לשון ריא"ז
כשם שגט אשה צריך לכותבו לשמה שנאמר וכתב לה לשמה כך שטר קדושין צריך לכותבו לשמה ואם כתבו שלא לשמה וקדשה בו אינה מקודשת ואם יש בנייר שוה פרוטה [מקודשת] כתבו לשמה שלא מדעתה וקדשה בו מדעתה הרי הלכה זו מסופקת והולכים בה להחמיר שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם כמב"ה:
שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דמקשינן הויה ליציאה דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר מה יציאה בעינן לשמה אף הויה בעינן לשמה: איתמר כתב לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת והלכתא כרב פפא ורב שרביא דהא אותבינן עלייהו דרבא ורבינא מהא דאין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם ואע"ג דמוקמינן לה בשטרי פסיקתא ההיא שינויא היא ולא סמכינן עלה דהא רב אשי דהוא בתרא אוקמה בפ' הנושא את האשה (כתובות דף קב:) בשטרי אירוסין ממש כרב פפא וכרב שרביא למימרא דהלכתא כוותייהו וכן כתב רבינו חננאל ז"ל והביא ראיה מדרבא אמר רב נחמן דאמר לעיל (קידושין דף ט.) מדעתה והוא שבגרה ועוד כתב יש מי שאומר שהלכה כרבא ורבינא והדבר צ"ע ומה שכתב דאשינויא לא סמכינן אין זה ראיה לפסק הלכה דבפרק הנושא איכא איפכא דמתחלה מוקי לה בשטרי פסיקתא ודחי לה לא בשטרי אירוסין ממש ומדרב נחמן דלעיל ליכא ראיה דהא רבא דאמר הכא מקודשת איהו דאמר לעיל בשם רב נחמן דבעינן מדעתה אלא מדעתה דלעיל לאו אכתיבת השטר קאי אלא אנתינתו ובסדר תנאים ואמוראים כתב יד רבינו יוסף טוב עלם כתוב רבינא ורב אשי הלכה כרבינא וכן פסק בה"ג הלכה כרבא ורבינא דאמרי מקודשת אבל ר"י רגיל לפסוק בכל מקום כרב אשי לגבי רבינא דתרוייהו אמוראי בתראי הוו ורב אשי גדול מרבינא הוה כדאמר ליה רבינא לרב אשי בפרק הדר (עירובין דף סג.) אנא נמי תלמיד חבר דמר אנא וכיון דאיפליגו בה רבוותא עבדינן לחומרא: