(כב) וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ׃ (כג) וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּינֹתָֽם׃ (כד) וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃
(22) Then Reuben spoke up and said to them, “Did I not tell you, ‘Do no wrong to the boy’? But you paid no heed. Now comes the reckoning for his blood.” (23) They did not know that Joseph understood, for there was an interpreter between him and them. (24) He turned away from them and wept. But he came back to them and spoke to them; and he took Simeon from among them and had him bound before their eyes.
כי המליץ בינתם. כִּי כְּשֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ הָיָה הַמֵּלִיץ בֵּינֵיהֶם הַיּוֹדֵעַ לָשׁוֹן עִבְרִי וְלָשׁוֹן מִצְרִי, וְהָיָה מֵלִיץ דִּבְרֵיהֶם לְיוֹסֵף וְדִבְרֵי יוֹסֵף לָהֶם, לְכָךְ הָיוּ סְבוּרִים שֶׁאֵין יוֹסֵף מַכִּיר בְּלָשׁוֹן עִבְרִי:
כי המליץ בינתם FOR THE INTERPRETER WAS BETWEEN THEM — for when they had spoken to him there was an interpreter between them who knew both the Hebrew and the Egyptian languages. He interpreted their words to Joseph and Joseph’s words to them. Consequently they were under the impression that Joseph did not understand the Hebrew language.
והם לא ידעו וגו' כי המליץ בינותם. פי' לצד שראו המליץ בינותם בשאר דברים חשבו כי אינו שומע לשונם:
והם לא ידעו…כי המליץ בינותם. They did not realise this….for the interpreter was between them. The brothers who had observed the interpreter all the time, assumed that Joseph did not understand Hebrew.
או יאמר כי המליץ בינותם ואז לא היה להגיד לו:
Alternatively, they could not speak freely being afraid that the interpreter would overhear them.
כי המליץ בינותם. לפי שכאשר היו מדברים עם יוסף היה ביניהם מליץ ולזה חשבו שלא יהיה יוסף מבין לשון עברי.
ויבך. לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין:
ויבך AND HE WEPT because he heard that they regretted their past conduct to him.
ויבך כאשר ראה בצרתם:
ויבך, when he noted their distress.
ויבך. מרוב חמלה. אבל לא היה יכול להתודע שהרי עדיין לא נתקיים החלום השני שהוא כמו נבואה ועליו להקימו שלא יהיה בכלל נביא שוויתר על דברי עצמו. כדאיתא בסנהדרין פרק הנחנקין שחייב מיתה בידי שמים:
ויסוב ויבך, כי שמע שהתוודו עליו.
ויבך. Overhearing the brothers confess their sin against him caused Joseph to weep.
(כט) וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֮ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹקִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי׃ (ל) וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃ (לא) וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃
(29) Looking about, he saw his brother Benjamin, his mother’s son, and asked, “Is this your youngest brother of whom you spoke to me?” And he went on, “May God be gracious to you, my boy.” (30) With that, Joseph hurried out, for he was overcome with feeling toward his brother and was on the verge of tears; he went into a room and wept there. (31) Then he washed his face, reappeared, and—now in control of himself—gave the order, “Serve the meal.”
אלקים יחנך בני מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם ויותר הוא לבדו לאמו אלקים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם:
Elokim be gracious. Since you are the only remaining son of your mother, as the brother’s had told him (see 44:20), may Hashem give you grace so that your brothers will feel affection towards you.
ויבך שמה שחשב בצרת אביו ואחיו:
ויבך שמה, while he was thinking of the anguish his father and his brothers had experienced all these years
ויתאפק. נִתְאַמֵּץ; וְהוּא לְשׁוֹן אֲפִיקֵי מָגִנִּים (איוב מ"א), חֹזֶק, וְכֵן וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה (שם י"ב):
ויתאפק AND HE REFRAINED HIMSELF — He made a strong effort. The root in this sense occurs in (Job 41:7) אפיקי “the strong parts of the shields”. Similar also is (Job 12:21) “And He looseth the belt of the (אפיקים) strong”.
וירחץ פניו. שלא יראו הדמעות על פניו:
ויתאפק, התחזק בעצמו מלבכות עוד.
וירחץ...ויתאפק; he managed to gain control of himself and to stop himself from weeping anymore.
(א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו׃ (ב) וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃
(1) Joseph could no longer control himself before all his attendants, and he cried out, “Have everyone withdraw from me!” So there was no one else about when Joseph made himself known to his brothers. (2) His sobs were so loud that the Egyptians could hear, and so the news reached Pharaoh’s palace.
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים. לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD — He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.
להתאפק. אחר שבקש לבכות ולהתודע באשר נתייאש מקיום החלום של השתחואת השמש. כמ״ש לעיל מ״ג כ״ז. אבל לא יכול מפני הנצבים עליו שהרי יהא מוכרח לומר אשר מכרתם אותי הנה. ולא יכול להתאפק עד שילכו מעצמם. וכפי׳ הא״ע וע׳ ס׳ שמות י״ד כ״ח מש״כ שם:
בהתודע יוסף וגו'. פירוש בשביל התודעותו אל אחיו פירוש הכרת דבר כדי שיכירו ויצדיקו כי הוא יוסף ודבר זה צריך להזכירם במכירתו ולא רצה לזלזל באחיו שיחזיקו אותם בדבר נבלה כזו למכור אחיהם, ואמר בסמוך ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וכו' הרי זה מגיד כי מה שמנע הזולת בהתודעו לאחיו לא לצדו כי הוא קרא בקול ושמעו כל העיר את הדבר אלא לצד בושת אחיו הוא שעשה מטעם הנזכר:
בהתודע יוסף, when Joseph revealed himself. The letter ב before התודע means "on account of" (his revealing himself). In order for the brothers to accept Joseph's claim that he was their brother, the matter of his sale had to be aired. Joseph wanted to spare his brothers the embarassment of becoming known as people who had sold their brother, hence he had to clear everyone out of the room. When the Torah mentions immediately afterwards that Joseph wept loudly when he revealed himself and all of Egypt heard about it, this is a clear indication that Joseph was not concerned that he could be overheard. He was only concerned that his brothers' part in all this should not be overheard.
ולא יכל, כיון שהזכיר כמה פעמים רעת אביו שימצאנו נכמרו רחמיו עליו ולא יכול להחזיק עצמו מלבכות, ובעבור כל הנצבים עליו קרא, הוציאו כל איש מעלי, ואותם שקרא להם להוציא יצאו גם כן עם האחרים לפי שאמר להם כל איש:
ולא יכול, the repeated references by Yehudah to the mental anguish experienced by his aged father proved too much for Joseph to maintain his composure. It kindled his sense of compassion also towards his brothers so that he could not restrain himself from weeping. In order not to make a public spectacle of himself in front of people whom it did not directly concern, he ordered הוציאו כל איש מעלי, “remove everybody from my presence! The ones present not only left themselves but mad sure that no one entered until invited. Joseph had said after all, כל איש, “everybody!”
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה לְיוֹסֵף בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתְּ מַגִּיעַ (בראשית מה, א): וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, הָיָה בָּהֶם פִּיּוּס לְיוֹסֵף, וּפִיּוּס לְאֶחָיו, וּפִיּוּס לְבִנְיָמִין. פִּיּוּס לְיוֹסֵף, לוֹמַר רְאוּ הֵיךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. פִּיּוּס, לְאֶחָיו לוֹמַר רְאוּ הֵיאַךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל אָחִיו. פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיךָ כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן נַפְשִׁי עַל אָחִיךָ. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק וגו', רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר לֹא עָשָׂה יוֹסֵף כַּשּׁוּרָה, שֶׁאִלּוּ בָּעֲטוּ בּוֹ אֶחָד מֵהֶם מִיָּד הָיָה מֵת. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּהֹגֶן וְכַשּׁוּרָה עָשָׂה, יוֹדֵעַ הָיָה צִדְקָן שֶׁל אֶחָיו, אָמַר חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַחַי חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה לְיוֹסֵף בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתְּ מַגִּיעַ (בראשית מה, א): וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, הָיָה בָּהֶם פִּיּוּס לְיוֹסֵף, וּפִיּוּס לְאֶחָיו, וּפִיּוּס לְבִנְיָמִין. פִּיּוּס לְיוֹסֵף, לוֹמַר רְאוּ הֵיךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. פִּיּוּס, לְאֶחָיו לוֹמַר רְאוּ הֵיאַךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל אָחִיו. פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיךָ כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן נַפְשִׁי עַל אָחִיךָ. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק וגו', רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר לֹא עָשָׂה יוֹסֵף כַּשּׁוּרָה, שֶׁאִלּוּ בָּעֲטוּ בּוֹ אֶחָד מֵהֶם מִיָּד הָיָה מֵת. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּהֹגֶן וְכַשּׁוּרָה עָשָׂה, יוֹדֵעַ הָיָה צִדְקָן שֶׁל אֶחָיו, אָמַר חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַחַי חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
ויתן את קולו בבכי. וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה, [כך כשיגאל הקב"ה את ישראל הוא גואלם מתוך בכייה] שנא' בבכי יבאו ובתחנונים (אקבצם) [אובילם] (ירמיה לא ח):