Why do we Search for Chametz?

ByRabbi David Polsky

Pesach

פסחים ב׳ א:א׳

מַתְנִי׳ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ, אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.

Pesachim 2a:1

MISHNA: On the evening [or] of the fourteenth of the month of Nisan, one searches for leavened bread in his home by candlelight. Any place into which one does not typically take leavened bread does not require a search, as it is unlikely that there is any leavened bread there. And with regard to what the Sages of previous generations meant when they said that one must search two rows of wine barrels in a cellar, i.e., a place into which one typically takes some leavened bread, the early tanna’im are in dispute. Beit Shammai say that this is referring to searching the first two rows across the entire cellar, and Beit Hillel say: There is no need to search that extensively, as it is sufficient to search the two external rows, which are the upper ones. This dispute will be explained and illustrated in the Gemara.

רש"י על פסחים ב׳ א:א׳:ג׳

בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא:

Rashi on Pesachim 2a:1:3

...

תוספות על פסחים ב׳ א

מתני' אור לארבעה עשר בודקין את החמץ - פ"ה שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכן משמע לקמן (פסחים דף י:) דבעי רבא ככר בשמי קורה וכו' או דלמא זימנין דנפל ואתי למיכליה והטעם שהחמירו כאן טפי מבשאר איסורי הנאה שלא הצריכו לבערם משום דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה כדאמר לקמן (פסחים דף יא.) ולא דמי לבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם שאיסורם נוהג איסור עולם ונזיר נמי איסוריה שרי לאחריני אי נמי שאני חמץ שהחמירה בו תורה לעבור בבל יראה ובל ימצא החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דביטלו משום דילמא אתי למיכליה ונראה לרשב"א דאפילו לפי טעם האחרון צ"ל דהחמירו חכמים בכל חמץ אפי' בחמץ נוקשה ועל ידי תערובת אף על גב דליכא בל יראה לפר"ת בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) דהא אמר שיאור ישרף והיינו חמץ נוקשה כדמוכח התם ואיכא למ"ד נמי התם דכ"ש חמץ גמור על ידי תערובת משמע דאסור להשהותו דאי מותר להשהותו אמאי ישרף ישהה אותו עד אחר הפסח ויהא מותר אפילו לרבי יהודה דלא אסר רבי יהודה חמץ אחר הפסח אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי לתוך זמנו ולפני זמנו ולאחר זמנו (לקמן פסחים דף כח:) אבל בנוקשה דליכא אלא חד קרא אפי' ר' יהודה מודה:

Tosafot on Pesachim 2a

Mishna - "On the night of the 14th, we search for hametz". Rashi explains the reason is so that one does not transgress the Torah prohibitions of seeing and finding hametz. This leads to a difficulty to the position of Rav Yitzchak the Elder - Since he requires "Bitul" (Annulment) as it mentions in the Talmud (Pesachim 6B) - "One who searches for hametz needs to annul." From the Torah, annulment is acceptable to avoid the Biblical transgression. Why did the Hachamim require searching at all? It seems to the opinion of Rav Yitzchak the Elder that even though annulment is sufficient, the Rabbis were stringent to require the searching of hametz and to destroy it so that no person should come to eat hametz on Passover. Another reason - The Torah was stringent on the finding or seeing hametz in your possession, therefore, the Hachamim were stringent on requiring the individual to search and destroy even if he annuled his possession of hametz because one may come to eat hametz.

ריטב"א על פסחים ב׳ א:א׳

לפי מה שנראה מפי' רש"י זו יש ליישב פרש"י ז"ל דהא פרישנא דבדיק' דאוריית' וזו היא מצבתו וכללו של דבר כיון דמדאורייתא בכל חד מנייהו סגי ואית ליה למעבדינהו תרווייהו ההוא דאתי מעיקרא הוי דאורייתא ואידך מדרבנן...

א"נ דשאני חמץ שאיסורו תלוי בזמן וזהו שהוא אסור עכשיו היה עכשיו מותר ויש לו היתר אחר הפסח מן התורה מה שאין כן בטפילה (נ"ל דצ"ל בערלה, המעתיק) וכלאי הכרם ובשר בחלב ואע"ג דיין לנזיר הויא גם הא לא הוי אסור בהנאה. ולפי שראו רז"ל שהחמירה תורה כ"כ הפריזו הם להצריך בדיקה על החמץ הנמצא ובטול על שאינו נמצא. הרי"ט ז"ל בשם רבו הרא"ש ז"ל:

Ritva on Pesachim 2a:1

...

תלמוד ירושלמי פסחים א׳:א׳:א׳-ד׳

גמרא כתיב (שמות י״ב:י״ז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. (שם) בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וגומר. מה אנן קיימין אם לאכילת מצה כבר כתיב (שם) שבעת ימים מצות תאכלו. ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר והכתיב (שם) עד יום האחד ועשרים לחודש. אלא אם אינו ענין לאכילת מצה תניהו ענין לביעור חמץ. למה לאור הנר. א"ר שמואל בר רב יצחק מפני שהנר בודק כל שהוא. למה בלילה. א"ר יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. ר' מנא לא אמר כן (שם) ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם עשה שיהו היום והלילה משומרין. ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה משומרין אף אית ליה כיי דמר ר' יוסי. ויתחיל אור לי"ג. אין כיני יבדוק אפי' מר"ח.

Jerusalem Talmud Pesachim 1:1:1-4

...

פסחים ז׳ ב:י״ג-ט״ו

לְאוֹר הַנֵּר וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב חִסְדָּא: לָמַדְנוּ מְצִיאָה מִמְּצִיאָה, וּמְצִיאָה מֵחִיפּוּשׂ, וְחִיפּוּשׂ מֵחִיפּוּשׂ, וְחִיפּוּשׂ מִנֵּרוֹת, וְנֵרוֹת מִנֵּר. מְצִיאָה מִמְּצִיאָה — כְּתִיב הָכָא: ״שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא״. וּמְצִיאָה מֵחִיפּוּשׂ דִּידֵיהּ. וְחִיפּוּשׂ מִנֵּרוֹת, דִּכְתִיב: ״בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַים בַּנֵּרוֹת״, וְנֵרוֹת מִנֵּר, דִּכְתִיב: ״נֵר (אֱלֹהִים) [ה׳] נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן״.

Pesachim 7b:13-15

The mishna states that one searches for leaven by the light of the lamp, etc. The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that the search should be conducted by the light of the lamp, derived? Rav Ḥisda said: We derive it by the hermeneutic principles of verbal analogy and juxtaposition: The term finding in one context is derived from finding in another context, and finding is derived from the word searching, and this searching is derived from searching elsewhere, and searching there is derived from the word lamps, and lamps is derived from lamp. The Gemara cites the relevant verses included in the above derivation. Finding in one context is derived from finding in another context by verbal analogy, as it is written here: “Seven days leaven shall not be found in your houses” (Exodus 12:19), and it is written there: “And he searched, starting with the eldest, and ending with the youngest; and the goblet was found in Benjamin’s sack” (Genesis 44:12). And the word finding in this verse is connected to searching in that same verse by juxtaposition, as the verse says: “And he searched... and was found.” And searching is derived from lamps by means of juxtaposition, as it is written: “And it shall come to pass that at that time I will search Jerusalem with lamps” (Zephaniah 1:12). And finally, the word lamps is derived from lamp by means of juxtaposition, as it is written: “The spirit of man is the lamp of God, searching all the inward parts” (Proverbs 20:27). Together these verses indicate that the search for leaven must be conducted by the light of the lamp.

אורח חיים תל״ב:ב׳

הגה ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה (מהר"י ברי"ן) ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא (כל בו):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 432:2

2. With one blessing, one can check several houses. And if the head of the household wishes, a member of his household should arise at the time he makes the blessing, and he should then spread out to check, each person searching his designated place, upon the conclusion of the blessing said by the head of the household. RAMA: It is our custom to leave small pieces of chametz in a place where the searcher will find them in order that his blessing not be in vain (Mahar"i; Ber"in). However, if one did not so [place bread] it does not hold back the need for the blessing because everyone has in mind to burn if he finds [bread]. (Kol Bo).

פרי עץ חיים, שער חג המצות ד׳:ט״ו

מהרב ז"ל, דע, בענין הביעור צריך להניח קודם הביעור עשרה פתיתי חמץ לבערם, ולכן שורפין ומבטלין מן העולם, נגד י' כתרין דמסאבותא:

Pri Etz Chaim, Gate of Passover 4:15

...

תשובות הרדב"ז חלק ג תתקע״ז:ב׳

תשובה שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה. אחת שלא נמצאו בכל האיסורין שבתורה שיצטרפו בו כל ג' תנאים הללו שהוא איסורי הנאה והוא בכרת...

גם על הטעם הראשון יש לי קצת גמגום ומי עדיף מע"ז דאמרה תורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכל המודה בו ככופר בכל התורה כולה ולא מצינו שהצריכה תורה בה בדיקה וביטול... מ"מ הרי אתה רואה שלא החמירה תורה בעכו"ם כמו בחמץ הילכך עדיין צריך טעם

ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון. והנלע"ד כתבתי:

Teshuvot HaRadbaz Volume 3 977:2

...

טור, אורח חיים תל״ג:א׳

כתב ראב"ן בני אדם המכבדין חדריהם בי"ג בניסן ומכוונין לבדוק החמץ ולבער ונזהרין שלא להכניס שם עוד חמץ אע"פ כן צריכין בדיקה בליל י"ד:

Tur, Orach Chaim 433:1

...

טור, אורח חיים תל״ב:א׳

ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל

Tur, Orach Chaim 432:1

...

בית יוסף, אורח חיים תל״ג:ב׳:א׳

וכתב הר"ן בריש פסחים איכא מאן דאמר שאם בא להקדים לבדוק בי"ג שרשאי והוא שיבדוק לאור הנר שאפילו ביום צריך אור הנר כדמשמע בירושלמי הלכך כי תנא אין בודקין לאור החמה מיתוקמא או שעבר ולא בדק ליל י"ד או שבא להקדים לבדוק בי"ג וכן דעת הרז"ה וליתא דהתם בירושלמי משמע שאם בא להקדים ביום י"ג אינו רשאי דאמרינן התם ולמה בלילה א"ר יוסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה ואמרינן תו התם מבואות האפלים מהו לבודקם בתחלה ביום לאור הנר מילהון דרבנן אמרי לא כמא דמנהר בלילא מנהר ביממא הלכך ר"נ ב"י ה"ק בשעה שבני אדם מצויים בבתיהן שהם פנויים ובשעה שאור הנר יפה לבדיקה כדאמרן שאורו מבהיק בלילה יותר מביום ולפיכך אם בא להקדים לבדוק ביום י"ג לאור הנר אינו רשאי עכ"ל. ודברי ה"ה בפ"ב כהרז"ה אבל דברי הרא"ש ורבינו נוטים לסברת הר"ן וכך הם דברי ר"י (עבד"מ סי תל"א) וכ"כ רבינו בס"ס זה בשם ראב"ן והכי נקטינן:

Beit Yosef, Orach Chaim 433:2:1

...