אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָפֵיק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דְּקָא מְלַבְלְבִי, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם״. אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ״. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ? — הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ.
הגמרא בברכות מדברת על שני ברכות שונות - מה הן, ואיזה "סוג" ברכה כל אחת מהן? (העזרו ברש"י)
נסו לחשוב - על מה בדיוק מברכים בכל אחת מהן?
הרואה פרחי האילן מה מברך ובו סעיף אחד:
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד:
מתי מברכים ברכה זו, על פי פסיקת השולחן ערוך? דייקו!
רש"ר הירש, במעגלי השנה:
אין ספק שבעל המחשבה השטחית, לא יעלה דעתו לציין ביום הולדתו של פרי, תאריך אחר, זולת היום בו נשרו עלי הפריחה והפרי כולו מבצבץ ומתקלף מנרתיקו. ברם, מי שחושב ברצינות ומעמיק ביסודו של כל דבר, הלה "אזיל בתר חנטה" (=הולך אחרי החניטה), הלה חוקר אחרי היום בו חנט ראשיתו של הפרי בהשקט והצנע.
החוקים האנושיים כמו ההשקפה והחינוך שהם פרי שכלו של בשר ודם, לעולם לא ישיגו כי אם את המלה הנאמרת, את מעשה אשר בוצע —וכך גם הם פועלים לאור הסתכלות זו, גומלים טוב ומענישים, משבחים או מגנים זכויות וחטאים, מדות טובות או פשעים, בהתאם לתפיסה השטחית הזאת. לא כן החוק האלוקי הסתכלותם של התורה והחינוך היהודי, שדרכם לעקוב אחרי שורש כל דבר ומעשה...
נקודות למחשבה:
* אלו סוגי ברכות שיש לנו בברכות הנהנים?
* על איזה דברים אנחנו מברכים ברכות שבח?
*מה בכלל הפלא הגדול או ה"הנאה" הפוטנציאלית מהעצים?
אפשר להעזר גם בדבריו של הרב אייל ורד בסרטון המצורף.