(יג) זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽה'׃
(13) This is what everyone who is entered in the records shall pay: a half-shekel by the sanctuary weight—twenty gerahs to the shekel—a half-shekel as an offering to the LORD.
למעה דווקא מחצית השקל
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. עַל שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּחֲצִי הַיּוֹם, יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא שִׁשָּׁה גְּרַמִּיסִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַל שֶׁעָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֲשָׂרָה גֵּרָה שֶׁהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לְפִי שֶׁמָּכְרוּ בְּכוֹרָה שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָטַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ.
This they shall give, everyone that passeth among them that are numbered, half a shekel (Exod. 30:13). Because they had sinned at the sixth hour,16Word-play reading the word boshet (“shame, disgrace”) as bo shish (“the sixth hour”); thus, “The sixth hour came, they erected the golden calf.” which is the middle of the day, they shall give half a shekel, which is six grammata. R. Johanan declared: Because they had violated the Ten Commandments each one had to give ten gerah, which totals half a shekel. R. Simeon the son of Levi said: Because they sold Rachel’s firstborn for twenty pieces of silver and each one took a coin for himself, each one had to give one coin.
מחצית השקל. למה מחצית השקל, ר' יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעביד שיהא גרמיסין כגמיני מטבעות שהיו בימי משה והם שלשה בדינר וששה במחצית השקל, וכונת שניהם על מעשה העגל, שהיה בשש שעות ביום או בכחצות היום, וכמו שדרשו על הפסוק שבענין וירא העם כי בושש משה באו שש ולא בא, יעו"ש לפנינו, ואע"פ דמעשה העגל היה אחר צווי זה דשקלים, צ"ל דמשום שראה הקב"ה בעתידות קלקלתם צוה עתה דבר על תקונם. , ור׳ נחמיה בשם ר׳ יוחנן בן זכאי אומר, לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה כדהנה בטעמו של ר' יוחנן בן זכאי אפשר לומר דקאי על כלל ועיקר המצוה משקלים, אבל לר"י ולר"נ ע"כ צ"ל דטעמם הוא רק על שיעור מחצית השקל ולא על עיקר החיוב ממצות שקלים משום דאם כן יקשה למה נתחייבו לוים במצוה זו אחרי שכפי שנודע בתורה לא נשתתפו בעגל, אלא עיקר הטעם הוא שיקנו בהכסף קרבנות צבור לכל השנה דכתיב לכפר על נפשותיכם, והקרבנות מכפרים.
ודע דמה שנהגו האידנא לנדב מחצית השקל קודם פורים יש לזה רמז וסמך לענין מחצית השקל שבפרשה כאן, כמ"ש במגילה י"ג ב' גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ועיין באו"ח סי' תרצ"ד, ובמג"א שם תמה על מש"כ בהג"מ דגם נשים וילדים חייבין אחרי דבמחצית השקל של תורה פטורין. ולדעתי הענין פשוט דבשל תורה כיון דעיקר הכונה היה כדי לידע ע"י מספר חצאי השקלים את מספר הנפשות כמבואר בקרא, והנשים וילדים לא התפקדו לכן נפטרו מזה, משא"כ מה שנותנין לצדקה קודם פורים הוא זכר לנס פורים וכיון דאף הנשים וילדים היו בכלל הנס לכן חייבין גם הם. [ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג]
ודע דמה שנהגו האידנא לנדב מחצית השקל קודם פורים יש לזה רמז וסמך לענין מחצית השקל שבפרשה כאן, כמ"ש במגילה י"ג ב' גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ועיין באו"ח סי' תרצ"ד, ובמג"א שם תמה על מש"כ בהג"מ דגם נשים וילדים חייבין אחרי דבמחצית השקל של תורה פטורין. ולדעתי הענין פשוט דבשל תורה כיון דעיקר הכונה היה כדי לידע ע"י מספר חצאי השקלים את מספר הנפשות כמבואר בקרא, והנשים וילדים לא התפקדו לכן נפטרו מזה, משא"כ מה שנותנין לצדקה קודם פורים הוא זכר לנס פורים וכיון דאף הנשים וילדים היו בכלל הנס לכן חייבין גם הם. [ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג]
כמה פעמים פקדו בני ישראל רשמי?
זה יתנו. בעשרה מקומות נמנו ישראל אחת בירידתם למצרים, שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י' כ"ב). שנייה בעלייתן ממצרים, שנאמר כשש מאות אלף רגלי וגו' (שמו' יב לז), [ואחד בפ' כי תשא] ושנים בחומש הפקודים, אחד בדגלים ואחד בחילוק הארץ, ושנים בימי שאול, שנאמר ויפקדם בטלאים (ש"א ט"ו ד'), ויפקדם בבזק (שם י"א ח'). כדאנון עתירין באלין אמריא, וכדאנון מסכינין באלין בזקיא, ואחד בימי דוד, שנאמר ויתן יואב את מספר מפקד העם וגו' (ש"ב כד ט), ואחד בימי עזרא, שנאמר כל הקהל כאחד [ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים] (עזרא ב סד). ואחד לעתיד לבא, שנאמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמי' לג יג):
רמז למרדכי מן התורה
אמרי ליה פפונאי לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו אמר (שמואל ב טו, לב) ואדמה על ראשו משה מן התורה מנין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר
§ The residents of Pappunya said to Rav Mattana: If one found a nest on the head of a person, what is the halakha with regard to the mitzva of sending away the mother? Is the nest considered to be on the ground, such that one is obligated in the mitzva? Rav Mattana said to them that one is obligated in the mitzva in such a case because the verse states: “And earth upon his head” (II Samuel 15:32), rather than: Dirt upon his head, indicating that one’s head is considered like the ground. They also asked Rav Mattana: From where in the Torah is the existence of Moses [Moshe] alluded to before his birth? He replied that the verse states: “For that he also [beshaggam] is flesh; therefore shall his days be one hundred and twenty years” (Genesis 6:3). The numerical value of beshaggam is the same as that of the Hebrew name Moshe, and it is known that Moses lived a total of 120 years (see Deuteronomy 34:7).
(ג) וַיֹּ֣אמֶר ה' לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
(3) The LORD said, “My breath shall not abide in man forever, since he too is flesh; let the days allowed him be one hundred and twenty years.”—
המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) המן העץ
They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the hanging of Haman? He replied: The verse states after Adam ate from the tree of knowledge: “Have you eaten of [hamin] the tree, about which I commanded you that you should not eat?” (Genesis 3:11). Hamin is spelled in the same manner as Haman: Heh, mem, nun.
(יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃
(11) Then He asked, “Who told you that you were naked? Did you eat of the tree from which I had forbidden you to eat?”
אסתר מן התורה מנין (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:
They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the events involving Esther? He replied to them that the verse states: “Then My anger shall be kindled against them on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Have not these evils come upon us because our God is not among us? And I will hide [haster astir] My face on that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned to other gods” (Deuteronomy 31:17–18). They also asked him: From where in the Torah can one find an allusion to the greatness bestowed upon Mordecai? He replied: As it is written with regard to the anointing oil in the Tabernacle: “And you shall also take the chief spices, of flowing myrrh [mor deror]” (Exodus 30:23); and we translate mor deror into Aramaic as: Mira dakhya, which resembles the name Mordecai.
(יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹקִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
(18) Yet I will keep My countenance hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.
(כג) וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֮ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃
(23) Next take choice spices: five hundred weight of solidified myrrh, half as much—two hundred and fifty—of fragrant cinnamon, two hundred and fifty of aromatic cane,
מר דרור. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, מר דרור וכתרגמינן מירא דכיא מחפירש"י מניין לגאולת מרדכי, דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה"ג, עכ"ל, והדברים צריכים באור, ונראה באור הענין ע"פ האגדה דמגילה י' ב' דדריש שם על הפסוק דישעיה נ"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן וכו', יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע"כ, ור"ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע"ש הכתוב בשה"ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, ואולי דריש מרי מלשון מר, שהיה ראש גם לסנהדרין כמבואר במגילה.
ולולא פירש"י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא מגילה שם דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א"כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, והוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית. ועיקר הדבר ששינה שמו יש לזה טעמים וענינים שונים שאין כאן המקום לבאר, וע"ע לפנינו בפ' נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .
(חולין קל"ט ב׳)
ולולא פירש"י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא מגילה שם דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א"כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, והוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית. ועיקר הדבר ששינה שמו יש לזה טעמים וענינים שונים שאין כאן המקום לבאר, וע"ע לפנינו בפ' נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .
(חולין קל"ט ב׳)
אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס"ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע"ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו' (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.
וגם יתבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין קלט:) מרדכי מן התורה מנין שנאמר (שמות ל, כג) קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא. כי כבר ביארנו בדרושי חנוכה על פסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. ושם הקשינו אדרבה מי נתלה במי. והגאולה אחרונה תהיה ביתד שאת ויתד עז מגאולה ראשונה. ונדאה כוונת הפסוק, דהנה דע שכל העולמות נבראו בשביל ישראל שנקראו ראשית כפירש"י שמהם התחיל מחשבתו כביכול שראה שיבראו ישראל שיעבדו אותו בדחילו ורחימו ושיעשו רצון קונם. ויהיה לו במעשיהם הטובים שעשועים גדולים. מזאת המחשבה עלה ברצונו כב"י לבדוא כמ"ש הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור להשתעשע באיומתו. ולכן צריך כל אדם לחשוב כשעובד את קונו ברוך הוא מקבלין כל העולמות וכל ההיכלות וכל המלאכים שפע וששון ושמחה דב ובזה יתלהב לעבוד את בוראו ומזאת המחשבה נבראו ונשתלשלו כל העולמות עד סוף העולם התחתון. וכשמאיר ראשית המחשבה שממנה נבראו כל העולמות. בכל העולמות אנו מנצחין כל האומות והמה מסורים בידינו כאשר כתבנו במקום אחר. שהארץ בעצמו לוחם את מלחמתינו שהרי לא נבראו כולם אלא בשביל ישראל אף על פי שהארץ היא מדריגה תחתונה שהוא דומם ועליה צומח חי (מדבר) ועליהם ב"א כידוע אף על פי כן לוחמת את מלחמותינו:
(יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(13) Speak to the Israelite people and say: Nevertheless, you must keep My sabbaths, for this is a sign between Me and you throughout the ages, that you may know that I the LORD have consecrated you.
ואתה דבר. ואתה דבר – לא ע"י שליח ולא ע"י מתורגמן יביתכן בטעם הדרשה ע"פ מש"כ רש"י בפסוק זה ואתה דבר אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה, עכ"ל. ומענין זה הוי כונת הדרשה שלפנינו שלא יאמר משה הואיל והוא טרוד במצות מלאכת המשכן ימסור הצואה בדבר שמירת השבת לאחר, על זה אמר הקב"ה ואתה דבר לא ע"י מתורגמן ולא ע"י שליח. .
(מכילתא)
(מכילתא)
בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ (ס)
it shall be a sign for all time between Me and the people of Israel. For in six days the LORD made heaven and earth, and on the seventh day He ceased from work and was refreshed.
ועוד בענין נתינת השבת לישראל, אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל מצוה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל — נתן להם בפרהסיא (בגילוי ובפרסום) חוץ משבת שנתן אותה להם בצנעא. שנאמר: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם" (שמות לא, יז), כלומר הריהו כעין סוד בין ה' וישראל.
ביני ובין בני ישראל. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל מצוה שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ מן השבת שנתן להם בצנעא, שנאמר ביני ובין בני ישראל לטי"ל דסמך אסיפא דקרא אות היא לעולם וכתיב לעלם חסר, ובקדושין ע"א א' דרשו כה"ג על הפסוק דפ' שמות זה שמי לעלם, ודרשו שם לעלם כתיב. ובגמרא מסיק דלאו מצות שבת גופה העלים הקב"ה מן האומות, אלא מתן שכרה של שבת, וי"ל בטעם הדבר כדי שלא יתקנאו בישראל לשמור גם הם את השבת, וע' בדרשה הבאה. .
(ביצה ט"ז א')
(ביצה ט"ז א')
ועל כן סיים ביני ובין בני ישראל אות היא וגו' כי עיקר אות השבת הוא רק לישראל לבד כמאמר חז"ל בזה (ביצה ט"ז.) כל המצוות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעה שנאמר ביני ובין בני ישראל וכו'. וכן הוא בזוה"ק (יתרו פ"ח: פ"ט.). והוא כי אור השבת להיותו גדול כל כך בבחינתו, אף התחלה שבו לא היה אפשר להנתן כי אם לישראל שנשמתם וחיותם חלק אלוק ממעל יוכלו הם לקבל האורה על כל פנים במעט מעט. מה שאין כן שאר כל היצורים והנעשים על פני האדמה אי אפשר להם כלל שיקבלו הם אור השבת אף הקטן דקטן שבו. רק שישראל הם המחלקים מברכתם ואורם שפע אור וחיות לדרי מטה. כי הרי אין ברכה בעולם כי אם ברכת השבת, וכל שיתא יומין מניה מתברכין. ומאין היו נוטלין כל צבאות מטה חיותם ומזונם תמיד אם לא על ידי עמו ישראל הכלולים מכל הנבראים ומכל העולמות שלמעלה ושלמטה ומהם מתחלק מזון וטרף לכל. ועל כן בעי לאתענגא בהאי יומא ולמיכל תלת סעודתי בשבתא בגין דישתכח שבעא וענוגא מהאי יומא בעלמא לכל צבאות עליונים ותחתונים כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ראשון שורש החמישי ענף החמישי) עיין שם.