השבת נקרא שתי פרשות מחוברות, ויקהל ופקודי, וגם את פרשת החודש. אבל אני עומד להתמקד בפרשת פקודי, שהיא גם הפרשה האחרונה בחומש שמות.
(א) וּמִן־הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי־שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּעֲשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
(1) Of the blue, purple, and crimson yarns they also made the service vestments for officiating in the sanctuary; they made Aaron’s sacral vestments—as the LORD had commanded Moses.
המילים המסומנות הצהוב ''כאשר צוה ה' את משה'' מוזכרות בפרשת פקודי 14 פעמים (!), ויש עוד שלושה ביטויים נוספים שהעם עשה ת מה שה' ציווה. ויש לקחת בחשבון שפקודי היא לא פרשה גדולה במיוחד. למה היה חשוב לתורה לחזור על הביטוי הזה שוב ושוב? הבנו, משה עשה את מה שה' ציווה, מה הביג-דיל?
אמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה
And Rabbi Ḥanina says: And if this is related about one who is not commanded by the Torah to honor his father, as Dama was a gentile, and nevertheless when he performs the mitzva he is given this great reward, all the more so is one rewarded who is commanded to fulfill a mitzva and performs it. As Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it.
רבי חנינא אומר שעדיף לעשות מעשה שאומרים לך מאשר לעשות מדעת עצמך. אבל רגע, לעשות מעשה טוב מדעת עצמך זה לא יותר טוב? הרי משבחים על זה יותר מאחרי שאומרים לך - נניח אם אני פורק מדיח או מסדר את הסלון מדעת עצמי, אבא יתלהב מזה יותר מאשר אם הוא יגיד לי לעשות זאת, לא?
גדול המצווה ועושה - נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח:
התשובה לשאלה היא לא מי שעושה אלא מה קורה אם אתה לא עושה את המעשה. אם נגיד אבא יאמר לי לפנות מחזור ואני לא אעשה - הוא יבוא אליי בטענות למה לא פיניתי את המחזור; אך אם סתם לא פיניתי מחזור ואף אחד לא אמר לי לעשות, אף אחד לא יבוא אליי בטענות.
עוד דוגמה - נניח יש מישהו שמתנדב לנקות את חדר מדרגות אם יום שבוע אחד הוא לא יעשה את זה אף אחד לא יבוא אליו בטענות, אבל אם אומרים לו לנקות את חדר המדרגות תמורת תשלום והוא לא יעשה את זה אז יבואו אליו בטענות.
עוד דוגמה - נניח יש מישהו שמתנדב לנקות את חדר מדרגות אם יום שבוע אחד הוא לא יעשה את זה אף אחד לא יבוא אליו בטענות, אבל אם אומרים לו לנקות את חדר המדרגות תמורת תשלום והוא לא יעשה את זה אז יבואו אליו בטענות.
אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות.
והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי:
Rav Yosef continues. But now that I heard this statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina says: One who is commanded and performs a mitzva is greater than one who is not commanded and performs it, I say: If I hear one who says to me that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then I will host a festive day for the Sages. What is the reason? It is that as I am commanded, I have more reward.
רב יוסף היה עיוור. הוא סיפר על עצמו, שאם מישהו היה אומר לושההלכה היא לפי רבי יהודה שאומר שעיוור פטור מלעשות מצוות - הוא היה עושה יום טוב לחכמים, למה? - הנה הוא מקיים מצוות בלי שאף אחד יאמר לו; אבל אז הוא שמע את מה שרבי חנינא אמר שעדיף לעשות אחרי שמצווים עליך לעשות - אז בדיוק להפך: מי שהיה אומר לו שההלכה לא כרבי יהודה, אז רב יוסף היה עושה יום טוב לחכמים, למה? כי מי שמצווה מקבל שכר גדול יותר!
עכשיו מבינים למה הפרשה חוזרת שוב ושוב. ה' מצווה על משה כי עדיף שה' ייתן את הוראותיו לגבי המשכן מאשר שמשה יבנה את המשכן לא מהוראות מה' אלא ממחשבתו בלבד.
זהו סופו של חומש שמות. חומש מגוון עם פרשות מרתקות עם סיפורים מעוררי השראה יחד עם פרשות שמבוססות על מצוות והוראות. שמות הוא חומש שהכניס לנו דמויות חשובות לנו מאוד כמו משה, אהרון, מרים ועוד רבים.
שבת שלום מבארי יחיאלי
זהו סופו של חומש שמות. חומש מגוון עם פרשות מרתקות עם סיפורים מעוררי השראה יחד עם פרשות שמבוססות על מצוות והוראות. שמות הוא חומש שהכניס לנו דמויות חשובות לנו מאוד כמו משה, אהרון, מרים ועוד רבים.
שבת שלום מבארי יחיאלי