מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃
In distress I called on the LORD; the Lord answered me and brought me relief.
אנחנו בפתחו של חג הפסח, שמשתקף היטב בפסוק זה. יציאה ממיצר העבדות אל מרחב החירות.
רבים רואים ביציאת מצרים את הולדת עם ישראל. תהליך של יציאה לאוויר העולם, הגדרה עצמית והתבגרות. רמזים רבים ועבים יש בסיפור יציאת מצרים הקושרים אותו להריון ולידה. אהוב עליי במיוחד זה הרואה בים סוף רחם שממנו יצא עם ישראל.
באופן מקביל, הלידה עצמה מדומה לקריעת הים, שיש בו מן הקושי והנס:
...אמר ר' מאיר מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף היאך עד שלא תלד היא מושכת דמים, ומשהוא יולדת הדמים מסתלקים לשדיים ונעשה חלב, והתינוק יונק מחלב ומתגדל:
אשה שילדה תוכל להזדהות עם הפסוק "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". המצר הוא כה עמוק וכל כך קשה והמרחב הוא אושר רחב עד אין קץ. נס הלידה הוא נגיעה באינסוף, אי אפשר להסביר אותו בלי "יד יהוה".
עם ישראל בלידתו בקריעת ים סוף מתואר כמי שחווה התגלות ישירה ("שפחה על הים"). מדרש יפה המצוטט בגמרא מספר על התגלות זו שחוו גם העוברים:
...היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו.
§ The Sages taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing a song of gratitude to God. And how did they recite this song? If a baby was lying on his mother’s lap or an infant was nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” (Psalms 8:3). Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the sea? As it is stated:
בהתחלה / דניאלה ספקטור
ומאוחר בערב בחדר יולדות
על הרצפה בחושך בין המכונות
אתה אחזת בי ניסיתי להרפות
ולא עזבת גם בתוך הצעקות
אני יודעת שבסוף זה ייגמר
הבוקר יחזור השער ייסגר
אבל עכשיו אני בתוך המעגל
אתה הולך איתי
אבל אני לבד
תדבר אליי, אל תניח לי לשקוע
יש אחיזה, יש אדם ויש כאן יד
היית שם כשאיבדתי את הכוח
בהתחלה, אני ראיתי את הסוף
תדבר אליי, אל תניח לי לשכוח
יש אחיזה, יש אדם ויש כאן יד
היית שם כשאיבדתי את הכוח
בהתחלה, ראיתי את הסוף
זהו שיר מרגש במיוחד עבורי, כי הוא מבטא את הרגשות העזים כל כך שלאחר הלידה המשלבים אושר, כאב, רוח וגוף באופן אישי ונוגע שמספר גם את הסיפור(ים) שלי.
מעניין שכמעט ואין שירים שנכתבו על החוויה הזאת של הלידה, וכמה צורך יש בביטוי של הרגע הזה.
"קראתי יה"
היציאה למרחב תלויה בקריאה, בקול שיוצא החוצה.
הקול הזה עצמו, שאנחנו משתמשים בו תדיר, הוא קול שיוצא מתוך המצר של גופנו ומהדהד במרחב. זהו ביטוי של כוח שיוצא אל הפועל.
השפת אמת באחד מהדרושים לפסח מסביר כך את הפסוק משיר השירים "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה השמיעני את קולך".
זעקת בני ישראל היא המעשה המחולל של גאולת מצרים. לאחר שהזעקה נשמעה ויצאה לאוויר העולם, החל רצף האירועים של יציאת מצרים.
כמה שמחה יש בקול הזה עצמו של בכי התינוק שנולד וענה במרחב יה.
בפסוק יונתי בחגוי הסלע כו' השמיעני את קולך שהיסורים היו כדי שישמיעו קולם. והענין הוא כי כל יצ"מ וקי"ס הי' להשלמת בנ"י. שעיקר כחם בפיהם. ויציאת מצרים הי' לתקן הדיבור וקריעת ים סוף הקול. וזה תכלית האדם כמ"ש כל עמל אדם לפיהו. והפנימיות שלהם הי' בהסתר ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל. ז"ש בחגוי הסלע בסתר המדריגה. וע"י קי"ס הוציאו כח הקול אל הפועל. ולכן בכל יום מקדימין יצ"מ וקי"ס לקול ודיבור דק"ש ותפלה. וזהו סמיכת גאולה לתפלה כמ"ש במדרש:
דיברנו על לידה ועל יציאת מצרים. לאלה מצטרף ביתר שאת גם האביב שמביא איתו התחדשות ולידה מחדש של הטבע כולו.
לסיום, אברך בימים אלה של ראשית ניסן את ברכת האילנות על אילנות פורחים.
בדרך כלל התמקדתי בברכה באילנות הפורחים, שכן זהו שמה וכך גם למעשה יש להקפיד לברך אותה על שני עצי פרי פורחים. אך השנה, אני רוצה לשים דגש על החלק בברכה שאומר "וברא בו בריות טובות" ולברך על הבריה הטובה שהתחדשה בעולם וגם על התחדשות המפגש בין אדם לאדם ועל השמחה להיות כאן בין בריות טובות של משפחה וחברים.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם: