Save "Theology for 7th Graders
"
Theology for 7th Graders
(יחזקאל יח, ב) אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק (משלי יא, ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד א"ל למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה א"ל כופר לרבן גמליאל ידענא אלהייכו מאי קא עביד (והיכן יתיב) איתנגד ואיתנח א"ל מאי האי א"ל בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי אמר מי ידענא היכא ניהו א"ל דאיכא בארעא לא ידעת דאיכא בשמיא ידעת אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב (תהלים קמז, ד) מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימנא כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו א"ל אוקמינהו א"ל רקיע נמי הכי הדרא איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי א"ל אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה שדא ידיה לפומיה וקא מני להו א"ל דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר (תהלים צד, ט) הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט א"ל אין א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז א"ל א"כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה אמר ליה קיסר לר' תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה א"ל ההוא מינא האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא שדיוה ליה לדידיה ואכלוה א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א"ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד, ד) שכב על צדך השמאלי וכתיב (יחזקאל ד, ו) ושכבת על צדך הימני אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חצים אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב (שמות כה, ב) ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב (ישעיהו מ, יב) מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא טביל דכתיב (ישעיהו סו, טו) כי הנה ה' באש יבא ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב (במדבר לא, כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא כתיב (שמואל ב ז, כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ מאי רבותייהו אתון נמי ערביתו בהדן דכתיב (ישעיהו מ, יז) כל הגוים כאין נגדו אמר ליה מדידכו אסהידו עלן דכתיב

The Roman emperor said to Rabban Gamliel: Your God is a thief, as it is written: “And the Lord God caused a deep sleep to fall upon the man and he slept; and He took one of his sides, and closed up the place with flesh instead” (Genesis 2:21). The daughter of the emperor said to Rabban Gamliel: Leave him, as I will respond to him. She said to her father: Provide one commander [dukhus] for me to avenge someone’s wrongdoing. The emperor said to her: Why do you need him? She said to him: Armed bandits came to us this past night, and took a silver jug [kiton] from us, and left a golden jug for us. The emperor said to her: If so, would it be that armed bandits such as these would come to us every day. She said to him: And was it not similarly good for Adam the first man that God took a side from him and gave him a maidservant to serve him? The emperor said to her: This is what I was saying: But if it is good for Adam, let God take his side from him in the open, not during the time of his deep sleep, like a thief. She said to him: Bring me a slice of raw meat. They brought it to her. She placed it under the embers, and removed it after it was roasted. She said to him: Eat from this meat. The emperor said to her: It is repulsive to me. Although he knew that this is how meat is prepared, seeing the raw meat made it repulsive to him. She said to him: With regard to Adam the first man as well, had God taken her from him in the open, she would have been repulsive to him. Therefore God acted while Adam was asleep. The emperor said to Rabban Gamliel: I know your God, what He does and where He sits. Meanwhile, the emperor was moaning and groaning. Rabban Gamliel said to him: What is this? Why are you in distress? The emperor said to him: I have one son in the cities overseas and I miss him. Rabban Gamliel said to him: I want you to show him to me. The emperor said: Do I know where he is? Rabban Gamliel said to him: If you do not know that which is on earth, is it possible that you do know that which is in the heavens? The emperor said to Rabban Gamliel: It is written in praise of the Lord: “He counts the number of the stars; He gives them all their names” (Psalms 147:4). What is His greatness? I can also count the stars. Rabban Gamliel brought quinces, put them in a sieve, and spun them. He said to the emperor: Count them. The emperor said to him: Stand them still so that I can count them. Rabban Gamliel said to him: The firmament also revolves like this, therefore you cannot count the stars in it. Some say that this is what the emperor said to him: I have counted the stars. Rabban Gamliel said to him: Tell me how many teeth and incisors you have. The emperor put his hand in his mouth and was counting them. Rabban Gamliel said to him: You do not know what is in your mouth, but you do know what is in the firmament? The emperor said to Rabban Gamliel: He Who created mountains did not create wind, rather two separate gods created them, as it is stated: “For, lo, He forms mountains and creates wind” (Amos 4:13); one is described with the verb “forms,” and the other with the verb “creates.” Rabban Gamliel said to him: If that is so, then with regard to Adam, as it is written concerning him: “And God created” (Genesis 1:27), and also: “And the Lord God formed” (Genesis 2:7), so too should one say that He who created this did not create that? If you will claim that different gods created different parts of Adam, that will not suffice. A person has one handbreadth by one handbreadth of facial countenance, with two types of orifices in it, eyes and ears. Should one say that He who created this did not create that; as it is stated: “He that planted the ear, shall He not hear? He that formed the eye, shall He not see?” (Psalms 94:9)? The verse employs two verbs for the eyes and ears alone. The emperor said to him: Yes, different gods created different parts of the face. Rabban Gamliel said to him: And at the moment of death, are they all appeased? Do all these gods agree as one that the time arrived for the person to die? The Gemara relates: A certain magus said to Ameimar: From your midpoint and up is in the domain of Hurmiz, the god of good, who created the significant and important parts of the body, and from your midpoint and down is in the domain of Ahurmiz, the god of bad. Ameimar said to him: If so, how does Ahurmiz allow Hurmiz to urinate in his territory? A person drinks with his mouth, which is in his upper half, and urinates from below. The Gemara relates: The emperor said to Rabbi Tanḥum: Come, let us all be one people. Rabbi Tanḥum said: Very well. But we, who are circumcised, cannot become uncircumcised as you are; you all circumcise yourselves and become like us. The emperor said to Rabbi Tanḥum: In terms of the logic of your statement, you are saying well, but anyone who bests the king in a debate is thrown to the enclosure [labeivar] of wild animals. They threw him to the enclosure but the animals did not eat him, as God protected him. A certain heretic said to the emperor: This incident, that they did not eat him, happened because they are not hungry. They then threw the heretic into the enclosure and the animals ate him. The emperor said to Rabban Gamliel: You say that the Divine Presence dwells in any place where there are ten adult male Jews. He asked, sarcastically: How many Divine Presences are there? Rabban Gamliel summoned the servant of the emperor and hit him on his neck [be’appatka]. Rabban Gamliel said to him: Why did you allow the sun to enter the house of the emperor? The emperor said to him: The sun rests upon all the world; no one can prevent it from shining. Rabban Gamliel said to him: And if the sun, which is one of ten thousand attendants that are before the Holy One, Blessed be He, rests upon all the world, the Divine Presence of the Holy One, Blessed be He, all the more so rests upon the world.

(כא) וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃ (כב) וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃ (כג) וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃ (כד) וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃ (כה) וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃ (כו) וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ (כז) וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃ (כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְהוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃ (כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃ (ל) וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃ (לא) וַיְגַ֣ל יְהוָה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃ (לב) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃ (לג) וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃ (לד) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃ (לה) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃ (לו) וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃ (לז) וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃ (לח) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכ֥וֹל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ (לט) וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃
(21) When he arose in the morning, Balaam saddled his ass and departed with the Moabite dignitaries. (22) But God was incensed at his going; so an angel of the LORD placed himself in his way as an adversary. He was riding on his she-ass, with his two servants alongside, (23) when the ass caught sight of the angel of the LORD standing in the way, with his drawn sword in his hand. The ass swerved from the road and went into the fields; and Balaam beat the ass to turn her back onto the road. (24) The angel of the LORD then stationed himself in a lane between the vineyards, with a fence on either side. (25) The ass, seeing the angel of the LORD, pressed herself against the wall and squeezed Balaam’s foot against the wall; so he beat her again. (26) Once more the angel of the LORD moved forward and stationed himself on a spot so narrow that there was no room to swerve right or left. (27) When the ass now saw the angel of the LORD, she lay down under Balaam; and Balaam was furious and beat the ass with his stick. (28) Then the LORD opened the ass’s mouth, and she said to Balaam, “What have I done to you that you have beaten me these three times?” (29) Balaam said to the ass, “You have made a mockery of me! If I had a sword with me, I’d kill you.” (30) The ass said to Balaam, “Look, I am the ass that you have been riding all along until this day! Have I been in the habit of doing thus to you?” And he answered, “No.” (31) Then the LORD uncovered Balaam’s eyes, and he saw the angel of the LORD standing in the way, his drawn sword in his hand; thereupon he bowed right down to the ground. (32) The angel of the LORD said to him, “Why have you beaten your ass these three times? It is I who came out as an adversary, for the errand is obnoxious to me. (33) And when the ass saw me, she shied away because of me those three times. If she had not shied away from me, you are the one I should have killed, while sparing her.” (34) Balaam said to the angel of the LORD, “I erred because I did not know that you were standing in my way. If you still disapprove, I will turn back.” (35) But the angel of the LORD said to Balaam, “Go with the men. But you must say nothing except what I tell you.” So Balaam went on with Balak’s dignitaries. (36) When Balak heard that Balaam was coming, he went out to meet him at Ir-moab, which is on the Arnon border, at its farthest point. (37) Balak said to Balaam, “When I first sent to invite you, why didn’t you come to me? Am I really unable to reward you?” (38) But Balaam said to Balak, “And now that I have come to you, have I the power to speak freely? I can utter only the word that God puts into my mouth.” (39) Balaam went with Balak and they came to Kiriath-huzoth.

(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וגו' (בראשית יא, א), רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַח (תהלים נט, יב): אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ [כי מרו בך], רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָיָה בְּדוֹאֵג וּבַאֲחִיתֹפֶל, אָמַר דָּוִד אַל תַּהֲרֹג דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל, פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. הֲנִיעֲמוֹ בְחֵילְךָ, טַלְטְלֵימוֹ, וְהוֹרִידֵמוֹ, הוֹרִידֵמוֹ מִגְּדֻלָּתָן. וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה (תהלים נט, יב): מָגִנֵּנוּ ה'. (תהלים נט, יג): חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב טז, כא): בֹּא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ. (שמואל ב יז, ב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וְזֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, נַחְמָן בְּרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר הַתֵּר קוּנְעָתוֹ מִמֶּנּוּ וַעֲשֵׂה אוֹתוֹ זִיטִיוְטוֹיס, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מֵת דָּמוֹ מֻתָּר וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַר בְּדוֹר הַפְלָגָה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל אַל תַּהֲרֹג דּוֹר הַפְלָגָה פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ, טַלְטְלֵמוֹ וְהוֹרִידֵמוֹ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן. וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה, מָגִנֵּנוּ ה', חַטַּאת פִּימוֹ, מֵחַטָּיָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם אָמְרוּ אֶחָד לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מֵהַצָּפוֹן, וְאֶחָד מֵהַדָּרוֹם, וְאֶחָד מֵהַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח. דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

(ב) רַבִּי אַבָּא פָּתַח (משלי כז, כב): אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּזֶה שֶׁהוּא כּוֹתֵשׁ אֶת הַשְֹּׂעוֹרִים בַּמַּלְבֵּן, סָבוּר שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי מוּטָב, וְעַד הוּא סָלֵיק וְעַד הוּא נָחֵית לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ, כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה (בראשית יא, י): [שנתים] אַחַר הַמַּבּוּל, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

(ג) רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (משלי יז, יג): מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם קִדֶּמְךָ חֲבֵרְךָ בַּעֲדָשִׁים קַדְמֶנּוּ בְּבָשָׂר, לָמָּה שֶׁהוּא גָּמַל עָלֶיךָ תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא לֹא סוֹף דָּבָר מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת רָעָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שמות כג, ה): כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָֹּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

(ד) יְהוּדָה בַּר רַבִּי פָּתַח (ישעיה מד, יח): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ד): הַנְּפִלִים הָיוּ בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, יְהוּדָה בַּר רַבִּי אוֹמֵר לָא הֲוָה לְהוֹן לְמֵילַף מִן קַמָּאֵי, אֶתְמְהָא, דּוֹר הַמַּבּוּל מִדּוֹר אֱנוֹשׁ, דּוֹר הַפְלָגָה מִדּוֹר הַמַּבּוּל, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ.

(ה) רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח (ירמיה נא, ט): רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָֹּׂא עַד שְׁחָקִים, רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ. וְלֹא נִרְפְּתָה, בְּדוֹר הַמַּבּוּל. עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ אֶל אַרְצוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.

(ו) רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר וּדְבָרִים אֲחָדִים, דִּבּוּרִים אֲחָדִים. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל, נִתְפָּרֵשׁ. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה, לֹא נִתְפָּרֵשׁ. וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים עַל (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וְעַל (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בָּאָרֶץ, אָמְרוּ אַבְרָהָם זֶה פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא אֵינוֹ מוֹלִיד, וְעַל ה' אֱלֹהֵינוּ אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ, וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ, וּתְהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. דָּבָר אַחֵר, וּדְבָרִים אֲחָדִים, וּדְבָרִים אֲחוּדִים, מַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה וּמַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה. רַבָּנָן אָמְרֵי שָׂפָה אֶחָת, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן פָּתַח חָבִית רִאשׁוֹנָה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, הָא מְשַׁפּוּ דְּכוֹלָא בִּישָׁא. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵי זוֹ קָשָׁה זֶה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה בַּפָּלָטִין, אוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה, בְּוַדַּאי זוֹ קָשָׁה, שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה. כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. אוֹתָן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה נִשְׁתַּיְירָה מֵהֶם פְּלֵטָה, אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, ב): גְּבֻלוֹת יַשִֹּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה. רַבִּי אוֹמֵר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל אֵינִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ. הָא לָמַדְתָּ גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת. וּדְבָרִים אֲחָדִים, מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרֵשׁ, אֲבָל מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ. דָּבָר אַחֵר, וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים, אָמְרוּ אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מִן הַצָּפוֹן, וְאֶחָד מִן הַדָּרוֹם, וְאֶחָד מִן הַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

(ז) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית יא, ב), נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ. (בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ. (בראשית יא, ב): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָֹּׂטָן קוֹפֵץ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג.

(ח) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (בראשית יא, ג), מִי אָמַר לְמִי, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִצְרַיִם אָמַר לְכוּשׁ, (בראשית יא, ג): הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה, עֲתִידִין אִלֵּין עַמְמַיָא מִשְׁתַּרְפָּא מִן גּוֹ עָלְמָא. (בראשית יא, ג): וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וגו', רַבִּי הוּנָא אָמַר הֲוַת מַצְלַחַת בִּידָן, אָתֵי לְמִבְנֵי חָדָא הוּא בָּנֵי תַּרְתֵּין, אָתֵי לְמִישׁוֹעַ תַּרְתֵּין וְהוּא מִישׁוֹעַ אַרְבַּע. (בראשית יא, ד), וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָנוּ וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן מִגְדָּל בָּנוּ עִיר לֹא בָּנוּ. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, ה): וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲמַר לְהוֹן קְרוֹן דְּבַתְרֵיהּ, (בראשית יא, ח): וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הַמִּגְדָּל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הַמִּגְדָּל הַזֶּה שֶׁבָּנוּ, שְׁלִישׁוֹ נִשְׂרָף, וּשְׁלִישׁוֹ שָׁקַע, וּשְׁלִישׁוֹ קַיָּם, וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא קָטָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ רוֹאֶה דְּקָלִים שֶׁלְּפָנָיו כְּאִלּוּ חֲגָבִים. (בראשית יא, ד): וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין שֵׁם אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. (בראשית יא, ד): פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ.

(ט) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל וגו' (בראשית יא, ה), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. (בראשית יא, ה): אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְכִי מַה נֹּאמַר בְּנֵי חֲמָרַיָא אוֹ בְּנֵי גַּמְלַיָא, אֶלָּא בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה, מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן אַחַר כָּל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ אָמַר (בראשית ג, יב): הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי וגו', כָּךְ שְׁנָתַיִם מִדּוֹר הַמַּבּוּל עַד דּוֹר הַפְלָגָה, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת. (בראשית יא, ו): וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הוֹאִיל וְהֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת אִם עוֹשִׂין הֵן תְּשׁוּבָה אֲנִי מְקַבְּלָן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִי לֹא עַל יְדֵי שֶׁהֵם עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת. (בראשית יא, ו): וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה, וְאֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (דברים י, יב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה, וְהֵן אָמְרִין לֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הַכֶּרֶם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי מַה בְּעָלָיו עוֹשִׂין לוֹ מְגַמְּמִין אוֹתוֹ.

(י) הָבָה נֵרְדָה (בראשית יא, ז), זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה. (בראשית יא, ז): וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מִשְֹּׂפָתָם אֶעֱשֶׂה נְבֵלָה, [שאחד בקש מחברו קרדום נתן לו מגרפה [וכעס עליו] וְזָרַק לוֹ בַּחֲזָרָה אֶת הַמַּגְרֵפָה וּפָצַע אֶת מֹחוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִשְֹּׂפָתָם אֶעֱשֶׂה נְבֵלָה], הֲוָה חַד מִנְּהוֹן אָמַר לְחַבְרֵיהּ אַיְיתֵי לִי קוֹלָב וְהוּא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ מַגְרוֹפֵי, הֲוָה מָחֵי לֵיהּ וּפָצַע מוֹחֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִשְֹּׂפָתָם אֶעֱשֶׂה נְבֵלָה. (בראשית יא, ח): וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָלְכוּ לָהֶם בְּנֵי צוֹר לְצִידוֹן וּבְנֵי צִידוֹן לְצוֹר, מִצְרַיִם תּוֹפֶשֶׂת לְאַרְצוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹפֵשׂ אַרְצוֹ שֶׁהָיָה תְּחִלַּת שִׁבְתּוֹ שָׁם וּלְשָׁם הוּא חוֹזֵר, אֶלָּא מַהוּ וַיָּפֶץ, שֶׁנִּכַּנְסוּ כָּל הָאֲרָצוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְהָיְתָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹלַעַת אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ. רַבָּנָן אָמְרֵי אֵין וַיָּפֶץ אֶלָּא וַיָּצֶף, הֵצִיף עֲלֵיהֶן הַיָּם וְהֵצִיף שְׁלשִׁים מִשְׁפָּחוֹת מֵהֶן. רַבִּי לֵוִי אָמַר אֵין לְךָ צָרָה בָּאָה לְאָדָם שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רֶוַח, אוֹתָן שְׁלשִׁים מִשְׁפָּחוֹת מֵהֵיכָן עָמְדוּ מֵאַבְרָהָם, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִקְּטוּרָה, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִיִּשְׁמָעֵאל, וְאִלֵּין תַּרְתֵּין חוֹרַנְיָיתָא (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ.

(יא) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל (בראשית יא, ט), חַד תַּלְמִיד מִן דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יְתִיב קֳדָמוֹהִי, וַהֲוָה מַסְבַּר לֵיהּ וְלָא סְבַר, אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא לֵית אַתְּ סָבַר, אֲמַר לֵיהּ דַּאֲנָא גָּלֵי מִן אַרְעָאי. אֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָן אַרְעָא דִידָךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן בּוּרְסִיף. אֲמַר לֵיהּ לָא תֵימַר לִי כֵּן אֶלָא מִן בּוּלְסִיף, (בראשית יא, ט): כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ.

(יב) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם וגו' (בראשית יא, כז), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח, יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אֶתְמְהָא, אָמַר לָהֶם אַף הִיא לָא תַּבְרָא, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן מִשּׁוּם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, (בראשית טו, טו): תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.

(יג) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה, חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר, הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו. הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן, וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי, וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ. חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת, אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן, קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן. כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון, קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי, וְיָדְעִין אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר. נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד. אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא, אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא, אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא. אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא. אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי, אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג, אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ, אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא, נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'.

(יד) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים וגו' (בראשית יא, כט), אַבְרָם הָיָה גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה אַחַת, וְנָחוֹר הָיָה גָדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה אַחַת, נִמְצָא הָרָן גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם שְׁתֵּי שָׁנִים, שָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל מִלְכָּה וְשָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל יִסְכָּה. הָרָן מוֹלִיד לְשֵׁשׁ שָׁנִים, וְאַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד, אֶתְמְהָא. (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה וגו': אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין לָהּ, הֲוָה לָהּ. וַתְּהִי שָׂרָה עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, הֲוָה לָהּ, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו'. (שמואל א א, ה): וַיְהִי לִפְנִינָה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים, וַהֲוָה לָהּ, (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד וגו'. (ירמיה ל, יז): צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, (ישעיה נד, א): רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי.

[Genesis 11:28 says,] “And Haran died in the presence of his father Terach.” Rabbi Hiyya said: Terach was a manufacturer of idols. He once went away somewhere and left Abraham to sell them in his place. A man came in and wished to buy one."How old are you?" Abraham asked the man. "Fifty years old," he said. "Woe to such a man, who is fifty years old and would worship a day old object!" Avraham said. On another occasion a woman came in with a plateful of flour and requested him, "Take this and offer it to them." So he took a stick and broke them, and put the stick in the hand of the largest. When his father returned he demanded, "What have you done to them?" "I cannot conceal it from you. A woman came with a plateful of fine meal and requested me to offer it to them. One claimed, 'I must eat first,' while another claimed, 'I must eat first.' Thereupon, the largest arose, took the stick and broke them." "Why do you make sport of me? Have they any knowledge?" Terach said. "Should not your ears hear what your mouth has said?" Avraham said.

Midrash Ha-Gadol, Genesis 12:1 (translation by Avivah Zornberg, Genesis, The Beginning of Desire, p. 83
And Abraham would roam in his mind, thinking, “How long shall we bow down to the work of our hands? It is not right to worship and bow down to anything but the earth, which brings forth fruit and sustains us.” But when he saw that the earth needs rain, and that without the sky opening and sending down rain, the earth would grow nothing at all, then he thought again: “It is not right to bow down to anything but the sky.” He looked again and saw the sun which gives light to the world, and brings forth the plants, and thought, “It is not right to bow down to anything but the sun.” But when he saw the sun setting, he thought, “That is no god.” He looked again at the moon and the stars that give light at night, and thought, “To these it is right to bow down.” But when the dawn broke, they were all effaced, and he thought, “These are no gods.” He was in distress at the thought: If these phenomena have no mover, why does one set and the other rise?”…When Abraham saw the appearance and the disappearance of phenomena in nature, he thought, “Unless there were someone in charge, this would not happen. It is not right to bow down to these, but to the One in charge.”

-- https://hebrewcollege.edu/blog/reflections-on-lekh-lekah-why-was-abraham-chosen/