מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן:
It is one's duty to inform the children even if they ask no questions, as it is written: "You shall tell your son" (Exodus 13:8). The father should instruct his son according to the child's understanding. For example, he should say to one small or foolish: "My son, all of us were slaves in Egypt, like this maidservant or like this manservant, and on this night God redeemed and liberated us." If the son is grown up and intelligent, he should inform him about everything that happened to us in Egypt, and about the miracles that were wrought for us by our teacher Moses; all in accordance with the son's understanding.
מוזגין לו מיד כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה ואם אין חכמה בבן אביו מלמדו אם אין לו בן אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה וכו' (וכשהבן או האשה שואלת א"צ לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים) (מהרי"ל) וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה מחזיר הקערה שבה המצו' לפניו וקורא כל ההגדה וכשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין שתחבב המצוה עליהם (ויש להגביה מצה הפרוסה שהוא כלחם עוני) (מהרי"ו) וכן כשיגיע למרור זה וכשיגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל: הגה ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעו (ד"ע) כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט הכל י"ו פעמי' (מהרי"ל) ויהי הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך שאוחז הכוס בידו ואז יכסה הפת: (אגור ובית יוסף):
We pour for him the second cup, so that the children will ask why we drink the second cup before the meal. If the son has no wisdom, the father teaches him. If he has no son, his wife should ask him. If he does not even have a wife, he should ask himself. Even scholars should ask each other "what is different," etc. (And when the son or the wife asks, there is no need to say "what is different," but they may begin from "we were slaves.") And when one begins "We were slaves to Pharaoh," he should return the Seder plate, that on it are the matzot, before him, and read the entire Hagada. And when he reaches the matza or has to raise it, he should show it to those reclining so that they will be attached to the mitzva. (And some lift the matza which is like bread of affliction). And similarly when he reached "this maror." And when he reaches "therefore," everyone should lift his cup in his hand until the end of "Gaal Yisrael." (And some have the custom to throw a little bit from the cup with one's finger when one reaches "blood, fire, and pillars of smoke," and similarly when one mentions the plagues; in all 16 times. And the matza should be uncovered when one says the Hagada until "therefore," when he holds the cup in his hand. Then he should cover the matza.)
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ:
In every generation, one must show himself as if he personally had come out from the subjugation of Egypt; as it is stated (Deuteronomy 6:23), "And He took us out from there, etc." And regarding this, the Holy One, blessed be He, commanded in the Torah (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), "Remember that you were a slave" - meaning to say, as if you yourself had been a slave, came out to freedom, and were redeemed.