(כ) אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.
רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.
רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:
(20) Elisha ben Abuyah said: One who learns when a child is compared to what? To ink written on new paper. And one who learns when in old age is compared to what? To ink written on a paper that has been written on and erased.
Rabbi Yossi ben Yehudah a man of Kfar Ha-bavli said: One who learns from the young is compared to what? To one who eats unripe grapes, and drinks wine from his vat; And one who learns from the old is compared to what? To one who eats ripe grapes, and drinks old wine.
Rabbi said: don’t look at the container but at that which is in it: there is a new container full of old wine, and an old [container] in which there is not even new [wine].
המשנה אומרת, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר הדש. והלומד זקן לדיו כתובה על נייר מחוק.
כן הוא בכל הענינים, הן בלמוד הפשוט והן בחסידות ותקון הנפש, כי הרבה אנשים יודעים מה היא עבודה ותקון הנפש ומשתוקקים אלי׳ וגם כופים א״ע לעשות, ומ״מ מבלים את כל שנותיהם רק בכפי׳ ובהכרח להכריח א״ע, ותמיד פוסחים הם על ב׳ סעיפים, מכריח איש כזה א״ע לעבודה לרגע לחצי שעה או לשעה ונופל אחור לכמות שהי׳, ושוב מכריח עצמו ושוב נופל ושוב מכריח, ובזה מבלה הוא את שנותיו לא יתקדם אף פסיעה אחת, לא יעלה למעלה ממצבו, כי את מבחר כחותיו ואת מיטב שניתיו על הפסיחה ועל הנפילה הוא מוציא.
לא כן אתם בחורי חמד, אם מילדותכם תתחילו ומנעוריכם בזה תעבדו, לבשרכם ודמכם תהי׳ החסידות אף אם תפלו, לא תשובו אחור, ואף אם תפסיקו לפעמים לא תשקעו בבצה, ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק לבלי לנפול ורק להקימכם מעפר וטיט, עיקר עבודתכם רק לעלות תהי׳, גם נפילתכם גם זמני קטנותכם,
רק כאיש העולה בהרים והדורך על במתי העולם יהי׳, גם הוא לפעמים ייעף אף רגלו לפעמים יפצע, אבל גם אז לא יפול ולא ירד, נח ושוב עולה, חובש הוא את רגלו מעט ושוב דורך, תמיד תעלו ותמיד גדלות מקרבכם תגלו.
ובאמת תוכל אתה בחור ישראל, להוציא מקרבך נטיות ותקונים אשר לא שערת להם ובעצמך לא תבינם. יכול אתה למשל לבוא לרצון טוב וחזק, החזק גם ממך, אשר כל עצמך משועבד לרצון הטוב הזה ומוכרח אתה למלאותו בעל כרחך בלא שום תרוץ ובלא שום סברות. מרגיש אתה בקרבך כאלו פתאום רוח ד׳ חזק מפרק הרים ומשבר סלעים פגע בך וישאך על עבודה זו וזו, את כל המניעות יפרק ואת כל העכובים ישבר. ד׳ הוא האלהים ואתה עבדו ומוכרח אתה לעבדו.
The Mishnah says (Avot 4:20), "One who learns as a child is compared to what? To ink written on new paper. And one who learns when in old age is compared to what? To ink written on paper that has been written on and erased."
And so is it in all matters - whether in the straightforward study or in Hassidut [piety] and Tikkun HaNefesh [soul-repair]. For there are many people who know what service and self-improvement are, yearn for it and even force themselves to do it. Nevertheless they spend all of their years just coercing and forcing themselves and are constantly 'hopping between two lines.' Such a person will occasionally force themselves to work for half an hour or an hour, but then falls right back to being like they were before. And then they force themselves, fall again and force themselves once more. And they spend their years in this way, without making even one step forward. They will not elevate themselves from their state, because they spend their choicest abilities and their best years hopping and falling.
[But] you are not like this, precious young people! If you begin from your childhood and work on this from your youth, Hassidut will become your flesh and blood. Even if you do fall, you will not retreat; and even if you will sometimes stagnate, you will not sink into the swamp. And you will not need to spend all of your time trying not to fall and just raising yourselves up from the dirt and the mud. Your main work will only be to elevate yourselves.
Even your falls and the times of your acting small will be like those of a mountain climber. He too sometimes get tired and occasionally injures his foot. But even then, he does not fall or go down. He rests and continues to climb; bandages his foot a little and continues the trek.And you, too, will always ascend and always reveal the greatness that is within you.
And truly, youth of Israel, you are able to bring out inclinations and improvements from inside yourself which you never imagined, and that you yourself will still not understand. For example, you can develop a positive and strong will, that is even stronger than you - to which your entire self will be subjugated, and which you will be forced to follow against your own will without any excuses or equivocations. You will feel inside yourself as if the spirit of God that severs mountains and breaks down boulders is suddenly encountering you and lifting you up to this or that service. It will sever all the impediments and break down all the hindrances. For the Eternal is God and you are God's servant, so you are compelled to serve God.
לא שאנו אומרים בזה, שמי אשר בנערותו לא התחיל בעבודת החסידות ובקטנותו לא הרגיל את נפשו, שתתעודד מן מחצלת הקנים ותנער עצמה מערמות עפר אשר מכסים אותה, א״א לו אח״כ בשום אופן לבוא אלי׳,
הס מלהזכיר, תמיד שערי שמים פתוחים לכל איש ישראל אם רק משנס הוא את מתניו ורוצה לשעבד את כחותיו לעבוד ולמשא, והאם המשנה שאומרת (אבות ד' כ') הלומד זקן דומה לדיו כתובה על ניר מחוק. ח״ו תנעל השער בפני בעלי תשובה שרוצים לשוב לתורה בזקנותם,
החלוק הוא רק בסכום העבודה, שהזקן הבא ללמוד תורה, לעבוד בחסידות, צריך לכפול את עבודתו פי עשרה, פי מאה, ועוד יותר מאשר הילד המשכים ללמוד...
זאת ועוד אחרת יכולים לאמור, שאף המתמסר כלו לעבודת החסידות בשנות זקנותו, אף אם יגיע לה ע״י עבודתו הרבה והקשה, מ״מ תקופותיו אשר עברו טרם שהתחיל בעבודתו, כל ימי חייו תחסרנה לו,
חוץ מן החסידים הראשונים אשר היו בימי הבעש״ט הרבי ר״ב וכו׳ זצוקלה״ה, כיון שגם מקודם היו קדושים למעלה מהשגותינו, ובכלל הם וכל עבודתם היו למעלה מן הזמן והטבע, אף שבחסידות רק בשנות הזקנה התחילו לעבוד, הגיעו אל מה שהגיעו.
It is not that we are saying here that it will be impossible for those who do not begin the work of Hassidut in their youth and do not accustom their spirits to it from their childhood - so that it should rise from the reed mats and shake off the piles of dirt that cover it - to come to it afterwards in any way.
God forbid to say such a thing! The gates of Heaven are always open to every Jew, if they girds their loins and are willing to subjugate their powers to 'work and to carry.' And does the mishnah (Avot 4:20) that says, "And one who learns in old age is compared to ink written on paper that has been written on and erased," intend to lock the gate in front of penitents who want to return to Torah in their old age, God forbid?!
The difference however is the amount of work required. The elder who wants to study Torah and to work at Hassidut must work ten times - a hundred times - as much, or even more, than the child that begins studying early...
Moreover, we can say that even one who devotes himself completely to the work of Hassidut in his older years - even if he attains it by much hard work - will nevertheless be forever lacking those periods of time that passed before he began his work.
This is besides the first chassidim who lived during the days of the Baal Shem Tov and the Rebbe, Rabbi Baruch (of Medzhybuz), etc., - may the memory of the tzaddikim and kedoshim be for a blessing for life in the world to come. For they, even beforehand, were holy beyond our comprehension ; they and what they did were above time and nature. So they attained what they attained even though they only began to work at Hassidut in their later years.