מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״נִשְׁמַת כָּל חַי״. תָּנוּ רַבָּנַן: רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר הַלֵּל הַגָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.
The Gemara asks: What is the blessing of the song mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the blessing that begins with: They shall praise You, Lord, our God. And Rabbi Yoḥanan said that one also recites: The breath of all living, a prayer that follows the verses of praise [pesukei dezimra]. The Sages taught in a baraita: With regard to the fourth cup, one completes hallel over it and recites the great hallel; this is the statement of Rabbi Tarfon. And some say that one recites: “The Lord is my shepherd, I shall not want” (Psalms 23:1), in appreciation of the food he ate at the meal.
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַלֵּל הַגָּדוֹל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכׇל בְּרִיָּה.
The Gemara asks: And why is this section called the great hallel? Rabbi Yoḥanan said: Because this passage states that the Holy One, Blessed be He, sits in the heights of the universe and dispenses food to every creature. The whole world praises God for His kindness through the great hallel, which includes the verse: “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25).
(י) וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וְשׁוֹתֵהוּ. וְאַחַר כָּךְ מוֹזֵג כּוֹס רְבִיעִי וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר וְהִיא יְהַלְלוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ'. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחַר כָּךְ כְּלוּם כָּל הַלַּיְלָה חוּץ מִן הַמַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לִמְזֹג כּוֹס חֲמִישִׁי וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל מֵ(תהילים קלו א) "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב" עַד (תהילים קלז א) "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל". וְכוֹס זֶה אֵינוֹ חוֹבָה כְּמוֹ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם סְעֵוּדָּה:
(10) And afterwards, he [washes] his hands and recites the Grace over the Meal over a third cup and drinks it. And afterwards, he pours a fourth cup and finishes the Hallel over it. And he recites the blessing over the song, and that is "May all of your creatures praise you, etc." And he recites the blessing, "who creates the fruit of the vine," [drinks it] and does not taste anything afterwards the whole night except for water. And he should pour a fifth cup and say the Great Hallel (Psalms 136) upon it, from "Give thanks to the Lord, for He is good" (Psalms 136:1) to "Upon the rivers of Babylon" (Psalms 137:1). And this cup is not obligatory like the [other] four cups. And he can finish the Hallel in any place that he desires, even though he is not in the place of the meal.
רי"ף
חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון וי"א (תהילים כ״ג:א׳) ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול אמר רב יהודה (תהלים קלו) מהודו ועד (תהילים קל״ז:א׳) על נהרות בבל
חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון וי"א (תהילים כ״ג:א׳) ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול אמר רב יהודה (תהלים קלו) מהודו ועד (תהילים קל״ז:א׳) על נהרות בבל
כוס חמישי אומרים עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון. וי"א ה' רועי לא אחסר. ורשב"ם גורס רביעי אומרים עליו הלל הגדול דכוס חמישי מאן דכר שמיה. ואם בא לומר כוס חמישי רשות ואם ירצה יעשה כוס חמישי הכי הוה ליה למימר הרוצה לעשות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול. אבל לפי גירסת הספרים משמע דלר' טרפון וי"א כוס חמישי הוה ליה חובה ונהגו העולם לעשות רשות. וכן כתב ה"ר יוסף טוב עלם ז"ל שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס חמישי. משמע מתוך דבריו שאסור לשתות אחר ארבע כוסות. ותימה דמנלן הא דלקמן לא קאמר אלא דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו שלא לאכול אבל למשתי שר
מרומי שדה מסכת פסחים דף קיח עמוד א
ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל. ונוס' הגאונים כוס חמישי. עי' בהרא"ש ובהר"ח ז"ל. ואינו חובה אלא מצוה, והוא משום דיש לשון חמישי, וידעתם כי אני ה', וזהו השגת רוה"ק וידיעת ה' שאינו לכל ישראל, משו"ה אינו חובה. והשתא אין זה הכוס, כי אין לנו רוה"ק עד שיבא אליהו, ונקרא כוס של אליהו:
ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל. ונוס' הגאונים כוס חמישי. עי' בהרא"ש ובהר"ח ז"ל. ואינו חובה אלא מצוה, והוא משום דיש לשון חמישי, וידעתם כי אני ה', וזהו השגת רוה"ק וידיעת ה' שאינו לכל ישראל, משו"ה אינו חובה. והשתא אין זה הכוס, כי אין לנו רוה"ק עד שיבא אליהו, ונקרא כוס של אליהו:
פניני הלכה
ספק גדול התעורר לגבי הכוס החמישית. יש אומרים שמצווה מן המובחר לשתות כוס חמישית, וישתה את הכוס הרביעית בסיום ההלל, ואת הכוס החמישית בסיום הלל הגדול והברכה שאחריו. ויש אומרים שרק הרוצה לשתות עוד יין מצאו לו חכמים עצה היאך ישתה עוד כוס. ויש אומרים שאסור לשתות כוס חמישית.[32]
למעשה נוהגים שלא לשתות כוס חמישית, אבל נהגו למזוג כוס חמישית וקוראים לה ‘כוס של אליהו’. ובאר הגאון מווילנא, שהיא נקראת כוס של אליהו מפני שבכל ספק שאיננו יכולים לפטור, אנו אומרים, כשיבוא אליהו הנביא יפשוט את הספק, ולכן אנו מוזגים כוס חמישית לכבודו, וכשיבוא יאמר אם צריך לשתות אותה.
ספק גדול התעורר לגבי הכוס החמישית. יש אומרים שמצווה מן המובחר לשתות כוס חמישית, וישתה את הכוס הרביעית בסיום ההלל, ואת הכוס החמישית בסיום הלל הגדול והברכה שאחריו. ויש אומרים שרק הרוצה לשתות עוד יין מצאו לו חכמים עצה היאך ישתה עוד כוס. ויש אומרים שאסור לשתות כוס חמישית.[32]
למעשה נוהגים שלא לשתות כוס חמישית, אבל נהגו למזוג כוס חמישית וקוראים לה ‘כוס של אליהו’. ובאר הגאון מווילנא, שהיא נקראת כוס של אליהו מפני שבכל ספק שאיננו יכולים לפטור, אנו אומרים, כשיבוא אליהו הנביא יפשוט את הספק, ולכן אנו מוזגים כוס חמישית לכבודו, וכשיבוא יאמר אם צריך לשתות אותה.
גבורות ה' פרק סה
וכוס רביעי גומר עליו את ההלל חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון ויש אומרים ה' רועי לא אחסר. וגרסת כל המפרשים כוס ה' אומר עליו הלל הגדול והרשב"ם לא גרס כוס ה' רק גרס כוס ד' גומר עליו הלל הגדול ע"כ. ואין דבריו נגד כל המפרשים, ואף על גב דלא נזכר כוס ה' במשנה יש לומר דפחות מד' לא יעשה אבל ה' יעשה ומצוה מן המובחר הוי אי עביד ליה, ויש מפרשים דכוס ה' רשות. ואין אנו נוהגין בכוס ה', ואנו אומרים הלל הגדול אחר הלל ואח"כ נשמת וסמכינן הלל הגדול על הלל. ואמרו בגמרא (פסחים קי"ח ע"א) ולמה נקרא הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, פי' כי יש בהלל הגדול כ"ו כל"ח ובו נזכר נותן לחם לכל בשר כל"ח, ונקרא הלל הגדול על שם הקדוש ברוך הוא שהוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם בא להודיע שהשם יתברך אשר הוא קיום הנמצאים ולכך נותן לנמצאים קיום ומפרנסם, ודבר זה הוא עליון במעלה יותר מן הבריאה, לכך אמר שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כשהוא מחלק מזון להודיע על מדריגה יותר גדולה שהמזון בא ממנה, וראיות עצומות הם על זה, שהרי נתינת מזון הוא לכל בריה וכל בריה משותף בו, ואין ספק כי דבר כזה יותר עליון מן עיקר הבריאה, שכל בריאה ובריאה יש לה יצירה מיוחדת שאין זה כזה אבל במזון הכל שוים כי גם מזונות הכלב ראוי לאדם ולפיכך המזון דבר השוה לכל הוא גדול וקטן אמר ומחלק מזון לכל בריה. ועוד יש ענין מופלא מאוד במ"ש שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, לפי שלשון זה בא לומר כי השם יתברך הוא עלת הנמצאים, לפי שכל הנמצאים מצד עצמם ר"ל מצד עצם מהותם חסרים שכל עלול הוא חסר וצריך הוא אל העלה שהוא מקיים אותו בשביל החסרון שבו, והשם יתברך מקיים הנמצאים על ידי הפרנסה שנותן להם, ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה על שכולם הם עלולים והם חסרים והוא העלה יתברך לכך צריכים לקיומו יתברך. וזה נקרא שהוא יושב ברומו של עולם, רצה לומר כי העלה הוא על העלול במדריגה וצריכין לו כל הנבראים שהם חסרים מצד עצמם, ומזה גם כן תדע כי המזון הוא יותר במדריגה מן הבריאה עצמה, כי עצם הבריאה מצד מהותו שהוא בריאה זאת הוא עלול והוא חסר וצריך לקיום ר"ל לפרנסה, אבל הפרנסה הוא קיום הנברא ולפיכך יש
וכוס רביעי גומר עליו את ההלל חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון ויש אומרים ה' רועי לא אחסר. וגרסת כל המפרשים כוס ה' אומר עליו הלל הגדול והרשב"ם לא גרס כוס ה' רק גרס כוס ד' גומר עליו הלל הגדול ע"כ. ואין דבריו נגד כל המפרשים, ואף על גב דלא נזכר כוס ה' במשנה יש לומר דפחות מד' לא יעשה אבל ה' יעשה ומצוה מן המובחר הוי אי עביד ליה, ויש מפרשים דכוס ה' רשות. ואין אנו נוהגין בכוס ה', ואנו אומרים הלל הגדול אחר הלל ואח"כ נשמת וסמכינן הלל הגדול על הלל. ואמרו בגמרא (פסחים קי"ח ע"א) ולמה נקרא הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, פי' כי יש בהלל הגדול כ"ו כל"ח ובו נזכר נותן לחם לכל בשר כל"ח, ונקרא הלל הגדול על שם הקדוש ברוך הוא שהוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם בא להודיע שהשם יתברך אשר הוא קיום הנמצאים ולכך נותן לנמצאים קיום ומפרנסם, ודבר זה הוא עליון במעלה יותר מן הבריאה, לכך אמר שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כשהוא מחלק מזון להודיע על מדריגה יותר גדולה שהמזון בא ממנה, וראיות עצומות הם על זה, שהרי נתינת מזון הוא לכל בריה וכל בריה משותף בו, ואין ספק כי דבר כזה יותר עליון מן עיקר הבריאה, שכל בריאה ובריאה יש לה יצירה מיוחדת שאין זה כזה אבל במזון הכל שוים כי גם מזונות הכלב ראוי לאדם ולפיכך המזון דבר השוה לכל הוא גדול וקטן אמר ומחלק מזון לכל בריה. ועוד יש ענין מופלא מאוד במ"ש שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, לפי שלשון זה בא לומר כי השם יתברך הוא עלת הנמצאים, לפי שכל הנמצאים מצד עצמם ר"ל מצד עצם מהותם חסרים שכל עלול הוא חסר וצריך הוא אל העלה שהוא מקיים אותו בשביל החסרון שבו, והשם יתברך מקיים הנמצאים על ידי הפרנסה שנותן להם, ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה על שכולם הם עלולים והם חסרים והוא העלה יתברך לכך צריכים לקיומו יתברך. וזה נקרא שהוא יושב ברומו של עולם, רצה לומר כי העלה הוא על העלול במדריגה וצריכין לו כל הנבראים שהם חסרים מצד עצמם, ומזה גם כן תדע כי המזון הוא יותר במדריגה מן הבריאה עצמה, כי עצם הבריאה מצד מהותו שהוא בריאה זאת הוא עלול והוא חסר וצריך לקיום ר"ל לפרנסה, אבל הפרנסה הוא קיום הנברא ולפיכך יש
דף יומיומי
פסחים קיח – כוס חמישי
בברייתא המובאת בגמרא (קיח ע"א) נאמר:
תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: (תהלים כג) ה' רעי לא אחסר.
רש"י ורשב"ם על אתר מדגישים שיש לגרוס "רביעי", כפי שמופיע בגמרא אצלנו, אך בגרסת הרי"ף מופיעה במקומה המילה "חמישי", וכך גרסו רוב-ככל הגאונים וראשוני ספרד. הרב כשר (בהגדה ארצישראלית) הראה שגרסה זו היא גם נחלת רוב כתבי היד, ושכן הביא הראב"ד (תשובות ופסקים סימן נד) בשם הירושלמי:
ארבעה כוסות הללו כנגד ארבע גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי וכו' ור' טרפון היה מביא חמישי כנגד והבאתי.
אמנם, בהבנת תפקידה וזהותה של הכוס החמישית ישנן גישות שונות בדברי הראשונים. גישה אחת סבורה שכוס חמישי הוא מצווה מן המובחר. כך למשל מבואר בדברי הרמב"ם (חמץ ומצה ח, י):
יש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות.
מדברי הרמב"ם נראה שהכוס החמישי "אינו חובה כמו ארבע כוסות", אך יש מצווה ואף חובה מסוימת בשתייתו. לעומת זאת, יש מן הראשונים שהבינו את דין הכוס החמישי כדין של רשות גמורה, כמובא ברא"ש (סימן לג):
לפי גירסת הספרים משמע דלר' טרפון ויש אומרים כוס חמישי הוה ליה חובה. ונהגו העולם לעשות רשות. וכן כתב הרב ר' יוסף טוב עלם ז"ל שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס חמישי.
לרא"ש עצמו משמע שהכוס החמישי היא חובה, ואולי אפילו חובה גמורה. אך הוא מביא שדעת רבי יוסף טוב עלם היא ששתיית כוס חמישי היא רק למי שתאב לשתות. כך פסק גם הרמ"א (אור חיים תפא, א):
ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול.
גישה זו מעוררת תמיהה: אם יש איסור עקרוני לשתות יין לאחר ארבע הכוסות, ואין חיוב לשתות כוס חמישית, כיצד מתירה אמירת הלל הגדול לעשות זאת?
נראה שאפשר למצוא שתי גישות בשאלה זו. גישה אחת אפשר לדייק מלשון המרדכי (פסחים תריא):
ובקושי התירו באסטניס וחולה להוסיף כוס חמישי אם [לא] יכול להתאפק מלשתות עד גמר ובעלילה צוו עליו לומר בו הלל גדול ברכת השיר [קיח א] נשמת כל חי.
מדברי המרדכי נראה שהלל הגדול הוא "עלילה" שנועדה להטריח את האדם ולמנוע ממנו לשתות את הכוס. מעין מבחן למידת התאווה שיש לו כלפי שתיית היין. אמנם הלבוש (תפא) כתב:
ומי שהוא אסטניס או תאב הרבה לשתות יכול להוסיף כוס ויאמר עליו הלל הגדול ויחשוב לו כוס זה כנגד כוס של רויה של הגאולה העתידה.
מדברי הלבוש נראה שהלל הגדול הוא קיום של הודאה על הגאולה העתידה, שאיננו מחויב בליל הפסח, אך האדם יכול לצרף אותו להודאה על יציאת מצרים אם רצונו בכך. לפי הבנה זו, השותה כוס חמישית יוצר קיום חדש של הודאה אשר המסתפק בארבע כוסות אינו שותף לו וגם אינו מחויב בו. אי אפשר לחייב אדם להודות על הגאולה העתידה שאותה טרם חווה על בשרו, אך אם הוא מחליט לעשות זאת מרצונו מהווה הודאה זו חלק מן ההודאה של ליל הסדר ואין איסור על עשייתה.
הרב אברהם סתיו
פסחים קיח – כוס חמישי
בברייתא המובאת בגמרא (קיח ע"א) נאמר:
תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: (תהלים כג) ה' רעי לא אחסר.
רש"י ורשב"ם על אתר מדגישים שיש לגרוס "רביעי", כפי שמופיע בגמרא אצלנו, אך בגרסת הרי"ף מופיעה במקומה המילה "חמישי", וכך גרסו רוב-ככל הגאונים וראשוני ספרד. הרב כשר (בהגדה ארצישראלית) הראה שגרסה זו היא גם נחלת רוב כתבי היד, ושכן הביא הראב"ד (תשובות ופסקים סימן נד) בשם הירושלמי:
ארבעה כוסות הללו כנגד ארבע גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי וכו' ור' טרפון היה מביא חמישי כנגד והבאתי.
אמנם, בהבנת תפקידה וזהותה של הכוס החמישית ישנן גישות שונות בדברי הראשונים. גישה אחת סבורה שכוס חמישי הוא מצווה מן המובחר. כך למשל מבואר בדברי הרמב"ם (חמץ ומצה ח, י):
יש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות.
מדברי הרמב"ם נראה שהכוס החמישי "אינו חובה כמו ארבע כוסות", אך יש מצווה ואף חובה מסוימת בשתייתו. לעומת זאת, יש מן הראשונים שהבינו את דין הכוס החמישי כדין של רשות גמורה, כמובא ברא"ש (סימן לג):
לפי גירסת הספרים משמע דלר' טרפון ויש אומרים כוס חמישי הוה ליה חובה. ונהגו העולם לעשות רשות. וכן כתב הרב ר' יוסף טוב עלם ז"ל שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס חמישי.
לרא"ש עצמו משמע שהכוס החמישי היא חובה, ואולי אפילו חובה גמורה. אך הוא מביא שדעת רבי יוסף טוב עלם היא ששתיית כוס חמישי היא רק למי שתאב לשתות. כך פסק גם הרמ"א (אור חיים תפא, א):
ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול.
גישה זו מעוררת תמיהה: אם יש איסור עקרוני לשתות יין לאחר ארבע הכוסות, ואין חיוב לשתות כוס חמישית, כיצד מתירה אמירת הלל הגדול לעשות זאת?
נראה שאפשר למצוא שתי גישות בשאלה זו. גישה אחת אפשר לדייק מלשון המרדכי (פסחים תריא):
ובקושי התירו באסטניס וחולה להוסיף כוס חמישי אם [לא] יכול להתאפק מלשתות עד גמר ובעלילה צוו עליו לומר בו הלל גדול ברכת השיר [קיח א] נשמת כל חי.
מדברי המרדכי נראה שהלל הגדול הוא "עלילה" שנועדה להטריח את האדם ולמנוע ממנו לשתות את הכוס. מעין מבחן למידת התאווה שיש לו כלפי שתיית היין. אמנם הלבוש (תפא) כתב:
ומי שהוא אסטניס או תאב הרבה לשתות יכול להוסיף כוס ויאמר עליו הלל הגדול ויחשוב לו כוס זה כנגד כוס של רויה של הגאולה העתידה.
מדברי הלבוש נראה שהלל הגדול הוא קיום של הודאה על הגאולה העתידה, שאיננו מחויב בליל הפסח, אך האדם יכול לצרף אותו להודאה על יציאת מצרים אם רצונו בכך. לפי הבנה זו, השותה כוס חמישית יוצר קיום חדש של הודאה אשר המסתפק בארבע כוסות אינו שותף לו וגם אינו מחויב בו. אי אפשר לחייב אדם להודות על הגאולה העתידה שאותה טרם חווה על בשרו, אך אם הוא מחליט לעשות זאת מרצונו מהווה הודאה זו חלק מן ההודאה של ליל הסדר ואין איסור על עשייתה.
הרב אברהם סתיו