(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃
(1) Moses then convoked the whole Israelite community and said to them: These are the things that the LORD has commanded you to do:
מאיפה בא הראיון של 'ל"ט מלאכות בשבת?
והתניא [והרי שנינו בברייתא]: רבי אומר, מצות שבת נאמרה במלים "אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם" (שמות לה, א), ומביטוי זה יכולים אנו ללמוד כמה הלכות, שכן די היה לומר "דבר" וכשאומר "דברים" — הרי שנים (שמיעוט רבים — שנים), וכשאומר "הדברים" מרבה על ידי תוספת ה־ה' הנוספת — שלישי, והמלה "אלה" שבכתוב "אלה הדברים" עולה בגימטריא שלושים ושש, הרי יחד אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני. וכיון שרבי סבור שיש מספר קבוע של אבות מלאכות, בודאי יחייב רק על האבות ולא על התולדות!
אלה. תניא, רבנן דקסרי אמרי, סימן לל"ט מלאכות בשבת מן התורה – אלה. א׳ – חד, ל׳ תלתין, ח׳ – תמניא, שלא מתמנעין רבנן למדרש ה׳ לה׳, הרי ל"ט בסימן ורמז בעלמא הוא, אבל עיקר ל"ט מלאכות ילפינן ממלאכות שהיו במשכן ונצטוו עליהן בפרשה זו שלא לעשותן בשבת במשכן, כמבואר בשבת מ"ט ב'. ובדבר הדרשה ה' לח' עיין מש"כ לעיל בפ' יתרו בפסוק כבד את אביך, שכך רגילין חז"ל בכ"מ, מפני שהם ממוצא אחד, והבאנו שם כמה דוגמאות לזה. .
(ירושלמי שבת פ"ז ה"ט)
(ירושלמי שבת פ"ז ה"ט)
וְאֶלָּא הָא גָּמַר גְּזֵירָה שָׁוָה! גְּזֵירָה שָׁוָה לָא גָּמַר. אֶלָּא מֵהֵיכָא הֲוָה? מִ״וַּיַּעְפִּילוּ״ הֲוָה.
The Gemara asks: However, didn’t Rabbi Akiva derive this by means of a verbal analogy? The Gemara answers: Rabbi Yehuda ben Beteira did not learn a verbal analogy. Rabbi Yehuda ben Beteira had no tradition of this verbal analogy from his teachers, and therefore he disagreed with Rabbi Akiva’s conclusion. The Gemara asks: However, according to Rabbi Yehuda ben Beteira, from where was Zelophehad’s liability derived? Why was he executed? The Gemara answers: Zelophehad was among those who “presumed to ascend to the top of the mountain” (Numbers 14:44) in the wake of the sin of the spies.
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין לאבות מלאכות מן התורה ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי רב אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים. א"ר שיין אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא בעיא דא מלתא (בראשית ל״ט:י״א) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון. (בראשית ב׳:ב׳) ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון. תני רבי שמעון בן יוחאי (דברים ט״ז:ח׳) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה. הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. א"ר יוסי בן חנינא זה הדבר אין כתיב כאן אלא (שמות ל״ה:א׳) אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. רבי חנינא דצפורין בשם ר' אבהו אל"ף חד. למ"ד תלתין. ה"א חמשה. דבר חד. ודברים תרים. מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום. אל"ף חד. למ"ד תלתין. ח' תמניא. לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. רבי יוחנן ור"ש בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג. אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך סמכון הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין. אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא הויי בשיטת אבוהון דתני רבי חייא הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה כולהן משום קוצר. אמר
מאיפה היו להם האבנים היקרים למשכן?
וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃
They took over from Moses all the gifts that the Israelites had brought, to carry out the tasks connected with the service of the sanctuary. But when these continued to bring freewill offerings to him morning after morning,
בבקר בבקר. מאי בבקר בבקר, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירד להם לישראל עם המן אבנים טובות ומרגליות איתכן דקשה לו האם רק בבקר הביאו ולא כל היום, וכ"מ במ"ר תרומה פ' ל"ג, וע"ע מש"כ באור הלשון בבקר בבקר לעיל פ' תצוה ל' ז'. .
(יומא ע"ה א')
(יומא ע"ה א')
וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מַאי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִדָּבָר שֶׁיָּרַד לָהֶם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מְלַמֵּד שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת עִם הַמָּן וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם תָּנָא נְשִׂיאִים מַמָּשׁ וְכֵן הוּא אוֹמֵר נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן
§ With regard to donations for the Tabernacle, the verse states: “And they brought yet to him free-will offerings every morning” (Exodus 36:3). The Gemara asks: What is the meaning of “every morning”? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: They brought donations from that which fell every morning with the manna. This teaches that pearls and precious stones fell for the Israelites with the manna. It states: “And the rulers [nesi’im] brought the onyx [shoham] stones” (Exodus 35:27). A tanna taught that the word nesi’im means actual clouds brought them. As it states: “As clouds [nesi’im] and wind without rain so is he that boasts himself of a false gift” (Proverbs 25:14). We learn from this that the precious stones fell from the clouds with the manna.
בתרומת המשכן נאמר: "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" (שמות לו, ג), ושאלו מאי [מה פירוש] "בבקר בבקר"? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הביאו מדבר שירד להם עם המן שהיה יורד "בבקר בבקר". מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. נאמר שם: "והנשאם הביאו את אבני השהם" (שמות לה, כז) תנא [שנה החכם]: נשיאים (עננים) ממש הם שהביאו להם. וכן הוא אומר: "נשיאים ורוח וגשם אין" (משלי כה, יד) והרי אנו למדים ש"נשיאים" הם עננים והם שהיו מביאים איתם את האבנים הטובות.
למה חז"ל הסבירו המובן מיאליו?
וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃
The robe for the ephod was made of woven work, of pure blue.
ת"ר מעיל כולו של תכלת היה שנאמר (שמות לט, כב) ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת שוליו כיצד מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות
§ With regard to the priestly vestments, the Sages taught in a baraita: The robe of the High Priest was sewn entirely of sky-blue wool, as it is stated: “And he made the robe of the ephod of woven work, all of sky-blue wool” (Exodus 39:22). With regard to its skirts, concerning which it states: “And they made upon the skirts of the robe pomegranates of sky blue, and purple, and scarlet, twined” (Exodus 39:24), how were they fashioned? The tailor brings sky-blue wool, and purple wool, and scarlet wool, which are twined together, and fashions them to appear as pomegranates that have not opened their mouths, i.e., they are sewn in the appearance of pomegranates that are not yet ripe enough for the crown on top to open, and as the cones [konaot] of the helmets [kenasot] that are found on the heads of children.
א ועוד בענין בגדי כהונה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעיל של כהן גדול כולו של תכלת היה, שנאמר: "ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כליל תכלת" (שמות לט, כב), ללמדנו שכולו ("כליל") נעשה מתכלת. שוליו של המעיל שנאמר בהם: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר (שמות לט, כד), כיצד הם נעשים? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין יחד, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו עדיין פיהן (שלא נפתח ה"כתר" שבראש הרימון), וכמין קונאות (מעין צורת חרוט) של קנסות (כובעים) שבראשי תינוקות. וכדי לקיים מה שנאמר "ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" (שמות לט, כה),
Another answer to a problem you did not know that have.
וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
He spread the tent over the Tabernacle, placing the covering of the tent on top of it—just as the LORD had commanded Moses.
ויפרש את האהל. אמר רב, משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר ויפרש את האהל על המשכן וכתיב (פ׳ תרומה) עשר אמות אורך הקרש, אמר לי רב שימי בר חייא, א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו גדול מאבריו הרי זה בעל מום, אמר ליה, באמה של קרש חקס"ד דרב שימי דרב ס"ל דבאמה דידיה משערינן ולכן הקשה לו א"כ עשיתו למשה בע"מ דיתחייב דיהיה גופו גדול מאבריו [מזרועותיו], והוא משום דכל אדם אין גופו אלא שלש אמות באמתו, והשיב לו רב דכונתו דמדת האמות שאמר הוא באמה של קרש, וע"ל בפ' במדבר ג' כ"ו. .
(בכורות מ"ד א׳)
(בכורות מ"ד א׳)
גמ׳ אמר רב משה רבינו עשר אמות היה שנאמר (שמות מ, יט) ויפרש את האהל על המשכן מי פרשו משה רבינו פרשו וכתיב (שמות כו, טז) עשר אמות אורך הקרש
GEMARA: Rav says: Moses, our teacher, was ten ammot tall, as it is stated: “And he spread the tent over the Tabernacle” (Exodus 40:19). Who spread the tent over the Tabernacle? Moses, our teacher, spread it, and it is written with regard to the height of the Tabernacle: “Ten ammot shall be the length of a board” (Exodus 26:16). Moses must have been at least as tall as the Tabernacle itself for him to have spread the tent over it.
ה גמרא שנינו במשנה: היה גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו. ובענין זה מסופר, אמר רב: משה רבינו עשר אמות היה גובהו, ומנין? שנאמר: "ויפרש את האהל על המשכן" (שמות מ, יט), מי פרשו — משה רבינו פרשו. וכתיב [וכן נאמר] ביחס לגובה המשכן: "עשר אמות אורך הקרש" (שמות כו, טז), ורק אם היה משה גבוה כגובה המשכן לפחות, יכול היה לפרוש את האהל על הקרשים.
אמר ליה רב שימי בר חייא לרב אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו אמר ליה שימי באמה של קרש קאמר:
Rav Shimi bar Ḥiyya said to Rav: If so, you have rendered Moses, our teacher, a blemished person, as we learned in the mishna: If one’s body is disproportionately large relative to his limbs or disproportionately small relative to his limbs, then he is blemished. A typical person is no more than three arm-lengths [ammot] tall, and yet Moses was apparently ten times taller than the length of his own arm. Rav said to him: Shimi, when I said that Moses was ten ammot tall, I said so in reference to the cubit [amma] of a board used in the building of the Tabernacle. The limbs of Moses were proportional to the rest of his body, but he was indeed ten cubits tall.
אמר ליה [לו] רב שימי בר חייא לרב: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן [שהרי שנינו] במשנתנו לגבי מומים הפוסלים בכהן: גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו. והרי אורך גופו של אדם רגיל אינו ארוך אלא כשלוש אמות שלו, ואילו משה היה גבוה עשר אמות! והבין רב שימי כי כוונת רב היתה שקומתו של משה היתה כעשר אמות של משה עצמו, ונמצא שגופו גדול הרבה מאיבריו. אמר ליה [לו] רב: שימי, לא באורך האמה של משה עצמו מדובר, אלא באמה של קרש קאמר [הוא אומר], שהשתמשו בה לבניית המשכן, שהיה משה בגובה עשר אמות של אדם רגיל, כגובה המשכן. ואמתו היתה גדולה בהתאם לגודל גופו.