(ז) וּבְזִמְנִין דְּחֹשֶׁךְ, דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע, מְכַסֶּה עַל יֵצֶר הַטּוֹב, דְּאִיהוּ אוֹר. אִיהוּ כְּמַאן דְּתָפִיס בְּבֵית הָאֲסוּרִין דְיֵצֶר הָרָע. וְאוֹף הָכִי, כַּד יֵצֶר הַטּוֹב אִיהוּ תָּפִיס בִּרְשׁוּ דְיֵצֶר הָרָע, הָכִי אִינּוּן תְּפִיסִין חַיָּילִין דְּיֵצֶר הַטּוֹב, בִּרְשׁוּ דְּחַיָּילִין דְּיֵצֶר הָרָע. וּבְזִמְנָא דְּיִתְבַּר בַּר נָשׁ רוּחֵיהּ, בְּכָל אֵבָרִין דִּילֵיהּ, קֳדָם יְדוָֹ''ד, מַה כְּתִיב. (ישעיהו מ״ט:ט׳) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ.
(א) לתת לפתאים. עומק מחשבה וקצת פלפול ישמרו בו מהפתיות ולתת לצעיר השנים הדברים אשר הם התחלות העיון והם המחשבה והמושכלות הראשונות או מה שיקרב אליהם ואולם זכר תחלה הדעת כי הוא יותר נכבד מהמחשבות ולא תחשוב שלא יהיה בהם תועלת כי אם לאלו שזכר שאין להם שום שלימות אבל ימצא ג''כ תועלת גם לחכמים ולנבונים וזה שכבר ישמע חכם אלו המשלים ויוסיף קנין בחכמה וישמע אותם הנבון ויקנה תחבולות להמציא ההקדמות המפורסמות אשר יובילו אל ההשגה בדרוש דרוש מאלו החקירות הפילוסופיות הנה אלו המשלים יישירו האנשים:(ג) ערמה. הוא פלפול בדברים המדיניים: (ד) דעת. הם מושכלות ראשונות או מה שקרוב אליהם להגלות האמת בו, ומזמה היא המחשבה שהיא התחלה לדעת ומישרת אליו וזה שכאשר ירצה האדם לעמוד על האמת בדבר יקח המחשבות הנופלות בו ויקח הצודק מהם ויניח הבלתי צודק כמו שנזכר בספר הניצוח ובספר מה שאח' הטבע:
(ג) ותראה, אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים איש איש כפי נטית שכלו וחשקו הטבעי.
(ד) כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות. ואחרים יכנסו יותר אל הקדש, דהיינו, למוד התורה הקדושה. מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים.
(ה) אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול. ושלא ידומה חכם, שיהיה חכם באמת, שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה.
(ו) אך מה שלא ירבו לעיין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם שלא יראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב.
(ז) ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק וקרוב להיות גס.
(ח) שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם כשתראה אחד מתחסד לא תוכל לימנע מלחשוד אותו לגס השכל.
(ט) ואולם תולדות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאלה ומאלה יחסר החסידות האמיתי ויהיה יקר מאד למצוא אותו בעולם.
(י) כי יחסר מן החכמים למיעוט עיונם בו, ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו.
(יא) עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה.
(יב) והחסידות האמיתי הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו. כי זה דבר פשוט, מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה
(יג) ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם, יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם
(יד) ראה כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם.אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות כשינה והיקיצה, הרעב והשבע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו. אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם.
(טו) ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא יחסרו דרכים להרחיק מפסידיהם.
(טז) אם כן אפוא איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקימם. מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה.
(יז) וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה ונקיונה שזולת אלה אינה נרצית ודאי כלל, אלא נמאסת ומתועבת, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין (דה"י א כח)
(יח) מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו שהוא עיקר מה ה' אלקינו שואל מעמנו
(יט) היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה
(כ) אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו. הלא תשכח ותלך אע"פ שידענו חובתה.
(כא) האהבה, כמו כן, אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה איך נמצאה בנו
(כב) מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדביקות הזה.
(כג) איך תטהר מחשבותינו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני, והמדות כולם הצריכות כמו כן תיקון והישרה. מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול.
(כד) הלא אם עייננו על הדבר עיון אמיתי, היינו מוצאים אותו על אמיתו ומטיבים לעצמנו, ומלמדים אותו לאחרים ומטיבים להם גם כן.הוא מה שאמר שלמה (משלי ב ד): אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'.
(כה) אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת ה'! הרי לך, שלהבין היראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים. הדי איפוא במה שמלומד לנו מאבותינו ובמה שמפורסם אצל כל בן דעת דרך כלל.
(כו) או, הנמצא זמן לכל שאר חלקי העיון ולעיון הזה לא יהיה זמן.
(כז) למה לא יקבע אדם לעצמו עתים לפחות להסתכלות הזה אם מוכרח הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים.
(3) If you reflect on the current state of affairs in most of the world, you will see most people of quick intelligence and sharp mentality devote most of their thought and interest in the subtleties of wisdom and the depths of analysis; every man according to his intellectual tendency and natural desire.
(4) There are those who toil greatly in studying the creation and nature. Others devote all their study to astronomy and mathematics, or to the arts. There are others which enter closer towards the sacred, namely, the study of the holy Torah. Among those, some occupy themselves with Halachic analyses, others with Midrash, others with law decisions.
(5) But few are those which devote thought and study to the matter of perfection of [divine] service: on love, fear, clinging, and the other branches of piety. This is not because they do not consider these things as fundamental. For if you ask them, each one will answer you that this is of utmost importance and that it is unimaginable for one to be considered truly wise if he has not fully comprehended these matters.
(6) Rather their lack of devoting more attention to it stems from its being so familiar and so evident to them that they see no need for spending much time on it.
(7) [Consequently] this study and the reading of books of this sort is left to people of not so keen, almost dull intelligence.
(8) These types of people you will find diligent in all this, not budging from it, until the situation has reached the point that if one sees a person engaging in piety, he cannot help but suspecting him of belonging to those of dull intelligence.
(9) The consequences of this situation are very evil both for those who possess wisdom and those who do not. For it causes both types to lack true piety thereby making it exceedingly rare to be found anywhere in the world.
(10) It is absent from the wise due to their insufficient reflection on it, and likewise to the non-wise due to their insufficient grasp of it.
(11) The situation has reached the point where most people imagine piety consists of reciting many psalms, very long confessions, difficult fasts, and immersions in ice [water] and snow - all are things incompatible with intellect and which reason cannot find peace.
(12) Thus the true piety that is acceptable and cherished is far from what our minds conceive to us. For it is obvious "that which a person does not feel a responsibility to do, does not occupy a place on his mind".
(13) Although the beginnings and foundations of [piety] are already implanted in every upright person's heart, nevertheless if he does not engage himself in their study, he will encounter its branches but won't recognize them and he will tread over them without perceiving that he is doing so.
(14) Observe that matters of piety and fear and love [of G-d], and purity of heart are not things innately implanted in a person whereby he would not need means to acquire them such as sleep and wakefulness, hunger and satiation, and all the other responses naturally implanted in our nature. Rather, certainly it is necessary to employ means and strategies to acquire them.
(15) There is also no lack of detrimental factors which distance a person from them, but correspondingly there is also no lack of ways by which these obstacles may be held afar.
(16) If so, then how can one not need to devote time on this study - to know the truth of these matters, and learn the means to acquire them and fulfill them? From where will this wisdom come in the heart of a person if he does not seek it?!
(17) Since it is clear to every wise man the need for perfection of the divine service, and the necessity for its purity and cleanliness, for without this it is certainly not acceptable at all, but rather it is repulsive and despised since "the L-rd searches all hearts, and discerns all the imaginations of the thoughts [if you seek Him, He will be found of you; but if you forsake Him, He will cast you off for ever]" (I Chronicles 28:9).
(18) What will we answer on the day of rebuke if we have been lax in this study, and forsaken that which is so incumbent on us as to be the main thing which the L-rd our G-d requires of us?
(19) Is it conceivable for us to exert our minds and labor in logical inquiries which we are not obligated in, in sharp discourses bearing no fruit, and laws which are not relevant to us - and that which is so great a debt to our Creator, we abandon it to habit and surrender it to rote practice?!
(20) If we do not look into and analyze what is true fear of G-d and what are its branches, how can we ever acquire it? And how can we ever save ourselves from the worldly vanities which causes our heart to be forgetful of it?! Will it not be forgotten and go away even though we recognize its necessity!
(21) Likewise for love of G-d - if we do not exert ourselves to implant it in our heart through all the means which lead to this, how will it exist within us?!
(22) From where will come the cleaving, and the passion in our souls to the blessed G-d and His Torah if we don't give attention to His greatness and exaltedness which instills in our hearts this cleaving?
(23) How will we purify our thoughts if we don't exert ourselves to cleanse it from the imperfections instilled in them by physical nature?! And what of all our character traits, who likewise are in need of so much rectification and correction. Who will correct them and who will rectify them if we do not attend to them and are not exceedingly meticulous in this?!
(24) If we truly examined the matter, we would discover the truth of this thereby benefiting ourselves and teaching it to others to benefit them also. This is what Shlomo said: "If you will seek it as silver and search for it as buried treasure, then you will understand the fear of G-d" (Mishlei 2:4-5).
(25) He didn't say "then you will understand philosophy; then you will understand astronomy; then you will understand medicine; then you will understand legal decisions; then you will understand laws" - but rather "then you will understand fear of G-d"! Behold from here, that to understand the fear of G-d one must seek it like silver and search for it like buried treasure. Is it sufficient then what we have been taught by our forefathers and what is familiar to every observant person in a general sense?
(26) Is it conceivable that we find time for all other branches of study but not for this study?
(27) Why shouldn't a man set aside for himself, at least, fixed times for this study if he is forced, for the rest of his time, to turn to other studies or affairs?
(ט) רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:
(9) Rabbi Hanina ben Dosa said: anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom is not enduring. He [also] used to say: anyone whose deeds exceed his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom exceeds his deeds, his wisdom is not enduring.
(לז) בְּרִאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים. הֲדָא הִיא פִּקּוּדָא קַדְמָאָ''ה דְּכֹלָּא. וְאִקְרֵי פִּקּוּדָא דָא יִרְאַת ה' דְּאִקְרֵי רֵאשִׁית. דִּכְתִיב, (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. (משלי א) יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דַּעַת. בְּגִין דְּמִלָּה דָא רֵאשִׁית אִקְרֵי. וְדָא אִיהִי תַּרְעָא לְאָעָלָא גוֹ מְהֵימְנוּתָא. וְעַל פִּקּוּדָא דָא אִתְקְיַּים כָּל עָלְמָא.
(לח) יִרְאָה אִתְפְּרַשׁ לִתְלַת סִטְרִין. תְּרֵין מִנַּיְיהוּ לֵית בְּהוּ עִיקָרָא כְּדְקָא יְאוּת, וְחַד עִיקָּרָא דְּיִרְאָה. אִית בַּר נַשׁ דְּדָחִיל מקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּיֵיחוֹן בְּנוֹהִּי וְלָא יְמוּתוּן. אוֹ דָּחִיל מֵעוֹנְשָׁא דְּגוּפֵיהּ אוֹ דְּמָמוֹנֵיהּ. וְעַל דָּא דָּחִיל לֵיהּ תָּדִיר. אִשְׁתְּכַח יִרְאָה דְּאִיהוּ דָּחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁוֵי לְעִקְּרָא. אִית בַּר נָשׁ דְּדָחִיל מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּדָחִיל מֵעוֹנָשָׁא דְּהַהוּא עָלְמָא וְעוֹנָשָׁא דְּגֵיהִנֹּם. תְּרֵין אִלֵּין לָאו עִיקָּרָא דְּיִרְאָה אִנּוּן וְשָׁרְשָׁא דִילֵיהּ.
(לט) יִרְאָ''ה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין. וּלְשַׁוְאָה רְעוּתֵיהּ בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי (נ''א ב) יִרְאָה.
(37) 37. בְּרִאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. "In the beginning. Elohim created" (Gen. 1:1). This is the first and foremost precept of all. And this precept is called "the fear of the Hashem," which is called the "beginning." As it is written, "The Fear of Hashem is the beginning of wisdom" (Ps. 111:10); "The fear of Hashem is the beginning of knowledge" (Prov. 1:7). Because this fear (or awe) is called a beginning. And it is the gateway through which one enters into Faith. So based on this precept, the whole world is able to exist.
(38) 38. Fear is divided into three types. Two have no fundamental sources and one is the actual source of fear. There is a person who fears and respects the Holy One, blessed be He, so that his children will live and not die, or because he is afraid to be punished through his body or his wealth. This person, therefore, is always afraid of Him. But we can see that the fear he has of the Holy One, blessed be He, has no actual source (is not really genuine). And there is a person who fears the Holy One, blessed be He, because he is afraid of the punishment that awaits him in the other world, and the tortures of Gehenom. These two are not the essence of fear nor its genuine source!
(39) 39. The fear that is essential and genuine occurs when a person fears his Master because he is almighty and governs all; because He is the main source and essence of all worlds. And everything that exists is as nothing compared to Him. As it is written, "and all the inhabitants of the earth are reputed as nothing" (Daniel 4:32) and a person should concentrate his desires to that place which is called "fear!"
(23) All this I tested with wisdom. I thought I could fathom it, but it eludes me. (24) [The secret of] what happens is elusive and deep, deep down; who can discover it?