ירבעם ביאליק ועגל הזהב- חידוש מול מסורת

תל דן, ירבעם ביאליק ועגל הזהב- חידוש מול מסורת

דף לימוד לפתיחות היום בנחל דן

נקודת מוצא:
קיבוץ דן (בית אוסישקין)

נקודת סיום:
פסל “האריה השואג”, בכניסה לקיבוץ כפר גלעדי

אורך המסלול:
כ-13 ק”מ

שער הכניסה לשביל ישראל ליד בית אוסישקין

תקציר המסלול

ברכות, בחרתם להתחיל את שביל ישראל! גם מסע של אלף קילמטרים מתחיל בצעד אחד!
המסלול מתחיל מהנקודה הצפונית ביותר של שביל ישראל, בחצר מוזיאון הטבע “בית אוסישקין” שנמצא בקיבוץ דן
.

משם, נקיף מצפון את שמורת הטבע תל דן – אתר ארכיאולוגי חשוב , ונעבור על יד נחל דן שהוא אחד ממקורות הירד. נעבור בשדות , נתרשם מנופי החרמון ובקעת עיון הנשקפים מצפון, ונלך עד שנגיע לשער הכניסה של שמורת נחל שניר.

נחצה את השמורה לאורך ערוץ נחל שניר, מקור נוסף המזין את נהר הירדן. את הנחל נחצה על גבי גשר עליו עובר כביש 99, ומשם נעבור דרך חניון מעיין ברוך אל כביש הכניסה לקיבוץ מעיין ברוך, עד לשער הכניסה לקיבוץ.

בשער הקיבוץ נפנה מערבה, נלך לאורך גדר הקיבוץ על דרך חקלאית עד שנגיע לכביש הכניסה הדרומי למושב כפר יובל. בהגיענו אל הכביש נפנה ימינה ונמשיך עם הכביש עד לחיבור שלו עם כביש 90. בדרך נעבור על פני הכניסה לכפר יובל ונחצה את נחל עיון באמצעות גשר עליו עובר כביש 90.

לאחר שנחצה את כביש 90, נעלה עם השביל עד שנגיע לגדר קיבוץ כפר גלעדי, ונלך לאורכה עד מגרש החניה של בית העלמין. כאן קבורים ומונצחים בפסל ‘האריה השואג חללי קרב תל חי.
הלימוד יעסוק בתל דן, מי שמעונין בדף לימוד על תל-חי, מוזמן לדלג לדף הבא: https://www.sefaria.org.il/sheets/143154?lang=he

שמורת תל דן

מפת סימון שבילים מתוך אתר החברה להגנת הטבע

תל דן, ירבעם ביאליק ועגל הזהב- חידוש מול מסורת

תל דן הוא אתר ארכאולוגי שבו שרידים החל מתקופת האבן, דרך תקופת המלוכה הישראלית ועד התקופה הרומית (אחרי התקופה הרומית הישוב עבר לבניאס)

העיר דן מוזכרת במקורות כעיר שהקימו אנשי שבט דן שעלו צפונה מהנחלה המקורית שלהם שבמרכז הארץ (גוש דן נקרא על שם שבט דן ששם היתה נחלתו המקורית). העיר דן הייתה גבולה הצפוני של ממלכת ישראל (מכאן מגיע הביטוי "מדן ועד באר שבע"), המלך ירבעם הקים במקום במות פולחן ובהם עגלי זהב. בתל דן נמצאה כתובת שמזכירה את שלטון "בית דוד" (הכתובת נמצאת כיום במוזאון ישראל) ומהווה הוכחה לכך שמלכות בית דוד הייתה באמת.

את הלימוד נפתח עם טקסט מספר מלכים וטקסט של חיים נחמן ביאליק שמתכתב איתו

בתמונה העליונה: שימור השער הכנעני- שער אברהם ("וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו... וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן."בראשית יד ד)

בתמונה התחתונה: חומת העיר מימי ממלכת ישראל (וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה." שופטים י"ח)

כתובת "בית דוד" מתל דן. נמצאת כיום במזיאון ישראל. נחשבת לאחת מהתגליות הארכיאלוגיות החשובות ביותר שנתגלו בארץ

וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃...
וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מִלִּבּ֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃

(26) Jeroboam said to himself, “Now the kingdom may well return to the House of David. (27) If these people still go up to offer sacrifices at the House of the LORD in Jerusalem, the heart of these people will turn back to their master, King Rehoboam of Judah; they will kill me and go back to King Rehoboam of Judah.” (28) So the king took counsel and made two golden calves. He said to the people, “You have been going up to Jerusalem long enough. This is your god, O Israel, who brought you up from the land of Egypt!” (29) He set up one in Bethel and placed the other in Dan. (30) That proved to be a cause of guilt, for the people went to worship [the calf at Bethel and] the one at Dan. (31) He also made cult places and appointed priests from the ranks of the people who were not of Levite descent. (32) He stationed at Bethel the priests of the shrines that he had appointed to sacrifice to the calves that he had made. And Jeroboam established a festival on the fifteenth day of the eighth month; in imitation of the festival in Judah, he established one at Bethel, and he ascended the altar [there]. (33) On the fifteenth day of the eighth month—the month in which he had contrived of his own mind to establish a festival for the Israelites—Jeroboam ascended the altar that he had made in Bethel.

הבמה של ירבעם בן נבט בתל דן ואתר הפולחן שלידה, מחקרים שונים מראים שהבמה נבניתה בגודל דומה למקדש שלמה שבירושלים

דמות עגל זהב. צילום: ארכיון nrg

יש הרואים אני שני העגלים, כתחליף לשני הכרובים (עגלים מכונפים) שחפפו מעל ארון הברית במקדש שלמה בירושלים וסימלו את הכסא של האל שיושב בשמים ושומר על ירושלים. ירבעם שם את שני העגלים בגבולות של ממלכתו, בגבול הדרומי בבית אל, ובגבול הצפוני בדן, וכך הוא סימל שהאל שומר על כל ממלכתו .

שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: ספרו את הטקסט במילים שלכם
דרש: למה ירבעם בחר לשים עגלים בדן?
רמז: האם גם כיום אנחנו מוסיפים מקומות קדושים וחגים נוספים ללוח השנה?
סוד: מה דעתכם על פעולותיו של ירבעם?

מכתבו של ביאליק לדוד אומנסקי 1930:

(דוד אומנסקי, מזכיר קבוץ גניגר שבעמק יזרעאל שלח מכתב לביאליק ובו הוא ביקש מהמשורר הלאומי להמציא טקס חדש לחג הפסח לטובת הקיבוצים החילוניים, זוהי תשובתו של ביאליק)

את החגים אין בודים מן הלב. כבר ניסה ירבעם לעשות כזאת ולא הצליח.
אפשר ל”נסח” ול”סגנן” קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין.
החג הוא עניין של יצירה קיבוצית, שמשתתפים בה כוחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההיסטוריה, האומנות, הטבע ....

עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה.
אבותינו, לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אע”פ שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְעַרוּתָא חדשה...

בכבוד רב ובברכת החג הקרוב. חיים נחמן ביאליק

שאלות למחשבה:

פשט: ספרו את תוכן המכתב במילים שלכם

דרש: למה ביאליק מזכיר את ירבעם בן נבט בתשובתו? מה למד ביאליק מהעגלים שבתל דן?

רמז: מה לדעתכם המשמעות של "והוסיפו עליהם קצת", מה ההבדל בין המצאת החג של ירבעם לבין הוספה על החגים של ביאליק

סוד: תנו דוגמאות מהחגים שאתם חוגגים שבהם אתם מקיימים את צוואתו של ביאליק

הזמנה למסע:

תל דן שנמצא לידנו מעורר בנו את השאלה של חידוש מול מסורת, של חגים עתיקים אל מול חגים חדשים. האזהרה של ביאליק היא אזהרה מהדהדת - שאם נוותר על לוח השנה המסורתי יש חשש לפיצול של הממלכה כמו בימי ירבעם. בהמשך המסע ניפגש עם מקומות שונים בארץ ישראל שהסיפור שלהם יעמת אותנו את מול השאלות הגדולות . אנחנו מקווים שהמפגש עם נופי הארץ ועם האנשים בדרך, וכן המפגש שלכם זה עם זה , והלימוד המשותף, יסייע לכם למצוא תשובות.
לסיכום אתם מוזמנים לשמוע את השיר "עגל הזהב " של אהוד בנאי ולחשוב על היחס בין עגלי הזהב העתיקים בתל דן לבין עגלי הזהב המודרניים בגוש דן...

עגל הזהב- מילים ולחן: אהוד בנאי
אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר,מעל העננים
אין שום אות ,אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.

אין מי שיכה על הסלע, מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב

הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב

מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא עגל הזהב

הרחבה :
תל דן או תל אל קאדי- על שימור שמות.
כשעם ישראל חזר לארצו משנות הגלות, רבים חיפשו את המקומות שמוזכרים בתנ"ך ובחז"ל. איפה נמצאות שכם וחברון? איפה שפרעם או ציפורי?
אחד מהדרכים שסייעו בזיהוי המקומות היה שימור השמות על ידי האוכלוסייה הערבית. כך ליד כפר 'מעין' בדרום הר חברון מצאו הארכאולוגים את חורבות מעון המקראית, וליד 'ספוריה' שבגליל מצאו את חורבות ציפורי התלמודית. במשך כ1,500 שנה שמרה האוכלוסייה המקומית על השמות המקראיים והתלמודיים של המקומות (וזאת למרות שבשפה הערבית אין משמעות למילים "ספוריה" או "מעין") . ישנם מספר מקומות שבהם השפה הערבית לא שימרה את השם העברי אלא את המשמעות שלו. דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות בתל דן, שנקרא בפי האוכלוסייה הערבית בשם "תל אל קאדי" שהרי קאדי בערבית הוא שופט, או דיין- זה שדן את התושבים (תל דן= תל אל קאדי)
סביב השם תל אל קאדי התפתחה אגדת עם שמספרת ששלושת מקורות הירדן רבו מי יהיה זה שיגיע לימת הכנרת, ולבסוף בתל אל קאדי, האל ירד ודן והחליט ששלושת הנחלים יתאחדו ביחד לנהר הירדן. אגדה זו הולחנה על אמיתי נאמן וניתן להאזין לה בקישור הבא (בביצוע של יפה ירקוני)

הרחבה 2: על ברכת משה לדן, ועל מעבר שבט דן מגוש דן לנחל דן

בחלוקת הנחלות קיבל שבט דן את אזור מישור החוף- והאזור מכונה עד היום על שמו בשם "גוש דן". אבל במישור החוף ישבו הפלשתים ושבט דן נדחק לאזור השפלה (אזור בית שמש) בין הפלשתים שהיו במישור לבין שבט יהודה שקבל לנחלה את הרי יהודה והרי חברון.
בספר שופטים, כחלק מפרשת 'פסל מיכה' מסופר לנו איך שבט דן עזב את מישור החוף ועלה צפונה

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת... וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצׇּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃ וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃...וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃

(1) In those days there was no king in Israel, and in those days the tribe of Dan was seeking a territory in which to settle; for to that day no territory had fallen to their lot among the tribes of Israel. (2) The Danites sent out five of their number, from their clan seat at Zorah and Eshtaol—valiant men—to spy out the land and explore it. “Go,” they told them, “and explore the land.” When they had advanced into the hill country of Ephraim as far as the house of Micah, they stopped there for the night. (3) While in the vicinity of Micah’s house, they recognized the speech of the young Levite, so they went over and asked him, “Who brought you to these parts? What are you doing in this place? What is your business here?” (4) He replied, “Thus and thus Micah did for me—he hired me and I became his priest.” (5) They said to him, “Please, inquire of God; we would like to know if the mission on which we are going will be successful.” (6) “Go in peace,” the priest said to them, “the LORD views with favor the mission you are going on.” (7) The five men went on and came to Laish. They observed the people in it dwelling carefree, after the manner of the Sidonians, a tranquil and unsuspecting people, with no one in the land to molest them and with no hereditary ruler. Moreover, they were distant from the Sidonians and had no dealings with anybody. (8) When [the men] came back to their kinsmen at Zorah and Eshtaol, their kinsmen asked them, “How did you fare?” (9) They replied, “Let us go at once and attack them! For we found that the land was very good, and you are sitting idle! Don’t delay; go and invade the land and take possession of it, (10) for God has delivered it into your hand. When you come, you will come to an unsuspecting people; and the land is spacious and nothing on earth is lacking there.” (11) They departed from there, from the clan seat of the Danites, from Zorah and Eshtaol, six hundred strong, girt with weapons of war. (12) They went up and encamped at Kiriath-jearim in Judah. That is why that place is called “the Camp of Dan” to this day; it lies west of Kiriath-jearim. (13) From there they passed on to the hill country of Ephraim and arrived at the house of Micah. (14) Here the five men who had gone to spy out the Laish region remarked to their kinsmen, “Do you know, there is an ephod in these houses, and teraphim, and a sculptured image and a molten image? Now you know what you have to do.” (15) So they turned off there and entered the home of the young Levite at Micah’s house and greeted him. (16) The six hundred Danite men, girt with their weapons of war, stood at the entrance of the gate, (17) while the five men who had gone to spy out the land went inside and took the sculptured image, the ephod, the teraphim, and the molten image. The priest was standing at the entrance of the gate, and the six hundred men girt with their weapons of war, (18) while those men entered Micah’s house and took the sculptured image, the molten image, the ephod, and the household gods. The priest said to them, “What are you doing?” (19) But they said to him, “Be quiet; put your hand on your mouth! Come with us and be our father and priest. Would you rather be priest to one man’s household or be priest to a tribe and clan in Israel?” (20) The priest was delighted. He took the ephod, the household gods, and the sculptured image, and he joined the people. (21) They set out again, placing the children, the cattle, and their household goods in front. (22) They had already gone some distance from Micah’s house, when the men in the houses near Micah’s mustered and caught up with the Danites. (23) They called out to the Danites, who turned around and said to Micah, “What’s the matter? Why have you mustered?” (24) He said, “You have taken my priest and the gods that I made, and walked off! What do I have left? How can you ask, ‘What’s the matter’?” (25) But the Danites replied, “Don’t do any shouting at us, or some desperate men might attack you, and you and your family would lose your lives.” (26) So Micah, realizing that they were stronger than he, turned back and went home; and the Danites went on their way, (27) taking the things Micah had made and the priest he had acquired. They proceeded to Laish, a people tranquil and unsuspecting, and they put them to the sword and burned down the town. (28) There was none to come to the rescue, for it was distant from Sidon and they had no dealings with anyone; it lay in the valley of Beth-rehob. They rebuilt the town and settled there, (29) and they named the town Dan, after their ancestor Dan who was Israel’s son. Originally, however, the name of the town was Laish. (30) The Danites set up the sculptured image for themselves; and Jonathan son of Gershom son of Manasseh, and his descendants, served as priests to the Danite tribe until the land went into exile. (31) They maintained the sculptured image that Micah had made throughout the time that the House of God stood at Shiloh.

לפני מותו , בירך משה את העם. משה נתן לכל שבט ברכה שמתאימה לאופי שלו. ניתן לראות שכבר בברכת משה רמוזה העליה של שבט דן צפונה

וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃

(1) This is the blessing with which Moses, the man of God, bade the Israelites farewell before he died. (2) He said: The LORD came from Sinai; He shone upon them from Seir; He appeared from Mount Paran, And approached from Ribeboth-kodesh, Lightning flashing at them from His right. (3) Lover, indeed, of the people, Their hallowed are all in Your hand. They followed in Your steps, Accepting Your pronouncements, (4) When Moses charged us with the Teaching As the heritage of the congregation of Jacob. (5) Then He became King in Jeshurun, When the heads of the people assembled, The tribes of Israel together. (6) May Reuben live and not die, Though few be his numbers. (7) And this he said of Judah: Hear, O LORD the voice of Judah And restore him to his people. Though his own hands strive for him, Help him against his foes. (8) And of Levi he said: Let Your Thummim and Urim Be with Your faithful one, Whom You tested at Massah, Challenged at the waters of Meribah; (9) Who said of his father and mother, “I consider them not.” His brothers he disregarded, Ignored his own children. Your precepts alone they observed, And kept Your covenant. (10) They shall teach Your laws to Jacob And Your instructions to Israel. They shall offer You incense to savor And whole-offerings on Your altar. (11) Bless, O LORD, his substance, And favor his undertakings. Smite the loins of his foes; Let his enemies rise no more. (12) Of Benjamin he said: Beloved of the LORD, He rests securely beside Him; Ever does He protect him, As he rests between His shoulders. (13) And of Joseph he said: Blessed of the LORD be his land With the bounty of dew from heaven, And of the deep that couches below; (14) With the bounteous yield of the sun, And the bounteous crop of the moons; (15) With the best from the ancient mountains, And the bounty of hills immemorial; (16) With the bounty of earth and its fullness, And the favor of the Presence in the Bush. May these rest on the head of Joseph, On the crown of the elect of his brothers. (17) Like a firstling bull in his majesty, He has horns like the horns of the wild-ox; With them he gores the peoples, The ends of the earth one and all. These are the myriads of Ephraim, Those are the thousands of Manasseh. (18) And of Zebulun he said: Rejoice, O Zebulun, on your journeys, And Issachar, in your tents. (19) They invite their kin to the mountain, Where they offer sacrifices of success. For they draw from the riches of the sea And the hidden hoards of the sand. (20) And of Gad he said: Blessed be He who enlarges Gad! Poised is he like a lion To tear off arm and scalp. (21) He chose for himself the best, For there is the portion of the revered chieftain, Where the heads of the people come. He executed the LORD’s judgments And His decisions for Israel. (22) And of Dan he said: Dan is a lion’s whelp That leaps forth from Bashan. (23) And of Naphtali he said: O Naphtali, sated with favor And full of the LORD’s blessing, Take possession on the west and south. (24) And of Asher he said: Most blessed of sons be Asher; May he be the favorite of his brothers, May he dip his foot in oil. (25) May your doorbolts be iron and copper, And your security last all your days. (26) O Jeshurun, there is none like God, Riding through the heavens to help you, Through the skies in His majesty. (27) The ancient God is a refuge, A support are the arms everlasting. He drove out the enemy before you By His command: Destroy! (28) Thus Israel dwells in safety, Untroubled is Jacob’s abode, In a land of grain and wine, Under heavens dripping dew. (29) O happy Israel! Who is like you, A people delivered by the LORD, Your protecting Shield, your Sword triumphant! Your enemies shall come cringing before you, And you shall tread on their backs.

בפסוקים בספר שופטים אנחנו לא יודעים מה היה מהלך הקרב שבו לוחמי שבט דן כבשו את העיר לייש, אולי התשובה נמצאת בברכת משה.
אריה זהו שם נרדף ללייש (אריה צעיר הוא "כפיר", אריה בוגר הוא "לביא", ואריה זקן נקרא בשם "לייש") ויתכן ששבט דן הפתיע את תושבי לייש ותקף אותם דווקא מכיוון הרי הגולן- הבשן. אם כך אז משה רבינו מנבא את כיבוש העיר ליש ע"י שבט דן שיגיע מכיוון הבשן. וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן

בין שני אריות:
בברכת משה שני שבטים נמשלו לאריות: שבט יהודה ושבט דן. כך סדר ההליכה של בני ישראל במדבר- שבט יהודה היה המוביל ושבט דן היה המאסף (אולי לכן הוא נמשל לנחש- שדומה לזנב- בברכת יעקב), כך שעם ישראל היה מוקף בשני אריות, כמו שני הכרובים שהיו מעל ארון הברית (או שני האריות שמצוירים על הרבה מהפרוכות בבתי הכנסת). לאחר ששבט דן עבר לצפון , אז שני האריות הגנו על עם ישראל בשתי הקצוות , שבט יהודה (ושבט שמעון שנבלע בתוכו) הגנו על הגבול הדרומי , ושבט דן הגנו על הגבול הצפוני.
המדרש מגלה לנו שמשיח בן דוד יהיה שילוב של שני האריות- של שבט דן ושבט יהודה:
“גור אריה יהודה”. זה משיח בן דוד, שיצא משני שבטים – אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו “אריה”, שנא’ “גור אריה יהודה”, ו”דן גור אריה”.(בראשית רבה צז, ט)

שני האריות על פרוכת של ארון קודש. בדומה לשני השבטים שנמשלו לאריות- יהודה ודן, אחד בגבול הצפוני ואחד בגבול הדרומי