(א) מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
(ב) לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃
(ג) לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃
(ד) לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃
(ה) יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃
(ו) לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃
__________________________
(ז) יִרְאַ֣ת ה' רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ (פ)
(1) The proverbs of Shlomo/Solomon, son of David, king of Israel:
(2) To make known words of wisdom and discipline; to make words of understanding discernible;
(3) To accept wise discipline, Righteousness, and justice, and fairness;
(4) To provide the simple with cleverness, The young with knowledge and planning.
(5) —that the wise man may hear and gain even more wisdom; and a discerning man will acquire strategies;
(6) To understand parables and metaphors, The words of the wise and their enigmas.
______________________________
(7) Awe of God is the beginning of knowledge; fools scorn wisdom and discipline.
דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב, ט): וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, אִלּוּ אָדָם אַחֵר אֲמָרָן הָיִיתָ צָרִיךְ לָכוֹף אָזְנֶיךָ וְלִשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְיוֹתֵר שֶׁאֲמָרָן שְׁלֹמֹה. וְאִלּוּ מִדַּעְתּוֹ אֲמָרָן, הָיִיתָ צָרִיךְ לָכוֹף אָזְנֶיךָ וּלְשָׁמְעָם, וְיוֹתֵר שֶׁאֲמָרָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה, וְאִזֵּן דִּבְרֵי תוֹרָה, וְחִקֵּר דִּבְרֵי תוֹרָה, עָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה. וְאַתְּ מוֹצֵא שֶׁעַד שֶׁלֹא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיְתָה דּוּגְמָא. רַב נַחְמָן [אמר תרתין], רַב נַחְמָן אָמַר לְפָלָטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְכָל שֶׁהָיָה נִכְנַס בְּתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַפֶּתַח, בָּא פִּקֵחַ אֶחָד וְנָטַל הַפְּקַעַת וּתְלָאָהּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח, הָיוּ הַכֹּל נִכְנָסִים וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת. כָּךְ עַד שֶׁלֹא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. רַב נַחְמָן [אמר לישנא חורי], לְחוּרְשָׁא שֶׁל קַנִּים וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהִכָּנֵס בָּהּ, וּבָא פִּקֵחַ אֶחָד וְנָטַל אֶת הַמַּגָּל וְכִסֵּחַ, הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיוֹצְאִין, כָּךְ שְׁלֹמֹה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְקֻפָּה גְדוֹלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְלֹא הָיָה לָהּ אֹזֶן, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל, וּבָא פִּקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנַיִם. כָּךְ עַד שֶׁלֹא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שֵׁילָא לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִין וְלֹא הָיָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִין וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה, בָּא אָדָם אֶחָד וְסִפֵּק לָהּ חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָא בִּמְשִׁיחָא, וְדָלָה מִמֶּנָּה, וְשָׁתָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין וְשׁוֹתִין. כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל, עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מִשְׁלוֹתָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה עָמַד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, לֹא עַל יְדֵי פְּתִילָה כְּאִיסָר הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ, כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יִהְיֶה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹמֹה עַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה עָמַד עַל דִּקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר דִּבְרֵי תוֹרָה בָּרַבִּים זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָלָיו, וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִשְּׁלֹמֹה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאָמַר דִּבְרֵי תוֹרָה בָּרַבִּים, זָכָה שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים.
דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, כג): לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ, לִבּוֹ שֶׁל חָכָם מָלֵא חָכְמָה, מִי יַשְׂכִּיל עָלָיו וּמִי מַחְכִּים עָלָיו, פִּיהוּ, פּוּמֵיהּ מַחְכִּים עֲלוֹי, פּוּמֵיהּ מוֹרֶה עֲלוֹי. (משלי טז, כג): וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא דִבְרֵי תוֹרָה מִלִּבּוֹ מוֹסִיף עַל לִקְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְהִיא נְתוּנָה בְּזָוִית אַחַת וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ, בָּא אֶחָד וּפִנָּה אוֹתָהּ וְיָדְעוּ הַכֹּל מַה בְּתוֹכָהּ. כָּךְ לִבּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הָיָה מָלֵא חָכְמָה וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בְּתוֹכָהּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים, יָדְעוּ הַכֹּל חָכְמָתוֹ. וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח, לֶקַח שֶׁהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, עִילָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, יג): וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, מַהוּ וְלָתוּר, לְהֵעָשׂוֹת תַּיָּר בַּחָכְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, ב): וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, מַאן דִּקְרָא טַבְוָואוּת נֵיזֵיל לְגַבֵּיהּ, מַאן דִּתְנֵי טַבְוָואוּת נֵיזֵיל לְגַבֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לָתוּר בַּחָכְמָה. דָּבָר אַחֵר, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר, לָתוּר וּלְהוֹתִיר, הָדֵין פַּיְיטָנָא כַּד עָבֵיד אַלְפָא בֵּיתָא זִמְנִין מִיחַסֵּל לָהּ וְזִמְנִין דְּלֵית מִיחַסֵּל לָהּ, בְּרַם שְׁלֹמֹה עֲבַד אַלְפֵי בֵּיתָא וְחַמְשָׁא אָתִין יְתֵרִין עָלָיו, דִּכְתִיב (מלכים א ה, יב): וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, וַיְהִי שִׁירוֹ שֶׁל אֶלֶף חֲמִשָּׁה. וְלֹא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בִּלְבַד הָיָה תָּיֵיר שְׁלֹמֹה, אֶלָּא (קהלת א, יג): עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כְּגוֹן הֵיאַךְ מַמְתִּיקִין אֶת הַחַרְדָּל, הֵיאַךְ מַמְתִּיקִין אֶת הַתּוּרְמְסִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר דִּבְרֵי תוֹרָה אִילַלְתָּ, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין אֲנִי מְקַפֵּחַ שְׂכָרֶךָ, הֲרֵינִי מַשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים הַלָּלוּ: מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים.
אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין
But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool? The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes?
מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא
It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא פיפיורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט נורא מקמי אינשי אמרי ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו]
When they were walking, Onkelos said to the troop of soldiers: I will say a mere statement to you: A minor official [nifyora] holds a torch before a high official [apifyora], the high official holds a torch for a duke [dukasa], a duke for the governor, and the governor for the ruler [koma]. Does the ruler hold a torch before the common people? The soldiers said to Onkelos: No. Onkelos said to them: Yet the Holy One, Blessed be He, holds a torch before the Jewish people, as it is written: “And the Lord went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way, and by night in a pillar of fire, to give them light” (Exodus 13:21). They all converted.
אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי
§ The Gemara mentions other Romans who converted to Judaism. It relates: Onkelos bar Kelonimos converted to Judaism. The Roman emperor sent a troop [gunda] of Roman soldiers after him to seize Onkelos and bring him to the emperor. Onkelos drew them toward him with verses that he cited and learned with them, and they converted. The emperor then sent another troop of Roman soldiers after him, and said to them: Do not say anything to him, so that he cannot convince you with his arguments. The troops followed this instruction, and took Onkelos with them.
(ט) וַיִּתֵּן֩ אֱלֹקִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ (י) וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵֽחָכְמַ֖ת כָּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃ (יא) וַיֶּחְכַּם֮ מִכָּל־הָֽאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃ (יב) וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃ (יג) וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָֽעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃ (יד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חָכְמָתֽוֹ׃ (ס)
(9) God endowed Solomon with wisdom and discernment in great measure, with understanding as vast as the sands on the seashore. (10) Solomon’s wisdom was greater than the wisdom of all the Kedemites and than all the wisdom of the Egyptians. (11) He was the wisest of all men: [wiser] than Ethan the Ezrahite, and Heman, Chalkol, and Darda the sons of Mahol. His fame spread among all the surrounding nations. (12) He composed three thousand proverbs, and his songs numbered one thousand and five. (13) He discoursed about trees, from the cedar in Lebanon to the hyssop that grows out of the wall; and he discoursed about beasts, birds, creeping things, and fishes. (14) Men of all peoples came to hear Solomon’s wisdom, [sent] by all the kings of the earth who had heard of his wisdom.
(א) שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל. שְׁלשֶׁת לִמּוּדֵי מְשָׁלוֹת, שָׁלשׁ פְּעָמִים כָּתוּב 'מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה' בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי. (ב) וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה. שְׁלשָׁה אֵלֶּה, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וְקֹהֶלֶת. (ג) וָאָלֶף. בְּכָל אֶחָד כְּדַי הוּא לִלְמֹד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁהָיָה אוֹמֵר בְּכָל פָּסוּק שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, וְעַל כָּל מָשָׁל, אֶלֶף וַחֲמִשָּׁה טְעָמִים. (א) וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים. מָה רְפוּאַת כָּל אֶחָד, וְעֵץ פְּלוֹנִי יָפֶה לְבִנְיָן פְּלוֹנִי, וְלִטַּע בְּקַרְקַע פְּלוֹנִית וְכֵן עַל הַבְּהֵמָה, מָה רְפוּאָתָהּ, וְעִקַּר גִּדּוּלֶיהָ וּמַאֲכָלָהּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: מָה רָאָה מְצֹרָע לִטָּהֵר בְּגָבוֹהַּ שֶׁבַּגְּבוֹהִים, וּבְנָמוּךְ שֶׁבַּנְּמוּכִים. וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף, מָה רָאָה זֶה לִהְיוֹת כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה בְּסִימָן אֶחָד, וְזֶה בִּשְׁנֵי סִימָנִין, וְדָגִים וַחֲגָבִים בְּלֹא כְלוּם.
(1) Three thousand parables. Three parabolical studies [=אלפים]. It is written three times, “the proverbs of Shlomo,” in the book of Mishlei. (2) And his songs numbered [one thousand and] five. The above three, and Shir Hashirim and Koheles. (3) One thousand. Each on its own is worthy of studying [=ואלף]. The Midrash Aggadah [states that Shlomo’s wisdom] enabled him to say three thousand allegories for each verse, and for each of the allegories [he was able to say] one thousand and five reasons. (1) He spoke of trees. Which medical remedy is derived from each [tree], and that a particular tree is best suited for that type of building or to be planted in a particular field. And similarly regarding to animals, what is its cure and the vital elements needed for its development and its food. The Midrash Aggadah [expounds]: Why did God see [fit] that a leper becomes ritually clean with the tallest of the tall [trees] and the lowest of the low [trees]? “And of the animals and the fowl,” why did God see fit that this one should become permissible through Shechitah, by severing one organ, and this one, by [severing] both [organs], and fish and grasshoppers without anything [i.e., slaughtering].
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן:
The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead.
מושלי משלים. לשון הר"ב כגון ממשלות שועלים וכו'. וז"ל רש"י מושלי משלות לתת (אות) אמלתא וטעם לחכמה ליכנס בה בשערי בינה כגון ממשלות שועלים כו' ע"כ. וללשון זה ניחא לישנא דכגון. וכן ממשלות ומ"ם ראשונה במקום מן:
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורש' כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפ' חלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:
These too are Solomon’s proverbs, which...maintained When Hezekiah was appointed king, he returned to expound upon them [Solomon’s proverbs]. Now he placed disciples in every city, as it is stated in chapter “Chelek” (Sanh. 94b): “They searched from Dan to Beersheba and could not find an ignoramus.”
(טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹקִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹקִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹקִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
(16) God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars. (17) And God set them in the expanse of the sky to shine upon the earth, (18) to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good.
(כז) עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃
(27) Therefore the bards would recite: “Come to Heshbon; firmly built And well founded is Sihon’s city.
(ז) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
(7) He took up his theme, and said: From Aram has Balak brought me, Moab’s king from the hills of the East: Come, curse me Jacob, Come, tell Israel’s doom!
(ג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
(3) Taking up his theme, he said: Word of Balaam son of Beor, Word of the man whose eye is true,
(טו) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
(15) He took up his theme, and said: Word of Balaam son of Beor, Word of the man whose eye is true,
(כ) וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
(20) He saw Amalek and, taking up his theme, he said: A leading nation is Amalek; But its fate is to perish forever.
(כא) וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃
(21) He saw the Kenites and, taking up his theme, he said: Though your abode be secure, And your nest be set among cliffs,
(כג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃
(23) He took up his theme and said: Alas, who can survive except God has willed it!
(לז) וְהָיִ֣יתָ לְשַׁמָּ֔ה לְמָשָׁ֖ל וְלִשְׁנִינָ֑ה בְּכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁר־יְנַהֶגְךָ֥ ה' שָֽׁמָּה׃
(37) You shall be a consternation, a proverb, and a byword among all the peoples to which the LORD will drive you.