Tanya Chapter 21
By Rabbi Shneur Zalman of Liadi
Saturday March 20, 2021
Translation and Commentary by Rabbi Gedalia Potash and William Schecter, MD
This draft has neither been edited nor approved by Rabbi Potash
The measure of G-d is not like the measure of flesh and blood. Man, when he speaks a word, the word in his mouth is meaningless and is seen as something in and of itself, that is separate from the man himself, separate from its source which is the 10 attributes of the Soul (Wisdom, Understanding, Knowledge, Discipline, Loving Kindness, etc). But the Word of G-d is not separate from him, G-d forbid, because there is nothing external from him and “there is no place without Him”. Therefore, His Word is not like our words, G-d forbid (just like His thought is not like out thoughts as it is written “My ways are higher than your ways” (Isaiah 55:8). And His Word is not called by the name word, only as an analogy (to our words—a concept that we can understand). Just as the lower word that man utters reveals to his listeners what was previously concealed his thought, so above (in the Heavens), in the Infinite Blessed be He, the exit of the light and the life-giving force derived from it, from the concealed to the revealed, creates the Worlds and gives life to them—this entire process is called by the name Word.
And the ten expressions with which the world was created, and the remainder of the entire Torah, Prophets and Writings (The Tanach—the Hebrew Bible) that the Prophets achieved in the vision of their Prophecy. Indeed, His Word and Thought are as if united with him with the ultimate unity, by way of example, as the word and thought of man while they are still in a state of potential in his wisdom, intellect or passion and desire that are in his heart prior to their ascent from the heart to the brain where through the process of contemplation they acquire letters. Then these letters were the thought and speech which are drawn from the desire in the potential energy of the heart and unite there in the ultimate unity in their source which are the wisdom and intellect in the brain and the passion and desire in the heart. In this way truly, by way of example, G-d’s Word and Thought unite in the ultimate unity in His Essence even after His Word has transformed from the potential of thought and desire into the action of creation of the Worlds. Just as the Word and Thought were united with Him prior to the creation of the Worlds, there is absolutely no change in the essence of G-d but rather the change occurs to G-d’s creations which receive their vitality from the attribute of His Word when it has gone into action to create the worlds, invest them and give life to them through the process of Histalshalut (a chain like cascading system from a level of the highest spirituality down to our own lowly world), from cause to effect, and the descent to the various levels (of the cascade referred to above) through the process of many contractions (of the Divine Light=Energy) to the point (where the contractions have reduced the energy so that His creations—namely us—will not be destroyed by the massive Divine Energy) so that His creations will be able to receive their live force and existence from it and will not be nullified by the reality (of its power).
All of these contractions which occur during the process of Histalshut conceal the Light (energy) and Life Force derived from His Word and will not be revealed in a great revelation which the lower creations would not be able to receive. Therefore, it appears to G-d’s creations, which are in fact invested in G-d’s Energy and Life Force, as if G-d is a separate entity from His Essence like the word of man is a separate entity from man’s Soul. However, regarding G-d, there is no contraction, hiding or concealment that can change G-d for He is the same in darkness as in light. As it is written “Darkness is not dark for You; night is as light as day; darkness and light are the same” (Psalms 139:12). For the contractions and the vestments are not separate from Him. Now the Elter Rebbe uses a very interesting Aramaic expression to make this point. He says: אלא כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה meaning the vestments of G-d are like those of a Kamtsa whose vestments are an inextricable part of it. There is debate as to the definition of Kamtsa. The prevailing thought is that it is a turtle or perhaps a smail. So, the shell of the turtle, which is an inextricable part of the turtle, is compared to the vestments of G-d clothing the creations of our world. Obviously, this somewhat vulgar analogy is only for the purposes of helping our limited intellect contemplate Divinity which is by definition beyond our ken. The Elter Rebbe continues by summing up with a quotation from Deuteronomy “Because the Lord is G-d” (Deuteronomy 4:35) meaning in the presence of G-d, everything else is insignificant. This concludes Chapter 21 of The Tanya.
והנה, מידת הקב"ה שלא כמידת בשר ודם: שהאדם, כשמדבר דיבור, הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו, מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה; אבל הקב"ה, אין דיבורו מובדל ממנו יתברך ח"ו, כי אין דבר חוץ ממנו, ו"לית אתר פנוי מיניה", ולכן אין דבורו יתברך כדיבורינו ח"ו [כמו שאין מחשבתו כמחשבתינו, כדכתיב (ישעיהו נה ח): "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכתיב (ישעיהו נה ט): "כן גבהו דרכי מדרכיכם וגו'"]. ולא נקרא דיבורו יתברך בשם "דיבור" רק על דרך משל: כמו שדיבור התחתון שבאדם הוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו, כך למעלה, באין-סוף ברוך הוא, יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברוא עולמות ולהחיותם נקראת בשם "דיבור". והן הן עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים שהשיגו הנביאים במראה נבואתם. והרי דיבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד, דרך משל, כמו דיבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכוח חכמתו ושכלו, או בתשוקה וחמדה שבליבו קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות, שאז היו אותיות המחשבה והדיבור הזה, הנמשכות מחמדה ותשוקה זו, בכוח בלב, ומיוחדות שם בתכלית הייחוד בשרשן, שהן החכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. וככה ממש, דרך משל, מיוחדות דיבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו יתברך גם אחר שיצא דיבורו יתברך אל הפועל בבריאות העולמות, כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות, ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך, אלא אל הברואים, המקבלים חיותם מבחינת דיבורו יתברך בבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות, שמתלבש בהם להחיותם ע"י השתלשלות מעילה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים, עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות. וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים, להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך, שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל. ולכן גם-כן נדמה להם אור וחיות הדיבור של מקום ברוך הוא המלובש בהם, כאילו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך, רק שנמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה, אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו, וכחשכה כאורה, כדכתיב (תהלים קלט יב): "גם חשך לא יחשיך ממך וגו'", משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך ח"ו, אלא כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה, כמו שכתוב (דברים ד לה): "כי ה' הוא האלהים", וכמ"ש במקום אחר. ולכן, קמיה כולא כלא חשיב ממש.