(ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
(כא) וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
(21) And everyone who excelled in ability and everyone whose spirit moved him came, bringing to the LORD his offering for the work of the Tent of Meeting and for all its service and for the sacral vestments.
We have already remarked on the relationship of נדב to נטף according to which נדב would indicate a “flowing out from within.” נדיב is one whose actions arise solely from the dictates of his own inner self, free independent. Whereas, then נדיב in itself would designate the free-willed nature of the action, this voluntary nature of the action is quite specially stressed by the addition of the word לב…moved by his own heart.
נדבה רוחו is also something different and something more than נדבה לבו. לב is used primarily as the organ of thought and will in Man. But רוח is the whole inner Man, the whole inner source of action. The gifts flowed from the whole being of the people, everybody put the whole of himself into helping.
(31) You shall make the robe of the ephod of pure blue. (32) The opening for the head shall be in the middle of it; the opening shall have a binding of woven work round about—it shall be like the opening of a coat of mail—so that it does not tear. (33) On its hem make pomegranates of blue, purple, and crimson yarns, all around the hem, with bells of gold between them all around: (34) a golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate, all around the hem of the robe.
ולא ידעתי גם כן למה עשה הרב הפעמונים לעצמם, פעמון בין שני רמונים, כי אם כן לא היו הרמונים משמשין כלום, ואם לנוי, למה היו עשויים כרמונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב ועוד, שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים, ואם יעשה בהם טבעות לתלות בהן: אבל הם בתוכם ממש, כי הרמונים חלולים ועשויים כמין רמונים קטנים שלא פתחו פיהם, והפעמונים טמונים בהם ונראים מתוכם ולא פירש הכתוב מנינם, אבל רבותינו אמרו שהיו שבעים ושנים זגין, ובהם שבעים ושנים ענבלין, ותולה שלשים וששה מצד אחד, ושלושים וששה מצד אחר
והא אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב (בראשית לז, לא) ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא"ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה (דכתיב (שמות כח, לה) והיה על לב אהרן) חושן מכפר על הדינין דכתיב (שמות כח, טו) ועשית חושן משפט אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול ציץ מכפר על מעשה עזי פנים כתיב הכא (שמות כח, לח) והיה על מצח אהרן וכתיב התם (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך
Doesn’t Rabbi Anani bar Sason say: Why was the passage in the Torah that discusses the priestly vestments (Leviticus 8) juxtaposed to the passage that discusses offerings (Leviticus, chapters 1–7)? To tell you that just as offerings atone, so too the priestly vestments atone. For what does each garment atone?
1) The tunic [ketonet] atones for bloodshed, as it is written with regard to Joseph’s brothers after they plotted to kill him: “And they killed a goat, and dipped the coat [ketonet] in the blood” (Genesis 37:31).
2) The trousers [michnasayim] atone for forbidden sexual relations, as it is written with regard to the priestly vestments: “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness” (Exodus 28:42).
3) The mitre [mitznefet] atones for the arrogant, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item placed at an elevation, i.e., on the head of a priest, shall come and atone for the matter of an elevated heart.
4) The belt [avnet] atones for thought of the heart. The Gemara elaborates: The belt atones for the sins occurring where it is situated, i.e., over the heart, as it is written: “And you shall put in the breastplate of judgment the Urim and the Tummim; and it shall be upon Aaron’s heart, when he goes in before the Lord; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before the Lord continually” (Exodus 28:30).
5) The breastplate [choshen] of the High Priest atones for improper judgments, as it is written: “And you shall make a breastplate of judgment” (Exodus 28:15).
6) The ephod [ephod] of the High Priest atones for idol worship, as it is written: “And without ephod or teraphim” (Hosea 3:4), that is to say, when there is no ephod, the sin of teraphim, i.e., idol worship, is found. This indicates that if there is an ephod, there is no sin of idol worship.
7) The robe [me'il] of the High Priest atones for malicious speech, as the Holy One, Blessed be He says: Let an item that produces sound, i.e., the bells of the robe, come and atone for an act of malicious sound, i.e., malicious speech.
8) Finally, the frontplate [tzitz] of the High Priest atones for an act of brazenness. From where is this derived? Here, with regard to the frontplate, it is written: “And it shall be upon Aaron’s forehead” (Exodus 28:38), and there, with regard to brazenness, it is written: “And you had a prostitute’s forehead” (Jeremiah 3:3).
ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים וגו', מז מסתייעי הרמב"ן לפרש שהיו הפעמונים בתוך הרמונים ממש, לא כפירש"י שהיו בין הרמוןנים אמנם מקרא שלאחריו מסייע לפירש"י דאמר פעמון ורמון פעמון ורמון.
ולולי דמספינא הייתי אומר דאלו ואלי דברי אלוקים חיים, כי הי' פעמון בלא רמון ואח"כ רמון ופעמון בתוכו ואח"כ פעמון בלא רמון, ואח"כ רמון ופעמון בתוכו, וכן היה על שולי המעיל סביב סביב, והרמז עפ"י דאחז"ל (ערכין טז.) שמכפר המעיל על לה"ר, ונ"ל דלאו דוקא מהדבר רע על חברו, אלא עם המדבר טוב על עצמו ומתפאר כך וכך עשיתי מעשים טובים, היינו ממש כמו לה"ר על חברו, ומי לנו גדול מנחמי' נענש על אמרו זכרה לי אלהי לטובה (סנהדרין צג-ב), ומכ"ש מי שאינו מתכוון אלא רק להתפאר, ע"כ הפעמונים מכפרים על לה"ר, ורמונים עם פעמונים בתוכו מכפרים על מלאי' מצות כרמון ומשמיעים קול בחוצות.