נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃ יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃ חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃ עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃ עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃ כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃ עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל [וְהַכַּרְמֶ֖ל] לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃ וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃ וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃ וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃ אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃ (ס)
You carefree women, Attend, hear my words! You confident ladies, Give ear to my speech! In little more than a year, You shall be troubled, O confident ones, When the vintage is over And no ingathering takes place. Tremble, you carefree ones! Quake, O confident ones! Strip yourselves naked, Put the cloth about your loins! Lament upon the breasts, For the pleasant fields, For the spreading grapevines, For my people’s soil— It shall be overgrown with briers and thistles— Aye, and for all the houses of delight, For the city of mirth. For the castle shall be abandoned, The noisy city forsaken; Citadel and tower shall become Bare places forever, A stamping ground for wild asses, A pasture for flocks— Till a spirit from on high is poured out on us, And wilderness is transformed into farm land, While farm land rates as mere brush. Then justice shall abide in the wilderness And righteousness shall dwell on the farm land. For the work of righteousness shall be peace, And the effect of righteousness, calm and confidence forever. Then my people shall dwell in peaceful homes, In secure dwellings, In untroubled places of rest. And the brush shall sink and vanish, Even as the city is laid low. Happy shall you be who sow by all waters, Who send out cattle and asses to pasture.
מִדַּת הַבִּטָּחוֹן הַשַּׁעַר הַג' מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְהַשַּׁלְוָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁיִּנְהַג בָּהּ הָאָדָם בְּבִטְחוֹנוֹ בֵּאלֹקָיו וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ"ב י"ט) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטָחֶךָ. וְזֶה טֶבַע מְשֻׁבָּח וּבְעָלָיו רָאוּי לַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה וְלַחֶסֶד הַגָּדוֹל מֵאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ל"ב י) וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וְרָאוּי לְבָרֵךְ מִי שֶׁהוּא עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה י"ז ז) בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מַה שֶּׁהִיא נִמְצֵאת בַּצַּדִּיקִים יִרְאֵי אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קט"ו י"א) יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַּה'. וּמִמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִתְרוֹנָהּ כִּי בָּהּ יַעַד בֵּית יַעֲקֹב בְּעֵת הַגְּאֻלָּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה ל. י) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה'. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִי שֶׁבּוֹטֵחַ בֵּאלֹקָיו וּמַאֲמִין בּוֹ, (תְּהִלִּים קי"ב ז) מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'.
TREATING OF TRANQUILITY. THIS is THE ELEVENTH CHAPTER OF THE BOOK THIS quality is commendable when a man directs it in faith in the Lord, and places his reliance and his confidence in Him. Thus it is said (Prov. xxii. 19), "That thy trust may be in the Lord." This is a praiseworthy disposition: its possessor is worthy of very good fortune and abundant mercy from God, as it is written (Ps. xxxii. 10), "He that trusteth in the Lord, mercy shall compass him about." He who is in this state deserves to be blest, as it is said (Jer. xvii. 7), "Blessed is the man that trusteth in the Lord and whose hope the Lord is." This quality is usually found in the upright, those who fear God and who are referred to in the command, which declares (Ps. cxv. 11), "Ye that fear the Lord, trust in the Lord." The excellence of this quality and its merit before God, exalted be He, (is seen in the fact that) He promised it to Jacob during his sleep, as it is said (Isa. xliv. 2), "Fear not, O Jacob, my servant," and as it is said of the righteous man who trusts in the Lord and who confides in Him (Ps. cxii. 7), "He shall not be afraid of evil tidings: his heart is fixed, trusting in the Lord."
ובפרק הרואה (ברכות ס', א') ההוא תלמידא דהוי שקיל ואזיל אבתרי' דרבי ישמעאל בר' יוסי חזייה דקא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים אמר ליה והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב. יהודאי בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא חזייה דקא מתנח א"ל יסורים קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב. ביאור זה כי המפחד הפך הבוטח בו ית', שהבוטח בו ית' אינו ירא כמו שאמר שלמה חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, ולכך אמר יסורים בעית דכיון שאין בך בטחון אתה גורם ליסורים שיבאו. ועוד כי הפחד גורם שיבואו יסורים על עצמו, כי הכלי אשר הוא שלם וחזק בעצמו אין צריך שיהיה ירא מן השבירה כאשר הוא חזק, אבל כאשר הוא רע קל הוא השבירה וזה שהוא מפחד מוכח שאינו שלם והוא כמו כלי רעוע ...
וענין הבטחון שיתלה בטחונו בשי"ת לבדו ושיזכור אותו בכל פרטי פעולותיו ושיתבונן כי אין המעשה ההוא מסור בידו אלא ברצונו ית' לפי שיש הרבה בני אדם שבוטחים בהשי"ת בכלל והם מאמינים אמונה שלימה כי הכל בידו יתברך אבל ענין הבטחון בפרטים לא ישית אל לבו ר"ל בכל פעולה שיעשה או בכל דרך שיפנה, ועז"א שלמה ע"ה (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו כלומר בכל דרך ופעולה שאתה עושה זכרהו והתבונן במחשבתך שאין לך כח ויכולת בפעולה ההיא ואין עשייתה מסורה לך כי אם ביד השי"ת. וזהו ענין נכבד מאד להביא בלבו הכוונה הזכה למען לא יזוז מן הלב זכרון יראת שמים אפי' רגע, כי כשהוא זוכר השי"ת ועיניו נושא אליו במעשה גדול כגון לצאת בים או בשיירא ואינו נוהג מנהג זה בעצמו במעשה הקטן אפילו כשהוצרך ללכת אל מקום קרוב או בעיר עצמה הנה הוא מקצר בחק העבודה שהיה לו לחשוב שאפשר להגיע לו נזק במקום קרוב אם לא שחלה עליו שמירתו יתב', ואם אולי לא יצליח באותו המעשה שהוא רוצה לעשות ולא יעלה בידו בין שיהיה גדול או קטן והוא בוטח בו תמיד ומדת הבטחון לא תזוז ממנו הלא שכר הבטחון שיהיה לו חוזר לתועלת גדול מאד מתועלת המעשה ההוא ואם יצליח בו ויעלה בידו הלא הוא זוכה בשניהם ושניהם כא' טובים. וזהו שכתוב בכל דרכיך דעהו בין שתהיה מלאכה של רשות בין שתהיה מלאכה של מצוה, והוא יישר ארחותיך כלומר מלבד שכר הבטחון אשר הוא גדול מעל שמים עוד תצליח במעשה ההוא אשר זכרת את השי"ת ויהיה עולה בידך. ומפני שהכתוב הזה בכל דרכיך דעהו הוא מיוסד על המדה הזאת היא מדת הבטחון..
- ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת ? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך ? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון ? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר ? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום ? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה ? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי ? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
He answered and said "I have told a story of trust and it is as follows." A king said in his heart [i.e. silently], "who will find that he need not worry any more because of me? For I have only goodness, and I am a king and sovereign." And he went to investigate about this. He was walking at night and was standing behind the houses to listen and hear the words of the world['s people]. He was hearing each person's worries about it not going well for them in the store. Afterwards he went to another house and heard that [the next person] had a worry about being needed by the kingdom, and so forth with the rest of the worries of each person. Afterwards, he went and saw a sunken house, halfway in the earth, with its lower windows touching the ground and its roof fallen and broken. And he saw someone sitting and playing violin there, to whom he had to really listen in order to hear the sound. And he was very pleased, and a cauldron with a beverage stood in front of him, and the beverage was wine, and many things to eat stood before him, and he was very pleased, full of a completely carefree joy. He went and entered the house and asked after the man's welfare, and he answered him. And he saw the cauldron with the beverage before him, and the types of foods, and he was just filled with joy, and welcomed the king to drink, and he drank with the king, and the king was also drinking for the sake of love. Afterwards, he lied down to sleep and saw that he was overjoyed without any worry, and in the morning the king arose along with him, and he escorted the king, and the king asked him, "from where did you take this?" And he answered him, "I can fix any damaged thing, for I am unable to work with what is complete and whole--only what is damaged and needing repair. And I go out in the morning, and I repair some things, and when I gather from this [work] some sum of five or six gold pieces, I buy myself all these refreshments for eating and drinking." When the king heard this, he said in his heart [i.e. silently], "I will spoil this for him." And he gave a proclamation that everyone who has something to fix may not give it to any person to repair and must either fix it themselves or buy a new one. In the morning, [the man] went to ask after repair jobs, and they said to him that the king had decreed that nobody may give anyone else anything to fix. And he became angry / saw that it was wrong but trusted God. And he went and saw a man who hewed trees and asked him: "why do you hew trees? Is this your honor?" He said to him, "I went after a man who could hew trees [for me], and I did not find him, so I was forced to hew them myself." He said to him, "allow me, and I will hew with you," and he hewed trees, and the man gave him a gold piece. He was pleased and went to hew more trees, and the man gave him another gold piece, and he was pleased and went to hew more trees, until he gathered six gold pieces and bought the feast again. And the feast was a feast [and this is the language our Rebbe, z"l, used [in Yiddish]: "and the feast was a feast" / "un di sude iz geven a sude".] And the king went again to the window of the man's house to look in, and he saw that he sat with the food and drink before him, and he was very happy. The king went and entered the house and saw, as it appears to me. And he lied down there just as he had the first night, and in the morning, the man arose and escorted the king and asked him: "from where do you get this, for you must pay [significant] money for it?" And he answered him, "my way was to fix everything that was damaged, and then the king declared that nobody may give anyone repairs to do, and I hewed trees until I gathered money for this, as it appears to me." And the king went from him and declared that nobody be allowed hire anyone to hew trees. And so it was, that when the repairman came to the man [who had hired him the day before] to hew trees and he replied that the king had declared a law that nobody be allowed to hire anyone to hew trees, he he became angry / saw that it was wrong, for he had no money. But he trusted in God.
. ציור הבטחון כשהוא בטהרתו, כשהוא נלמד יפה, כמה דברים טובים הוא מסבב בחיי האדם הפרטי ובחיי הכלל. וביחוד כמה נכבד הוא לישראל, ״אשרי אדם עוז לו בך״ ״ישראל בטח בד׳״. אבל כמה צריך הוא שיובן כפי מה שהוא. יסוד החיים הלא הוא הכח לפעול ולעשות, כל איש לפי ערכו, וכל חברה לפי ערכה. החיים הטובים המה, שתהיינה הפעולות מסודרות יפה ועולות תמיד במעלה בהוספת ערך והשלמה. והנה האדם הוא איננו חפשי גמור, פעמים רבות יתיצבו לו כצר מונעים רבים שיעכבוהו שלא יוכל ללכת מהלך החיים שלו, שלא יוכל לפעול לפי תכונתו וערכו, ואז הוא צריך להתגבר עליהם בכל עז. ועל זה צריך שיבטח בד׳, שאם אפילו כחותיו לא יספיקו לו, מכל מקום ״אין מעצור לד׳ להושיע״, ותשועת ד׳ תשגבהו להסיר המניעות, למען יוכל לפעול ולעבוד ולחיות כראוי. .... אבל מה מוזר הוא ציור הבטחון כשהוא נהפך לעצלות וחסרון חפץ לפעול ולהתעודד. וכי בשביל כך יצר השי״ת כח הבטחון בנפש, כדי להמית את האדם או את האומה במדת העצלות והיאוש?