(א) כָּל הַגּוֹנֵב מָמוֹן מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִגְנֹב".
(1) Anyone who steals property worth a penny or more transgresses the prohibition: "You shall not steal" (Exodus 20:15). One does not incur the penalty of lashes by breaking this prohibition, since the atonement for stealing is obtained by payment of the principal and the fine; the Torah requires the thief to repay. It makes no difference whether one steals the property of a Jew or a non-Jew, or whether one steals from an adult or from a minor.
אֵיזֶה הוּא גַּנָּב זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן אָדָם בַּסֵּתֶר וְאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִים. כְּגוֹן הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס חֲבֵרוֹ וְלָקַח מְעוֹתָיו וְאֵין הַבְּעָלִים רוֹאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
(יג) לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃
(א) כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יג) "לֹא תִגְזל".
(1) Anyone who robs another of a penny's worth breaks a prohibition, as it is written: "You shall not rob" (Leviticus 19:13).
אֵי זֶהוּ גּוֹזֵל זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן הָאָדָם בְּחָזְקָה כְּגוֹן שֶׁחָטַף מִיָּדוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים וְנָטַל מִשָּׁם כֵּלִים. אוֹ שֶׁתָּקַף בְּעַבְדּוֹ וּבִבְהֶמְתּוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל.
שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת
(1) Anyone who steals property worth a penny or more transgresses the prohibition: "You shall not steal" (Exodus 20:15). One does not incur the penalty of lashes by breaking this prohibition, since the atonement for stealing is obtained by payment of the principal and the fine; the Torah requires the thief to repay. It makes no difference whether one steals the property of a Jew or a non-Jew, or whether one steals from an adult or from a minor.
(1) Anyone who robs another of a penny's worth breaks a prohibition, as it is written: "You shall not rob" (Leviticus 19:13).
גניבה היא המעשה לקיחה. גזילה היא ההפסד ממון.
לכן אבידה היא עם גזילה כי למרות שאין מעשה לקיחה, אבל יש הפסד ממון אם הוא לא מחזיר את החפץ האבוד.
לא תגנוב על מנת למיקט, לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל
על מנת למקט: יש מפרשים דמיירי שהוא אינו רוצה לעכב הגנבה בידו אלא הוא גונב כדי לצערו. ולא נראה דהא מעשים בכל יום שעושים כך. לכך יש מפרשים דודאי בדעתו לעכב הגנבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה אלא כדי לצערו.
או כדי לצערו: ומלשון הרמב"ם בס' המצות נראה דאפינו רצונו להשיב הגניבה נמי הוי ע"מ למיקט ע"ש.
ונסתפקתי בגונב ע"מ למיקט אם הו"ל דין גנב ממש להתחייב באונסין או נימא כיון דבדעתו להשיבו ואינו עושה אלא ע"מ לצערו לשעה נהי דאיסורא עביד אבל אין בו דין גנב להתחייב באונסין:
(ב) אָסוּר לִגְנֹב כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. וְאָסוּר לִגְנֹב דֶּרֶךְ שְׂחוֹק אוֹ לִגְנֹב עַל מְנָת לְהַחְזִיר אוֹ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם הַכּל אָסוּר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ:
(2) According to the law of the Torah, it is forbidden to steal the smallest amount. It is likewise forbidden to steal in jest, or to steal with the intention of returning the object or paying for it. All this is forbidden, lest one may become addicted to it.
נראה מדבריו דע"מ למיקט אינו איסור תורה
לדידי צ"ע כיון דקרא סתמ' כתיב לא תגנובו ממילא משמע דבכל ענין אסור דהכל בכלל גנבה אך דעת הרהמ"ח נרא' דגם זה הוא בכלל לא תגנובו.
לא תגנוב על מנת למקט פירוש לצער הבעלים ולהכאיבן ואחר כן תשיבהו לו לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.
(ג) מדיני המצוה: שאסור מן התורה לגנב אפילו על מנת להחזיר או על מנת למקט, כלומר להכעיס בעל הגניבה ולהבהילו לשעה ולהחזיר לו הדבר אחר כך.
(3) From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 61b) that it is forbidden from the Torah to steal even in order to return [what was stolen] or in order to vex - meaning to say, to anger the owner of the stolen item, to confound him temporarily, and to give the thing back to him afterwards. And so did they say in Sifra Kedoshim, Section 2:1-2, "Because it is written [with respect to] theft (Exodus 22:3), 'he shall pay double,' we know the punishment. From where is the warning? [Hence,] we learn to say, 'You shall not steal.' 'You shall not steal,' even in order to vex'; 'You shall not steal,' even in order to pay four or five [times the price]."
דווקא אסור לגנוב על מנת למיקט/על מנת לשלם כפל כי אין הפסד ממון בכך. אבל בוודאי אין איסור לגזול על מנת למיקט/לשלם.
(א) הַגּוֹנֵּב אֶת הָעַכּוּ''ם אוֹ שֶׁגָּנַב נִכְסֵי הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ח) "יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" לְרֵעֵהוּ וְלֹא לַהֶקְדֵּשׁ לְרֵעֵהוּ וְלֹא לְעַכּוּ''ם.
(ב) וְאָסוּר לִגְזל כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה אֲפִלּוּ עַכּוּ''ם אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ. וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ יַחְזִיר:
(2) According to biblical law, it is forbidden to rob the smallest quantity. It is prohibited to rob or defraud even a heathen, an idolater. If a man did rob or defraud him, he must make restitution.
ישראל בכותי מותר - ד״לא תעשוק את רעך״ כתיב ולא כותי. ומדרבנן איכא למאן דאסר משום חילול השם.
אך נ"ל לכאורה אף להסוברים גזלת כותי דרבנן מכל מקום גנבת עכו"ם אפשר מן התורה אסור להסוברים דאף ע"מ למיקט... מזה נראה דהתורה לא אסרה זה מדין ממון לבד רק המדה הגרועה הזאת בעצמה התורה אסרה... כדי שלא ילמוד מדה הגרועה הזאת אם כן אף לעכו"ם אסור כדי שלא ירגיל בזה וע"ז הקפידה התורה.
דווקא אסור לגנוב מנכרי כי יש איסור במעשה גניבה. אבל אין איסור כזה לגזול מנכרי כי אין מוסג של הפסד ממון לגבי נכרים.
בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל.
א״ל...בן בג בג יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה.
מאי שבור את שיניו? בדין.
בן בג בג אומר לא תגנובו משלך מבית אחרים אלא שבור את שיניו ואומר לו שלי אני נוטל... (להלכה)
לפי בן בג בג, דווקא אסור לגנוב מגנב כי יש מעשה לקיחה. אבל מותר לגזול מגנב כי זה אין הפסד ממון כי הממון שלך היא.
א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך:
היכי דמי? אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר. אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר.
לא- צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר.
ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר. אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר.
האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול כל אחד חלקו, אם היתה כולה שוה לגמרי חולקין לפי המדה בלבד ואם אמר א' תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה א' שומעין לו וכופה אותו על זה שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא.
היה לאחד מהם שדה אצל שדה המשותף ואומר תנו לי חלקי אצל שדה שלי בלא גורל כתב הרמב"ם אם כולו שוה עידית או זיבורית שומעין לו וא"א הרא"ש ז"ל פסק שאין שומעין לו אע"פ שאין חלק אחד שוה על חבירו כלום אלא יכולין להעלותו עליו הרבה אע"פ שאינו שוה כל כך לאדם אחר יאמרו בעינינו הוא שוה כל כך.