כתיבה לשמה ומדעתה

איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת והלכתא כרב פפא ורב שרביא משום דמותבינא עלייהו דרבא ורבינא מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם ואף על גב דמוקמי לה בשטרי פסיקתא (^*ד"ת מ"זוכדרב גידל דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך הן הן הדברים הנקנים באמירה) ההוא שנויא הוא ולא סמכינן עליה דהא [רב אשי דהוא] בתרא הכי אוקמה בפרק הנושא את האשה (כתובות דף קב:) בשטרי אירוסין ממש כרב פפא ורב שרביא למימרא דהלכתא כוותייהו:

כך פירש ר"ח בלשון אחד דאינה מקודשת ובלשון אחר פירש דהלכה כרבא ורבינא דאמרי מקודשת ועל התירון שמתרץ בפרק הנושא אין לסמוך וכן נראה דעת סמ"ג ובסדר תנאים ואמורחים כתב יד רבינו יוסף טוב עלם כתוב רבינא ורב אשי הלכה כרבינא וכן פסק בה"ג הלכה כרבא ורבינא דאמרי מקודשת אבל ר"י רגיל לפסוק בכל מקום כרב אשי לגבי רבינא דתרווייהו אמוראי בתראי הוו ורב אשי גדול מרבינא הוה כדאמר ליה רבינא לרב אשי בפרק הדר אנא נמי תלמיד חבר דמר אנא וכתב הרא"ש וכיון דאיפליגו בה רבוותא עבדינן לחומרא וכן כתב הרמ"ה דמקודשת מספק וכתב עוד אע"פ שהשטר פסול לקדש בו שמין הנייר אם יש בו שוהפרוטה מקודשת ואם אין בו שוה פרוטה הוי ספק קדושין:
לשון ריא"ז
כשם שגט אשה צריך לכותבו לשמה שנאמר וכתב לה לשמה כך שטר קדושין צריך לכותבו לשמה ואם כתבו שלא לשמה וקדשה בו אינה מקודשת ואם יש בנייר שוה פרוטה [מקודשת] כתבו לשמה שלא מדעתה וקדשה בו מדעתה הרי הלכה זו מסופקת והולכים בה להחמיר שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם כמב"ה:

אמר רבא אמר רב נחמן כתב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתד מאורסת לי בתך לי לאינתו בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה כתב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. הא דאמר בקטנה מדעתו מקודשת מיירי בדאמר לה צאי וקבלי קידושיך כדאמרינן לקמן (קידושין דף יט.) אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך ופירש הראב"ד ז"ל דלאו מתורת שליחות הוא דקטן וקטנה לאו בני שליחות נינהו אלא משום דהוי ליה כמו שאמר תן ככר לכלב שלי או תן ע"ג סלע שלי ותתקדש בתי לך וכיון שאמר לבתו קבלי קידושיך הוה ליה כמי שאמר מי שיתן לך מנה מעלה אני עליו כאילו נתנו לי והתקדשי בו ומיהו קשה דיד קבלת קידושין הוא המעשה ונהי דנתינת כסף הקידושין אי אפשר להיות אלא מטעם שליחות דחשבינן להו כאילו קבל אביה קידושין וכן שטר הקידושין צריך שיבא ליד האב וידה לא הויא כחצר האב דאף לעצמה אינה קונה להתקדש דקטנה שאין לה אב אין לה קידושין מן התורה כלל וא"כ על כרחינו צריכין אנו לומר כשקבלה קידושין מדעת אביה הויא היא שליח האב דאין לה יד להתקדש מכח קבלתה הלכך נראה לי דהא דאין שליחות לקטן היינו כשעשה שליחות לזכות לאחר דמיעוטא דקטן משליחות היינו משום דאיש כתיב בכל דוכתא דאתרבאי שליח בגט ובתרומה ובפסח לקמן בריש פ' האיש מקדש (קידושין דף מא.) והיינו דוקא לזכות לאחר בשליחותו אבל בקידושי קטנה שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמה כאילו קבל אביה קידושין בשבילה דקטן אית ליה זכייה כשדעת אחרת מקנה לו ובשליחות אביה היא זוכה לעצמה: