The Conclusion of Pesukei DeZimra: Az Yashir
1א

וַיְבָֽרֶךְ דָּוִיד אֶת־יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל וַיֹּֽאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִֽינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּ֒דֻלָּה וְהַגְּ֒בוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי־כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעֽשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּ֒פָנֶֽיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְ֒ךָ כֹּֽחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְ֒ךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל: וְעַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ וּמְהַלְ֒לִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

אַתָּה־הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּֽךָ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַֽיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכָל־צְבָאָם, הָאָֽרֶץ וְכָל־אֲשֶׁר עָלֶֽיהָ הַיַּמִּים וְכָל־אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְ֒בָא הַשָּׁמַֽיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַֽרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַֽׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָֽאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶֽיךָ

וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּ֒רִית לָתֵת אֶת־אֶֽרֶץ הַכְּ֒נַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּ֒רִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּֽקֶם אֶת־דְּבָרֶֽיךָ כִּי צַדִּיק אָֽתָּה: וַתֵּֽרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵֽינוּ בְּמִצְרָֽיִם וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַֽעְתָּ עַל־יַם־סוּף: וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְ֒תִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו וּבְכָל־עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַֽעְתָּ כִּי הֵזִֽידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְהַיָּם בָּקַֽעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת־רֹדְ֒פֵיהֶם הִשְׁלַֽכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אֶֽבֶן בְּמַֽיִם עַזִּים:

וַיּֽוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָֽיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַֽיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּ֒דֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַֽיִם וַיִּירְ֒אוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִֽינוּ בַּיהוָֹה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָֹה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְ֒בוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְ֒הִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵֽהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְ֒מֶֽנְהוּ: יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּ֒עוּ בְיַם־סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻֽמוּ יָרְ֒דוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָֽבֶן: יְמִינְ֒ךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּֽחַ יְמִֽינְ֒ךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְ֒ךָ תַּהֲרֹס קָמֶֽיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְ֒ךָ יֹֽאכְ֒לֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרֽוּחַ אַפֶּֽיךָ נֶֽעֶרְמוּ מַֽיִם נִצְּ֒בוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְ֒לִים קָפְ֒אוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵֽמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵֽׁמוֹ יָדִי: נָשַֽׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּֽמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶֽרֶת בְּמַֽיִם אַדִּירִים: מִי־כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה־פֶֽלֶא: נָטִֽיתָ יְמִינְ֒ךָ תִּבְלָעֵֽמוֹ אָֽרֶץ: נָחִֽיתָ בְחַסְדְּ֒ךָ עַם־זוּ גָּאָֽלְתָּ נֵהַֽלְתָּ בְעָזְּ֒ךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶֽׁךָ: שָֽׁמְ֒עוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁ֒בֵי פְּלָֽשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹֽאחֲזֵֽמוֹ רָֽעַד נָמֹֽגוּ כֹּל ישְׁ֒בֵי כְנָֽעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָֽתָה וָפַֽחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּ֒מוּ כָּאָֽבֶן עַד־יַֽעֲבֹר עַמְּ֒ךָ יְהֹוָה עַד־יַֽעֲבֹר עַם־זוּ קָנִֽיתָ: תְּבִאֵֽמוֹ וְתִטָּעֵֽמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְ֒ךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּ֒ךָ פָּעַֽלְתָּ יְהֹוָה מִקְּ֒דָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְ֒נוּ יָדֶֽיךָ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּֽשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְ֒כוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּֽם: כִּי לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה וּמשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו, וְהָיְ֒תָה לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה: וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

And David blessed Adonoy in the presence of all the assembly; and David said, Blessed are You, Adonoy, God of Israel, our father, forever and ever. Yours, Adonoy, is the greatness, the might, the glory the victory and the beauty, for all that is in heaven and on earth [is Yours]; Yours, Adonoy, is the kingdom and You are uplifted, [supreme] over all rulers. The riches and the honor come from You, and You rule over all; in Your hand are power and might, and [it is] in Your hand to bestow greatness and strength upon all. And now, our God, we give thanks to You and praise Your glorious Name.47I Chronicles 29:10-13.

(35) You alone are Adonoy; You have made the skies, the skies of skies and all their hosts, the earth and all that is upon it, the seas and all that is in them; and You give life to all of them, and the heavenly hosts bow before You. You are Adonoy, the God Who chose Avrom, and brought him out of Ur Kasdim and established his name (as) Avrohom.And You found his heart faithful before You, and You made the covenant with him. to give the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizites, the Jebusites, and the Girgashites, to give to his seed; and You kept Your word, for You are righteous. And You saw the affliction of our fathers in Egypt, and their cry You heard at the Sea of Reeds. And You imposed signs and wonders against Pharaoh and all his servants and all the people of his land, for You knew that they acted malevolently against them; and (thus) You have made a name for Yourself, like this day.

(38) On that day,3Adonoy delivered Israel from the hand of Egypt, and Israel saw the Egyptians dead on the seashore. And Israel saw the great hand which Adonoy wielded against Egypt, and the people feared Adonoy, and they believed in Adonoy, and that Moses was His servant.

(39) Then Moses and the Children of Israel sang this song to Adonoy, and they said: I will sing to Adonoy for He is most high; the horse with its rider, He threw into the sea. The strength and retribution of God was the cause of my deliverance; this is my Almighty and I will glorify Him, God of my father and I will exalt Him. Adonoy is master of war Adonoy is His Name. Pharaoh's chariots and army, He hurled into the sea; and his elite officers were drowned in the Sea of Reeds. The deep waters covered them; they descended into the depths like stone. Your right hand Adonoy is adorned with power, Your right hand Adonoy crushes the enemy. And in Your great majesty, You destroyed Your opponents; You sent forth Your fury, it consumed them like straw.And with the wind from Your nostrils the waters were heaped up, flowing water stood erect like a wall; the deep waters congealed in the heart of the sea. The enemy (Pharaoh) said: I will pursue [them], I will overtake [them], I will divide the spoils; I will satisfy myself; I will unsheathe my sword, my hand will destroy them. You blew with Your wind, the sea covered them; they sank like lead in the mighty waters. Who is like You among the mighty, Adonoy! who is like You? [You are] adorned in holiness, awesome in praise, performing wonders. You stretched out Your right hand, the earth swallowed them. You led in Your kindliness, the people whom You redeemed; You guided them with Your might to Your holy dwelling place. The peoples heard and trembled, pangs of fear gripped the inhabitants of Philistia. Then the chieftains of Edom panicked, the mighty men of Moab were seized with trembling, all the inhabitants of Canaan melted away. Terror and dread fall upon them; at the greatness of Your arm they were still as stone; until Your people cross over, Adonoy, until [they] cross over, the people You have acquired. You will bring them and plant them on the mountain of Your inheritance, the place for Your habitation which You, Adonoy, have made; the Sanctuary, my Master, [which] Your hands established. Adonoy will reign forever and ever.Adonoy will reign forever and ever. Adonoy! His sovereignty is established forever and to all eternity.17This verse is a paraphrase of the previous verse as found in Targum Onkelos. When Pharaoh's horses, with his chariots, and his horsemen, went into the sea, Adonoy turned back on them the waters of the sea; and the Children of Israel walked on dry land in the midst of the sea. For the kingship is Adonoy's and He rules over nations. And deliverers will go up to Mount Zion to judge Mount Esau, and the kingdom will be Adonoy's. And Adonoy will be King over the whole earth; on that day Adonoy will be One and His Name One.

2ב
(א) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֥י אֶחָ֛ד בָּֽחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַיהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃ (ב) וּֽכְכָל־כֹּחִ֞י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב ׀ לַ֠זָּהָב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָעֵצִ֖ים לָעֵצִ֑ים אַבְנֵי־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב׃ (ג) וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכָּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃ (ד) שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר־כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים׃ (ה) לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכָל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַיהוָֽה׃ (ו) וַיִּֽתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ז) וַֽיִּתְּנ֞וּ לַעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִים֮ וַאֲדַרְכֹנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵֽאָה־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים׃ (ח) וְהַנִּמְצָ֤א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֑ה עַ֥ל יַד־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּרְשֻׁנִּֽי׃ (ט) וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַיהוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (פ) (י) וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
(1) King David said to the entire assemblage, “God has chosen my son Solomon alone, an untried lad, although the work to be done is vast—for the temple is not for a man but for the LORD God. (2) I have spared no effort to lay up for the House of my God gold for golden objects, silver for silver, copper for copper, iron for iron, wood for wooden, onyx-stone and inlay-stone, stone of antimony and variegated colors—every kind of precious stone and much marble. (3) Besides, out of my solicitude for the House of my God, I gave over my private hoard of gold and silver to the House of my God—in addition to all that I laid aside for the holy House: (4) 3,000 gold talents of Ophir gold, and 7,000 talents of refined silver for covering the walls of the houses (5) (gold for golden objects, silver for silver for all the work)—into the hands of craftsmen. Now who is going to make a freewill offering and devote himself today to the LORD?” (6) The officers of the clans and the officers of the tribes of Israel and the captains of thousands and hundreds and the supervisors of the king’s work made freewill offerings, (7) giving for the work of the House of God: 5,000 talents of gold, 10,000 darics, 10,000 talents of silver, 18,000 talents of copper, 100,000 talents of iron. (8) Whoever had stones in his possession gave them to the treasury of the House of the LORD in the charge of Jehiel the Gershonite. (9) The people rejoiced over the freewill offerings they made, for with a whole heart they made freewill offerings to the LORD; King David also rejoiced very much. (10) David blessed the LORD in front of all the assemblage; David said, “Blessed are You, LORD, God of Israel our father, from eternity to eternity.
3ג

כשמגיע לועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך או לפ' וכל קומה לפניך תשתחוה אין לשחות ולהשתחות שם כדלקמן סי' קי"ג [הר"י ס"פ אין עומדין ורבי' ירוחם נתיב א'] ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד וישתבח:

When one comes to "And now, Hashem our God, we thank you" or to the verse "And every upright one shall prostrate himself before You" one should not bow or prostrate there as it is written below in section 113 [Rebbi Yitzchak, at the end of the chapter "Ein Omdin," and Rabbeinu Yerucham Pathway 1]. And it is customary to stand when we say "Baruch She'amar" and "And David Blessed" and "Yishtabach."

4ד

וכשיגיע לואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות שנים יתן לגבאי והאחת יתן לקופה

And when you get to the words "And you rule over all" you should give three coins to charity– two to the collector, and one to the fund.

5ה

האר"י ז"ל כשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד:

When the Arizal would get to "And you rule over all" he would give Tzedakah standing.

6ו

נתיב בינה חלק א עמ׳ 219

וגם בשעת התפלה וההודיה אנו עומדים בתודעת חולשתנו מכאן ובידיעתנו מכאן שהכול מאתו יתברך: ”לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש.“

R. Yasachar Yaakovson (20th C. Israel)

And so too at the moment of prayer and praise, we stand in consciousness of our weakness and that everything comes from Him, may he be blessed: "To you HAshem etc...."

7ז

(א) לך ה' הגדולה. כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה' על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש... עפ"ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע לפרקים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ"ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי.

To you, Hashem, is greatness. It's already been explained by me that Hashem is called by the name "great" as he is the origin of all causes and the conclusion of all effects. He is the one orchestrating all of nature from beginning to end. And he is called "powerful" when he disrupts nature and does unnatural things. And he is called "awesome" when he is directing his individual divine providence according to his will of reward and punishment...

According to this it is said that the three forms of control- maintaining nature, periodically disrupting it, and the glory of everything operating according to divine providence, all of it is God's, and it is all involved in running the physical world.

8ח

(א) וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃ (ב) וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃ (ג) וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ) (ד) וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (ה) וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃ (ו) אַתָּה־ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒ את [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃ (ז) אַתָּה־הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃ (ח) וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה׃ (ט) וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃ (י) וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (יא) וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃

(1) On the twenty-fourth day of this month, the Israelites assembled, fasting, in sackcloth, and with earth upon them. (2) Those of the stock of Israel separated themselves from all foreigners, and stood and confessed their sins and the iniquities of their fathers. (3) Standing in their places, they read from the scroll of the Teaching of the LORD their God for one-fourth of the day, and for another fourth they confessed and prostrated themselves before the LORD their God. (4) On the raised platform of the Levites stood Jeshua and Bani, Kadmiel, Shebaniah, Bunni, Sherebiah, Bani, and Chenani, and cried in a loud voice to the LORD their God. (5) The Levites Jeshua, Kadmiel, Bani, Hashabniah, Sherebiah, Hodiah, Shebaniah, and Pethahiah said, “Rise, bless the LORD your God who is from eternity to eternity: ‘May Your glorious name be blessed, exalted though it is above every blessing and praise!’ (6) “You alone are the LORD. You made the heavens, the highest heavens, and all their host, the earth and everything upon it, the seas and everything in them. You keep them all alive, and the host of heaven prostrate themselves before You. (7) You are the LORD God, who chose Abram, who brought him out of Ur of the Chaldeans and changed his name to Abraham. (8) Finding his heart true to You, You made a covenant with him to give the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, the Perizzite, the Jebusite, and the Girgashite—to give it to his descendants. And You kept Your word, for You are righteous. (9) You took note of our fathers’ affliction in Egypt, and heard their cry at the Sea of Reeds. (10) You performed signs and wonders against Pharaoh, all his servants, and all the people of his land, for You knew that they acted presumptuously toward them. You made a name for Yourself that endures to this day. (11) You split the sea before them; they passed through the sea on dry land, but You threw their pursuers into the depths, like a stone into the raging waters.
9ט

ובתקון הגאונים יש נוהגין לומר ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל עד ומהללים לשם תפארתך כאשר הוא בספר דברי הימים ויברכו שם כבודך עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא ושירת הים והטעם לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתין מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דויד:

And the Geonim established to say VaYivareich Dovid and the Song of the Sea because those are the verses the 15 languages of praise are learned from, as reflected in Yishabach.

10י

(יג) בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָֽרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּ֒רִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶֽצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן הַמְּ֒הֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּֽךָ, נְהַלֶּלְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים מֶֽלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת:

(13) Blessed is He Who spoke, and the world came into being, blessed is He; blessed is He Who maintains the creation; blessed is He Who says and does; blessed is He Who decrees and fulfills; blessed is He Who has compassion on the earth; blessed is He Who has compassion on the creatures;blessed is He Who rewards well those who fear Him, blessed is He Who lives forever and exists eternally; blessed is He Who redeems and saves blessed is His Name. Blessed are You, Adonoy, our God, King of the Universe, the Almighty, the merciful Father, Who is verbally extolled by His people, praised and glorified by the tongue of His pious ones, and His servants, and through the songs of David Your servant. We will extoll You, Adonoy our God, with praises and psalms; we will exalt, praise, and glorify You; we will mention Your Name, and proclaim You—our King, our God. Unique One, Life of the worlds, King, praised and glorified forever is His great Name. Blessed are You, Adonoy, King, Who is extolled with praises.

11יא

(ה) בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אַחַר פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת זֶהוּ נֻסְחָהּ. יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ׳‎. וְקוֹרֵא הַשִּׁירָה עַד סוֹפָהּ כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם.

This is the text of the last blessing in Pessukei DeZimra. Yishtabach etc. And then you read The Song, according to the custom of hte location.

12יב

ספר המנהיג עמ׳ 17

ובכל גבול ישראל אומרים השירה ואין ראוי לדלגה להזכיר שבח הגאולה הראשונה דכתיב (דברים טז:ג) למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך...

R. Abraham b. Nathan (12th C. Provence)

And in all the boundaries of Israel they say the song [of the sea], and it is not fit to skip it, in order to mention praise for the first redemption, as it is written (Deut. 16:3): "So that you will remember the day you left Egypt all the days of your life..."

13יג

ספר האשכול (הלכות פסוקי דזמרה)

והמנהג המחוור מכל אלו לומר ישתבח אחר ועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך שהן שירי דוד, על כן טוב לומר עליהן ישתבח. ואחר כך יאמרו אתה הוא ה' לבדך וכו' עד סוף כל השירה.

R. Isaac b. Avraham (12th C. Provence)

And the correct custom is to say Yishtabach right after the Psalms of David, as they are Shirei Dovid, and then to say everything until the end of the Song of the Sea after Yisthabach

14יד

בספר העתים (סי' קע עמוד רמט)

אלא שפיר דמי טפי למחתם על פסד"ז לאלתר ישתבח ואח"כ השירה ונשמת כל חי

R. Yehudah Barzilai (12th C. Barcelona)

Rather it's better to conclude Pesukei DeZimra and immediately say Yishtabach and only after that to say the Song of the Sea and Nishmat

15טו

נתיב בינה חלק א עמ׳ 219

המזמרים מספר תהלים מהללים את החוקיות שבבריאה ושירת הים מוסיפה שהבורא הוא גם המשנה לעתים את החוק ומחולל נסים. ושתי הכרות אלו יחד, ההכרה בחוקיות בבריאה והאפשרות והשכיחות של הנס הם יחד מהווים את השבח המלא של הבורא.

R. Yaakovson (20th C. Israel)

The songs from Psalms praise the lawfulness of nature, and the Song of the Sea adds that the creator also at times changes the laws and makes miracles. These two recognitions together– that recognition of the lawfulness of nature, and the possibility and occurence of miracle– together they embody the full praise of the creator.