(יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃
(יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃
(יג) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃
(11) Then He asked, “Who told you that you were naked? Did you eat of the tree from which I had forbidden you to eat?” (12) The man said, “The woman You put at my side—she gave me of the tree, and I ate.”
(13) And the LORD God said to the woman, “What is this you have done!” The woman replied, “The serpent duped me, and I ate.”
(א) מי הגיד לך. מֵאַיִן לְךָ לָדַעַת מַה בֹּשֶׁת יֵשׁ בְּעוֹמֵד עָרֹם?
(ב) המן העץ. בִּתְמִיהָ:
(א) אשר נתתה עמדי. כָּאן כָּפַר בַּטּוֹבָה (עבודה זרה ה):
(א) השיאני. הִטְעַנִי, כְּמוֹ אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ (דברי הימים ב' ל"ב):
(א) וטעם האשה אשר נתת עמדי כלומר האשה אשר אתה בכבודך נתת אותה לי לעזר היא נתנה לי מן העץ והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל וזהו מה שאמר בענשו "כי שמעת לקול אשתך" שלא היית ראוי לעבור על מצותי בעבור עצתה ורבותינו (במסכת ע"ז ה) קורין אותו בזה כפוי טובה ירצו לפרש שענה אותו אתה גרמת לי המכשול הזה שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע:
(א) וטעם מה זאת עשית לעבור על מצותי כי האשה בכלל אזהרת אדם כי היתה עצם מעצמיו בעת ההיא וכן היא בכלל העונש שלו ולא אמר באשה "ותאכלי מן העץ" כי היא נענשה על אכילתה ועל עצתה כאשר נענש הנחש ועל כן אמרה הנחש השיאני ואוכל כי העונש הגדול על האכילה והנה מכאן נוכל ללמוד עונש למחטיאי אדם בדבר כאשר למדונו רבותינו (פסחים כב ע"ז ו) בפסוק ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד):
(א) מי הגיד לך ידיעת הטוב והרע.
(ב) כי עירום אתה. שבשביל זה תהיה ראוי להתכסות:
(א) היא שנתת אותה לעזר ולהועיל:
(ב) נתנה לי מן העץ והיתה למכשול ובזה יחס אשמתו לקונו תמורת התשובה שהיתה ראויה לו כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי:
(א) מה זאת עשית אמר זה לעורר גם אותה אל התשובה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו:
(א) המן העץ אשר צויתיך. ולא אמר המן עץ הדעת. כי באמת אין בעץ הדעת טבע להחטיאו ח״ו ושיהא בו ענין טומאה כמו בכל מיני טרפות וערלה וכדומה. אלא שהקב״ה צוה על האדם שיהא באותו מעלה דבוק להקב״ה מה שא״א בהשיגו דעת אנושי אם לא ע״י יגיעה רבה כמו שהיו אנשי מעלה המעטים. וא״כ העול הוא שעבר על הצווי:
(א) ואכל. הוא כמו ודוי כאומר חטאתי שאכלתי...
(1) From the Tree That I Commanded You. He didn't say from the Tree of Knowledge, because in truth, it was not in the nature of the Tree of Knowledge to cause sin like some impure thing, like with other types of non-kosher foods.
Rather Hashem commanded man that he retain that spiritual greatness he cleave to Hashem that which is impossible to achieve through human intellect, if not through great effort, like is found with unique exceptional people. And if so, the sin with specifically violating Hashem's command.
(1) And I ate. This was Adam’s confession for his sin.
To whom You have placed by my side, who according to Your Will was to be equal in rank to me, that together, we are not only to form one heart and one soul, but to be one flesh, one body to carry out the effort and dictates of mind and will. She gave me and her will was accordingly decisive for me.
The fact that Adam did not excuse himself with the luscious temptation of the fruit, nor that his wife had led him astray, but simply stated that naturally her decision went for him too, shows clearly the original completely harmonious equality of the status of man and woman.
