אונאת דברים

מתני׳ כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך.

גמ׳ ת"ר ״לא תונו איש את עמיתו״ באונאת דברים הכתוב מדבר...הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה

Bava Metzia 58b:6-8

MISHNA: Just as there is a prohibition against exploitation [ona’a] in buying and selling, so is there ona’a in statements, i.e., verbal mistreatment. The mishna proceeds to cite examples of verbal mistreatment. One may not say to a seller: For how much are you selling this item, if he does not wish to purchase it. He thereby upsets the seller when the deal fails to materialize. The mishna lists other examples: If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deeds of your ancestors, as it is stated: “And a convert shall you neither mistreat, nor shall you oppress him” (Exodus 22:20). GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. How so? If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deed of your ancestors. If one is a convert and he came to study Torah, one may not say to him: Does the mouth that ate unslaughtered carcasses and animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [tereifot], and repugnant creatures, and creeping animals, comes to study Torah that was stated from the mouth of the Almighty?

משנה תורה, הלכות מכירה י״ד:י״ג

כֵּיצַד. הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. וְאִם הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ. הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יֹאמַר לוֹ פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת יָבוֹא וְיִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה. הָיוּ חֳלָאִים וְיִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו.

Mishneh Torah, Sales 14:13

If, for instance, someone is a repentant sinner, one must not say to him: "Remember your former deeds." If a proselyte comes to study Torah, one must not say to him: "Shall the mouth that ate unclean and forbidden food study Torah which has been given by the Lord?" If a person has been afflicted with disease and suffering, or if he has buried his children, one must not say to him in the words used by Job's companions in addressing Job: "Let your piety reassure you… Think now, what guiltless man has ever perished?" (Job 4:6-7).

ויקרא כ״ה:י״ז

(יז) וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹקֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃

Leviticus 25:17

(17) Do not wrong one another, but fear your God; for I the LORD am your God.

רש"י על ויקרא כ״ה:י״ז:א׳

(א) ולא תונו איש את עמיתו: כָּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יַקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא יַשִּׂיאֶנּוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, לְפִי דַּרְכּוֹ וַהֲנָאָתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ, וְאִם תאמר מִי יוֹדֵעַ אִם נִתְכַּוַּנְתִּי לְרָעָה? לְכָךְ נֶאֱמַר וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ — הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת הוּא יוֹדֵעַ.

Rashi on Leviticus 25:17:1

(1) ולא תונו איש את עמיתו YE SHALL NOT THEREFORE BE EXTORTIONATE TO ONE ANOTHER — Here Scripture warns against vexing by words (wounding a person’s feelings) — that one should not annoy his fellow-man, nor give him an advice which is unfitted for him, but is in accordance with the plan and the advantage of the adviser. But lest you should say, “Who knows whether I had any intention to do him evil?” Scripture therefore states: “but thou shalt fear thy God”! — He Who knows men’s thoughts, He knows it! In all cases where it is a matter of conscience (more lit., a matter handed over to the heart), when no one knows the truth except the one who has the thought in his heart, Scripture always states: “but be afraid of thy God”! (Sifra, Behar, Chapter 4 1-2; Bava Metzia 58b; cf. also Rashi on Leviticus 19:14.)

בבא מציעא נ״ח ב:י״א

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו "ויראת מאלקיך" וזה לא נאמר בו "ויראת מאלקיך" ור' אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבו

Bava Metzia 58b:11

Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation, as with regard to this, verbal mistreatment, it is stated: “And you shall fear your God.” But with regard to that, monetary exploitation, it is not stated: “And you shall fear your God.” And Rabbi Elazar said this explanation: This, verbal mistreatment, affects one’s body; but that, monetary exploitation, affects one’s money. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This, monetary exploitation, is given to restitution; but that, verbal mistreatment, is not given to restitution.

בבא מציעא נ״ט א:ג׳

ואמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.

Bava Metzia 59a:3

And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25).

בבא מציעא נ״ח ב:י״ב-י״ד

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים א"ל שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא... אמר רבי חנינא כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואין עולין ואלו הן: הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו.

מכנה היינו מלבין! אע"ג דדש ביה בשמיה.

Bava Metzia 58b:12-14

The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Naḥman bar Yitzḥak: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have spoken well, as we see that after the humiliated person blushes, the red leaves his face and pallor comes in its place, which is tantamount to spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In the West, i.e., Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others, as Rabbi Ḥanina says: Everyone descends to Gehenna except for three. The Gemara asks: Does it enter your mind that everyone descends to Gehenna? Rather, say: Anyone who descends to Gehenna ultimately ascends, except for three who descend and do not ascend, and these are they: One who engages in intercourse with a married woman, as this transgression is a serious offense against both God and a person; and one who humiliates another in public; and one who calls another a derogatory name. The Gemara asks with regard to one who calls another a derogatory name: That is identical to one who shames him; why are they listed separately? The Gemara answers: Although the victim grew accustomed to being called that name in place of his name, and he is no longer humiliated by being called that name, since the intent was to insult him, the perpetrator’s punishment is severe. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says:

רש"י על בבא מציעא נ״ח ב:י״ג:ג׳

דדש ביה - כבר הורגל בכך שמכנים אותו כן ואין פניו מתלבנות ומכל מקום זה להכלימו מתכוין:

Rashi on Bava Metzia 58b:13:3

...

ספר הזהר, משפטים כ׳

אָסִיר לֵיהּ לֶאֱינָשׁ, לְמִקְרֵי לְחַבְרֵיהּ בִּשְׁמָא דִּגְנָאי, וְלָא לְכַנָּאָה שְׁמָא לְחַבְרֵיהּ, וְעֹנְשֵׁיהּ סַגִּי. וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִלִּין אַחֲרָנִין.

Zohar, Mishpatim 20

...

תוספות על פסחים קי״ב א:ט׳:א׳

פירש רשב"ם דהוא ר' יהושע בן קרחה דר"ע קרח היה,שהיה בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. ואין נראה שיהיה הגמרא קורא אותו בן קרחה דרך גנאי!...

עזאי קראו כן דרך בדיחותא:

Tosafot on Pesachim 112a:9:1

...

חושן משפט רכ״ח:ה׳

(ה) יזהר שלא לכנות שם רע לחבירו אע"פ שהוא רגיל באותו כנוי אם כוונתו לביישו אסור:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 228:5

...

ועין רואה בשו''ת תורה לשמה (סימן תכא) שנשאל אודות מי שחוטמו גדול, האם מותר לקראו 'בעל החוטם', או נחשב הדבר לגנות ואסור? והשיב, שדבר זה נידון לפי העת והזמן ולפי דעתן של בני אדם אם דרכם להקפיד על זה או לא, שאם אותו כינוי אינו שגור ומצוי בין בני אדם, הרי זה חשיב גנות ואסור, אבל אם אין דרך להקפיד על אותו כינוי, אין זה נחשב לגנות. עיין שם. ולפי דרכו, כיום שרגילים לכנות אדם שלא יודעים את שמו בשם "ג'ינג'י", לכאורה אין לחוש בזה לאיסורא כשאינו מתכון לביישו, מפני שאין רגילות להקפיד על כך.

מגילה כ״ז ב:י״ט

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זַכַּאי בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא כִּנִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵירִי

Megillah 27b:19

The Gemara presents the first incident: Rabbi Zakkai was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I never urinated within four cubits of a place that had been used for prayer. Nor did I ever call my fellow by a nickname. And I never neglected the mitzva of sanctifying the day of Shabbat over wine. I was meticulous about this mitzva to the extent that I had an elderly mother, and once, when I did not have wine, she sold the kerchief that was on her head, and from the proceeds she brought me wine upon which to do the mitzva of sanctifying the day.

מגילה כ״ח א:כ״א

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זֵירָא בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי בַּחֲנִיכָתוֹ וְאָמְרִי לַהּ בַּחֲכִינָתוֹ

Megillah 28a:21

The Gemara presents a similar incident: Rabbi Zeira was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I was never angry inside my house with members of my household who acted against my wishes. Nor did I ever walk ahead of someone who was a greater Torah scholar than me. Nor did I ever meditate upon words of Torah in filthy alleyways, as doing so is a disgrace to the Torah. Nor did I ever walk four cubits without meditating on words of Torah or without wearing phylacteries. Nor did I ever sleep in a study hall, neither a deep sleep or a brief nap. Nor did I ever rejoice when my fellow stumbled. Nor did I ever call my fellow by his derogatory nickname [ḥanikhato]. And some say that he said: I never called my fellow by his nickname [ḥakhinato], i.e., even one that is not derogatory.

רש"י על מגילה כ״ח א:כ״א:ג׳

בחניכתו - אם כינו שם לחבירו לגנאי:

Rashi on Megillah 28a:21:3

...

רש"י על מגילה כ״ח א:כ״א:ד׳

ואמרי לה בחכינתו - אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו.

Rashi on Megillah 28a:21:4

...

וראיתי בספר והארכת ימים (מהדו"ג סימן כו) שכתב, שיש עצה פשוטה כדי לדעת אם חבירו מקפיד ומתבייש מהכינוי, והיא - שיחשוב על עצמו אם היה רוצה שיכנו אותו בכינוי זה.
ועל כל פנים, ראוי ונכון להימנע מלכנות שום שם לחבירו אפילו שחברו אינו מקפיד על כך ומזה שהאריכו ימים בשל כך, נלמד שראוי ונכון לא לכנות שום שם לחבירו אלא לקוראו בשמו, ואם לא מכיר את שמו אזי ישתדל לקרוא לו ללא הזכרת כינוי שמות.

משנה אבות א׳:ו׳

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

Pirkei Avot 1:6

(6) Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.