Ezra 8 - The missing Levi'im

(א) וְאֵ֛לֶּה רָאשֵׁ֥י אֲבֹתֵיהֶ֖ם וְהִתְיַחְשָׂ֑ם הָעֹלִ֣ים עִמִּ֗י בְּמַלְכ֛וּת אַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ מִבָּבֶֽל׃ (ס) (ב) מִבְּנֵ֤י פִֽינְחָס֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם (ס) מִבְּנֵ֥י אִיתָמָ֖ר דָּנִיֵּ֑אל (ס) מִבְּנֵ֥י דָוִ֖יד חַטּֽוּשׁ׃ (ס) (ג) מִבְּנֵ֣י שְׁכַנְיָ֔ה (ס) מִבְּנֵ֥י פַרְעֹ֖שׁ זְכַרְיָ֑ה וְעִמּ֛וֹ הִתְיַחֵ֥שׂ לִזְכָרִ֖ים מֵאָ֥ה וַחֲמִשִּֽׁים׃ (ס) (ד) מִבְּנֵי֙ פַּחַ֣ת מוֹאָ֔ב אֶלְיְהֽוֹעֵינַ֖י בֶּן־זְרַֽחְיָ֑ה וְעִמּ֖וֹ מָאתַ֥יִם הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (ה) מִבְּנֵ֥י שְׁכַנְיָ֖ה בֶּן־יַחֲזִיאֵ֑ל וְעִמּ֕וֹ שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (ו) וּמִבְּנֵ֣י עָדִ֔ין עֶ֖בֶד בֶּן־יוֹנָתָ֑ן וְעִמּ֖וֹ חֲמִשִּׁ֥ים הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (ז) וּמִבְּנֵ֣י עֵילָ֔ם יְשַֽׁעְיָ֖ה בֶּן־עֲתַלְיָ֑ה וְעִמּ֖וֹ שִׁבְעִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (ח) וּמִבְּנֵ֣י שְׁפַטְיָ֔ה זְבַדְיָ֖ה בֶּן־מִֽיכָאֵ֑ל וְעִמּ֖וֹ שְׁמֹנִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (ט) מִבְּנֵ֣י יוֹאָ֔ב עֹבַדְיָ֖ה בֶּן־יְחִיאֵ֑ל וְעִמּ֕וֹ מָאתַ֛יִם וּשְׁמֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (י) וּמִבְּנֵ֥י שְׁלוֹמִ֖ית בֶּן־יוֹסִפְיָ֑ה וְעִמּ֕וֹ מֵאָ֥ה וְשִׁשִּׁ֖ים הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (יא) וּמִבְּנֵ֣י בֵבַ֔י זְכַרְיָ֖ה בֶּן־בֵּבָ֑י וְעִמּ֕וֹ עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָ֖ה הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (יב) וּמִבְּנֵ֣י עַזְגָּ֔ד יוֹחָנָ֖ן בֶּן־הַקָּטָ֑ן וְעִמּ֕וֹ מֵאָ֥ה וַעֲשָׂרָ֖ה הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (יג) וּמִבְּנֵ֣י אֲדֹנִיקָם֮ אַחֲרֹנִים֒ וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם אֱלִיפֶ֖לֶט יְעִיאֵ֣ל וּֽשְׁמַעְיָ֑ה וְעִמָּהֶ֖ם שִׁשִּׁ֥ים הַזְּכָרִֽים׃ (ס) (יד) וּמִבְּנֵ֥י בִגְוַ֖י עוּתַ֣י וזבוד [וְזַכּ֑וּר] וְעִמּ֖וֹ שִׁבְעִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃ (פ) (טו) וָֽאֶקְבְּצֵ֗ם אֶל־הַנָּהָר֙ הַבָּ֣א אֶֽל־אַהֲוָ֔א וַנַּחֲנֶ֥ה שָׁ֖ם יָמִ֣ים שְׁלֹשָׁ֑ה וָאָבִ֤ינָה בָעָם֙ וּבַכֹּ֣הֲנִ֔ים וּמִבְּנֵ֥י לֵוִ֖י לֹא־מָצָ֥אתִי שָֽׁם׃ (טז) וָאֶשְׁלְחָ֡ה לֶאֱלִיעֶ֡זֶר לַאֲרִיאֵ֡ל לִֽ֠שְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָ֨ן וּלְיָרִ֜יב וּלְאֶלְנָתָ֧ן וּלְנָתָ֛ן וְלִזְכַרְיָ֥ה וְלִמְשֻׁלָּ֖ם רָאשִׁ֑ים וּלְיוֹיָרִ֥יב וּלְאֶלְנָתָ֖ן מְבִינִֽים׃ (יז) ואוצאה [וָאֲצַוֶּ֤ה] אוֹתָם֙ עַל־אִדּ֣וֹ הָרֹ֔אשׁ בְּכָסִפְיָ֖א הַמָּק֑וֹם וָאָשִׂימָה֩ בְּפִיהֶ֨ם דְּבָרִ֜ים לְ֠דַבֵּר אֶל־אִדּ֨וֹ אָחִ֤יו הנתונים [הַנְּתִינִים֙] בְּכָסִפְיָ֣א הַמָּק֔וֹם לְהָֽבִיא־לָ֥נוּ מְשָׁרְתִ֖ים לְבֵ֥ית אֱלֹקֵֽינוּ׃ (יח) וַיָּבִ֨יאּוּ לָ֜נוּ כְּיַד־אֱלֹקֵ֨ינוּ הַטּוֹבָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אִ֣ישׁ שֶׂ֔כֶל מִבְּנֵ֣י מַחְלִ֔י בֶּן־לֵוִ֖י בֶּן־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה וּבָנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁמֹנָ֥ה עָשָֽׂר׃ (יט) וְאֶת־חֲשַׁבְיָ֔ה וְאִתּ֥וֹ יְשַֽׁעְיָ֖ה מִבְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֶחָ֥יו וּבְנֵיהֶ֖ם עֶשְׂרִֽים׃ (ס) (כ) וּמִן־הַנְּתִינִ֗ים שֶׁנָּתַ֨ן דָּוִ֤יד וְהַשָּׂרִים֙ לַעֲבֹדַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם נְתִינִ֖ים מָאתַ֣יִם וְעֶשְׂרִ֑ים כֻּלָּ֖ם נִקְּב֥וּ בְשֵׁמֽוֹת׃ (כא) וָאֶקְרָ֨א שָׁ֥ם צוֹם֙ עַל־הַנָּהָ֣ר אַהֲוָ֔א לְהִתְעַנּ֖וֹת לִפְנֵ֣י אֱלֹקֵ֑ינוּ לְבַקֵּ֤שׁ מִמֶּ֙נּוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְשָׁרָ֔ה לָ֥נוּ וּלְטַפֵּ֖נוּ וּלְכָל־רְכוּשֵֽׁנוּ׃ (כב) כִּ֣י בֹ֗שְׁתִּי לִשְׁא֤וֹל מִן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חַ֣יִל וּפָרָשִׁ֔ים לְעָזְרֵ֥נוּ מֵאוֹיֵ֖ב בַּדָּ֑רֶךְ כִּֽי־אָמַ֨רְנוּ לַמֶּ֜לֶךְ לֵאמֹ֗ר יַד־אֱלֹקֵ֤ינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו֙ לְטוֹבָ֔ה וְעֻזּ֣וֹ וְאַפּ֔וֹ עַ֖ל כָּל־עֹזְבָֽיו׃ (כג) וַנָּצ֛וּמָה וַנְּבַקְשָׁ֥ה מֵאֱלֹקֵ֖ינוּ עַל־זֹ֑את וַיֵּעָתֵ֖ר לָֽנוּ׃ (כד) וָאַבְדִּ֛ילָה מִשָּׂרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר לְשֵׁרֵֽבְיָ֣ה חֲשַׁבְיָ֔ה וְעִמָּהֶ֥ם מֵאֲחֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה׃ (כה) ואשקולה [וָאֶשְׁקֳלָ֣ה] לָהֶ֔ם אֶת־הַכֶּ֥סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכֵּלִ֑ים תְּרוּמַ֣ת בֵּית־אֱלֹקֵ֗ינוּ הַהֵרִ֙ימוּ֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְיֹעֲצָ֣יו וְשָׂרָ֔יו וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּמְצָאִֽים׃ (כו) וָאֶשְׁקֲלָ֨ה עַל־יָדָ֜ם כֶּ֗סֶף כִּכָּרִים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֔ים וּכְלֵי־כֶ֥סֶף מֵאָ֖ה לְכִכָּרִ֑ים זָהָ֖ב מֵאָ֥ה כִכָּֽר׃ (כז) וּכְפֹרֵ֤י זָהָב֙ עֶשְׂרִ֔ים לַאֲדַרְכֹנִ֖ים אָ֑לֶף וּכְלֵ֨י נְחֹ֜שֶׁת מֻצְהָ֤ב טוֹבָה֙ שְׁנַ֔יִם חֲמוּדֹ֖ת כַּזָּהָֽב׃ (כח) וָאֹמְרָ֣ה אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֥ם קֹ֙דֶשׁ֙ לַה' וְהַכֵּלִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ נְדָבָ֔ה לַה' אֱלֹקֵ֥י אֲבֹתֵיכֶֽם׃ (כט) שִׁקְד֣וּ וְשִׁמְר֗וּ עַֽד־תִּשְׁקְל֡וּ לִפְנֵי֩ שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם וְשָׂרֵֽי־הָאָב֥וֹת לְיִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָ֑ם הַלִּשְׁכ֖וֹת בֵּ֥ית ה'׃ (ל) וְקִבְּלוּ֙ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מִשְׁקַ֛ל הַכֶּ֥סֶף וְהַזָּהָ֖ב וְהַכֵּלִ֑ים לְהָבִ֥יא לִירוּשָׁלִַ֖ם לְבֵ֥ית אֱלֹקֵֽינוּ׃ (פ) (לא) וַֽנִּסְעָ֞ה מִנְּהַ֣ר אַֽהֲוָ֗א בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֔וֹן לָלֶ֖כֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיַד־אֱלֹקֵ֙ינוּ֙ הָיְתָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וַיַּ֨צִּילֵ֔נוּ מִכַּ֥ף אוֹיֵ֛ב וְאוֹרֵ֖ב עַל־הַדָּֽרֶךְ׃ (לב) וַנָּב֖וֹא יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנֵּ֥שֶׁב שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה׃ (לג) וּבַיּ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י נִשְׁקַ֣ל הַכֶּסֶף֩ וְהַזָּהָ֨ב וְהַכֵּלִ֜ים בְּבֵ֣ית אֱלֹקֵ֗ינוּ עַ֠ל יַד־מְרֵמ֤וֹת בֶּן־אֽוּרִיָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְעִמּ֖וֹ אֶלְעָזָ֣ר בֶּן־פִּֽינְחָ֑ס וְעִמָּהֶ֞ם יוֹזָבָ֧ד בֶּן־יֵשׁ֛וּעַ וְנֽוֹעַדְיָ֥ה בֶן־בִּנּ֖וּי הַלְוִיִּֽם׃ (לד) בְּמִסְפָּ֥ר בְּמִשְׁקָ֖ל לַכֹּ֑ל וַיִּכָּתֵ֥ב כָּֽל־הַמִּשְׁקָ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ (פ) (לה) הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י בְנֵֽי־הַגּוֹלָ֜ה הִקְרִ֥יבוּ עֹל֣וֹת ׀ לֵאלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּרִ֨ים שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ אֵילִ֣ים ׀ תִּשְׁעִ֣ים וְשִׁשָּׁ֗ה כְּבָשִׂים֙ שִׁבְעִ֣ים וְשִׁבְעָ֔ה צְפִירֵ֥י חַטָּ֖את שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הַכֹּ֖ל עוֹלָ֥ה לַה'׃ (פ) (לו) וַֽיִּתְּנ֣וּ ׀ אֶת־דָּתֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי֙ הַמֶּ֔לֶךְ וּפַחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְנִשְּׂא֥וּ אֶת־הָעָ֖ם וְאֶת־בֵּֽית־הָאֱלֹקִֽים׃ (ס)

Ezra 8

(1) These are the chiefs of the clans and the register of the genealogy of those who came up with me from Babylon in the reign of King Artaxerxes: (2) Of the sons of Phinehas, Gershom; of the sons of Ithamar, Daniel; of the sons of David, Hattush. (3) Of the sons of Shecaniah: of the sons of Parosh, Zechariah; through him the genealogy of 150 males was registered. (4) Eliehoenai son of Zerahiah, of the sons of Pahathmoab, and with him 200 males. (5) Of the sons of Shecaniah son of Jahaziel; and with him 300 males. (6) And of the sons of Adin, Ebed son of Jonathan; and with him 50 males. (7) And of the sons of Elam, Jeshaiah son of Athaliah; and with him 70 males. (8) And of the sons of Shephatiah, Zebadiah son of Michael; and with him 80 males. (9) Of the sons of Joab, Obadiah son of Jehiel; and with him 218 males. (10) And of the sons of Shelomith, the son of Josiphiah; and with him 160 males. (11) And of the sons of Bebai, Zechariah son of Bebai; and with him 28 males. (12) And of the sons of Azgad, Johanan son of Hakkatan; and with him 110 males. (13) And of the sons of Adonikam, who were the last; and these are their names: Eliphelet, Jeiel, and Shemaiah; and with them 60 males. (14) And of the sons of Bigvai, Uthai and Zaccur; and with them 70 males. (15) These I assembled by the river that enters Ahava, and we encamped there for three days. I reviewed the people and the priests, but I did not find any Levites there. (16) I sent for Eliezer, Ariel, Shemaiah, Elnathan, Jarib, Elnathan, Nathan, Zechariah, and Meshullam, the leading men, and also for Joiarib and Elnathan, the instructors, (17) and I gave them an order for Iddo, the leader at the place [called] Casiphia. I gave them a message to convey to Iddo [and] his brother, temple-servants at the place [called] Casiphia, that they should bring us attendants for the House of our God. (18) Thanks to the benevolent care of our God for us, they brought us a capable man of the family of Mahli son of Levi son of Israel, and Sherebiah and his sons and brothers, 18 in all, (19) and Hashabiah, and with him Jeshaiah of the family of Merari, his brothers and their sons, 20 in all; (20) and of the temple servants whom David and the officers had appointed for the service of the Levites—220 temple servants, all of them listed by name. (21) I proclaimed a fast there by the Ahava River to afflict ourselves before our God to beseech Him for a smooth journey for us and for our children and for all our possessions; (22) for I was ashamed to ask the king for soldiers and horsemen to protect us against any enemy on the way, since we had told the king, “The benevolent care of our God is for all who seek Him, while His fierce anger is against all who forsake Him.” (23) So we fasted and besought our God for this, and He responded to our plea. (24) Then I selected twelve of the chiefs of the priests, namely Sherebiah and Hashabiah with ten of their brothers, (25) and I weighed out to them the silver, the gold, and the vessels, the contribution to the House of our God which the king, his counselors and officers, and all Israel who were present had made. (26) I entrusted to their safekeeping the weight of six hundred and fifty talents of silver, one hundred silver vessels of one talent each, one hundred talents of gold; (27) also, twenty gold bowls worth one thousand darics and two vessels of good, shining bronze, as precious as gold. (28) I said to them, “You are consecrated to the LORD, and the vessels are consecrated, and the silver and gold are a freewill offering to the LORD God of your fathers. (29) Guard them diligently until such time as you weigh them out in the presence of the officers of the priests and the Levites and the officers of the clans of Israel in Jerusalem in the chambers of the House of the LORD.” (30) So the priests and the Levites received the cargo of silver and gold and vessels by weight, to bring them to Jerusalem to the House of our God. (31) We set out for Jerusalem from the Ahava River on the twelfth of the first month. We enjoyed the care of our God, who saved us from enemy ambush on the journey. (32) We arrived in Jerusalem and stayed there three days. (33) On the fourth day the silver, gold, and vessels were weighed out in the House of our God into the keeping of Meremoth son of Uriah the priest, with whom was Eleazar son of Phinehas. Jozabad son of Jeshua, and Noadiah son of Binnui, the Levites, were with them. (34) Everything accorded as to number and weight, the entire cargo being recorded at that time. (35) The returning exiles who arrived from captivity made burnt offerings to the God of Israel: twelve bulls for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven lambs and twelve he-goats as a purification offering, all this a burnt offering to the LORD. (36) They handed the royal orders to the king’s satraps and the governors of the province of Beyond the River who gave support to the people and the House of God.

Where have the Levi'im gone?

עזרא ח׳:ט״ו

וָֽאֶקְבְּצֵ֗ם אֶל־הַנָּהָר֙ הַבָּ֣א אֶֽל־אַהֲוָ֔א וַנַּחֲנֶ֥ה שָׁ֖ם יָמִ֣ים שְׁלֹשָׁ֑ה וָאָבִ֤ינָה בָעָם֙ וּבַכֹּ֣הֲנִ֔ים וּמִבְּנֵ֥י לֵוִ֖י לֹא־מָצָ֥אתִי שָֽׁם׃

Ezra 8:15

These I assembled by the river that enters Ahava, and we encamped there for three days. I reviewed the people and the priests, but I did not find any Levites there.

Option 1 - They were embarrassed and didn't want to come back

תהילים קל״ז

(א) עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃ (ב) עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃ (ג) כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃ (ד) אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־ה' עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃ (ה) אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃ (ו) תִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃ (ז) זְכֹ֤ר ה' ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃ (ח) בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ׃ (ט) אַשְׁרֵ֤י ׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע׃

Psalms 137

(1) By the rivers of Babylon, there we sat, sat and wept, as we thought of Zion. (2) There on the poplars we hung up our lyres, (3) for our captors asked us there for songs, our tormentors, for amusement, “Sing us one of the songs of Zion.” (4) How can we sing a song of the LORD on alien soil? (5) If I forget you, O Jerusalem, let my right hand wither; (6) let my tongue stick to my palate if I cease to think of you, if I do not keep Jerusalem in memory even at my happiest hour. (7) Remember, O LORD, against the Edomites the day of Jerusalem’s fall; how they cried, “Strip her, strip her to her very foundations!” (8) Fair Babylon, you predator, a blessing on him who repays you in kind what you have inflicted on us; (9) a blessing on him who seizes your babies and dashes them against the rocks!

רש"י על תהילים קל״ז:א׳:א׳

על נהרות בבל שם ישבנו. כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמו שהיו משוררין על הדוכן:

Rashi on Psalms 137:1:1

By the rivers of Babylon, there we sat when we went down into exile, and Nebuchadnezzar asked them to sing for him as they used to sing on the stage.

מדרש תהילים קל״ז:א׳

. שירו לנו משיר ציון. לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר. מראים אצבעותיהם ואומרים היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו. וכן הוא אומר (עזרא ח טו) אקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וגו'. (שם) מבני לוי לא מצאתי שם. שם היו אלא שלא היו יכולים להקיש בכנורות.

Midrash Tehillim 137:1

...

מצודת דוד על עזרא ח׳:ט״ו:ג׳

לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):

Metzudat David on Ezra 8:15:3

...

רש"י על קידושין ס״ט ב:ו׳:א׳

ואבינה בעם - מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו:

Rashi on Kiddushin 69b:6:1

...

Option 2 - They didn't want to come back but they should have

חולין קל״א ב:י״א

אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו משקל מינייהו מי אמר אלא כגון זרוע ולא זרוע ומאי ניהו ראשית הגז

Chullin 131b:11

The Gemara persists: One can say that Ezra penalized them and decreed that we should not give them first tithe, but did he say that first tithe should even be taken from them and given to the priests?

יבמות פ״ו ב:ד׳

איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר פליגי בה רבי יונתן וסביא חד אמר שלא עלו בימי עזרא וח"א כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן

Yevamot 86b:4

§ It was stated that amora’im disagreed about the following question: For what reason did the Sages penalize the Levites with regard to their tithe, by declaring that it may be given to priests as well? Rabbi Yonatan and the Elders who were with him disagree with regard to this matter. One said it was because they did not ascend, i.e., immigrate to the land of Israel, in the days of Ezra. And one said that it was not a penalty at all, but they gave the first tithe to the priests so that they could rely on it during their days of impurity. Because it is prohibited for priests to consume teruma while in a state of impurity, they would have had nothing to eat if they were dependent exclusively on teruma. It is permitted, however, to eat the tithe while impure.

משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:ד׳

אֵין מוֹצִיאִין הַמַּעֲשֵׂר מִיַּד הַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כו) "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְכֵן כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִכֹּהֵן לְכֹהֵן. וְעֶזְרָא קָנַס אֶת הַלְוִיִּם בִּזְמַנּוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לָהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֶלָּא יִנָּתֵן לַכֹּהֲנִים לְפִי שֶׁלֹּא עָלוּ עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם:

Mishneh Torah, Tithes 1:4

...

DJERBA (Jerba), island off the coast of Tunisia. In ancient times it was an important Phoenician trading center. According to the local tradition, the Jewish settlement there is very old. It maintains that the Jews came there during the reign of *Solomon and founded the present al-Ḥāra al-Kabīra (the "Big Quarter"). A family of priests fleeing Jerusalem in the year 70 C.E. is said to have transported one of the Temple gates to Djerba. It is believed to be enclosed in the Bezalel synagogue, known as al-Gharība (the "extraordinary") of the Ḥāra al-Ṣaghīra (the "Small Quarter"), which is situated in the center of the island. The Gharība was a much frequented place of pilgrimage. The Jewish population consisted mainly of kohanim (priests) with a small sprinkling of others, although there were no levites among the residents. According to tradition, the absence of levites on the island is the result of a curse against them by *Ezra because they refused to answer his request to send levites to Ereẓ Israel (cf. Ezra 8:15), and they all died.
Jewish virtual library

Option 3 - They had lost their role

דברי הימים ב י״א:י״ג-ט״ו

(יג) וְהַכֹּהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל הִֽתְיַצְּב֥וּ עָלָ֖יו מִכָּל־גְּבוּלָֽם׃ (יד) כִּֽי־עָזְב֣וּ הַלְוִיִּ֗ם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם֙ וַאֲחֻזָּתָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ לִיהוּדָ֖ה וְלִֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־הִזְנִיחָ֤ם יָֽרָבְעָם֙ וּבָנָ֔יו מִכַּהֵ֖ן לַה'׃ (טו) וַיַּֽעֲמֶד־לוֹ֙ כֹּֽהֲנִ֔ים לַבָּמ֖וֹת וְלַשְּׂעִירִ֑ים וְלָעֲגָלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

II Chronicles 11:13-15

(13) The priests and the Levites, from all their territories throughout Israel, presented themselves to him. (14) The Levites had left their pasturelands and their holdings and had set out for Judah and Jerusalem, for Jeroboam and his sons had prevented them from serving the LORD, (15) having appointed his own priests for the shrines, goat-demons, and calves which he had made.

רש"י על דברי הימים ב י״א:י״ד:ב׳

כי הזניחם ירבעם. הזניחם מלעבוד ומכהן לה':

Rashi on II Chronicles 11:14:2

because Jeroboam...had coerced them to abandon He coerced them to abandon serving and ministering to the Lord.

מלכים א י״ב

(כה) וַיִּ֨בֶן יָרָבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃ (כו) וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ (כז) אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־ה' בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ (כח) וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹקֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כט) וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃ (ל) וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃ (לא) וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (לב) וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ (לג) וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מלבד [מִלִּבּ֑וֹ] וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ (פ)

I Kings 12

(25) Jeroboam fortified Shechem in the hill country of Ephraim and resided there; he moved out from there and fortified Penuel. (26) Jeroboam said to himself, “Now the kingdom may well return to the House of David. (27) If these people still go up to offer sacrifices at the House of the LORD in Jerusalem, the heart of these people will turn back to their master, King Rehoboam of Judah; they will kill me and go back to King Rehoboam of Judah.” (28) So the king took counsel and made two golden calves. He said to the people, “You have been going up to Jerusalem long enough. This is your god, O Israel, who brought you up from the land of Egypt!” (29) He set up one in Bethel and placed the other in Dan. (30) That proved to be a cause of guilt, for the people went to worship [the calf at Bethel and] the one at Dan. (31) He also made cult places and appointed priests from the ranks of the people who were not of Levite descent. (32) He stationed at Bethel the priests of the shrines that he had appointed to sacrifice to the calves that he had made. And Jeroboam established a festival on the fifteenth day of the eighth month; in imitation of the festival in Judah, he established one at Bethel, and he ascended the altar [there]. (33) On the fifteenth day of the eighth month—the month in which he had contrived of his own mind to establish a festival for the Israelites—Jeroboam ascended the altar that he had made in Bethel.

אברבנאל על מלכים א י״ב:ל״א:א׳

ואמרו אחרי זה ויעש את בית במות, הוא ספור מה שעשה ירבעם להרחיק העם מלכת ירושלם, והוא שעשה שני בתים לבמות לעלות עליהן עולה וזבח, ושם האחת בדן, ועל אותו של דן אמר ויעש את בית במות וגומר, ויעש כהנים וגומר, ויעש ירבעם חג, ר"ל שעשה בדן בית אחת, והיו שם לא מזבח אחד בלבד כמו שהיה בירושלם מזבח אחד בלבד, כי אם במות הרבה, ושעשה כהנים מקצות העם, ר"ל מכל העם שלא היו משבט לוי, והיה זה לדעתו לפי שהיה ענין המלכות כענין הכהונה, שהיו כל המלכים מזרע דוד כמו שהיו הכהנים מזרע אהרן, וחשב ירבעם להסיר שני השרשים האלה, ולכן חשב שכמו שעקר המלכות מזרע דוד היה ראוי שתעקר הכהונה מזרע אהרן, וחשב עם זה לפייס העם ולפטור אותם מהמעשרות ושאר מתנות כהונה שהיו נותנים ללויים ולכהנים חלף עבודתם, גם עשה הערים שהיו להם לשבת ומגרשיהם כלם קרקעות לישראל, כי רצה שכל אדם יקריב את קרבנו בבמה ולא יצטרך אליו כהן ולא לוי ולא יתנו מתנותם לאחר וחז"ל אמרו (עיין רד"ק) כי בני לוי לא רצו לעבוד בבמות אשר בנה ירבעם, ולכן גרשם והלכו לעבוד בירושלם, כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב' י"א י"ג) כי עזבו הלויים את מגרשיהם ואחוזתם וילכו ליהודה בירושלם כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן לה'', ר"ל שהרחיקם מקחת מעשרותיה' ונחלתם שהם כהונתם, או יהיה פירושו מכהן לה'', כי הזניחום מסבת היותם מכהנים לה'' בבית המקדש:

Abarbanel on I Kings 12:31:1

...

Why did Ezra want the Levi'im? What is their role?

Guardians of Kedusha/Kedusha enablers and Torah representatives?

משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ב׳

עֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן הִיא שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ. וְיִהְיוּ מֵהֶן שׁוֹעֲרִין לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ וּלְהָגִיף דַּלְתוֹתָיו. וְיִהְיוּ מֵהֶן מְשׁוֹרְרִין לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן בְּכָל יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ז) "וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם". אֵי זֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה' הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה. וּמָתַי אוֹמֵר שִׁירָה עַל כָּל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר הַחוֹבָה וְעַל שַׁלְמֵי עֲצֶרֶת בְּעֵת נִסּוּךְ הַיַּיִן. אֲבָל עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין הַצִּבּוּר לְקַיִץ לַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן הַנְּסָכִין הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן. אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה:

Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those Who Serve Therein 3:2

Their function was to guard the Temple. Some of them acted as gatekeepers, to open the gates of the sanctuary and to shut its doors; while some served as singers, to chant during the daily offerings.— —

אורח חיים קכ״ח:ו׳

אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יצוק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו (ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:6

Even though the kohanim have washed their hands in the morning, they go back and wash their hands again until the wrist (that is, the joint connecting the hand and the arm). The Levi pours water on their hands, and prior to this, the Levi washes his [own] hands. Ram"a: We do not have the custom that the Levis wash their hands first; rather they rely on their morning's washing.

משפטי עוזיאל, חלק ג, אורח חיים מהד' תניינא ח׳:י״ג

אבל מכל מקום לא מצאנו דבר זה בתלמוד ולא בדברי הפוסקים הראשונים, וכנראה שגם בזמנו ובמקומו של מרן הבית יוסף לא היתה נהוגה יציקת מים כלל, שכתב: ושמעתי שכן היו עושים בספרד, ליטול ידים סמוך לנשיאות כפים ושהיו הלוים יוצקים מים, ולא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלוים עד שזכני ה' ומצאתיו מפורש בזוהר וכו', וכן קבע בהלכותיו, והלוי יצוק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו (שו"ע או"ח סימן קכ"ח סעיף ו'), ומנהג זה נתפשט בכל ישראל ומנהגם של ישראל תורה היא.

Mishpetei Uziel, Volume III, Orach Chayim 8:13

...

פניני הלכה, תפילה כ׳:ו׳:ד׳

מהזוהר משמע שנטילה זו נועדה לקדש את הכהנים ואת ידיהם לקראת הברכה. וכדי להוסיף קדושה על קדושה, נהגו שלוי יצוק מים על-ידי הכהנים. וכשאין בבית-הכנסת לוי, רצוי שבכור, שיש בו קצת קדושה, יטול את ידי הכהנים. וכשאין שם לוי או בכור – יטול הכהן את ידיו בעצמו (שו"ע או"ח קכח, ו; משנה ברורה קכח, כב).

Peninei Halakhah, Prayer 20:6:4

It seems from the Zohar that this washing was intended to sanctify the Kohanim, and their hands, in preparation for the berachah. In order to increase the level of sanctity, it is customary that a Levi pour the water on the hands of the Kohanim. When there is no Levi present in the synagogue, it is advisable that a firstborn, who possesses some amount of sanctity, wash the hands of the Kohanim. In the absence of a Levi and a firstborn, the Kohen washes his own hands (Shulchan Aruch 128:6; Mishnah Berurah 22).

דברים ל״ג:י׳

יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃

Deuteronomy 33:10

They shall teach Your laws to Jacob And Your instructions to Israel. They shall offer You incense to savor And whole-offerings on Your altar.

משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל י״ג:י״ב

וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג י) "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יא) "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ". וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כ) "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ":

Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee 13:12

Why were the Levites not allotted land in Eretz Yisrael or a share in its booty along with their brethren? Because they were singled out to serve the Lord and minister to him, to teach his upright ways and just laws to many people, as it is written: "They shall teach thy laws to Jacob, and thy instruction to Israel" (Deuteronomy 33:10). For this reason, they were separated from worldly affairs: they fought no battles like the rest of Israel; they inherited no land; they won nothing by means of their physical ability. They are indeed the Lord's army, as it is written: "Bless, O Lord, his substance" (11). He, blessed be he, has won them for himself, as it is written: "I am your portion and your share" (Numbers 18:20).

ערכין י״א א

תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב מ"ט דר' מאיר דאמר קרא (במדבר ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ולכפר על בני ישראל מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת ורבנן ההוא לאידך דר' אלעזר דאמר ר"א מה כפרה ביום אף שירה ביום:

Rav Kook
The Levi'im were the go between- they were the external representatives. The Kohanim were internal/hidden and the Levi'im brought the Kedusha to the people.

People of Emunah?

תהילים קי״ח:א׳-ד׳

(א) הוֹד֣וּ לַיקוק כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ב) יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ג) יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ד) יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יקוק כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

Psalms 118:1-4

(1) Praise the LORD, for He is good, His steadfast love is eternal. (2) Let Israel declare, “His steadfast love is eternal.” (3) Let the house of Aaron declare, “His steadfast love is eternal.” (4) Let those who fear the LORD declare, “His steadfast love is eternal.”

רש"י על תהילים קי״ח:ד׳:א׳

(ד) יראי יקוק . אלו בני לוי שכתוב בהם מי ליקוק אלי ויאספו אליו כל בני לוי ( שמות ל"ב ) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ( במדבר יד ) :

Rashi on Psalms 118:4:1

...

So why did Ezra want the Levi'im?

מלאכי ב׳:ד׳-ו׳

(ד) וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת׃ (ה) בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃ (ו) תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃

Malachi 2:4-6

(4) Know, then, that I have sent this charge to you that My covenant with Levi may endure—said the LORD of Hosts. (5) I had with him a covenant of life and well-being, which I gave to him, and of reverence, which he showed Me. For he stood in awe of My name. (6) Proper rulings were in his mouth, And nothing perverse was on his lips; He served Me with complete loyalty And held the many back from iniquity.

מגילה ט״ו א:ה׳

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַלְאָכִי שְׁמוֹ אָמַר רַב נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא דִּכְתִיב בִּנְבִיאוּת מַלְאָכִי בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה׳ אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר