(כ) ונראה מה יהיו חלמתיו אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִקְרָא זֶה אוֹמֵר דְּרָשֵׁנִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן הֵם אוֹמְרִים נַהַרְגֵהוּ וְהַכָּתוּב מְסַיֵּם וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו – נִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם אִם שֶׁלָּכֶם אוֹ שֶלִּי! וְאִ"אֶ שֶׁיֹּאמְרוּ הֵם ”וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו“ שֶׁמִּכֵּיוָּן שֶׁיַּהַרְגוּהוּ בָּטְלוּ חֲלוֹמוֹתָיו:
(20) ונראה מה יהיו חלמתיו AND WE SHALL SEE WHAT WILL BECOME OF HIS DREAMS — R. Isaac said, this verse calls for a homiletic explanation. The Holy Spirit said this latter part of the text. They say “let us slay him”, and Scripture (i.e. the Holy Spirit) breaks in upon their words concluding them by saying, “and we shall see what will become of his dreams”: we shall see whose words will be fulfilled — yours or mine. For it is impossible that they should have said, “and we shall see what will become of his dreams”, for as soon as they would kill him his dreams would be of no effect (Genesis Rabbah 84:20).
(ג) וירדו אחי יוסף וְלֹא כָתַב בְּנֵי יַעֲקֹב, מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִים בִּמְכִירָתוֹ, וְנָתְנוּ לִבָּם לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאַחֲוָה וְלִפְדּוֹתוֹ בְּכָל מָמוֹן שֶׁיִּפְסְקוּ עֲלֵיהֶם:
(3) וירדו אחי יוסף AND JOSEPH S BRETHREN WENT DOWN — It does not call them “the sons of Jacob” (as in 5:5), thus suggesting that they regretted having sold him and that they had made up their mind to behave towards him in a brotherly manner and to redeem him at whatever price people might fix for them to pay (Tanchuma).
(כד) ויאסר אתו לעיניהם לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הוֹצִיאוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (בראשית רבה):
(24) ויאסור אתו לעיניהם AND HE BOUND HIM BEFORE THEIR EYES — He only kept him in bonds whilst he was before their eyes, but as soon as they departed he freed him and gave him food and drink (Genesis Rabbah 91:8).
(כח) ויעברו אנשים מדינים - ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר: שהאחים לא ידעו ואף על פי שכתוב אשר מכרתם אותי מצרימה. יש לומר: שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדינים משמע ע"י מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואח"כ מכרוהו לישמעאלים.
(28) ויעברו אנשים מדינים, while the brothers had been sitting down to consume their meal, having distanced themselves somewhat from the pit into which they had thrown Joseph in order not to be guilty of “eating while spilling blood,” they were waiting for the Ishmaelites whom they had seen in the distance, to arrive. During this period the Midianites, coming from a different direction had passed there, saw Joseph in the pit, pulled him up, and proceeded to sell him to the Ishmaelites. One may assume that the brothers had no knowledge of this. Even though the Torah appears to attribute the sale of Joseph to the Ishmaelites to the brothers, (based on Joseph accusing them of having sold him to Egypt, 45,4) we would have to say that because of their having been instrumental in bringing about that sale they are considered as if having assisted in that sale. This appears to me the deeper meaning of the plain meaning of the text both here and in chapter 45. The line describing the Midianites passing that way is described as something totally coincidental, having nothing to do with what the brothers had planned to do with Joseph. Even if the Torah says:וימכרו (את) יוסף לישמעאלים, this sounds as if the brothers did the selling. It is also possible that the brothers noting the Midianites suddenly materialising out of nowhere, instructed them to pull Joseph out of the pit after which they themselves sold him to the Ishmaelites.
(ז) מאין באתם - הראה להם שאינו מכירם. כי לא שאל להם למה באתם.
(7) מאין באתם?; he pretended not to know who they were.
(א) ויצו, כל אלה הדברים מבוארים ועשה יוסף כל זה כדי להקניטם כל אשר יוכל מבלתי שירע להם ושלא יגע לא בגופם ולא בממונם ועשה הכל בחכמה:
(1) ויצו, all the matters described are quite clear to the reader. Joseph arranged this whole charade in order to discomfort the brothers and to make them feel afraid without actually causing them any harm, and not hurting them physically or even economically. He displayed great wisdom in what he did.
(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו החלומות שספר שהיו מורים שיעלה לגדולה וימלוך עלינו הנה אז נראה שיהיו חלומות שקר כי יעלו בתוהו ויאבדו בלי קיום:
(20) ונראה מה יהיו חלומותיו, the dreams of which he told us that they foreshadow his rise to greatness and that he would rule over us. Then we will be witness to the fact that all these dreams will dissolve into nothingness and that they are nothing but lies.
(כא) בהתחננו אלינו ולא שמענו והיינו אכזרים נגד אחינו אע''פ שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר נגדנו:
(21) בהתחננו אלינו ולא שמעבו. This made us guilty of being cruel against our brother, even though we considered him halachically in the category of a רודף, someone threatening us. We should have reacted with pity once he started pleading with us. Now, we are being punished by being treated cruelly ourselves by the ruler of this land.