בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוק בְּדִבְרֵי תורָה:
Blessed are You, Lord, our God, Ruler of the Universe, Who has sanctified us with mitzvot and commanded us to immerse ourselves within words of Torah.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין
§ Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: Leprous marks come and afflict a person for seven sinful matters: For malicious speech, for bloodshed, for an oath taken in vain, for forbidden sexual relations, for arrogance, for theft, and for stinginess.
(ח) מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֣א תִגָּ֑עוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃
(8) You shall not eat of their flesh or touch their carcasses; they are unclean for you.
(א) ובנבלתם לא תגעו אינה אזהרה לאסור לנו הנגיעה אבל יאמר ובנבלתם לא תגעו כי טמאים הם לכם כלומר לא תגעו בהם בלתי אם תטמאו והענין לומר שיחשוב כל נוגע בהם שהוא טמא ויזהר מן המקדש ומן הקדשים ושמא המדרש שאמרו רבותינו (תורת כהנים פרק ד ט) ובנבלתם לא תגעו ברגל כלומר שלא תגעו בו בשעה שאתם חפצים להיות טהורים כי טמאים הם ולא תעלו בהם לרגל אבל אין הנגיעה נמנעת בלאו שאין הנוגע בנבלה ברגל מן הלוקין את הארבעים ומה שאמרו (ר"ה טז) חייב אדם לטהר עצמו ברגל מצוה מדברי סופרים ואין בזה מן התורה עשה או לא תעשה זולתי מצות העלייה או שיהא ובנבלתם לא תגעו ברגל אסמכתא כשאר אסמכתות הרבה ששנויות שם בת"כ ועוד שנוי שם (פרק ד י) אחרים אומרים יכול אם נגע אדם בנבלה ילקה ארבעים תלמוד לומר ולאלה תטמאו (ויקרא י״א:כ״ד) יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו הא כיצד הוי אומר רשות וזה עיקר הדין מן התורה:
(1) AND THEIR CARCASSES YE SHALL NOT TOUCH. This is not a prohibition [saying that] we are not to touch these carcasses [of the animals that we are forbidden to eat]. Rather, Scripture states, and their carcasses ye shall not touch, for they are unclean to you, meaning to say, “you cannot touch them without becoming unclean.” The meaning thereof is to state that all those who touch them should be aware that they have become unclean and should therefore be careful not to enter the Sanctuary nor [to eat] of the hallowed offerings. Perhaps the meaning of the interpretation which our Rabbis have said:181Rosh Hashanah 16 b. “And their carcasses ye shall not touch — on a festival” is to say that “you should not touch them at a time when you want to be clean, for they are unclean [and by touching them you will also become unclean] and you will not be able to go up to the Sanctuary on the festival.” But the [mere] act of touching them is not forbidden by means of a negative commandment, for he who touches carrion [even] on a festival does not incur whipping [by law of the Torah]. Thus that which the Rabbis have said:181Rosh Hashanah 16 b. “One is dutybound to purify oneself on a festival,” is a commandment of Rabbinic authority, there being according to Scriptural law neither a positive nor a negative commandment, concerning the touching of carrion, except that of going up to the Sanctuary.182See “The Commandments,” Vol. I, pp. 60-61. Or it may be that the interpretation,181Rosh Hashanah 16 b. “And their carcasses ye shall not touch — on a festival,” is a Scriptural text used as a support for the Rabbinical enactment,80See in Exodus, Seder Yithro, p. 314, Note 449. like many other laws of the Sages taught there in the Torath Kohanim, which use Biblical texts as a “support.” It is also taught there:183Torath Kohanim, Shemini 2:6. “Other Rabbis184According to tradition, Rabbi Meir is quoted under this anonymous term Acheirim (others). See Horayoth 13 b, for the reason of this name. say: One might think that if a person touches a carcass [he violates a negative commandment and] is liable to whipping? Scripture therefore says, By these ye shall become unclean.185Further, Verse 24. From this one might think that if a person sees a carcass he must go and render himself unclean by [touching] it? Scripture therefore says, and their carcasses ye shall not touch. How are we to reconcile these two verses? We must conclude that [touching a carcass] is optional” [i.e., neither obligatory, nor forbidden]. This is the main principle of the Scriptural law.
(ד) במד' ע"פ ונתתי נגע צרעת כו' ע"פ מ"ש אך טוב כו' אלקים לברי לבב כו'. הענין הוא שהוא הבטחה גדולה לאותן שרוצין לברר לבבם אליו ית' והקב"ה חפץ לטהר אותם ולא אותם בלבד רק גם מקומות מושבותיהם כדי שיהיו טהורים כדאיתא בזוה"ק שבבית שהי' בו טומאת סט"א בא בו הנגע ע"ש. לכן זה רק לבנ"י שנק' אדם. ועל הרשעים נאמר עם אדם לא ינוגעו כו' לכן ענקתמו גאוה. פי' לא זאת שהם בעני גאוה רק עוד מתפארים בגבהות שלהם. כי טח עיניהם מראות השלימות האמיתית. כמ"ש יצא מחלב עינימו כמ"ש השוחד יעור כו'. אבל אותן הצדיקים שמשתוקקים להיות ברי לבב שמחים ביסורים כדי לבוא אל הענוה. כי בודאי אין הענוה ביד האדם להיות עניו. הרי מצינו אחר כל טהרת המצורע עץ ארז ואזוב כ' רש"י שישפיל עצמו ויתכפר לו כו'. א"כ מיד ישפיל עצמו. ולמה לו כל אלה העבודות. רק שא"י לזכות לענוה. ובאה מטהרת הלב. ולאשר בנ"י רוצין באמת להבטל רק אליו ית' כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'. לכן הש"י הודיע להם הדרכים להשיג הטהרה והביטול אליו ית'. ואיתא כי ע"י הנגעים הרויחו המטמוניות כו'. הענין הוא כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו'. ועיקר הגניזה והטמנה היא בדבר ההיפוך. לכן ע"י בירורים של עוה"ז זוכין לטוב הגנוז. וכמ"ש לעיל שע"י תורת בהמה באין אח"כ לתורת האדם. וכן הוא בתיקון המידות שע"ז ניתקן ימי הספירה לברר המידות להטותם אל הש"י עי"ז זוכין להדעת. אם כי הדעת למעלה מהמידות. ועיקר הטהרה צריך להיות במידות שהם נטבעין בגוף ונפש. אבל הדעת והשכל א"צ כ"כ בירור. עכ"ז אין זוכין להדעת רק ע"י בירור המידות כנ"ל. כי הוא ק"ו ממידות הרשעים. שע"י המידות רעות ומעשים רעים שלהם מאבדין הדעת כמ"ש יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. מכ"ש מדה טובה מרובה ע"י תיקון המידות ומעשים זוכין לחכמה ודעת. ולכן כל הסתרות שיש לכל עובד ה'. הם יסורין של אהבה למצוא המטמוניות. וע"ז כ' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' כו'. עכ"ז זה הדרך נעשה ע"י החטאים הקודמים. דהנה הפסוק תולה הנגעים בעור. ע"פ מ"ש ויעש ה"א לאדם כו' כתנות עור. ובמד' כתנות אור כו'. כידוע שע"י החטא הוצרך להתלבש בלבוש הגס משכא דחוויא. שמשם יש כל הגשמיות. שמקודם הי' רוחני כמ"ש לעתיד. וכמו שהיו בנ"י מוכנים להיות במתן תורה. ולכן במרע"ה כ' קרן עור פניו. שתיקן כל זה העור. עד שהאיר באספקלריא המאירה. ואנחנו לא נשארנו בזו המדרגה. לכן חזרו הנגעים כמ"ש במד' שע"י החטא חזרו למומים ע"ש. וידוע ג"כ שיש בעור נקבים נקבים להודיע שיש ביכולת האור להעביר קליפות הללו. רק ע"י החטאים מסתתמין אותן הנקבים והחושך יכסה ארץ. וזה נגע צרעת סגירו. ולכן ניתן הטהרה לאהרן הכהן ובניו שהוא הי' המתקן חטא העגל כנ"ל:
(4) This verse make these afflictions depend upon the skin. This is based on the verse that says: "...the Lord God fashioned garments of skin for the man and his wife and God dressed them." (Genesis 3:21) The Midrash refers to a distinction between the "garments of skin" and "garments of light." It was because of sin that they came to be garbed in this coarse clothing, the skin of the snake. All of corporeality derives from there. Previously, they were in a spiritual state, as is said of the future. At the giving of the Torah, too, Israel were ready for this state. That is why it says of Moses that the skin of his face shone. (Exodus 34:29) He so redeemed "skin" that he was lit up through the shining speculum. But we did not remain at that rung. Therefore, the afflictions reappeared; the Midrash teaches that it was sin that made us again impaired. It is also known, however, that the skin is porous, containing many tiny holes. These allow the light to shine through its "shells." Only sin clogs up those pores, so that "darkness covers the earth." (Isaiah 60:2) That is why "the leprous affliction" is translated [into Aramaic] as segiru or "closing." Now we also understand why the purification rites are assigned to Aaron and his sons the priests; it was they who set right the sin of the Golden Calf.
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (ג) וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃ (ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃
(1) The LORD spoke to Moses, saying: (2) This shall be the ritual for a leper at the time that he is to be cleansed. When it has been reported to the priest, (3) the priest shall go outside the camp. If the priest sees that the leper has been healed of his scaly affection, (4) the priest shall order two live clean birds, cedar wood, crimson stuff, and hyssop to be brought for him who is to be cleansed.