד הזכרת י"י יתברך, והזהיר את ישראל על זה ואמר: כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו (דברים לב, ג). ואם מלאכי מעלה מוזהרים בהזכרת י"י יתברך, על אחת כמה וכמה רימה ותולעה, וכל שכן המתפתה בדעתו להשתמש בכתר קונו. קל וחומר שאין בזמן הזה בקיאין בהזכרת יוי ובשימושיו על דרך הפעולה. ואם כן לא יעלה ביד המזכירו רק איבוד עולמו ומעלה חרס בידו, ועל כיוצא בו אמרו רז"ל: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם:
And even though the intention is to warn against a false oath, we learn from the verse not to utter His Name in vain; since it could have said ‘do not vow by The Name YOVA, your God, falsely” yet it is written “Do not take The Name of YOVA, your God, in vain” — thus, we learn both meanings. And Moses, our teacher, may peace be on him, when he ascended on high and learned from the highest ranking angels the secret of proclaiming aloud the Blessed Name and then alerted Israel about this and said: “When I cry out The Name YOVA, you shall proclaim ‘Greatness to our God!’”. And if the angels on high are cautious about mentioning The Name YOVA, The Blessed Name, how much more so, we, who have no worth. If so, then that one who calls on The Name attains nothing but the loss of his world and all his efforts are in vain. And about this and the like, our teachers of blessed memory taught: “Anyone who shows no concern about His Maker’s honor does not deserve to be born.”
3. (יב) ולא תשבעו בשמי. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ'), יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְּיֻחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הַכִּנּוּיִין? תַּ"ל וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר — כָּל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי (ספרא):
(12) ולא תשבעו בשמי AND YE SHALL NOT SWEAR BY MY NAME [TO A LIE] - Why is this stated at all (how does the particular form of words used here tell us more than is contained in the Third Commandment)? Since it is said (Exodus 20:7) “Thou shalt not take the name of the Lord ('ה) thy God in vain”, I might have inferred that one is not liable except he swore by the "Proper Name” of the Lord (שם המיוחד). Whence do I know that all names that are descriptive of God's attributes (Adonay, Rachum, Chanun etc.) are included in this prohibition? Because Scripture states “ye shall not swear by My Name to a lie", thus implying by any Name I have (Sifra).