שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃
six of their names on the one stone, and the names of the remaining six on the other stone, in the order of their birth.
כתולדתם. כַּסֵּדֶר שֶׁנּוֹלְדוּ – רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, דָּן, נַפְתָלִי עַל הָאַחַת, וְעַל הַשְּׁנִיָּה גָּד, אָשֵׁר, יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין מָלֵא, שֶׁכֵּן הוּא כָתוּב בִּמְקוֹם תּוֹלַדְתּוֹ, כ"ה אוֹתִיּוֹת בְּכָל אַחַת וְאַחַת:
כתולדתם ACCORDING TO THEIR BIRTH — in the order in which they were born: Reuben, Simeon, Levi, Judah, Dan, Naphtali upon one, and upon the other Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph and Benjamin — the last name being written full (plene, with a י before the last letter, thus: בנימין) for that is how it is written in the passage that tells of his birth (Genesis 35:18). This gives twenty-five letters on each stone (cf. Sotah 36a).
הנותרים. מיותר ללמדנו שלא משום שאלו הבאים על צד שמאל גרועים בזכרון טוב מששה הרשומים על ימין אלא משום שהמה הנותרים וראוים היו ג״כ להיות נרשם על ימין אלא שלא החזיקם האבן וניתותרו. מש״ה פי׳ הכתוב כתולדותם. לא משום מעלה וחשיבות אלא כתולדותם נחקקו. אבל כולן שוין בזכירה:
שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו
It is derived from the verse that only the names on the second stone were written according to the order of their birth: Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph, Benjamin. But the names on the first stone were not written according to the order of their birth, as Judah was written first, and afterward came Reuben, Simeon, Levi, Dan, and Naphtali. And there were fifty letters on the two stones of the ephod, twenty-five letters on this stone and twenty-five on that stone.
"(שמות כח, י), ומדוייק מכאן שדווקא אבן שניה כתובה כתולדותם לפי סדר לידתם: גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין, ולא היתה כתובה הראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם באבן הראשונה, ואחריו: ראובן, שמעון, לוי, דן ונפתלי. וחמשים אותיות היו בשתי אבני האפוד, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו.
יש לי שתי מטבעות בידי שבסך הכל ששת שקלים. אחד לא מטבע של שקל.
מה הם המטבעות?
מה הם המטבעות?
כתולדותם. רש"י פי' כסדר שנולדו, ודבריו אינם לא כת"ק ולא כרחב"ג דפליגי (בסוטה ל"ו) בסדר כתיבת השמות, והרמב"ם (בפ"ט מכלי מקדש) כתב סדר אחר, והוא ג"כ דלא כסדר תולדותם, ובצד"ל כאן כתב בדעת הרמב"ם כוונה אחרת ממ"ש הכ"מ, ע"ש. וכן שני התרגומים יב"ע וירושלמי משונים בסדור שמת השבטים. ועי' בתשובת כנסת יחזקאל בפתיחת ספרו שהרחיב לדבר בזה. וכן בס' גט פשוט למהר"ם בן חביב הלכות גטין סי' קכ"ט ס"ק קכ"ז יישב דעת רמב"ם בזה. אמנם לכולם אין מלת כתולדותם מושבת, והאמת שאין המכוון במלת כתולדותם להורות סדר כתיבת השמות רק אופן כתיבתם, כי אחר שאמר ופתחת עליהן שמות בנ"י, שהמכוון בו שמות שבטי בנ"י, וכמבואר (לקמן כ"א) שמות בנ"י לשני עשר שבט, ולזה אמרו בתלמוד בבלי וירושלמי שהיה כתיב על האבנים גם מלות כל אלה שבטי ישראל (וכ"כ הרמב"ם, ע"ש בכ"מ), וא"כ היו ראוי לכתוב שמות כל השבטים בתוספת י' היחס, ראובני שמעוני דני, ולשלול כוונה זו באה מלת כתולדותם, שאין לכתוב שמותיהם בבחינת היחוס, רק כפי שם התולדה בלי היחוסי, והם שמות אבות השבטים שנקראו בהם בעת שנולדו, ותרגום כתולדותם (געבורטסנאמע), וזה כוונת אמרם שם בתלמוד, מאי אני מקיים כתולדותם, כשמות שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להם משה, ראובן ולא ראובני, שמעון ולא שמעוני, אמנם מסדרי כתיבתם לא דברה התורה כלל:
כתולדתם. שניה כתולדתם ולא ראשונה כתולדתם – מפני שיהודה מוקדם גר"ל על האבן השניה היו כולם נכתבים כסדר לידתם, גד ואשר ישכר וזבלן יוסף ובנימין, ועל האבן הראשונה היו כסדר תולדותם רק חמשה, ראובן שמעון לוי דן ונפתלי, אבל יהודה היה מוקדם להם. וטעם הדבר כתבו איזו מן המפרשים מפני שיהודה זכה למלכות, וכבוד המלך בראש, ולי אין טעם זה מספיק, דאי משום זה הו"ל להקדים לוי וישכר דכתיב בהו יורו משפטיך ליעקב, יודעי בינה לעתים, וקיי"ל כתר תורה למעלה מכתר מלכות, ולי נראה בטעם הקדמת יהודה ע"פ מ"ש בסוטה י' ב' דיהודה נקרא כולו על שמו של הקב"ה [ר"ל דכל אותיות שם הוי"ה נמצאים בשם יהודה] ולכן מפני כבוד השם הוא מוקדם, ולהרמב"ם בפ"ט ה"ט מכלי המקדש דרך אחרת בזה, יעו"ש בכ"מ.
וע' בירושלמי סוטה פ"ז ה"ד לחד מ"ד היה שם בנימין חלוק על שתי האבנים על אחד בן ועל השני ימין, ויליף כן מלשון ששה משמותם, שמותם לא נאמר אלא משמותם ולא כל שמותם, אבל לא קיי"ל כן, ולכן השמטנו דרשה זו. וי"ל בטעם הדבר דלא קיי"ל כן ע"פ מ"ש בחולין ס"ה א' דשם כדרלעומר שם אחד הוא משום דלא פסקינן ליה לכתבו בשני שיטין, וא"כ כיון דגם שם בנימין שם אחד הוא לא פסקינן ליה לכתבו על שתי אבנים. .
(שם שם)
(ט) וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ (פ) (י) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה' אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר׃ (יא) נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־ה' כָּל־הַלָּֽיְלָה׃ (יב) וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל׃ (יג) וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽה' הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר ה'׃ (יד) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ (טו) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַה' אֱלֹקֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ (ס) (טז) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה' אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ (ס) (יז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ ה' לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ ה' בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם׃ (יט) וְלָ֥מָּה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל ה' וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י ה'׃ (ס) (כ) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל ה' וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי ה' וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי׃ (כא) וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַֽה' אֱלֹקֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל׃ (כב) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽה' בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל ה' הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃ (כג) כִּ֤י חַטַּאת־קֶ֙סֶם֙ מֶ֔רִי וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה' וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
(9) but Saul and the troops spared Agag and the best of the sheep, the oxen, the second-born, the lambs, and all else that was of value. They would not proscribe them; they proscribed only what was cheap and worthless. (10) The word of the LORD then came to Samuel: (11) “I regret that I made Saul king, for he has turned away from Me and has not carried out My commands.” Samuel was distressed and he entreated the LORD all night long. (12) Early in the morning Samuel went to meet Saul. Samuel was told, “Saul went to Carmel, where he erected a monument for himself; then he left and went on down to Gilgal.” (13) When Samuel came to Saul, Saul said to him, “Blessed are you of the LORD! I have fulfilled the LORD’s command.” (14) “Then what,” demanded Samuel, “is this bleating of sheep in my ears, and the lowing of oxen that I hear?” (15) Saul answered, “They were brought from the Amalekites, for the troops spared the choicest of the sheep and oxen for sacrificing to the LORD your God. And we proscribed the rest.” (16) Samuel said to Saul, “Stop! Let me tell you what the LORD said to me last night!” “Speak,” he replied. (17) And Samuel said, “You may look small to yourself, but you are the head of the tribes of Israel. The LORD anointed you king over Israel, (18) and the LORD sent you on a mission, saying, ‘Go and proscribe the sinful Amalekites; make war on them until you have exterminated them.’ (19) Why did you disobey the LORD and swoop down on the spoil in defiance of the LORD’s will?” (20) Saul said to Samuel, “But I did obey the LORD! I performed the mission on which the LORD sent me: I captured King Agag of Amalek, and I proscribed Amalek, (21) and the troops took from the spoil some sheep and oxen—the best of what had been proscribed—to sacrifice to the LORD your God at Gilgal.” (22) But Samuel said: “Does the LORD delight in burnt offerings and sacrifices As much as in obedience to the LORD’s command? Surely, obedience is better than sacrifice, Compliance than the fat of rams. (23) For rebellion is like the sin of divination, Defiance, like the iniquity of teraphim. Because you rejected the LORD’s command, He has rejected you as king.”
בֶּן־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
Saul was… years old when he became king, and he reigned over Israel two years.
וַיִּבְחַר־ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם־שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית־אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם־י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
Saul picked 3,000 Israelites, of whom 2,000 were with Saul in Michmas and in the hill country of Bethel, and 1,000 with Jonathan in Gibeah of Benjamin; the rest of the troops he sent back to their homes.
וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכָל־הָעָ֖ם חָרְד֥וּ אַחֲרָֽיו׃
Some Hebrews crossed the Jordan, [to] the territory of Gad and Gilead. Saul was still at Gilgal, and the rest of the people rallied to him in alarm.
וייחל [וַיּ֣וֹחֶל ׀] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו׃
He waited seven days, the time that Samuel [had set]. But when Samuel failed to come to Gilgal, and the people began to scatter,
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה׃
Saul said, “Bring me the burnt offering and the sacrifice of well-being”; and he presented the burnt offering.
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת הָעֹלָ֔ה וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרֲכֽוֹ׃
He had just finished presenting the burnt offering when Samuel arrived; and Saul went out to meet him and welcome him.
וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י ה' לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ (ס)
I thought the Philistines would march down against me at Gilgal before I had entreated the LORD, so I forced myself to present the burnt offering.”
יֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל־שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת־מִצְוַ֞ת ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין ה' אֶת־מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל־יִשְׂוַרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃
Samuel answered Saul, “You acted foolishly in not keeping the commandments that the LORD your God laid upon you! Otherwise the LORD would have established your dynasty over Israel forever.
וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ ה' ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ ה' לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ ה'׃ (פ)
But now your dynasty will not endure. The LORD will seek out a man after His own heart, and the LORD will appoint him ruler over His people, because you did not abide by what the LORD had commanded you.”
וייחל שבעת ימים למועד וגו'. זכר שחכה שאול שבעת ימים בגלגל למועד אשר שמואל, רוצה לומר אשר אמר שמואל, (ט) וכראות שאול שלא בא שמואל ושהעם בהתמהמהו היה נפץ מעליו והולך העלה העולות (י) ובכלותו להעלות אותם בא שמואל ושאול יצא לקראתו לתת לו שלום ולברכו, (יא) ושאלו שמואל מה עשית? והוא השיבו שהעלה העולה לשלשה סבות. האחת לפי שהוא שמואל לא בא למועד הימים, והוא מועד השבעת ימים אשר אמר לו שיוחיל עד בואו. והשנית שפלשתים נאספים מכמש והעם היה נפץ מעליו (יב) הסבה השלישית שפחד אולי ירדו פלשתים אליו הגלגל, ולפי שפני ה' לא חלה והיה מוכן להענש אם לא יתדבק באל יתברך לכן העלה העולות, כי היו הקרבנות אמצעי וסבה גדול להדבק בשם יתברך, ואמר ואתאפק, רוצה לומר התחזקתי ועברתי על רצוני ועל מצותך.
למועד אשר שמואל. פירש"י ז"ל דהו"ל כאלו כתיב למועד אשר שם שמואל או לשמואל וכו' ע"ש ודרך הלציי אפשר דהיה לו לשאול להסתכל דזה היה לו לעיקר כי שמואל הם אותיות שאול מ' רומז מועד דהיה לו לקיים מצותו ולהשתדל לשלוח ציר אמונים לרוץ בדרך אם כבר הוא בדרך והולך לאט והיה מבשר לעם ולא נפץ שידעו כי שמואל בדרך. ובודאי כי שמואל יבא כי נאמן שמואל כמו שכתבו המפרשים ז"ל ולהעיר על זה כתיב למועד אשר שמואל ודוק:
בנימין זאב יטרף. נתכוין אל שאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטורף, כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל אלא מהר (ש"א י"ג) לטרוף ומזה היה סיבה שלא אכל אלא בבקר ונפסקה מלכותו.
בנימין זאב יטרוף, "Benjamin is a wolf that devours its prey, etc." Jacob referred to King Saul who acted like a wolf. It is the nature of the wolf not to remain at the site where he tears its prey. Saul was in a hurry when he failed to wait for the time Samuel had said he should wait (Samuel I 13,8). This became the reason that Saul only ate on the morning (the early part of his reign) and he did not serve out his term.
למען יאריך ימים. מִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו; וְכֵן מָצִינוּ בְשָׁאוּל שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א י') "שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ", לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת, וּכְתִיב (שם י"ג) "וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים", וְלֹא שָׁמַר הַבְטָחָתוֹ לִשְׁמֹר כָּל הַיּוֹם, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה עַד שֶׁבָּא שְׁמוּאֵל וְאָמַר לוֹ "נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ וְגוֹ' וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם", הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּשְׁבִיל מִצְוָה קַלָּה שֶׁל נָבִיא נֶעֱנַשׁ:
למען יאריך ימים TO THE END THAT HE MAY PROLONG HIS DAYS [IN HIS KINGDOM] — From the positive statement you may derive the negative (that if he does not fulfil the commandments his kingdom will not endure). And so, indeed, do we find in the case of Saul that Samuel said to him, (I Samuel 10:8) “Seven days shalt thou tarry, till I come unto thee” to offer burnt sacrifices, and it is written, (I Samuel 13:8) “and he tarried seven days”, but he did not keep his promise to wait the whole of the seventh day and had scarcely finished offering the burnt offering when Samuel came (I Samuel 10:10) and said to him (I Samuel 10:13-14) “Thou hast done foolishly; thou hast not kept [the commandment of the Lord thy God, which He commanded thee; for now would the Lord have established thy kingdom upon Israel forever;] but now thy kingdom shall not continue”. Thus you learn that for the neglect of an unimportant command given by means of a prophet he was severely punished.
ויאמר שאול, השיב ארבע התנצלות הנז', א) כי ראיתי כי נפץ העם מעלי, ב) שאתה לא באת למועד הימים, ג) שפלשתים נאספים מכמש והם קרובים אליו וחשב שיבואו עדיו ורצה על כל פנים לחלות פני ה':
ושמואל אמר לו נסכלת וגו', והנה בענין החטא הזה כתבו המפרשים כלם ששמואל אמר לו שיוחיל לו שבעת ימים שלמים, וששאול לא המתין כל השבעת ימים אבל ביום השביעי בבקר בעת העלאת העולות העלה אותם ושמואל בא מיד באותו יום השביעי, ולכן אמר נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך וגו', ולא היה החטא בהקריבו קרבן והוא זר, כי היו הבמות בזמן ההוא מותרות וזר מקריב בבמת יחיד. ואני אוסיף על דבריהם ששמואל אמר לשאול כאשר משחו שלשה דברים. האחד והנה אנכי ירד אליך להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים, ובזה הודיעו שעם היות היחיד מקריב בבמה הנה באותו זמן ומקום היה הרצון האלקי שלא יקריב כי אם שמואל. הדבור השני הוא שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, רוצה לומר ששם בגלגל יקוה ויוחיל שבעת ימים, ולא עשה בזה הגבול בדיוק על שבעת הימים, אבל אמר עד בואי אליך, רוצה לומר יהיו שבעת ימים או יותר על כל פנים תוחיל עד בואי אליך, כל שכן אם היה הגבול השבעה ימים שאמר לו שמואל מכוון לזבחים שיזבח שבעת ימי מלואיו, לא שיקוה אותו שבעת ימים לבד כמו שזכרתי שם, ויהיה שבעת ימים דבק למעלה הימנו לזבוח זבח שלמים שבעת ימים, ואמרו אחר כך תוחיל עד בואי אליך הוא ענין בפני עצמו, שיחכה עד בואו ימים רבים או מעטים עד בואו, ומה שאמר כאן למועד אשר שמואל לא אמרו על המועד שחכה אותו כי אם על המועד שהגביל בזבחים. הדבור השלישי הוא והודעתי לך את אשר תעשה, רוצה לומר שלא יסכים בעצמו לעשות דבר מהמלחמה באותו מקום, כי לא הדבר כמו שיחשוב, אבל הנביא יודיעהו את אשר יעשה וזה להודיעו שתהיה תשועת המלחמה ההיא בדרך נס (כמו שהיה בענין יהונתן ונערו) וזרועו לא יושיע לו. והנה שאול במה שעשה חטא בשלשת הדברים האלה שצווה עליהם, אם במה שהעלה בעצמו העולה בהיות רצון השם שיהיה המקריב ביום ההוא הנביא שמואל ולא אחר, ואם במה שלא חכה עד בוא שמואל והיה לו לשום בטחונו באל יתברך ולהאמין בדבריו, ואחרי שהנביא אמר לו שיבוא היה ראוי שאם יתמהמה יחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר, כל שכן שלא קוה כל שבעת הימים אשר אמר לו שמואל, כי בבקר יום השביעי העלה העולה ובאותו יום בא שמואל שמה, ואם במה שהסכים לעשות המלחמה מבלי צווי הנביא, עם היות שאמר לו והודעתי לך את אשר תעשה, ועם היות שפחד מהפלשתים ונפץ העם מעליו היה לו לגול על ה' יפלטהו ושלא יצא מדברי הנביא ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ולפי שעבר על דברי הנביא היה חייב מיתה, כמו שאמר (דברים י"ח י"ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, כל שכן שהיה סבת זה אליו מיעוט האמנה והנטיה ממצות האל יתברך, והענין דומה לענין עוזא ששלח ידו בארון האלקים כי שמטו הבקר ויכהו שם האלקים, ולא מת כי אם על מיעוט אמונתו עם היות כוונתו לשם שמים כמו שאבאר בהגיעי שם בג"ה, וכן היה ענין שאול כאן שחטא במיעוט אמונה וספקו בדברי הנביא ובטח בדעתו ועבר במצות השם, ולהיות זה אליו בדבור הראשון שדבר אליו שמואל בשם ה' היה החטא יותר חמור כי סר מהר מהדרך אשר צוהו, ולכן אמר לו נסכלת ולא שמרת את מצות ה' וגו', רוצה לומר אתה חשבת שנתחכמת במה שעשית בזה והוא בהפך שנסכלת, וגם נסכלת שלא נתת לבך איך כל האותות אשר נתתי לך באו והיה לך אם כן להאמין בדבר שאבוא אליך כמו שאמרתי, ועוד שלא שמרת את מצות ה' והמרית את פי ה' והנטיה מדבר השם במלך הוא עון פלילי, ואמר כי עתה הכין ה' את ממלכתך וגו', להעיר על חטאתו במה שסר מהר מהדרך, כאומר הנה עתה הכין ה' את ממלכתך, רוצה לומר שעתה נמשחת למלך לעולם ומיד אחרי ההמלכה חטאת, ולכן אם חטאת מיד אחרי ההמלכה גם כן תיענש אחריה מיד, (יד) וזהו ועתה ממלכתך לא תקום, רוצה לומר בעתה ובזמן קצר ההמלכה חטאת גם כן בעתה ובזמן קצר אחר ההמלכה תלקה ותענש, והודיעו כי כבר (רוצה לומר כשעשית זה) בקש ה' איש כלבבו ורצונו שהוא דוד ויצוהו ה' לנגיד על עמו, לפי שאינך נשמע לדברי השם. והתבאר מזה שאין החטא כפי איכות המעשה כי אם להיותו נמשך ממיעוט אמונה ומרי פי ה' והנטיה ממצותיו, כי לא היה נענש שאול כל כך אם היה עובר אחת ממצות התורה כי אם בעבור שעבר המצוה אשר צוה האל יתברך ביחוד לו, ובהיותה המצוה הראשונה שנאמר לו, והותרה עם זה השאלה השנית:
(יב) וַיָּקוּמוּ֮ כָּל־אִ֣ישׁ חַיִל֒ וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־גּוּפַ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גּוּפֹ֣ת בָּנָ֔יו וַיְבִיא֖וּם יָבֵ֑ישָׁה וַיִּקְבְּר֨וּ אֶת־עַצְמוֹתֵיהֶ֜ם תַּ֤חַת הָאֵלָה֙ בְּיָבֵ֔שׁ וַיָּצ֖וּמוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (יג) וַיָּ֣מָת שָׁא֗וּל בְּמַֽעֲלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָעַ֣ל בַּֽה' עַל־דְּבַ֥ר ה' אֲשֶׁ֣ר לֹא־שָׁמָ֑ר וְגַם־לִשְׁא֥וֹל בָּא֖וֹב לִדְרֽוֹשׁ׃ (יד) וְלֹֽא־דָרַ֥שׁ בַּֽה' וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיַּסֵּב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לְדָוִ֖יד בֶּן־יִשָֽׁי׃ (פ)
(12) all their stalwart men set out, removed the bodies of Saul and his sons, and brought them to Jabesh. They buried the bones under the oak tree in Jabesh, and they fasted for seven days. (13) Saul died for the trespass that he had committed against the LORD in not having fulfilled the command of the LORD; moreover, he had consulted a ghost to seek advice, (14) and did not seek advice of the LORD; so He had him slain and the kingdom transferred to David son of Jesse.
הסב מעליהם. אמרה מדת הדין לפני המקום רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וגו' וכל זה שמר דוד:
circle them The Divine Standard of Justice said to the Omnipresent, “Lord of the universe, why did You dismiss Saul for David?” [God] replied, “Because he did not wait seven days for Samuel as he had commanded him” [as in I Sam. 13:8–14]. The Holy One, blessed be He, said [further], “Now I shall test David: Circle them.” And David observed this.
במעלו. בעבור מעלו וכו׳ וחוזר ומפרש על דבר ה׳ אשר לא שמר למחות את עמלק מכל וכל וגם אשר חטא לשאול באוב לדרוש בו עתידות:
וגם לשאול באוב לדרוש. ר''ל במה שבא שאול אל אשה בעלת אוב ואמר לה שתקסם לו באוב והנה לאלו הסבות כלם המיתהו ה' יתברך וסבב שתהיה המלוכה לדוד בן ישי ולא זכר מלכות איש בשת בן שאול כי לא היה ממלכי יהודה אך זכר שאול להעיר על דבר צמיחת מלכות בית דוד איך היתה. כי לולא חטאי שאול לא היתה צומחת עדיין ואף על פי שהיה ראוי לפי מה שנתבאר מברכת יעקב שתהיה המלכות בסוף לשבט יהודה. ולזה אמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום (שמואל א' י''ג י''ג). והנה הרצון באמרו עד עולם עד זמן ארוך כטעם אמרו ועבדו לעולם. הנה מה שראינו לבארו בזה החלק שהגבלנו באורו בזה המקום וברבו בארנו לפי המחשבה הגוברת לבד לעמקו ובפרט בענין התיחש הבנים לאביהם כי לפעמים השמיט דורות רבים בתולדות ולפעמים השמיט הדור האחד והשמיט התיחש הנמשך לו להשענו שיובן מדבריו זה ובמה שהוא התאר לא נוכל לאמת איך היה אם לא שעמדנו עליו ממקום אחר וראינו גם כן שאין בזה שום נזק איך שיובן בכמו אלו היוחסים וזה מבואר מאד. והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו. התועלת הראשון הוא ליסד אמונת החדוש כמו שזכרנו בבאורנו לדברי תורה ולזה זכר הסתעפות הדורות. מאדם הראשון עד הזמן ההוא. התועלת השני הוא להודיע כי ה' יתברך יענוש החוטא על חטאו וישלם טוב לצדיק כצדקתו. ולזה ספר שכבר היה ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו. ולזה גם כן זכר בעכן שמעל מעל בחרם מפני שלא נתקיימו לו תולדות עם שבזה תועלת מפני פרסום החטאים שיהיה האדם יותר נשמר מלחטא כדי שלא יקנה לו בשת ושם רע לדורי דורות. ולזה גם כן זכר כי יואש ושרף בעלו למואב. ולזה גם כן זכר כי יעבץ היה נכבד מאחיו ולזה שמע ה' יתברך בקולו במה ששאל ממנו. ואחשוב כי יעבץ היה מהשופטים והוא אבצן כי האל''ף והעי''ן הם ממוצא אחד והם מתחלפים. והנה היה מחור בן חצרון שהיה (לעיל ד' ד') אבי בית לחם. וכן מצאנו בבועז שהיה נראה מדבריו היותו מהשופטים והוא מבית לחם וידמה ששמו האמיתי היה בועז. אך אמו קראתהו יעבץ כי ילדתו בעצב. ולזה גם כן זכר כי הבכורה היתה לראובן ולפי שחלל יצועי אביו בשכבו את בלהה פילגש אביו נתנה בכורתו ליוסף. ולזה גם כן זכר כי מפני שמעלו באלקי אבותיהם ראובן וגם וחצי שבט המנשי וזנו אחרי אלקי עמי הארץ אשר השמיד אלקים מפניהם העיר ה' רוח מלכי אשור והגלה אותם ויביאם לחלח ולחבור והרא ונהר גוזן. ולזה גם כן ספר כי יהודה הגלו לבבל במעלם. ולזה גם כן זכר שכבר מת שאול במעלו אשר מעל בה' ולא נשאר מזרעו כי אם בן אחד ליהונתן והסב ה' המלוכה לדוד אשר היה כלבבו בכל מעשיו רק בדבר אוריה החתי. ולזה גם כן ספר הצלחת דוד ברבוי הבנים. התועלת השלישי הוא להודיע כי הממשלה היתה לדוד מלידה ומבטן ומהריון כי אבותיו היו נשיאים. ר''ל כי נחשון בן עמינדב היה נשיא בני יהודה בימי משה והדור השני לנחשון היה בועז מן השופטי' את ישראל והרביעי לבועז היה דוד. התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי שיקים האדם זכר לאחיו כשמת בלא בנים. ולזה ספר כי אף על פי שלא יבם שלה בן יהודה תמר אשת ער אחיו שמת בלא בנים. הנה קרא שם הבן הראשון שיולד לו ער להשאיר זכר לאחיו. ולזה אמר בני שלה בן יהודה ער וגו' (ד' כ''א). התועלת החמישי הוא להודיע איך הפליג ה' יתברך להשגיח בישראל להשיבם לאמונתו לפי מה שאפשר. וזה כי עם הפליגם לחטוא שמע זעקת בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעת אשר זעקו אליו במלחמה ויתן עם רב מאד בידם עד שהיה נפש אדם מהשבי מאה אלף (ה' כ''א) כי זה היה ממה שהיה ראוי שיישירם לעבוד את ה' לבדו והם לא לקחו מוסר ובמעט זמן אחר זה גלו מארצם. התועלת הששי הוא לפרסם כי רוב הכהנים הגדולים היו מפנחס ולזה נתן לו ה' יתברך ברית כהנת עולם ופרסם עם זה כי עשרה דורות מזרעו פרנסו כל זמן בית ראשון אשר היו ממלכי יהודה יותר מחמשה עשר דורות וממלכי ישראל היו מעת רחבעם עד עת חזקיה כמו שמונה עשר דורות. ולזה זכר כי עזריה כהן בבית אשר בנה שלמה ויהוצדק שהיה הדור העשירי אחריו הלך בהגלות ה' את יהודה וירושלים ביד נבוכדנצר. התועלת השביעי הוא להודיע כי כשיהיו שלשה יחד הנה ראוי שיהיה הגדול באמצע והקטן מהם בשמאלו והגדול מהקטן בימינו כי הימין יותר נכבד מהשמאל והאמצע הוא היותר נכבד מהם. וזה מבואר בדברים הטבעים כי הלב הוא באמצע והוא היותר נכבד עם שבזה תועלת שהוא קרוב להם יחד להשפיע להם מהודו ולהדריכם ולהנהיגם והם קרובים לו יחד לשמשו. ולזה ספר כי הימן המשורר אשר מבני הקהתי שהם היותר נכבדים היה באמצע ומימינו היה המשורר אשר מבני גרשון שהיה אחריו בגדולה ומשמאלו היה המשורר אשר מבני מררי שהיה למטה מכלם. התועלת השמיני הוא להודיע כי מעבודת הלוים היה לשרת בשם ה' בשיר כי זה נרמז בתורה ולא נתבאר בה באור רחב. אך בזה הספר ובספר עזרא נתבאר זה תכלית הבאור וזה משלמות התקיעה בחצוצרות שהיו תוקעים הכהנים ונתבאר פה כי עבודת הלוים היתה לשמור משמרת שיהיו שוערים לפתוח הדלתות ביום ולסגרם בלילה ולשמור כל הלילה בארבע רוחות ביהמ''ק ולא ישכבו בלילה השומרים והיו שומרים מבואות הבית שלא יכנסו שם רק הראוים והיו גם כן שומרים כל כלי העבודה וכלי הקדשים וכל כלי הקדש וזאת היא השמירה שרמז אליה בפרשת בהר סיני. התועלת התשיעי הוא להודיע כי בשכר עבודתם נתנו לכהנים וללוים עריהם. ולזה סמך בזה המקום לעבודת הלוים והכהנים זכרון הערים שנתנו ישראל לכהנים וללוים. התועלת העשירי הוא להודיע איך השגיח ה' יתברך בשבט בנימין להרבותם אחרי כלות השבט ההוא בימי פילגש בגבעה שלא נשארו מהם כי אם שש מאות איש מבלי נשים וטף ולא ארכו הימים שהיו מספרם בימי דוד קרוב לששים אלף. התועלת האחד עשר הוא להודיע כי אין ראוי לעשוק לאנשים ואף כי יד העושקים תקיפה. ולזה ספר מה שקרה מהרע לבני אפרים ברדתם לקחת את מקנה אנשי גת מפני היותם בוטחים על עוצם גדולת יוסף שהיה שליט על הארץ וספר כי כבר הרגום אנשי גת. התועלת השנים עשר הוא להודיע שיש שם אות וסימן מעת לקיחת האשה בטוב ההצלחה או בהפכה. ולזה אמרו ז''ל (חולין צ''ה ע''ב) בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן וזה דומה קצת למה שאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל' כ''ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל''ט ה'). ולזה זכר כי אפרים בא אל אשתו סביב הריגת בניו וילדה לו בן וקרא שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך ישגיח בנרדפים. ולזה זכר שקצת בני אהוד הוציאו אחיהם מגבע והגלו אותם אל מנחת וקצת הגולי' הצליחו מאד בבנים (לעיל ח') ובנו עירו' והצליחו במלחמה להבריח את יושבי גת. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך לא יקפח שכר כל בריה ובריה. ולזה ספר כי אף על פי שבחטאי שאול חיוב הכליון לבניו כדי שתסוב המלוכה לדוד הנה השגיח ה' יתברך ביהונתן לטוב לבבו עם האלקים ועם אנשי' והשגיח במפיבשת בנו להשאיר ממנו זרע עד שמזרעו היה אחד והוא אולם שהרבה בנים ובני בנים מאה וחמשים. התועלת החמשה עשר הוא מה שלמדנו מפני מה שסמך לגלות בבל וכרון השבי' לירושלים והשתדלות' בעבודת בית האלקים בשלום שבפנים שלא היתה הכונה בהגלותם כי אם להיישירם לעבודת ה' יתברך כי רוב השומן הביאם אל הבעיטה. ולזה תמצא כי בתחלת בית שני נעתק ענין יהודה ובנימין אל הטוב בתכלית מה שאפשר וזה מבואר מאד בספר עזרא. התועלת הששה עשר הוא להודיע שהוא ראוי לגמול חסד לאשר גמלוהו היו חיים או מתים. ולזה ספר כי אחרי מות שאול כששמעו אנשי יבש גלעד את אשר עשו הפלשתים לשאול קמו כל איש חיל ונשאו את גופת שאול ואת גופות בניו ויביאום יבשה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ונצטערו צער גדול על מיתתו עד שכבר הפליגו בזה וצמו שבעת ימים:
ולא דרש בה׳. כי אף שדרש ולא נענה כמ״ש בשמואל א׳ מ״מ היה לו לדרוש ולחזור ולדרוש ולהפציר בתפלה והוא לא כן עשה:
לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ. כְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל" בְּנֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וּבַעֲמָלֵק:
Why should you die before your time. As Shaul did, as it is stated, “and Shaul died for his transgressions that he committed [against Adonoy],”42I Divrei Hayomim 10:13. in the case of Nov, the city of kohanim,43See I Shmuel 22:16-19. and in the case of Amoleik.44See I Shmuel 15:8-15.
והנה לפי שמעשה שאול עם הבעלת אוב הוא מהענין אשר נזכר בפרשה זאת שלשה פעמים כנזכר גם חז"ל סמכוהו במדרשיהם בתחלת פרשה הבאה ודברו בספור כלו מצורף להיותו מהענינים החמורים והקשים שבנביאים ראיתי לסמכו גם אני הנה אל זה הכתוב האחרון ולכתוב מה שעלה בידי מפשוטו ומה שגזר עליו מעוט עיוני שהוא מתישב בעניינו. ואולם מה שזכרוהו עליו חז"ל נשמענו ואם קבלה נקבל. כתוב במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ו) אמר אל הכהנים בני אהרן מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו'. באבן ירגמו אותם דמיהם בם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי איש זה שאול ואשה זו בעלת אוב. רבי לוי בשם רבי חנינא מוטב היה לו לדרוש באורים ותומים של מעלן ולא לדרוש באוב וידעוני שלמטן. ויאמר שאול אל עבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב (ש"א שם) משל לשלטן שנכנס לעיר גוזר ואומר כל התרנגולים שיש כאן ישחטו לשחרית אמר להם אין כאן תרנגול שיקרא אמרו לו עבדיו והלא אתה שגזרת שישחטו כלן. כך שאול הסיר את האובות ואת הידעוני מן הארץ ההיא והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים (שם) ויחפש כתיב נעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו (שם) זה אבנר ועמשא וכו'. אם שיסבול השכל ששאול בעת צרתו יצא מדעתו לבקש ולשאול על התרנגולין הנשחטים בלילה ההוא. הנה באמת לא יוכל שאת שתהיה הנפש האינושית תחת ממשלת מלאכת האוב הפחותה ודומה לה וכ"ש שתשלוט להרגיז איש קדוש אלקי ישראל כשמואל הנביא להעלות אותו מבית מנוחתו בשום צד ובשום זמן לא בתוך שנים עשר חדש ולא אחריהם כמו שנראה שנתרעם מזה באומרו למה הרגזתני לעלות אותי (שם) חלילה מי יתן טהור וקדוש מטמא לא אחד. והנה כל בעל דעת ואוהב האמת הוא מחוייב לדרוש ולתור בדבר זה ואני בעניי דרשתי עליו מהמפרשים גם מהמדרשים גם מפי חכמים ונבונים ולא ענו דבר שיוסר בו הזרות הגדול הזה ולא מקצתו. לבד זה מצאנו ראינו מפי קצת גאונים ז"ל שאמרו דכגון דא ודאי אין לחוש לפשט הכתובים גם כי הסכימו מדרשי רז"ל עמהם ואמרו שהיה הכל תחבולה והתול מהאשה אל שאול ע"י איש נועץ ממנה שידבר שם בשמו של שמואל וכו'. כמו שכתב הר"דק ז"ל בפירושיו. והנה זה דרך קשה וזר מהראשון ומביא שמצה רבה בפשטי הכתובים נוסף על מה שהעלו אל הבעלת אוב אל מעלת הנבואה לפי הדברים אשר שמה בפי האיש ההוא המהתל ובסוף דבריו כתב (הרד"ק שם) אבל רבינו סעדיה ורב האי הגאונים ז"ל אמרו אמת הוא כי רחוק הוא שתגיד האשה העתידות וכן שתחיה היא המת בחכמת האוב אך הבורא יתעלה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות העתידות לבא עליו והאשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה כמ"ש ותזעק בקול ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך דברי התולים היה כי דעתה לעשות כמנהגה אלה דבריהם: ויש לתמוה בדברי הגאונים האלה אם הקב"ה החייה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא א"ל ע"י חלומות או ע"י אורים ותומים או ע"י נביאים אלא ע"י אשה בעלת אוב כל אלו דבריו ז"ל. אמנם אשר עלה בידי אחר התבונני בו כפי יכלתי אכתוב אותו אחר שאזכור הספקות הנופלים בענין הזה כשנקבלהו לפי פשוטן אשר הורגלנו אצלו הן מה שספקו בהן הראשונים ודברו בו הן אשר חדשנום אנחנו. ואחרי הציעי ההצעות אשר יחייבם השכל בענין הזה חיוב מוחלט, ואולם הספקות הם ששה.
The repeated references not to tolerate soothsayers, and the sudden switch to discussing impurity caused by the consumption of forbidden foods, requires further elaboration. Vayikra Rabbah 26, describes King Saul's search for the witch of Endor as a violation of his own efforts to eradicate witchcraft. His quest is compared to a ruler who enters a town, decrees the killing of all roosters the same evening, and then wishes to be awakened by a rooster next morning. Various statements in that Midrash all represent Saul as guilty of the very sin he had been so diligent in eradicating. Whereas it is possible to imagine that in an hour of distress, while of unbalanced mind, Saul could have been capable of such conduct, and while, if the Midrash is authoritative in its view that Saul transgressed the commandment of ov and yidoni we must accept such tradition, the lack of evidence for such tradition compels us to pursue a different approach. The thought that a human personality, especially the immortal remains, should be subject to recall at will by an oracle or soothsayer, is intolerable. Even more intolerable is the thought that the soul of a prophet of the calibre of Samuel would answer the summons of such an ov, even if such a summons had occurred within the first twelve months after such a soul had departed its body. Even stranger is the approach of some ge-onim, who describe all the doings of the witch of Endor as merely sleight of hand, fraud, makebelieve, suggesting that Samuel was being impersonated. Such an approach, if true, would denigrate holy scripture, and cast doubt on other reported occurrences of supernatural character. It would also elevate the witch to the status of a prophet who had correctly foretold the course of events that would befall Saul. The conclusion of Kimchi that G'd Himself resurrected Samuel for the express purpose of this encounter with Saul, is even stranger, seeing that the same G'd had previously refused to communicate with Saul at the latter's request, even in a dream. Why should G'd resort to this extraordinary effort to revive Samuel? For all these reasons, we follow a different approach to the subject. Some of the questions that need to be answsered.
הראשון כי מצד מה שנשמע והוגד ממעשה האוב יראה שעצם עניינו הוא כי כשיתעסק בעל האוב בעצמות המתים כפי מלאכתו יתדמה אליו שהוא שומע קול נמוך מדבר אליו בלט ומשמיעו הדבר הנשאל חרש לאמר והוא מה שנתבאר מהכתוב האומר והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף (ישעיה כ"ט). והשמיעה ההיא תחשב לו כמעלה המת ההוא. אבל לא יראה ממנו שהשואל יראה שום מראה ותמונה שהיה מדבר עמו כל שכן שיראה מראות האלקים כמו שאמרה האשה הזאת ראיתי אלקים עולים מן הארץ (ש"א שם) והוא שאלה מה תארו ואמרה איש זקן עוטה מעיל וחלולה שיאמר בנפש הנביא הקדוש מה שרגילין לומר משביעי השדים ומראים גופי המתים בלבושיהן כמו שהיו מה שיאות להם כפי רוח הטומאה השורה בטומאתם כי הכל כזבים ורוח עועים.
1) From what is known of the practice of an ov, it seems that the witch manipulates the bones of the dead, as a result of which a low voice communicates with the witch answering an enquiry directed at the dead. (Isaiah 29,4) Your voice will be as that of the ghost out of the ground, and your speech will chirp out of the dust." This sound then is considered as the dead having risen in response to the question. There is absolutely no basis for assuming that the questioner will see an image. There is certainly no question of spiritual beings responding by becoming visible as happened in the case of Saul at Endor. (Samuel I 28,12 )
השני כי לפי שקול הדעת בעל האוב הוא השואל והמשיב ואולם בכאן נראה שהיא לא שאלה דבר ולא שמעה בקול שמואל אך שאול היה השואל והשומע. והנה חז"ל במדרש הנזכר (ויקרא רבות פ' כ'ו) השיבו על שתי אלו התשובות במה שאמרו ג' דברים נאמרו באוב המעלה רואהו ואינו שומע מי שצריך לו שומעו ואינו רואהו מי שאינו צריך לו אינו שומע ואינו רואהו כך שמואל האשה שהעלתה ראתהו ולא שמעתהו. שאול שהיה צריך לו שמעוהו ולא ראהו. אבנר ועמשא שלא נצטרכו לא ראוהו ולא שמעוהו ע"כ. הנה שחז"ל ראו אלו הענינים הזרים בזה הענין ושמו אותם סגולה בזאת המלאכה ואם היתה קבלה ממקום אחר נקבל ואם אין. יראה שאין להביא ראיה ממקום הספק עצמו. ועוד כי למה היו שני שרי צבאות ישראל אבנר בן נר ועמשא בן יתר בלתי צריכים לדבר הזה שהוא צורך מלחמת ישראל המוטלת עליהם.
2) It is reasonable to assume that the questioner of the ghost would be the witch, not her customer. In our story, however, it is Saul who does the asking and the listening.
השלישי כי מה החרדה הגדולה אשר חרדה האשה כאשר ראתה את שמואל בסימנים המובהקים והנכרים אליה אחר שאמר לה שאול את שמואל העלי לי והיא סברה וקבלה ובמה ידעה שהיה שם שאול. והנה גם בזה השיבו חז"ל (שם) שראתהו עולה מעלה ראש ושכן דרך העולים אל המלכים כי אל ההדיוטים עולים דרך רגליהם וחשדה מפני הפחד והתשובה הזו היא ממין הראשונות כי הוצרכו לומר כן ליישב הענין לא שיודיעו ממקום אחר.
3) Why would the witch be so frightened when Samuel appeared? After all, Saul had asked her to make him appear!
הרביעי למה לא ענהו ה' בנביאים או באורים מאשר יבא עליו מהרע במעלו אשר מעל כמו שהודיעו שמואל בסוף ואחר שלא הוכשר לקבל טוב מאת האלקים יקבל את הרע כמו שמצינו הנביאים כולם שבשרו הרעות המיועדות על המלכים או על העם בחטאתם אשר חטאו לה'.
4) Why did G'd not answer Saul previously through the urim vetumim, a prophetic message, or in a dream? Even if Saul had not deserved reassurance from G'd, at least he could have received a negative message, as had other kings who had been told of their impending punishment!
החמישי למה לא הוכיחו שמואל על שאלתו באוב כי היה עון פלילי לו אשר בו נתמלאה סאתו כמו שאמר בדברי הימים (א' י') וימת שאול בעמלו אשר מעל בה' על אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש אבל אמר לו מה שיראה הפך זה באומרו (ש"א שם) כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה הנה שדקדק בדבריו שלא נטפל אליו אז עון אחר.
5) Why did not Samuel criticise Saul for having used witchcraft to summon him, as seems apparent from Chronicles I 10,13, "also because he asked to consult by means of witchcraft?" Samuel here only refers to Saul's sin regarding Amalek.
הששי כי הנה הכתובים סותרים זה לזה תכלית הסתירה כי בכאן הוא אומר וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים ובדברי הימים (שם) נאמר ולא דרש בה' וימיתהו. והנה ר' דוד קמחי זכרו לברכה תירץ שכיון שלסוף דרש בעלת אוב הוה ליה כמי שלא דרש את ה' כלל ואינו נכון. עד הנה הספקות הכוללים לפי הענין.
6) There is an apparent contradiction in Samuel I 28,15, when compared with Chronicles I 10,14. We are told in Samuel, "the Lord departed from me, and did not answer me either through the prophets or in my dreams." In Chronicles we are told "he did not seek out G'd; therefore He killed him." (10,14)
אמנם הספקות אשר ראוי לעורר מדרך הספור ולשון הכתובים הם שבעה. האחד כי מה לו לכתוב כל מה שאירע במעשה ההוא יספיק כשיאמר ויבאו אל האשה לילה ויאמר לה שאול קסמי נא באוב והעלי את שמואל ותעש כן. ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאוד ופלשתים נלחמים בי ואלקים סר מעלי ולא ענני עוד גם בנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה (ש"א שם). וכל היותר מאשר אמרה אתה ידעת את אשר עשה שאול ואשר נשבע לה אם יקרך עון בדבר הזה וגם החרדה אשר חרדה בראותו ומה שאמרה אלקים ראיתי עולים מן הארץ ושאלת מה תארו ותשובתה הכל הוא דברי הזיות הנאותים לדבר באזני עם הארץ החפצים שמוע דברים כהוויין אשר על כל זה וכדומה אמרו תמיד מאי נפקה מינה מה דהוה הוה. השני אומרו קסמי נא לי באוב כי מהראוי שיאמר שאלי נא לי באוב כי הקסם לפי הנראה דבר בפני עצמו הוא משאלת האוב וכן אמר הכתוב קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב או ידעוני ודורש אל המתים (דברים י״ח:י׳). השלישי אומרו והעלי לי את אשר אומר אליך היה לו לומר מיד והעלי לי את שמואל כמו שאמר בסוף. הרביעי אומרו חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה דודאי במקום שיש חומר שבועה היה לו לדקדק בדבריו ולומר חי ה' אם ימצאך רע כי עון ודאי יקרה ומי כמוהו יודע אשר העביר האוב מן הארץ כמו שנזכר ראשונה. החמישי שלא נראה בכתוב שעשתה כלל ממעשה האוב להעלות את שמואל אלא מיד שנאמר את שמואל העלי לי נאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול דמשמע שמאליו נראה אליה. הששי מלת ואקראה לך שאינה לפי המנהג כי אם תוספת הה"א בא על משקל ואשלחה (בראשית ל"ב) ואשמעה (במדבר ט') חלוף הנקודות הוא בדרך זר וכן הודה ר' דוד קמחי זכרו לברכה. השביעי אומרו בדברי הימים לשאול באוב לדרוש כי די בשיאמר לשאול באוב אי נמי ולדרוש באוב אבל לשאול באוב לדרוש הוא לשון מבולבל לפי הנראה ממנו בלי ספק אלו הן כלל הספקות.
In addition to the problems listed, there are also a number of difficulties in the manner in which the whole episode is related. a) The account could have been abbreviated considerably by omitting the conversation between Saul and the witch, b) Why did Saul say to the witch "enchant for me?" Why not simply "consult for me?" The Torah seems to distinguish between three different terms, i.e. kessem, kessamim, me-onen and menachesh. c) Saul should have said immediately "raise Samuel!" Why did he say "raise whomever I shall tell you?" d) When Saul reassured the witch on oath that she would not be guilty of a crime doing what he asked her to do, he appears to have spoken carelessly. He could indeed have guaranteed her impunity, but how could he have guaranteed her innocence? Who knew better than he, since he had gotten rid of all the witches? e) According to the text, the witch did not do anything at all, since Samuel appeared immediately Saul requested his appearance by name. Moreover, Samuel's remonstrating with Saul, shows that he did not materialise in response to her machinations, f) The expression va-ekra-ehoo with the letter heh at the end, is extremely strange, and the vowel pattern in the word even more so g) Why is Saul scored in the account of the episode in Chronicles both for "asking," and for "seeking" illumination via an ov?
תָּא שְׁמַע: מִצְרַיִם הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וּמִצְרַיִם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ, וְכוּשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְעוֹלָם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגָּן, וְגַן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּעֵדֶן, וְעֵדֶן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּגֵיהִנָּם, נִמְצָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּכִיסּוּי קְדֵירָה לְגֵיהִנָּם. תְּיוּבְתָּא.
Come and hear a challenge from a baraita to the previous opinion with regard to the size of the world: The size of Egypt was four hundred parasangs by four hundred parasangs, and Egypt is one-sixtieth of the size of Cush, and Cush is one-sixtieth of the world, and the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one-sixtieth of Eden, and Eden is one sixtieth of the size of Gehenna. Therefore, it is found that the entire world is like a pot cover, which is a small part of the total size of the pot, compared to Gehenna. In any event, based upon the sizes of Egypt and Cush, it is apparent that the entire world is larger than six thousand parasangs. This is indeed a conclusive refutation.