(1) The Philistines assembled their forces for battle; they massed at Socoh of Judah, and encamped at Ephes-dammim, between Socoh and Azekah. (2) Saul and the men of Israel massed and encamped in the valley of Elah. They drew up their line of battle against the Philistines, (3) with the Philistines stationed on one hill and Israel stationed on the opposite hill; the ravine was between them. (4) A champion of the Philistine forces stepped forward; his name was Goliath of Gath, and he was six cubits and a span tall. (5) He had a bronze helmet on his head, and wore a breastplate of scale armor, a bronze breastplate weighing five thousand shekels. (6) He had bronze greaves on his legs, and a bronze javelin [slung] from his shoulders. (7) The shaft of his spear was like a weaver’s bar, and the iron head of his spear weighed six hundred shekels; and the shield-bearer marched in front of him.
(4) It was then, and later too, that the Nephilim appeared on earth—when the divine beings cohabited with the daughters of men, who bore them offspring. They were the heroes of old, the men of renown.
(32) Thus they spread panic among the Israelites about the land they had scouted, saying, “The country that we traversed and scouted is one that devours its settlers. All the people that we saw in it are men of great size; (33) we saw the Nephilim there—the Anakites are part of the Nephilim—and we looked like grasshoppers to ourselves, and so we must have looked to them.”
(א) כבר התבאר ונגלה מאין ספק שרוב נבואת הנביאים במשלים - שהכלי בזה זאת פעולתו - רצוני לומר הכח המדמה. וכן צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט שהנה יבוא מהם בכתובי ספרי הנבואה - וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמה או יובנו כמה שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים - יחודשו ענינים מרוחקים. וכבר בארו ואמרו "דברה תורה לשון הבאי" - רוצה לומר הגוזמה; והביאו ראיה מאמרו "ערים גדולות ובצורות בשמים" - וזה אמת ומכת ההפלגה - אמרו "כי עוף השמים יוליך את הקול"; ולפי זה נאמר "אשר כגובה ארזים גבהו וגו'". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם - רצוני לומר ענינים נאמרו על צד הגוזמה וההפלגה לא על צד ההגבלה והדקדוק: ואין מזה הכת - מה שכתבה ה'תורה' בעוג "הנה ערשו ערש ברזל וגו'" - ש'ערש' הוא המיטה "אף ערשנו רעננה" - ואין מטת כל אדם כשיעורו בשוה - שאינו בגד ילבשנו - אבל המיטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה; והנהוג הידוע - היותה יותר ארוכה מן האיש בשיעור שלישית ארכו - ואם היה אורך המטה הזאת תשע אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המיטות שש אמות או יותר מעט; ואמרו "באמת איש" - רוצה בו באמת האיש ממנו - רצוני לומר משאר האדם - לא שהיה זה באמת עוג כי כל איש הוא נערך האברים על הרוב - ויאמר שאורך עוג היה כפל אורך אחד משאר האדם או יותר מעט; וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים: אבל מה שכתבה בו ה'תורה' ממדת ימי האנשים ההם - אני אומר שלא היה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הרגילים. והיתה הזרות הזאת באיש ההוא - אם לסיבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה:
(ב) וכן עוד צריך שיתבוננו מאד הענינים הנאמרים על צד ההשאלה. מהם - מה שהוא מבואר נגלה לא יסופק על אדם כאמרו "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף" - שזה מבואר ההשאלה; וכן אמרו "גם ברושים שמחו לך וגו'" תרגם יונתן בן עוזיאל "אף שלטונין חדיאו לך עתירי נכסין - שמהו מענין המשל כ"חמאת בקר וחלב צאן וגו'".
(ג) ואלו ההשאלות רבות מאד מאד בספרי הנבואה מהם - מה שירגיש ההמון בהיותם מושאלים ומהם - שיחשבום בלתי מושאלים; כי לא יסופק אדם באמרו "יפתח ה' לך את אוצרו וגו'" - שזאת השאלה ושאין לאלוק 'אוצר' יאצר בו ה'מטר'; וכן אמרו "ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן" - לא יחשוב אדם עוד שיש בשמים שער ו'דלתות' אבל זה על צד הדימוי והוא מין מן ההשאלה. וכן צריך שיובן אמרו "נפתחו השמים" "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" אמחנו מספרי" "ימחו מספר חיים" - כל זה על צד הדימוי לא שיש לו 'ספר' לאלוק ית' יכתוב בו וימחה כמו שיחשבו ההמון בהיותם בלתי שוערים במקום ההשאלה הנה: והכל - מכת אחת. ושא כל מה שלא זכרתי על מה שזכרתיו בזה הפרק והבדל הדברים בשכלך - ויתבאר לך מה שנאמר על צד המשל ומה שנאמר על צד ההשאלה ומה שנאמר על צד הגוזמה ומה שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק - ויתבארו לך אז הנבואות כולם ויתגלו וישארו עמך אמונות מושכלות הולכות על סדר נרצות אצל האלוק כי לא ירצה לו ית' כי אם האמת ולא ישנא כי אם השקר. ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה והתורות כולן אמנם הם אמת גמור כשיתבוננו כראוי - אמר "צדק עדותיך לעולם וגו'" ואמר "אני ה' דובר צדק". ובזאת הבחינה גם כן תנצל מדמיון מציאות לא המציאו האלוק ומדעות מגונות אפשר שיביא קצתם לכפירה ואמונת חסרון בחק האלוק. כעניני ההגשמה והתארים וההיפעלויות כמו שבארנו או תחשוב בדברי הנבואה שהם שקר. והחלי כולו המביא לזה הוא - העלם מה שהעירונו עליו. ואלו הענינים גם כן מ'סתרי תורה'. ואף על פי שדברנו בהם הוא בכללות קל הוא לדעת פרטיו אחר מה שקדם:
We find it also necessary to say a few words on the figures, hyperboles, and exaggerations that occur in Scripture... What Scripture says about Og, "Behold, his bedstead was an iron bedstead, nine cubits its length," etc. (Deut.), does not belong to this class of figures, for the bedstead (eres, comp. arsenu, Song of Sol. 1:16) is never exactly, of the same dimensions as the person using it; it is not like a dress that fits round the body; it is always greater than the person that sleeps therein; as a rule, is it by a third longer. If, therefore, the bed of Og was nine cubits in length, he must, according to this proportion, have been six cubits high, or a little more. The words, "by the cubit of a man," mean, by the measure of an ordinary man, and not by the measure of Og; for men have the limbs in a certain proportion. Scripture thus tells us that Og was double as long as an ordinary person, or a little less. This is undoubtedly an exceptional height among men, but not quite impossible.
(11) [The invaders] seized all the wealth of Sodom and Gomorrah and all their provisions, and went their way. (12) They also took Lot, the son of Abram’s brother, and his possessions, and departed; for he had settled in Sodom. (13) A fugitive brought the news to Abram the Hebrew, who was dwelling at the terebinths of Mamre the Amorite, kinsman of Eshkol and Aner, these being Abram’s allies.
(33) They marched on and went up the road to Bashan, and King Og of Bashan, with all his people, came out to Edrei to engage them in battle. (34) But the LORD said to Moses, “Do not fear him, for I give him and all his people and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon king of the Amorites who dwelt in Heshbon.” (35) They defeated him and his sons and all his people, until no remnant was left him; and they took possession of his country.
Before the battle against Og, king of Bashan, it is stated: “And the Lord said to Moses: Do not fear him; Now, Sihon and Og were brothers, ... In what way is Sihon different from Og, that God found it necessary to warn Moses not to be afraid of Og?
Moses said to himself: Perhaps the merit of our forefather Abraham will stand for Og and save him. Og was the one who told Abraham that Lot had been taken captive by the four kings, enabling Abraham to rescue Lot. As it is stated: “And there came one that was saved, and told Abram the Hebrew.
And Rabbi Yoḥanan said that the term “one that was saved” is referring to Og, who was saved from the punishment of the generation of the flood. For this reason, Moses was more afraid of Og.
The Sages taught a list of places where one is required to recite a blessing due to miracles that were performed there: One who sees the crossings of the Red Sea, where Israel crossed; and the crossings of the Jordan; and the crossings of the streams of Arnon; the hailstones of Elgavish on the descent of Beit Ḥoron; the rock that Og, King of Bashan, sought to hurl upon Israel; and the rock upon which Moses sat when Joshua waged war against Amalek; and Lot’s wife; and the wall of Jericho that was swallowed up in its place. On all of these miracles one must give thanks and offer praise before God.
With regard to the rock that Og, King of Bashan, sought to throw upon Israel, there is no biblical reference, but rather a tradition was transmitted. The Gemara relates that Og said: How large is the camp of Israel? It is three parasangs. I will go and uproot a mountain three parasangs long and I will hurl it upon them and kill them. He went, uprooted a mountain three parasangs long, and brought it on his head. And The Holy One, Blessed be He, brought grasshoppers upon it and they pierced the peak of the mountain and it fell on his neck. Og wanted to remove it from his head; his teeth were extended to one side of his head and to the other and he was unable to remove it. And that is what is written: “You break the teeth of the wicked” (Psalms 3:8)... The story concludes: How tall was Moses? He was ten cubits tall. He took an axe ten cubits long, jumped up ten cubits, and struck Og in the ankle and killed him.
Rabbi Yoḥanan said:..[Moses] was mighty, as it is written: “And he spread the tent over the Tabernacle” (Exodus 40:19), and the Master said: Moses, our teacher, spread it himself.
And it is written: “Ten cubits shall be the length of a board, and a cubit and a half the breadth of each board” (Exodus 26:16). Moses was tall and strong enough to spread the tent over the boards alone.
The Gemara asks: Say that he was tall and weak, and the fact that he was mighty cannot be derived. Rather, the fact that Moses was mighty is derived from this verse, as it is written: “And I took hold of the two tablets, and cast them out of my two hands, and broke them before your eyes” (Deuteronomy 9:17), and it is taught, The tablets, their length was six handbreadths, and their width was six handbreadths, and their thickness was three handbreadths.