אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.
= Eight Journals, vol. 1, # 75
A person may not allow [one’s] fear of heaven to override his natural morality. Were his fear of heaven [to do so], it would no longer be pure. The mark of a pure fear of heaven is that it elevates a person’s natural morality – which is planted in one’s straightforward nature – to higher levels than that which it [could] otherwise stand upon. But if we imagine a fear of heaven of such a nature that without its influence on [a person’s] life, [one’s] life would tend to result in more good and bring about [more] matters that help the individual and the community, and the influence [of that fear of heaven] would diminish this active power – such a fear of heaven is a flawed fear.
(First printed in: Rabbi Abraham Isaac Kook, Orot Ha-kodesh [Lights of Holiness], vol. 3, p. 27)
יראת-שמים בעצמה צריכה לקבל עליה עול יראת שמים.
לפעמים מזיק הדמיון של יראת שמים יותר מכל דמיון נפסד שבעולם.
(רב קוק, מדות הראי״ה, יראה, י-יא)
The fear of God itself must submit to the discipline of the fear of God.
At times the imagined fear of God is more destructive than all illusory notions in the world.
(R. Abraham Isaac Kook, The Moral Principles.)