Yonatan Miller
The story of Phinehas’ zealous slaying of an Israelite man and the Midianite woman with whom he dared consort in public (Numbers 25) is perhaps the most notorious of a number of famed pentateuchal narratives that are marked with vigilante violence. Significantly, these narratives feature members of the Israelite priesthood or their eponymous ancestors. When reading these texts together, we uncover a consistent literary undercurrent which associates the priesthood with acts of interpersonal violence –– a phenomenon which I refer to as the motif of priestly violence. This dissertation examines the origins and discursive functions of this motif, and, employing the violence of Phinehas as a test-case, explores its interpretive afterlife in biblical and Jewish literature.
I argue that likely impelling the motif of priestly interpersonal violence is the cultural memory of the violence of the sacrificial cult –– be it the violence inherent in the slaughter of animals, or the possible Israelite prehistory of human sacrifice. Despite these seemingly negative associations, the discourse of priestly violence functions as a critical legitimating component of the priestly imagination in the Hebrew Bible. Indeed, numerous biblical texts insinuate that it is violence, not the right lineage, that generates priestly identity. Exploring the Nachleben of Phinehas’ famed violence, I demonstrate how ancient readers of the Hebrew Bible recognized and were sensitive to these facets of the motif.
My findings reveal that the legitimating function of Phinehas’ priestly violence continues in the Jewish literary tradition. From the literature of the Second Temple period through the rabbinic canon and continuing through the medieval midrashim, Jewish authors employed Phinehas’ violence in the service of their own discourses of group (de)legitimation. Priestly groups with questions about their pedigree, such as the Hasmonaeans, appropriated the discourse of Phinehas’ violence as a bulwark against the contestation of their priestly identity. But we also find subversive uses of Phinehas’ violence, particularly in Palestinian rabbinic texts, which question the integrity of Phinehas’ priestly lineage as well as the propriety of his lethal zeal. This serves to delegitimize the priesthood and effectively quash any lingering priestly claims to ritual leadership.
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, אֵין לִי אֶלָּא נִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה. נִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח יוֹם אֶחָד, נִתְרַבָּה יוֹם אֶחָד וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִמְשַׁח אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ״ — מִכׇּל מָקוֹם.
Since it is stated: “Seven days shall the son that is priest in his stead don them” (Exodus 29:30), I derive only that one who donned the multiple garments of the High Priest for seven days and was anointed seven days assumes the position of High Priest and may perform the service on Yom Kippur. However, with regard to whether one who donned the multiple garments for seven days and was anointed for one day, or one who donned the multiple garments for one day and was anointed for seven days is thereby inaugurated as High Priest, from where are those cases derived? Therefore, the verse states: “Who shall be anointed and who shall be consecrated”; in any case he is appointed High Priest, even if either anointment or donning the garments did not continue for seven days.
(יב) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה הַזֹּאת (שֶׁצִּוִּיתָֽנוּ) (שֶׁצִוִּֽיתָ) לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
(יד) כֹּהֲנִים
(טז) עַם קְדוֹשֶֽׁךָ כָּאָמוּר:
(יח) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:
(כ) אָמֵן
(כב) יְבָרֶכְךָ. יְהֹוָה. וְיִשְׁמְרֶֽךָ.
(כו) יָאֵר. יְהֹוָה. פָּנָיו. אֵלֶֽיךָ. וִיחֻנֶּֽךָּ.
(ל) יִשָּׂא. יְהֹוָה. פָּנָיו. אֵלֶֽיךָ. וְיָשֵׂם. לְךָ. שָׁלוֹם.
(10) Priestly Blessings
(11) The congregation and Kohanim say the following prayer silently.
(12) May it be Your will Adonoy, our God and the God of our fathers, that this blessing
When said by the kohanim:
which You have commanded us
When said by the Congregation:
which You have commanded to bless Your people Yisrael, be a perfect blessing; that there be in it neither stumbling nor iniquity from now, forever.
(13) The Chazzan then says:
(14) kohanim
(15) The Congregation responds:
(16) Your holy people, as it is said.
(17) The Kohanim begin:
(18) Blessed are You, Adonoy, our God, King of the Universe, Who sanctified us with the holiness of Aharon and commanded us to bless His people, Yisrael, with love.38The kohanim are commanded to bless the people out of their feeling of love for the congregation of Hashem.
(19) The Congregation but not the Chazzan answer:
(20) Amein
(21) The Chazzan chants each word of the Birchas Kohanim and the kohanim pronounce it after Him. The Congregation should concentrate on their words, but not repeat them.
(22) May [He] bless you Adonoy and guard you.
(25) After the kohanim pronounce the word וְיִשְׁמְרֶֽךָ, the Congregation and the Chazzan say: אָמֵן
(26) May [He] shine Adonoy His countenance upon you and be gracious to you.
(29) After the kohanim pronounce the word וִיחֻנֶּֽךָּ, the Congregation and the Chazzan say: אָמֵן
(30) May [He] turn— Adonoy— His countenance toward you and grant you peace.
(33) After the kohanim pronounce the word שָׁלוֹם, the Congregation and the Chazzan say: אָמֵן
הנה ראתה שבעת בניה נשחטים לעיניה ביום אחד, ותבליג עלי יגונה בתקוותה לה'.
Behold, she saw her seven sons slaughtered before her eyes in one day, ?she strengthened her despair upon me with her hope to The Lord.
(א) וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃ (ב) וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃ (ג) וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ (ו) וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ז) וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ (ח) וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (פ)
(1) While Israel was staying at Shittim, the people profaned themselves by whoring with the Moabite women, (2) who invited the people to the sacrifices for their god. The people partook of them and worshiped that god. (3) Thus Israel attached itself to Baal-peor, and the LORD was incensed with Israel. (4) The LORD said to Moses, “Take all the ringleaders and have them publicly impaled before the LORD, so that the LORD’s wrath may turn away from Israel.” (5) So Moses said to Israel’s officials, “Each of you slay those of his men who attached themselves to Baal-peor.” (6) Just then one of the Israelites came and brought a Midianite woman over to his companions, in the sight of Moses and of the whole Israelite community who were weeping at the entrance of the Tent of Meeting. (7) When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand, (8) he followed the Israelite into the chamber and stabbed both of them, the Israelite and the woman, through the belly. Then the plague against the Israelites was checked. (9) Those who died of the plague numbered twenty-four thousand.
(כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃
(26) Moses stood up in the gate of the camp and said, “Whoever is for the LORD, come here!” And all the Levites rallied to him.
וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא.
Which thing when Mattathias saw, he was inflamed with zeal, and his reins trembled, neither could he forbear to shew his anger according to judgment: wherefore he ran, and slew him upon the altar. Also the king’s commissioner, who compelled men to sacrifice, he killed at that time, and the altar he pulled down. Thus dealt he zealously for the law of God like as Phinees did unto Zambri the son of Salom.
שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל.
MISHNA: Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin, a room in the Temple designated specifically for the High Priest during that period. And they would designate another priest in his stead to replace him lest a disqualification due to impurity or another circumstance beyond his control prevent him from entering the Temple on Yom Kippur.
Origins of Old Testament priests
Mark G. Thomas, Karl Skorecki, Haim Ben-Amid, Tudor Parfitt, Neil Bradman & David B. Goldstein
According to Jewish tradition, following the Exodus from Egypt, males of the tribe of Levi, of which Moses was a member, were assigned special religious responsibilities, and male descendants of Aaron, his brother, were selected to serve as Priests (Cohanim). To the extent that patrilineal inheritance has been followed since sometime around the Temple period (roughly 3,000-2,000 years before present), Y chromosomes of present-day Cohanim and Levites should not only be distinguishable from those of other Jews, but — given the dispersion of the priesthood following the Temple's destruction — they should derive from a common ancestral type no more recently than the Temple period. Here we show that although Levite Y chromosomes are diverse, Cohen chromosomes are homogeneous. We trace the origin of Cohen chromosomes to about 3,000 years before present, early during the Temple period.
(יז) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֽוֹת׃ (יח) וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ (יט) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ (פ) (כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ) (כב) לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ) (כד) לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ (פ) (כו) לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כז) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ) (כח) לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כט) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (פ) (ל) לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֑ן שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (פ) (לב) לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֶפְרָ֑יִם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ) (לד) לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ (פ) (לו) לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לז) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֑ן חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (פ) (לח) לִבְנֵ֣י דָ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לט) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה דָ֑ן שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ (פ) (מ) לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (מא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ) (מב) בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (מג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֑י שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (פ) (מד) אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ אִישׁ־אֶחָ֥ד לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ׃ (מה) וַיִּֽהְי֛וּ כָּל־פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (מו) וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃
(17) So Moses and Aaron took those men, who were designated by name, (18) and on the first day of the second month they convoked the whole community, who were registered by the clans of their ancestral houses—the names of those aged twenty years and over being listed head by head. (19) As the LORD had commanded Moses, so he recorded them in the wilderness of Sinai. (20) They totaled as follows: The descendants of Reuben, Israel’s first-born, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, head by head, all males aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (21) those enrolled from the tribe of Reuben: 46,500. (22) Of the descendants of Simeon, the registration of the clans of their ancestral house, their enrollment as listed by name, head by head, all males aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (23) those enrolled from the tribe of Simeon: 59,300. (24) Of the descendants of Gad, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (25) those enrolled from the tribe of Gad: 45,650. (26) Of the descendants of Judah, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (27) those enrolled from the tribe of Judah: 74,600. (28) Of the descendants of Issachar, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (29) those enrolled from the tribe of Issachar: 54,400. (30) Of the descendants of Zebulun, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (31) those enrolled from the tribe of Zebulun: 57,400. (32) Of the descendants of Joseph: Of the descendants of Ephraim, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (33) those enrolled from the tribe of Ephraim: 40,500. (34) Of the descendants of Manasseh, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (35) those enrolled from the tribe of Manasseh: 32,200. (36) Of the descendants of Benjamin, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (37) those enrolled from the tribe of Benjamin: 35,400. (38) Of the descendants of Dan, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (39) those enrolled from the tribe of Dan: 62,700. (40) Of the descendants of Asher, the registration of the clans of their ancestral house, as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (41) those enrolled from the tribe of Asher: 41,500. (42) [Of] the descendants of Naphtali, the registration of the clans of their ancestral house as listed by name, aged twenty years and over, all who were able to bear arms— (43) those enrolled from the tribe of Naphtali: 53,400. (44) Those are the enrollments recorded by Moses and Aaron and by the chieftains of Israel, who were twelve in number, one man to each ancestral house. (45) All the Israelites, aged twenty years and over, enrolled by ancestral houses, all those in Israel who were able to bear arms— (46) all who were enrolled came to 603,550.
וְהָאִ֣ישׁ מִיכָ֔ה ל֖וֹ בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ אֵפוֹד֙ וּתְרָפִ֔ים וַיְמַלֵּ֗א אֶת־יַ֤ד אַחַד֙ מִבָּנָ֔יו וַיְהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ (פ) וַיְהִי־נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־שָֽׁם׃
Now the man Micah had a house of God; he had made an ephod and teraphim and he had inducted one of his sons to be his priest. In those days there was no king in Israel; every man did as he pleased. There was a young man from Bethlehem of Judah, from the clan seat of Judah; he was a Levite and had resided there as a sojourner.
וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃ הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃
And of Levi he said: Let Your Thummim and Urim Be with Your faithful one, Whom You tested at Massah, Challenged at the waters of Meribah; Who said of his father and mother, “I consider them not.” His brothers he disregarded, Ignored his own children. Your precepts alone they observed, And kept Your covenant.
אמר רב משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה שנאמר (ויקרא ח, כט) מאיל המלואים למשה היה למנה
§ Rav says: Moses, our teacher, was a High Priest and would receive a share of offerings consecrated to Heaven, as it is stated: “And Moses took the breast, and waved it for a wave offering before the Lord; it was Moses’ portion of the ram of inauguration, as the Lord commanded Moses” (Leviticus 8:29).
(לח) וַיֵּ֣רֶד צָד֣וֹק הַ֠כֹּהֵן וְנָתָ֨ן הַנָּבִ֜יא וּבְנָיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֗ע וְהַכְּרֵתִי֙ וְהַפְּלֵתִ֔י וַיַּרְכִּ֙בוּ֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֔ה עַל־פִּרְדַּ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּלִ֥כוּ אֹת֖וֹ עַל־גִּחֽוֹן׃ (לט) וַיִּקַּח֩ צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן אֶת־קֶ֤רֶן הַשֶּׁ֙מֶן֙ מִן־הָאֹ֔הֶל וַיִּמְשַׁ֖ח אֶת־שְׁלֹמֹ֑ה וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ (מ) וַיַּעֲל֤וּ כָל־הָעָם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְהָעָם֙ מְחַלְּלִ֣ים בַּחֲלִלִ֔ים וּשְׂמֵחִ֖ים שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתִּבָּקַ֥ע הָאָ֖רֶץ בְּקוֹלָֽם׃
(38) Then the priest Zadok, and the prophet Nathan, and Benaiah son of Jehoiada went down with the Cherethites and the Pelethites. They had Solomon ride on King David’s mule and they led him to Gihon. (39) The priest Zadok took the horn of oil from the Tent and anointed Solomon. They sounded the horn and all the people shouted, “Long live King Solomon!” (40) All the people then marched up behind him, playing on flutes and making merry till the earth was split open by the uproar.
וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְשָֽׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃
You shall give to the levitical priests who are of the stock of Zadok, and so eligible to minister to Me—declares the Lord GOD—a young bull of the herd for a sin offering.
אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ? אָמַר: מִסִּינַי, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מַאי ״שֵׁשֶׁת יָמִים״? זֶה בָּנָה אָב: שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה.
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Rather, from where do you, Master, derive the halakha of sequestering before Yom Kippur? Reish Lakish said to him: I derive it from Sinai, as it is written: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him [vaykhasehu] six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). The masculine suffix hu in vaykhasehu can be interpreted either as him, referring to Moses, or as it, referring to the mountain. Now, since it states: “And He called to Moses on the seventh day,” what is derived from the previous explicit mention of six days? These six days are mentioned as a paradigm, from which a general principle is derived that anyone who enters the camp of the Divine Presence, the site of the revelation at Mount Sinai, or the place where the Divine Presence rests, the Holy of Holies, requires prior sequestering for six days of sanctification.
וְאַף לְדוֹרוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵשׁ שִׁבְעָה וּמְשַׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה — לְאַפּוֹקֵי צַדּוּקִין, מוֹסְרִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה.
And throughout the generations as well, the High Priest withdraws seven days prior to Yom Kippur and serves one day. And two Torah scholars from among the students of Moses, to the exclusion of Sadducees, who are not students of Moses, transmit the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.
מִכָּאן אָמְרוּ: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּכְשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל, כָּךְ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה. וְאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם.
From there the Sages said in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin; and just as the Sages would remove the High Priest, so do they remove the priest who burns the heifer, from his house to the chamber that was before the bira at the northeast corner of the courtyard on the Temple Mount. And with regard to both this priest whom the Sages sequester prior to Yom Kippur and that priest whom the Sages sequester prior to engaging in the burning of the heifer, one sprinkles upon him, for all seven days of sequestering, the purification water with ashes from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple.
מַתְנִי׳ מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךְ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה. כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה.
MISHNA: The Sages provided the High Priest with Elders selected from the Elders of the court, and they would read before him the order of the service of the day of Yom Kippur. And they would say to him: My Master, High Priest. Read the order of the service with your own mouth, as perhaps you forgot this reading or perhaps you did not learn to read. On Yom Kippur eve in the morning, the Elders stand him at the eastern gate of the courtyard and pass before him bulls and rams and sheep so that he will be familiar with the animals and grow accustomed to the service, as these were the animals sacrificed on Yom Kippur. Throughout all the seven days that the High Priest was in the Parhedrin chamber, they would not withhold from him any food or drink that he desired. However, on Yom Kippur eve at nightfall, they would not allow him to eat a great deal because food induces sleep and they did not allow him to sleep, as will be explained.
מַתְנִי׳ מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהוּנָּה וְהֶעֱלוּהוּ בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ, וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכׇּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין. אִם (הוּא) הָיָה חָכָם — דּוֹרֵשׁ, וְאִם לָאו — תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא, וְאִם לָאו — קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו: בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.
MISHNA: The Elders of the court who read the order of the service of the day before the High Priest passed him to the Elders of the priesthood, and they took him up to the House of Avtinas. And they administered him an oath and took leave of him and went on their way. When they administered this oath they said to him: My Master, High Priest. We are agents of the court, and you are our agent and the agent of the court. We administer an oath to you in the name of Him who housed His name in this House, that you will not change even one matter from all that we have said to you with regard to the burning of the incense or any other service that you will perform when alone. After this oath, he would leave them and cry, and they would leave him and cry in sorrow that the oath was necessary. They kept him occupied throughout the night to prevent him from sleeping. If he was a scholar, he would teach Torah. If he was not a scholar, Torah scholars would teach Torah before him. And if he was accustomed to read the Bible, he would read; and if he was not, they would read the Bible before him. And what books would they read before him to pique his interest so that he would not fall asleep? They would read from Job, and from Ezra, and from Chronicles. Zekharya, son of Kevutal, says: Many times I read before him from the book of Daniel.
אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. דְּאָמַר רַב אַסִּי: תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי עַיִּילָא לֵיהּ מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא עַל דְּאוֹקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכָהֲנֵי רַבְרְבֵי.
Rav Yosef said: This is not difficult. There, the baraita that lists wisdom among the attributes of the High Priest is referring to the First Temple, where this halakha was observed and the High Priests possessed those attributes listed. Here, the mishna is referring to the Second Temple, where this halakha was not observed, so a situation where the High Priest was not well-versed in the Bible was conceivable. As Rav Asi said: The wealthy Marta, daughter of Baitos, brought a half-se’a of dinars in to King Yannai for the fact that he appointed Yehoshua ben Gamla as High Priest. This is an example of the appointment of High Priests by means of bribery and gifts. Since that was the practice, a totally ignorant High Priest could have been appointed.
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
“Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship. It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’”
יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וגו' (במדבר ו, כו), יַעֲבִיר כַּעֲסוֹ מִמְּךָ, וְאֵין יִשָֹּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מ, יט): יִשָֹּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ וגו'. פָּנָיו, אֵלּוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא כ, ו): וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וגו', כְּלוֹמַר אוֹתָם פָּנִים שֶׁל זַעַם שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לָבוֹא אֵלֶיךָ יְסִירֵם מִמְּךָ. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה', בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כא): וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ וגו', הֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, אִם לְלוֹט נָשָׂאתִי פָנִים מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, לְךָ לֹא אֶשָֹּׂא פָנִים מִפָּנֶיךָ וּמִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים י, יז): אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים, כֵּיצַד נִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹן הַמָּקוֹם: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹן הַמָּקוֹם: אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו, וְכִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנִים וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים לִי פָּנִים, כָּךְ אֲנִי נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים, כֵּיצַד כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי (דברים ח, י): וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ, וְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וְאֵין לִפְנֵיהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה וְנוֹשְׂאִים לִי פָּנִים וּמְבָרְכִין, וְדִקְדְּקוּ עַל עַצְמָן עַד כַּזַּיִת עַד כַּבֵּיצָה, לְפִיכָךְ: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו וגו'. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: יִשָֹּׂא, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא, עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין יִשָֹּׂא ה', וגו', מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים. וְדִכְוָתֵיהּ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים סה, ג): שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (איכה ג, מד): סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ וגו', עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים י, א): לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק. עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (איכה ג, לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דניאל ט, יד): וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה. עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין מִפִּי עֶלְיוֹן וגו', מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין וַיִּשְׁקֹד ה' וגו'. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה ד, יד): כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלָיִם. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה ב, כב): כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וגו'. עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, כַּבְּסִי מֵרָעָה וגו', מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין אִם תְּכַבְּסִי וגו'. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה ח, ד): אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב. אֶלָּא כָּאן קֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ישעיה נה, ו): דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יחזקאל כ, לא): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם. כָּאן קֹדֶם גְּזַר דִּין כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יחזקאל לג, יא): אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל א ב, כה): כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם. כָּאן קֹדֶם גְּזַר דִּין כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים, לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים, הָיָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתָּאי אוֹמֵר, כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ, אֶלָּא: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו, בְּדָבָר שֶׁבֵּינְךָ לְבֵינוֹ. אֲשֶׁר לֹא יִשָֹּׂא פָנִים, בְּדָבָר שֶׁבֵּינְךָ וּבֵין חֲבֵרְךָ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות לד, ז): וְנַקֵּה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות לד, ז): לֹא יְנַקֶּה. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵם שְׁנֵי פְּסוּקִים הַלָּלוּ, אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁבֵּינְךָ לְבֵינוֹ וְנַקֵּה, בְּדָבָר שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין חֲבֵרֶךָ לֹא יְנַקֶּה. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים. דָּבָר אַחֵר, יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו וגו', יַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלַפֵּי אֶצְלָךְ, לֹא דוֹמֶה שׁוֹאֵל שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ פָּנָיו כְּשׁוֹאֵל מִן הַצְּדָדִין, אֶלָּא: יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, יַהֲפֹךְ פָּנָיו אֶצְלְךָ, כְּמָה דְּתֵימָא (ויקרא כו, ט): וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי. (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, שָׁלוֹם בִּכְנִיסָתְךָ, שָׁלוֹם בִּיצִיאָתְךָ, שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, שָׁלוֹם זֶה שְׁלוֹם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, (ישעיה ט, ו): לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ. רַבִּי אוֹמֵר זֶה שְׁלוֹם תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יג): הַאַף אָמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. גָּדוֹל שָׁלוֹם, שֶׁשִּׁנָּה הַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר עִם מָנוֹחַ מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁלָּאִשָּׁה אָמַר (שופטים יג, ג): הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְלֹא סִפֵּר דָּבָר זֶה לְמָנוֹחַ. גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁהַשֵּׁם שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁלֹא נָטְעוּ הַנְּבִיאִים בְּפִי כָּל הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא שָׁלוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֵין כְּלִי מְקַבֵּל בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, אַף בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר כָּל בְּרָכוֹת סִיְּמָן בַּשָּׁלוֹם, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, לוֹמַר שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת מוֹעִילוֹת כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן שָׁלוֹם עִמָּהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֵין חוֹתֵם כָּל הַתְּפִלָּה אֶלָּא שָׁלוֹם, וְאֵין חוֹתֵם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אֶלָּא שָׁלוֹם. גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁנִּתַּן לַעֲנָוִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, יא): וַעֲנָוִים יִרְשׁוּ אֶרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, אָנוּ אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַשָֹּׂטָן נוֹגֵעַ בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ. אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ, הָא גָּדוֹל שָׁלוֹם וּשְׂנוּאָה מַחְלֹקֶת. גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו', וְאוֹמֵר (דברים ב, כו): וְאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת וגו', וְאוֹמֵר (שופטים יא, יג): הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ הַמֵּתִים צְרִיכִין שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם. וְאוֹמֵר (ירמיה לד, ה): בְּשָׁלוֹם תָּמוּת. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתַּן לְעוֹשֵׂי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, יט): בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁלֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה יָפָה מִן הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתְּנָה לַצַּדִּיקִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַקְדִּימִין אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם, הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת (ישעיה נז, ב): יָבוֹא שָׁלוֹם. שְׁנִיָּה אוֹמֶרֶת (ישעיה נז, ב): יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְהַשְּׁלִישִׁית אוֹמֶרֶת (ישעיה נז, ב): הוֹלֵךְ נְכֹחוֹ. וְלֹא דַּיָּן לַצַּדִּיקִים שֶׁמִּיתָתָן בִּידֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, ח): כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ. אֶלָּא שֶׁמְּקַלְּסִים לִפְנֵיהֶם בְּשָׁלוֹם: יָבוֹא שָׁלוֹם. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁלֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה יָפָה כְּמוֹ הַשָּׁלוֹם, וּמְנָעָהּ מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטָרִין מִן הָעוֹלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַקְדִּימוֹת אוֹתָן, הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת (ישעיה מח, כב): אֵין שָׁלוֹם, הַשְּׁנִיָּה אוֹמֶרֶת (ישעיה מח, כב): אָמַר ה' לָרְשָׁעִים. הַשְּׁלִישִׁית אוֹמֶרֶת (ישעיה נ, יא): לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן. לֹא דַיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁמִּיתָתָן בְּיַד מְחַבְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לג, כב): וַתִּקְרַב לַשַׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים. וְאוֹמֵר (איוב יח, יח): יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר אֶל חשֶׁךְ. וְאוֹמֵר (תהלים לה, ו): יְהִי דַּרְכָּם חשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת וּמַלְאַךְ ה' רֹדְפָם, אֶלָּא שֶׁהֵם מִתְקַנְטְרִים לִפְנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם: אֵין שָׁלוֹם וגו', לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתַּן שְׂכַר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתַּן לְאוֹהֲבֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתַּן לְלוֹמְדֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתַּן לְעוֹשֵׂי צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב, יז): וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁשְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם קָרוּי שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, כד): וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁדָּרֵי עֶלְיוֹנִים צְרִיכִין שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ב): עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֵיבָה וְשִׂנְאָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, קַל וָחֹמֶר לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה אוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה הוּא הוֹלֵךְ בְּאֻכְלוּסִין וּבְלִגְיוֹנוֹת, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ לַשָּׁלוֹם הוֹלֵךְ יְחִידִי, אֲבָל מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָהּ כֵּן, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַשָּׁלוֹם יוֹצֵא בְּאֻכְלוּסִין וּבְלִגְיוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, וּכְתִיב אַחֲרָיו (איוב כה, ג): הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו, וְאוֹמֵר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה' בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. וְאוֹמֵר (דניאל ז, י): אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן וגו'. וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה וגו', בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחַם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְסִיּוּעַ. וְאוֹמֵר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁפָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יז): הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם. וְכֵן מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא פָּרַע אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וגו'. וְכֵן כְּשֶׁפָּרַע מִן הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט): וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר וגו'. וְכֵן פָרַע מִן הָאֱמוֹרִיִּים יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יא): וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת. וְכֵן מִסַּנְחֵרִיב פָּרַע יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה וגו'. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ, מִשֶּׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ, כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוּסְתָּאי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ, גְּדוּד אֶחָד, וְכַמָּה הֵן גְּדוּדָיו, הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמז, ד): מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ישעיה מ, כו): הַמּוֹצִיא בְמִסְפַּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָם הוּא קוֹרֵא שְׁמוֹת כֻּלָּן כְּאַחַת וְהֵם עוֹנִין, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָשָׂר וָדָם לִקְרוֹא שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאֶחָת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, מְלַמֵּד שֶׁכָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אָמַר בְּדִבּוּר אֶחָד, וְאוֹמֵר (תהלים סב, יב): אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים. וְאוֹמֵר (ירמיה כג, כט): הֲלוֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוּסְתָּאי מַהוּ לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, שֶׁאֵין שֵׁם שִׁנּוּי לֹא הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא עַכְשָׁו נִקְרָא לְאַחַר זְמַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים יג, יח): לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי, אֵינִי יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה שֵׁם אֲנִי מִתְחַלֵּף. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א כא, כה): וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב כד, כד): בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי פְּסוּקִים הַלָּלוּ, מְקוֹם הַגֹּרֶן בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתָּאי שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הָיוּ וְנָטַל דָּוִד מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, נִמְצְאוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים מִכָּל הַשְּׁבָטִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר הַגּוֹרֶן בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, אֲבָל (שמואל ב כד, כב): הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף חֲמִשִּׁים. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים ב ט, כה): וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ה, ו): וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, אַרְבַּעַת אֲלָפִים אִסְטַבְּלָאוֹת, אַרְבָּעִים אֶלֶף סוּסִים. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים ב ד, ה): מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, כו): אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל. כֵּיצַד שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ מִתְקַיְּמִים, בְּלַח אַלְפַּיִם, שֶׁהֵם שְׁלשֶׁת אֲלָפִים בְּיָבֵשׁ. מִכָּאן אָמְרוּ שְׁנֵי כּוֹרִים בְּלַח שֶׁהֵם שְׁלשֶׁת כּוֹרִים בְּיָבֵשׁ. חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל מַעֲשִׂים וּזְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נָתַן שְׂכָרוֹ אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁבִּקֵּשׁ מִן הַמָּקוֹם שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, כא): וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם וגו'. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַהֲרֹן שֶׁלֹא נִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּפִינְחָס שֶׁנָּתַן שְׂכָרוֹ שָׁלוֹם,, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, יב): הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹא נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב, יח): וְיָשַׁב עִמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם. וְכֵן לֹא פָרַע מִן עַמּוֹן וּמוֹאָב אֶלָּא שֶׁמָּנַע מֵהֶם שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, ז): לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם וגו'. וְכֵן יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים בְּכָל יוֹם בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין הָיְתָה? וַהֲלֹא לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי הָיְתָה!
§ Having discussed the obligation to sequester the High Priest prior to Yom Kippur, the Gemara interprets the next matter in the mishna: The High Priest is removed from his house to the Chamber of Parhedrin. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: And was it called the Chamber of Parhedrin, the chamber for the annual royal appointees? Wasn’t it called the Chamber of Balvatei, the chamber for ministers and council heads?
Panel with the Angel Appearing to Zacharias