(ב) עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃
(2) The LORD is my strength and might; He is become my deliverance. This is my God and I will enshrine Him; The God of my father, and I will exalt Him.
מִמַּאי? עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָתָם — מִשּׁוּם דְּלָא בָּעֵינַן ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. אֲבָל הָכָא — דְּבָעֵינַן ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, הָכִי נָמֵי.
דְּתַנְיָא: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת: עֲשֵׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה, וְלוּלָב נָאֶה, וְשׁוֹפָר נָאֶה, צִיצִית נָאָה, סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, וְכָתוּב בּוֹ לִשְׁמוֹ בִּדְיוֹ נָאֶה, בְּקוּלְמוֹס נָאֶה, בְּלַבְלָר אוּמָּן, וְכוֹרְכוֹ בְּשִׁירָאִין נָאִין.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: ״וְאַנְוֵהוּ״ — הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ, מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם — אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם.
The Gemara raises a difficulty: From where do you draw this comparison? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, only stated his opinion that one may do no more than the minimum requirement there, with regard to the Paschal lamb, because we do not need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The manner in which the animal is flayed does not impact the mitzva of the sacrifice. However, here, with regard to circumcision, where we need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him,” which requires performing the circumcision in a beautiful manner, indeed, Rabbi Yishmael would agree that the mitzva must be performed as aesthetically as possible.
What is the source for the requirement of: “This is my God and I will glorify Him”? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “This is my God and I will glorify Him [anveihu], the Lord of my father and I will raise Him up.” The Sages interpreted anveihu homiletically as linguistically related to noi, beauty, and interpreted the verse: Beautify yourself before Him in mitzvot. Even if one fulfills the mitzva by performing it simply, it is nonetheless proper to perform the mitzva as beautifully as possible. Make before Him a beautiful sukka, a beautiful lulav, a beautiful shofar, beautiful ritual fringes, beautiful parchment for a Torah scroll, and write in it in His name in beautiful ink, with a beautiful quill by an expert scribe, and wrap the scroll in beautiful silk fabric.
Abba Shaul says: Ve’anveihu should be interpreted as if it were written in two words: Ani vaHu, me and Him [God]. Be similar, as it were, to Him, the Almighty: Just as He is compassionate and merciful, so too should you be compassionate and merciful. In any case, there is no proof from Rabbi Yishmael’s statement with regard to the Paschal lamb that he would say the same with regard to circumcision, as in that case, he might agree that fulfilling the mitzva beautifully justifies overriding Shabbat.
הידור במעשה מצוה
לא יאכל אדם כו' - כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:
...One may not eat: So that he will eat the matzah that was commanded with a hearty appetite, so as to glorify the commandment.
...וכתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (סוכה דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומ"מ נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג...
מהותו של הידור מצוה
א"ר זירא אמר רב הונא במצוה עד שליש
מאי שליש
אילימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי ליה תלתא מצותא ליתיב לכוליה ביתיה
אלא אמר ר' זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה
בעי רב אשי שליש מלגיו או שליש מלבר תיקו
במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה
§ Rabbi Zeira says that Rav Huna says: For the purchase of an object with which to fulfill a mitzva, one should spend up to one-third.
The Gemara asks: To what does this one-third refer?
If we say it means that one should spend up to one-third of his estate to perform a mitzva, but if that is so, and if it happened to him that he became obligated in three mitzvot at the same time, should he give his entire estate away in order to fulfill those mitzvot? One is certainly not required to do so.
Rather, what Rabbi Zeira said is that for the embellishment of the performance of a mitzva, e.g., to purchase a more beautiful item used in the performance of a mitzva, one should spend up to one-third more than the cost of the standard item used to perform the mitzva.
Rav Ashi raises a dilemma: How is this one-third calculated? Is it one-third from within, i.e., he calculates the cost of a standard item, adds one-third of that value, and spends the total on purchasing a more beautiful item; or is it one-third from without, i.e., one-third of the sum he ultimately spends should be the additional sum added in order to purchase a more beautiful item? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
In the West, Eretz Yisrael, they say in the name of Rabbi Zeira: Of the money one spends on purchasing a more beautiful item to perform a mitzva, up to one-third more than the cost of a standard item comes from his own finances, but from this point forward, any additional sum spent on purchasing a more beautiful item comes from the largesse of the Holy One, Blessed be He, i.e., God will reimburse him for spending that additional sum.
גְּמָ׳ מִכְּדֵי קָתָנֵי כּוּלְּהוּ, ״כׇּל צוֹרְכֵי מִילָה״ לְאֵתוֹיֵי מַאי?
לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הַמָּל, כׇּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּמִּילָה — חוֹזֵר בֵּין עַל הַצִּיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בֵּין עַל הַצִּיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. פֵּירַשׁ, עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה — חוֹזֵר, עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה — אֵינוֹ חוֹזֵר.
GEMARA: The Gemara asks: Since the mishna is teaching all of them, i.e., enumerated all the requirements of circumcision, when the mishna added: One performs all the requirements of circumcision even on Shabbat, what did it come to include?
The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught in a baraita: One who circumcises on Shabbat, as long as he is engaged in the circumcision, he may return and remove shreds of skin that were not cut properly. This is the ruling both for shreds of skin and flesh that invalidate the circumcision if they are not cut, i.e., the child is not considered circumcised if they remain, and for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. But if the circumcisor has withdrawn from engaging in the mitzva of circumcision, he may return for shreds that invalidate the circumcision if they were not cut, as the mitzva has not yet been properly performed, but he may not return for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. Consequently, when the mishna refers to all the requirements of circumcision, it means that as long as one is still involved in the act of circumcision, one may go back and remove even pieces of skin that do not invalidate the circumcision.
המל - בשבת:
(ד) הַמָּל כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בַּמִּילָה חוֹזֵר בֵּין עַל הַצִּיצִין שֶׁמְּעַכְּבִין בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. פֵּרַשׁ, עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין חוֹזֵר, עַל צִיצִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֵינוֹ חוֹזֵר. מָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִלּוּ לֹא מָל:
(4) The operator, as long as he is still occupied with the circumcision, resumes his task to remove both kinds of shreds. But if he has completed the circumcision, he only resumes his task to remove these filaments, the non-removal of which would invalidate the circumcision, but not those which do not make it invalid. Should he have performed the circumcision and not drawn back the inner skin, (mucous membrane) it is as if he had not circumcised at all.
(ו) עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְּשַׁבָּת. מָלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין. וְחוֹזֵר עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ וְעַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית. אֲבָל מַכְשִׁירֵי מִילָה אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁלֹּא מָצְאוּ סַכִּין אֵין עוֹשִׂין סַכִּין בְּשַׁבָּת וְלֹא מְבִיאִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר. וְאֵין עֵרוּב מִדִּבְרֵיהֶם נִדְחֶה מִפְּנֵי הֲבָאַת הַסַּכִּין הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַהֲבִיאוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
(6) All the requisites that belong to the act of circumcision are done on the Sabbath. The foreskin is removed, the mucous lamella (inner layer of skin) retracted, the blood drawn by suction. If shreds of skin are left, such as would make the circumcision invalid, the operator resumes his task to remove them, even after he has completed the circumcision. If the shreds are such as would not invalidate the circumcision, he only does so if he is still engaged in the operation. A dressing is applied. But the preliminary preparations for the circumcision do not override the obligation of the Sabbath. For example, if a knife was not found, it may not be manufactured on the Sabbath. Nor may it be carried from place to place. And if no Erub**the food set aside in this ritual on the eve of the Sabbath. had been prepared to permit carrying through an alley communicating between two courts, the knife may not even be carried from one court to the other. For though the Erub is a Rabbinic ordinance, the necessity of bringing the knife does not override the requirement of compliance with the Erub; since the knife could have been brought on the day before the Sabbath.
(א) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין וכו'. ברייתא (שם קל''ג:) כלשון רבינו ופירש''י המל בשבת כל זמן שהוא עסוק בה שלא סילק ידיו אם ראה שנשתיירו בה ציצין בין מעכבין בין שאינן מעכבין חוזר וחותך דכולה חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לידחות אצלה. פירוש שסילק ידיו על המעכבין חוזר שהרי היא כמילה עצמה ועל שאין מעכבין אינו חוזר דהוי כהתחלה בפני עצמה ועל אלו לא ניתן לחלל את השבת וכן משמע בגמרא דבשבת מיירי ועוד אכתוב בסמוך בס''ד:
(א) עושין כל צרכי מילה וכו'. משנה (שם קל''ג):
(ב) וחוזר על ציצין וכו'. ברייתא כתבתיה בסמוך ואם רבינו היה מפרשה בשבת דוקא לא היה לו לכותבה לעיל ולשנותה כאן אבל משמע שהוא מפרשה בין בחול בין בשבת ולעיל קתני לה לענין חול ואינו חוזר פירוש אינו חייב לחזור והכא מפרש לה לענין שבת ואינו חוזר פירוש אינו רשאי לחזור. ואפשר דלענין שבת דוקא הוא מפרשה כפרש''י ולעיל דהוה עסיק בדין ציצין קתני לה והכא דקא עסיק בדיני שבת קתני לה והראשון נראה עיקר:
גמ'. בהידור מצוה עד שליש במצוה. יש לעיין בדין הידור מצוה הנלמד מפסוק זה קלי ואנוהו אם חל הוא בקיום המצוה עצמה לעשותה מצוה מעולה או שהידור המצוה מהוה מצוה בפני עצמה. ויתכן שהוא הביאור בספק הגמרא אם משערין השליש דהידור מצוה מלבר או מלגיו. אם הידור מצוה מהווה חלק של המצוה עצמה מסתבר שהשליש משוער מלבר לפי שאז ההוספה היא שליש מקיום המצוה. מאידך אם הידור מצוה קיום בפני עצמו השיעור הוא מלגיו והוא שיעור מיוחד ואינו שייך לקיום המצוה עצמה, ודו"ק. ב.בנוגע להידור מצוה ישנן לדעת הגאון ר' חיים זצ"ל שתי הלכות בדין זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצות: א) חובת נוי שבכהת"כ שאינו מעלה או משנה את עצם קיום המצוה אלא זהו קיום מיוחד; ב) נוי שחל בעצם המצוה והמשנה את קיום המצוה עצמה למצוה יותר מהודרת. הגר"ח זצ"ל מסתייע מן הדין המבואר במס' שבת (קלג ב) וברמב"ם פ"ב מהל' מילה (הל"ד) שכל זמן שעוסק במילה חוזר בשבת על ציצין שאינן מעכבין את המילה. והנה חובת מילת הציצין האלה נלמדת מהקרא זה קלי ואנוהו (שם). ע"כ שמילת הציצין מהווה קיום במצות המילה עצמה ובהתאם לכך דוחה מילתן את השבת. בדין זה של התנאה לפניו יש חלות בעצם מצות המילה. מלבד זה קיים דין נוי כללי לחזור על ציצין שאינן מעכבין אפי' פירש ידו מהמילה, אך הואיל ואין זה קיום מצות מילה לפיכך אינו דוחה שבת.136)ועיין שם ברש"י במס' שבת. והרמב"ם חולק, עיין בחידושי רי"ז הלוי על הרמב"ם (הל' חנוכה). בנוי הכללי הנוהג במצוות בכהת"כ - סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה וכדומה - אין הנוי משנה את עצם קיומן של המצוות. ההפרש בין היושב בסוכה נאה ליושב בסוכה בלי נוי אינו במצות ישיבת סוכה עצמה אלא במצות זה קלי ואנוהו כמצוה מיוחדת לעצמה.
ועיין עוד בחידושי מרן רי"ז הלוי על רמב"ם הלכות חנוכה ד.א ומנחת אשר כללי המצוות ו.ה